עזאזל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏כיום: ציטוט צריך להיות מדויק
שיניתי תוכן שגוי
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Azazel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור של עזאזל כשד דמוי עז, במילון שדים מהמאה ה-19]]
[[תמונה:Azazel.jpg|ממוזער|250px|ציור של עזאזל כשד מאחורי עז במילון שדים מהמאה ה-19]]
{{פירוש נוסף|נוכחי=שם עזאזל|אחר=משמעות אחרת|ראו=[[עזאזל (פירושונים)]]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=שם עזאזל|אחר=משמעות אחרת|ראו=[[עזאזל (פירושונים)]]}}
'''עֲזָאזֵל''' הוא שם סתום ב[[מקרא]], המופיע ב[[ספר ויקרא]] בהקשר למצוות שילוח ה[[שעיר לעזאזל (מצווה)|שעיר לעזאזל]] ב[[יום הכיפורים]]. שם זה מתפרש ככינוי גאוגרפי, ככינוי לשעיר המשולח או כשם של שד. עזאזל נזכר גם ב[[ספרים חיצוניים|ספרים החיצוניים]], שבהם הוא מתחלף עם שמות השדים רמיאל וגדריאל.
'''עֲזָאזֵל''' הוא שם סתום ב[[מקרא]], המופיע ב[[ספר ויקרא]] בהקשר למצוות שילוח ה[[שעיר לעזאזל (מצווה)|שעיר לעזאזל]] ב[[יום הכיפורים]]. שם זה מתפרש ככינוי גאוגרפי, ככינוי לשעיר המשולח או כשם של שד. עזאזל נזכר גם ב[[ספרים חיצוניים|ספרים החיצוניים]], שבהם הוא מתחלף עם שמות השדים רמיאל וגדריאל.

גרסה מ־14:08, 24 ביוני 2015

ציור של עזאזל כשד מאחורי עז במילון שדים מהמאה ה-19

עֲזָאזֵל הוא שם סתום במקרא, המופיע בספר ויקרא בהקשר למצוות שילוח השעיר לעזאזל ביום הכיפורים. שם זה מתפרש ככינוי גאוגרפי, ככינוי לשעיר המשולח או כשם של שד. עזאזל נזכר גם בספרים החיצוניים, שבהם הוא מתחלף עם שמות השדים רמיאל וגדריאל.

מקור השם ומשמעותו

התלמוד הבבלי מפרש את השם עזאזל כמתייחס לצוק ממנו הושלך השעיר במדבר‏‏:

לעזאזל – למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב תלמוד לומר המדברה. ומנין שיהיה בצוק – תלמוד לומר אל ארץ גזירה.

‏בבלי מסכת יומא דף סז: ובספרא פרשת אחרי מות פרק ב ח

בספרים החיצוניים עזאזל מתואר כישות דמונית - שד או מלאך שסרח. מדברי פרשני המקרא מוכח שגם הם הכירו אסוסיאציה בין עזאזל לשד:[1] "וכי התורה תתיר להקריב קרבן לשדים(זהו פירוש של שוטים)".

בכמה מקורות קדומים מופיע הכתיב "עזזאל", ויש הסבורים כי הוא המקורי. כך סבור ישראל קנוהל, שטוען כי עזזאל/עזאזל הוא מעיקרו אלוהות מדברית זוטרה המזוהה עם הרוע ומנוגדת ליהוה, מקור הטוב ואדון הארץ הפורייה.[2]

פרשנות נוספת למושג נגזרת מהמילים "עז" ו- "אזל" כלומר לאחר העלאת העז כקורבן נגמר העז ואזל.

ביהדות

מבט מהרודיון על הר העזאזל (ג'בל מונטאר), ממנו על פי המסורת, הוטל העז ביום הכיפורים בזמן שבית המקדש היה קיים.
צוקי הר העזאזל (ג'בל מונטאר).

בתנ"ך

השם מופיע לראשונה בספר ויקרא (ט"ז, ח), בתוך סדר העבודה של יום הכיפורים. אהרן הכהן מצווה להטיל גורל בין שני שעירים, אחד עולה כקרבן חטאת לה' והשני ”יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה”; לאחר מכן, ”וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. כב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר... וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.” מכאן הביטוי להטלת אשם (שעיר לעזאזל) בעברית ובשפות אחרות.

