לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "הסגר (מלחמה)"

אין שינוי בגודל ,  לפני 5 שנים
הטלת הסגר מהווה צעד מלחמתי, ועשויה (או עלולה) לספק למדינה אחרת [[עילה למלחמה]] (קאזוס בלי). [[ישראל]] הכריזה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] כי חסימת [[מצרי טיראן]] לשיט אליה תהווה עילה למלחמה מבחינתה, וחסימת המצרים בפועל במאי [[1967]] על ידי [[מצרים]] הייתה אחת העילות המרכזיות לפריצת [[מלחמת ששת הימים]].
 
הסדרהסגר הוגדר לראשונה ב[[משפט בינלאומי פומבי|חוק הבינלאומי]] ב[[קונגרס פריז (1856)|קונגרס פריז]] שהתקיים ב[[1856]], כדי לסיים את [[מלחמת קרים]]. בקונגרס זה הוסכם כי הסגר חוקי חייב להיות הסגר מעשי, ואילו "הסגר של נייר" (Paper Blockade) אסור. "הסגר של נייר" היה הסגר שלא נאכף, אך איפשר למדינה שהטילה אותו להחרים אוניות וסחורות של הצד היריב או של צד שלישי הסוחר עם היריב. בוועידה הימית בלונדון ב[[1909]], שעסקה בהסדרה חוקית של הלוחמה הימית, הוצעו כמה כללים נוספים כדי להסדיר את מעמדם של צדדים [[מדינה נייטרלית|נייטרליים]], אך רק מדינות ספורות אישררו את ההצעה ולכן לא היה לה תוקף. יחד עם זאת, חלק מכלליה יושמו במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]]. מאז [[1945]] נקבעת חוקיותם של הסגרים על ידי [[מועצת הביטחון]] של [[האומות המאוחדות]]. על פי סעיף 42 (פרק VII) ב[[מגילת האומות המאוחדות]], רשאית המועצה להחליט על הטלת הסגר מטעמה כדי להשיב שלום ויציבות באזור כלשהו.
{{ערך מורחב|ערך=[[אמנת סן רמו]]}}
[[אמנת סן רמו]], שהיא קובץ החוקים העוסקים בלוחמה ימית, קובעת כי מותר להטיל הסגר ימי ולעצור גם אוניות נייטרליות הנושאות מטען המפר את ההסגר. האמנה קובעת כי הטלת הסגר אינה חוקית אם מטרתו הרעבת אוכלוסייה אזרחית או מניעת מטען החיוני לקיומה, ואם פגיעתו של ההסגר באזרחים מופרזת ביחס למטרה הצבאית. סעיף נוסף קובע כי אם האוכלוסייה סובלת ממחסור במזון וציוד חיוני אחר, חובתו של מטיל המצור לאפשר מעבר חופשי של מזון וציוד חיוני. אמנת סן רמו אינה מסמך משפטי מחייב, אלא אוסף החוקים הקיימים בנושא, מעין מהלך של [[קודיפיקציה]] בנושא.