טיטו וילאנובה – הבדלי גרסאות
| שורה 94: | שורה 94: | ||
[[קטגוריה:כדורגלני מיורקה]] |
[[קטגוריה:כדורגלני מיורקה]] |
||
[[קטגוריה:כדורגלני סלטה ויגו]] |
[[קטגוריה:כדורגלני סלטה ויגו]] |
||
[[קטגוריה:כדורגלנים |
[[קטגוריה:כדורגלנים ספרדים]] |
||
[[קטגוריה:כדורגלנים קטלאנים]] |
[[קטגוריה:כדורגלנים קטלאנים]] |
||
[[קטגוריה:מאמני כדורגל ספרדים]] |
[[קטגוריה:מאמני כדורגל ספרדים]] |
||
גרסה מ־15:53, 19 ביולי 2015
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות כדורגל
פרמטרים [ עיר לידה, ארץ לידה, תיאור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
.jpg) | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
17 בספטמבר 1968 בלקיירה ד'אמפורדה, ספרד  | |||
| פטירה |
25 באפריל 2014 (בגיל 45) ברצלונה, ספרד | |||
| שם מלא | פרנססק וילאנובה אי באיו | |||
| גובה | 1.78 מטרים | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
פרנססק "טיטו" וילאנובה אי באיו (בקטלאנית: Francesc Vilanova i Bayo; 17 בספטמבר 1968 – 25 באפריל 2014) היה כדורגלן ומאמן כדורגל ספרדי. וילאנובה שיחק כקשר מרכזי במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20. לאחר פרישתו ממשחק פנה וילאנובה לקריירת אימון. בעונת 2007/08 היה עוזרו של ז'וזפ גוארדיולה בברצלונה אתלטיק, קבוצת המשנה של ברצלונה, ולאחר מכן בקבוצה הבוגרת של המועדון. בתקופתו של טיטו כעוזר מאמן ברצלונה זכתה הקבוצה ב-14 תארים. לאחר עזיבתו של גוארדיולה ב-2012, מונה וילנובה למאמן ברצלונה, אך לאחר עונה אחת בלבד בתפקיד, בה זכתה הקבוצה באליפות, נאלץ לעזוב בשל מחלת הסרטן שפקדה אותו. ב-25 באפריל 2014 נפטר מהמחלה.
קריירה ככדורגלן
וילאנובה הצטרף בילדותו למערכת הנוער של ברצלונה. בעונת 1988/89 קודם וילאנובה לקבוצת המשנה של ברצלונה, ברצלונה אתלטיק, ששיחקה אז בליגה השנייה. בעונתו הראשונה בקבוצה פתח וילאנובה ב-17 משחקים ונכנס במחליף ב-8 נוספים. ב-18 ביוני 1989, במחזור ה-37 ולפני האחרון של העונה, הבקיע וילאנובה את שערו הראשון במדי הקבוצה, בניצחון 4-2 על פיגראס. ברצלונה אתלטיק סיימה את עונה זו במקום ה-17, ממנו ירדה לליגה השלישית. בעונה הבאה השתתף וילאנובה במספר משחקים רב יותר וסייע לקבוצתו לסיים במקום השני, אך קבוצתו לא הצליחה להעפיל בחזרה לליגה השנייה.
לאחר שלא התקבל לסגל הקבוצה הראשונה, עבר וילאנובה לקבוצה הספרדית פיגראס ששיחקה אז בליגת המשנה. כבר בעונתו הראשונה במועדון, עונת 1990/91, היה וילאנובה שחקן קבע בהרכב הקבוצה. הוא השתתף ב-36 משחקים, הבקיע פעמיים, שתיהן מול חרס, ופיגראס סיימה במקום ה-7 בליגה. בעונתו השנייה, במהלכה הבקיע 4 שערים ב-36 הופעות, היה וילאנובה משמעותי בהישגה הגבוה ביותר של פיגראס בליגות הספרדיות, הגעה למקום ה-3, אך בפלייאוף ההעפלה לליגה הראשונה הפסידה פיגראס לקאדיס.
בזכות יכולתו בפיגראס חתם וילאנובה בקבוצת סלטה ויגו. בעונת 1992/93 שיחק וילאנובה ב-19 משחקי ליגה במדי סלטה, 13 מתוכם כשחקן מחליף ו-6 כשחקן הרכב. בעונה הבאה השתתף וילאנובה במשחק ליגה יחיד, בניצחון 4-0 על אוסאסונה בו נכנס כמחליף למשך 5 הדקות האחרונות של המשחק. בעונת 1994/95 שותף וילאנובה ב-6 משחקים, בכולם כמחליף. ב-30 באפריל 1995 הבקיע וילאנובה לראשונה במדי סלטה ובליגת העל הספרדית, בבעיטה חופשית לרשתה של ריאל אוביידו, במשחק שהסתיים בתוצאה 2-2.