במדרשים

בספרות המדרשים של ימי הביניים[3] מוזכר עזאל כשם אחד המלאכים הנופלים שמרד (הוא ירד לארץ ופיתה נשים) ולא הסכים לחזור, בניגוד לחברו שמחזאי שחזר בתשובה ונותר תלוי הפוך בין שמיים וארץ. עזאל הוא המלאך שלימד את הנשים להתייפות ולענוד תכשיטים ואת הגברים ייצור נשק וטכנולוגיה. לפי מדרשים מסוימים הוא הגדיל לחטוא ושכב גם עם גברים ילדים ובעלי חיים. זיווגי הכלאיים שנוצרו כתוצאה מכך יחד עם הנפילים שמרדו בה' ושאר החטאים (גם של בני האדם שאינם מפורטים) לא מצאו חן בעיני ה' והוא החליט להשמיד את הארץ במבול. עזאל הורד מדרגתו, שמו שונה לעזאזל והוא נכלא במערה[דרוש מקור].

בספרים החיצוניים

ספר חנוך

על פי ספר חנוך א' העולם כולו הושחת על ידי המעשים שלימד עזאזל, שלו יש לייחס כל עוון.[4] על פי חנוך א', עזאזל הוא מבני האלוהים המופעים בספר בראשית: ”אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם” (בראשית ו', ד). הוא שלימד את בני האדם לייצר נשק וקוסמטיקה. בעקבות גלוי הסודות השמימיים בני האדם הושחתו וסרו מדרך הישר. האלוהים ביקש מרפאל לקשור את עזאזל להשליך אותו לתוך פתח במדבר (דודאל) ולכסות אותו באבנים משוננות ואפילה, שם ישכון לעולם ופניו לא יראו אור. סיפור זה מופיע גם בספר טוביה.

בספר חנוך ג', עזאזל הוא אחר משלושה מלאכים: עזה, עוזה ועזאזל, שהתנגדו למינויו של חנוך לדרגה הגבוהה של מטטרון.

חזון אחרית הימים של אברהם

בספר חזון אחרית הימים של אברהם,‏‏[5] (אחד מהספרים החיצוניים לתנ"ך) מופיע עזאזל כשמו של העיט בברית בין הבתרים: ”וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם”. בסיפור החיצוני מתקיים דו-שיח בין אברהם לעיט. לאחר מכן האלוהים נוזף בעיט ואומר לו שמקום אברהם הוא בגן עדן ואילו מקומו שלו על הארץ בעקבות חטאיו.

בפרק כ"ג ז, מתואר עזאזל כבעל 7 ראשים, 14 פרצופים, רגלי וידי אדם ועל גבו שש כנפיים מימין ושש כנפיים משמאל.

כיום

בעברית מודרנית, המילה עזאזל נמצאת בשימוש בקללה: "לך לעזאזל" שמשמעותה דומה לביטוי "לך לגיהנום". אמירת "לעזאזל" סתם, ללא הפנייה למישהו מסוים, בדרך כלל משקפת מצב של כעס או תסכול.

המשורר חיים נחמן ביאליק שנתבע לדין לאחר שאמר לצעיר (שהעיר לו על כך שהוא מדבר יידיש בתל אביב) שיילך לעזאזל, התייחס בכתב הגנתו להבדל בין משמעות המילה בעברית המודרנית למשמעותה המקורית, לדעתו: "אפשר שהמלה חריפה קצת לפי הפירוש הרגיל של מלה זו בשוק, אבל לפי פירושה המדויק והאמיתי הוא שם הר במדבר, לא רחוק מירושלים מהלך שתיים שלוש שעות במדבר יהודה. והמקום הזה, לדעתי, די מכובד לטיול בשביל אותו האיש"[6].

לקריאה נוספת

  • שמואל אחיטוב, "עזאזל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ו, ירושלים: מוסד ביאליק, טורים 113-‏115.
  • Bernd Janowski, "Azazel", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible, 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp 128-131.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ‏כגון רמב"ן, ויקרא טז ח‏
  2. ^ ישראל קנוהל, אמונות המקרא: גבולות המהפכה המקראית, ירושלים: מאגנס, 2007, עמ' 19-23
  3. ^ למשל: ילקוט שמעוני על התורה, פרשת בראשית, רמז מד "כל אותו הלילה".
  4. ^ ‏חנוך א' ח:א‏
  5. ^ ‏13:4-9‏
  6. ^ אגרות ביאליק, ד', עמ' נב, מצוטט במאמר ביאליק ועדות המזרח: אנטומיה של עלילה ועלבון שווא מאת שמואל אבנרי, הארץ, 31.12.2003