הבדלים בין גרסאות בדף "שלילת התארים"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 1,058 בתים ,  לפני 4 שנים
אין תקציר עריכה
בספרו [[מורה נבוכים]] הרמב"ם עובר להשתמש בדרך השלילה באופן עקבי, אף עוד טרם הוכיח את מציאות האל, על מנת להראות שכול תארי האל הקדומים צריכים להתפרש על דרך השלילה. כמעין הקדמה לדיון בתוארי האל, הרמב"ם מקדיש את מרבית החלק הראשון של ספרו לסקירה שיטתית וממצה של השמות המשותפים במקרא, מפני שהם פוגעים באחדות האל ופרשנות שגויה שלהם מביאה לאמונת כפירה.
 
הרמב"ם מקצה אם כן את פרקים א-נ לעיסוק במשמעות מונחים '''[[גשמיות|גשמיים]]''' המיוחסים לאל (כגון "צלם" ו"פנים"), כדי להראות ש"שמות"שמושגים אלה בעלי משמעות נוספת ממשמעם הרגיל, ורקועל כן אין לקרוא אותם כפשטם. לאחר מכןביאור זה עובר לשלילתהדיון התאריםבפרקים נא-סט לעסוק בתארים ובשמות המיוחסים לאל, כאשר פרקים נא-סטנט עוסקיםנוגעים באופן ישיר במשמעות ה'''תארים''' המיוחסים לאל. המעבר נעשה במילים "דע שאין לו ית' תאר עצמי בשום פנים ולא בשום עניין, וכמו שנמנע היותו גשם, כן נמנע היותו בעל תאר עצמי"<ref>{{צ-ספר|מחבר = הרמב"ם|שם = מורה הנבוכים|מו"ל = מהדורת אבן שמואל|שנת הוצאה = |עמ = צג-צד|כרך = א|פרק = נ}}</ref>. לסיום הפרק כהכנה אחרונה לפני הוכחת השלילה, מבקר הרמב"ם את התפיסה שריבוי תארים עצמיים אינה סותרת את אחדות האל, ומשווה אותה ל[[השילוש הקדוש|שילוש הקדוש]] בנצרות.
 
===סוגי התארים===
הסוג הרביעי של התארים – '''יחס''' – חוייב על ידי [[יהודה הלוי|ריה"ל]] ודורש מהרמב"ם להודות ש"יראה בתחילת המחשבה, שיהיה נכון, שיתואר הלאוה ית' בזה המין מן התארים". זאת מכיוון שתיאורי יחס רבים לא מעידים דבר על מהות העצם, ועל כן אפשר להרבות בו מבלי לפגוע באחדות האל. אולם לאחר דיון פוסל גם תארים אלה מהאל. שלילת הגשמות לא מאפשרת לייחס אותו למקום; הקביעה בדבר היות אלוהים בלתי-משתנה לא מאפשרת לייחס אותו ל[[זמן]] (בלשון רמב"ם: "כי הזמן מקרה דבק לתנועה" ועל כן נקבע על ידי שינויים שלא מתאפשרים באל); וייחוס שלו לכל עצם שהוא ברא לא נכונה, משום ש"קיום" האלוהים אינו מאותו סוג "קיום" של העולם (קיום האלוהים הוא הכרחי בעוד שהעולם יכול היה שלא להיברא, ולפיכך "אין יחס בשום פנים באמת בינו ובין דבר מברואיו").
 
לעומת ארבעת הסוגים הראשונים של התארים, הסוג החמישי "שיתואר דבר '''בפעולתו'''" איננו סב על מהות הדבר, אלא קובע לאלו דברים הוא גורם. סוג זה ניתן לייחס לאלוהים ואף להרבות בו, כמספר פעליו של האל. כדי לבאר עניין זה ולהדגיש שאין ריבוי מהותי בריבוי פעולה, ממשיל את השימוש בתארי פעולה לאש "תתיך קצת הדברים ותקפיא קצתם, ותבל ותשרוף ותלבין ותשחיר... באיכות אחת פועלת תפעל כל אלו הפעולות, והיא החם. ואם היה זה נמצא במה שיעשה הטבע, כל שכן בחוק הפועל ברצון, וכל שכן בחוקו ית'". בהמשך מביא הרמב"ם שגם שמותיו המרובים של האל מתייחסים לפעולתיו המרובות (פרק סא).
 