בקיץ 1995 עזב וילאנובה את סלטה ויגו והצטרף לבדחוס מליגת המשנה, שם שיחק באופן קבוע. את שער הבכורה שלו במועדון כבש וילאנובה בניצחון 4-0 על אייבר ב-26 בנובמבר 1995. ב-10 בדצמבר הבקיע שער שני, בניצחון 2-1 על קבוצת נעוריו, ברצלונה ב'. וילאנובה ערך 33 הופעות באותה עונה ועזר לבדחוס להגיע למקום ה-6. בסוף העונה עזב את בדחוס והצטרף למיורקה, שהייתה אז גם היא בליגה השנייה. במיורקה מיעט וילאנובה לשחק. הוא פתח פעם אחת ונכנס כמחליף ב-9 משחקים נוספים בעונת 1996/97. בסוף העונה הצליחה מיורקה להעפיל לליגה הראשונה, אך וילאנובה החליט לעזוב את הקבוצה ולעבור לקבוצה נוספת מהליגה השנייה, ליידה. בעונתו היחידה בליידה, עונת 1997/98, שיחק ב-21 משחקי ליגה, 11 מתוכם בהרכב הפותח, בהם הבקיע 3 פעמים, כולל בעיטת עונשין לרשתה של אחת מקבוצותיו הקודמות, בדחוס.
בקיץ 1998 הצטרף וילאנובה לאלצ'ה, ששיחקה באותה עונה בליגה השלישית. באלצ'ה השתתף וילאנובה ב-34 משחקים והבקיע 5 שערים, ביניהם צמד במשחק מול חימנסטיק טרגונה ב-8 במאי 1999. וילאנובה עזר לאלצ'ה לעלות לליגה השנייה דרך הפלייאוף, לאחר שהקבוצה סיימה את העונה במקום השלישי. בעונת 1999/00 פתח וילאנובה ב-13 משחקים ונכנס כמחליף ב-16 נוספים. ב-24 באוקטובר 1999 נכנס וילאנובה כמחליף במשחק מול רקראטיבו ולבה והבקיע תוך דקות ספורות את שערו היחיד באותה עונה, וקבוצתו ניצחה 3-1. בסוף העונה עבר וילאנובה לגרמנט ששיחקה בליגה השלישית. בעונת 2000/01 הופיע וילאנובה ב-25 משחקי ליגה והבקיע פעמיים. בעונתו השנייה נכנס כמחליף בשלושה משחקים, לפני שנפצע באופן חמור בברכו ופרש ממשחק, בגיל 33.
קריירת אימון
תחילת הדרך
לאחר פרישתו ממשחק החל וילאנובה לעבוד כמאמן. ב-2001 הפך למאמן קבוצת הנערים (עד גיל 15) של ברצלונה. תחתיו שיחקו שחקנים כגון ג'רארד פיקה, ססק פברגאס וליאונל מסי.[1] ב-2002 המשיך וילאנובה עם קבוצת הנערים עד גיל 16, והיא זכתה בטורניר "קופה מסטראלי".[2] בעונת 2003/04 התמנה וילאנובה למאמנה של פלפרוז'ל, קבוצה מעיירה קטנה ליד ז'ירונה, ששיחקה בליגה הרביעית. בעונתו היחידה בקבוצה סיימה הקבוצה את הליגה במקום ה-18 וירדה לליגה החמישית.[3] לאחר מכן התמנה וילאנובה לתפקיד מנהל טכני בקבוצה טראסה, ששיחקה באותן שנים בליגה השלישית והשנייה.[4]
לקראת עונת 2007/08, עת מונה ז'וזפ גוארדיולה לתפקיד המאמן בברצלונה אתלטיק, קבוצת המשנה של ברצלונה, מונה וילאנובה להיות עוזרו. ברצלונה אתלטיק שיחקה אז בליגה הרביעית, ויחד הובילו את הקבוצה למקום הראשון בתום הליגה הסדירה, ולאחר מכן להעפלה לליגה השלישית הודות לניצחונות בפלייאוף. בסוף העונה, לאחר פיטוריו של פרנק רייקארד מעמדת המאמן בברצלונה, מונו צמד המאמנים למאמני הקבוצה הבוגרת של המועדון, כשגם שם שימש וילאנובה כעוזרו של גוארדיולה.
