כתב עת ספרותי

כתב עת ספרותי הוא כתב עת המיועד לפרסום ספרות ומאמרים העוסקים בה. בכתב עת ספרותי נכללים סיפורים קצרים, שירה, מסה ביקורת ספרות, סקירת ספרים חדשים, ראיונות עם אנשי ספרות (סופרים, משוררים ומו"לים), ביוגרפיות של אנשי ספרות וכדומה.

כתבי עת ספרותיים החלו להתפרסם בחצי הראשון של המאה ה-19, כחלק ממגמה כללית של גידול במספר הספרים וכתבי העת באותה תקופה. בבריטניה נוסד בשנת 1802 כתב העת הספרותי Edingburgh Review. אחריו נוסדו Westminster Review‏ (1824), the Spectator‏ (1828) ו- Athenaeum‏ (1828). בארצות הברית כתבי עת ספרותיים ראשונים כללו את Philadelphia Literary Magazine‏ (1803–1808), Monthly Anthology‏ (1803–18111), שהפך ל- North American Review, ו-Yale Review, שנוסד ב-1819.

בשנת 1902 נוסד בלונדון כתב העת The Times Literary Supplement, המוקדש לביקורת ספרות. בשנת 1912 נוסד בארצות הברית כתב העת לשירה Poetry.

באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו לפעול כתבי עת ספרותיים באינטרנט.

פעמים רבות משמשים כתבי עת ספרותיים כבמה ראשונה לפרסום יצירות של סופרים ומשוררים, ובפרט מתחילים. לעתים מכונסות יצירות אלה מאוחר יותר בספר של היוצר. סיפורו של ש"י עגנון, "עגונות", למשל, פורסם לראשונה בכתב העת הספרותי "העומר", וסיפוריו הראשונים של עמוס עוז פורסמו בכתב העת "קשת".

בישראל

כתב העת "מֹאזְנַיִם", של אגודת הסופרים העברים, שנוסד בשנת 1928, הוא כתב העת הספרותי הוותיק ביותר היוצא לאור בישראל. כתב העת "עיתון 77" הוא כתב העת הספרותי היחיד הרואה אור באופן סדיר (עשרה גיליונות בשנה) מזה שלושים שנה. בנוסף פעלו ופועלים כתבי עת ספרותיים רבים, מהם אחדים המוקדשים לשירה בלבד. רוב כתבי העת הספרותיים בישראל מוקדשים ליצירות בעברית, אבל אחדים ראו אור בשפות אחרות (בהן ערבית, רוסית ואנגלית).

יצירות ספרותיות, ביקורת ספרות ומאמרים בנושאים אלה מתפרסמים גם במוספים של עיתונים יומיים בישראל. המוסף הספרותי השבועי הרחב ביותר בישראל הוא "שבת" של "מקור ראשון" אשר מוערך גם בחוגי האקדמיה. "הארץ" כולל מוסף ספרותי בשם "תרבות וספרות" מדי יום שישי, ומוסף לביקורת ספרות בשם "ספרים" מדי יום רביעי. מוספים ספרותיים שבועיים מתפרסמים גם בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב".

לצד כתבי העת המודפסים רואים אור בישראל מספר כתבי עת ספרותיים באינטרנט, מהם המתפקדים בדומה לכתב עת מודפס (כולל מערכת מסודרת ופרסום גיליונות מעת לעת), ומהם הפתוחים עקרונית לפרסום כל יצירה ספרותית (המקיימת דרישות יסוד מינימליות), ללא עריכה. כתב העת הראשון מהסוג הראשון היה "דג אנונימי?"; האתר הגדול והוותיק ביותר מהסוג השני הוא "במה חדשה".

לקריאה נוספת

• נורית גוברין, "בין נכס לנטל: המדורים לספרות בעיתונות היומית", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ב, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 81–98.

קישורים חיצוניים

• המועצה לכתבי-עת ספרותיים ולהוצאות קטנות
• רשימה של כתבי עת ספרותיים שפעלו בישראל מ-1990 והלאה בבלוג של יחזקאל רחמים