===תארים שוללים===
על מנת לסכם את הדיון בדרך השלילה, מביא הרמב"ם בפרקים נח-נט סוג חדש של תארים, שניתן לתאר בהם את האל. בנוסף לחמשת סוגי התיאורים לעיל שכולם '''תארים חיוביים''' (כלומר – מעידים על תכונה קיימת), ישנה דרך נוספת לתאר דבר – '''תיאור בשלילה''';. אדם שנוטה לרחם הרבה מתואר "רחמן". תיאור בשלילה של אותו אדם יהיה "לא אכזר". כמו כן התואר השולל לא רכרוכי יכול תיאוריםלהחליף כאלואת מותריםהתואר כלפיהחיובי אלוהים"אמיץ".
 
תארים חיוביים ושליליים דומים בכך ששניהם מחייבים ידיעה חלקית של הדבר, כמאמר הרמבם "שאי אפשר שלא ייחדו קצת התייחדות"<ref>{{צ-ספר|מחבר = הרמב"ם|שם = מורה הנבוכים, א: נח|מו"ל = מהדורת אבן שמואל|שנת הוצאה = }}</ref>. אולם תארי השלילה מותירים אפשרות שיורית של אי ידיעה. לדוגמה אפשר שכל אדם ניחן בתכונות הקשורות לציר רחמנות-אכזריות, ובתכונות הקשורות לציר אומץ-רכרוכיות. התואר "לא אכזר" קובעת שהאדם המתואר לא נמצא בצד זה של הציר, אך הוא מחויב להיות באיזשהו מקום אחר על הציר ("קצת רחמן וקצת אכזר", "רחמן"; וכן הלאה). לעומת זאת, מאחר שאלוהים כלל איננו מצוי על הציר רחמנות-אכזריות (כאמור לעיל, בשלילת הסוג השלישי של התארים החיוביים), האמירה "לא אכזר" איננה מוכרחת להתפרש כ"רחמן" או כתואר חיובי אחר, ולפיכך אפשר לתאר אותו כך.
אדם שנוטה לרחם הרבה מתואר בתואר "'''רחמן'''". תיאור בשלילה של אותו אדם יהיה "'''לא אכזר'''". כמו כן התואר השולל '''לא רכרוכי''' יכול להחליף את התואר החיובי "'''אמיץ'''".
 
לפי הרמב"ם דרך השלילה היתרון שלה רב, כיוון שדרך הבנת מה שהאל איננו, מתחדדת השגתו. "הנה כבר התבאר לך, כי כל אשר התבאר לך במופת שלילית דבר אחד ממנו, תהיה יותר שלם. וכל אשר תחייב לו דבר מוסף - תהיה מדמה, ותרחק מידיעת אמתתו". על כן תיאור פעולות ותיאור בשלילה הם התיאורים היחידים המותרים לפי תורת שלילת התארים.
תיאור באופן זה אפשרי משום שידוע שכל אדם ניחן בתכונות הקשורות לציר רחמנות-אכזריות, ובתכונות הקשורות לציר אומץ-רכרוכיות. התואר "לא אכזר" קובעת שהאדם המתואר לא נמצא בצד זה של הציר, והוא יכול להיות בכל מקום אחר על הציר ("קצת רחמן וקצת אכזר", "רחמן"; וכן הלאה), וחייב להיות באחד מהם (כי כל אדם ניחן בתכונת רחמנות-אכזריות כלשהי).
 
אולם, מאחר שאלוהים כלל איננו מצוי כלל על הציר רחמנות-אכזריות (כאמור לעיל, בשלילת הסוג השלישי של התארים החיוביים), האמירה "לא אכזר" איננה מוכרחת להתפרש כ"רחמן" או כתואר חיובי אחר, ולפיכך היא נכונה.
 
תיאור פעולות ותיאור בשלילה הם התיאורים היחידים המותרים לפי תורת שלילת התארים.
 
===היחס לתארים במקרא ובספרות חז"ל===
734

עריכות

תפריט ניווט