התקופה בברצלונה וההתמודדות עם מחלת הסרטן
בעונתו הראשונה כעוזר מאמן ברצלונה הגיעה הקבוצה להישגי שיא בהיסטוריית הכדורגל הספרדי, כשהקבוצה זכתה בטרבל – אליפות ספרד, גביע המלך הספרדי וליגת האלופות. לקראת סוף העונה הוסט אחד מכוכבי הקבוצה, ליאונל מסי, מעמדת הקיצוני ימני לעמדת החלוץ המזויף. צעד זה התברר כהצלחה שכן כבר במשחק הראשון עם טקטיקה זו ניצחה ברצלונה בקלאסיקו את ריאל מדריד 6-2, ומסי כבש צמד. לאחר מכן כבש מסי מעמדה זו שערים רבים והוביל את הקבוצה לזכייה בתארים נוספים. וילאנובה הוכר כהוגה הרעיון למהלך.[5][6][7]
עד סוף שנת 2009 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי, בסופר קאפ האירופי ואליפות העולם לקבוצות, ובכך הייתה לקבוצה היחידה בהיסטוריה שזוכה בששת התארים הבכירים בכדורגל האירופי בשנה אחת. בעונת 2009/10 זכתה ברצלונה באליפות שנייה ברציפות. בעונת 2010/11 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי פעם נוספת, באליפות שלישית ברציפות ובליגת האלופות בפעם השנייה תוך שלוש שנים, אך היא הפסידה בגמר גביע המלך לריאל מדריד בתוצאה 1-0.
עונת 2011/12 נפתחה עם הסופר קאפ נגד ריאל מדריד באוגוסט 2011. לאחר שהמשחק הראשון הסתיים בתוצאה 2-2, במשחק השני ברצלונה ניצחה 3-2 משער של ליאונל מסי בדקות האחרונות של המשחק, ובכך ברצלונה זכתה בתואר. בתום המשחק הייתה מהומה בין ספסלי הקבוצות, וז'וזה מוריניו, מאמנה של ריאל מדריד, דחף את אצבעו לתוך עינו של וילאנובה, ובתגובה וילאנובה דחף את מוריניו.[8] כשמוריניו נשאל על המקרה, עיוות מוריניו את שמו של וילאנובה וענה: "פיטו וילאנובה? אינני יודע מיהו." פיטו היא קללת סלנג בספרדית.[9] התאחדות הכדורגל הספרדית השעיתה את מוריניו לשני משחקים ואת וילאנובה למשחק אחד, אך לבסוף התבטלה ההשעיה לשניהם.[10]
עונה זו המשיכה עם הדחה מליגת האלופות בחצי הגמר ואובדן האליפות לריאל מדריד. במהלך העונה, בנובמבר 2011 עבר וילאנובה ניתוח להסרת גידול סרטני בבלוטת מיצד האוזן. בהמשך עבר וילאנובה טיפולים כימותרפיים והוא נעדר מתפקיד עוזר המאמן למשך מספר חודשים.[11][12] ב-27 באפריל 2012, לאחר הודעתו של גוארדיולה כי יעז יעזוב את המועדון בסוף עונת המשחקים, הודיעה ברצלונה שווילאנובה יחליפו בתפקיד מאמן הקבוצה לעונת 2012/13.
באוגוסט 2012 הפסידה ברצלונה לריאל מדריד בסופר קאפ הספרדי בתוצאה המצטברת 4-4, כשלמדריד היה יתרון בשל חוק שערי חוץ. המשך הדרך הייתה טובה הרבה יותר עבור ברצלונה. ברצלונה הובילה את הליגה הספרדית החל מהמחזור הראשון. עד פגרת החורף שנערכת בדצמבר, ניצחה ברצלונה את כל משחקי הליגה, למעט תיקו 2-2 עם ריאל מדריד. ב-19 בדצמבר 2012 נתגלה כי מחלת הסרטן חזרה לווילאנובה, כשנמצאו בבלוטות הרוק גרורות. וילאנובה עבר ניתוח נוסף והחל בטיפולים כימותרפיים פעם נוספת, רובם בניו יורק שבארצות הברית.[13] וילאנובה נעדר ממשחק הליגה שלאחר הניתוח, בניצחון 3-1 על ריאל ויאדוליד ב-22 בדצמבר, כשאת מקומו תפס עוזרו של וילאנובה, ג'ורדי ראורה. בתום פגרת החורף שב וילאנובה למלא את תפקידו כבר במחזור הליגה הבא, בו ברצלונה ניצחה את אספניול 4-0. אולם, כעבור פחות משלושה שבועות נאלץ וילאנובה להתפנות להמשך הטיפולים, כששוב ראורה מחליפו, ווילאנובה חזר מהטיפולים רק ב-6 באפריל. ברצלונה הודחה בהמשך החודש מליגת האלופות בשלב חצי הגמר בעקבות תבוסות 3-0 ו-4-0 לבאיירן מינכן. במהלך עונתו של וילאנובה כמאמן הראשי זכתה ברצלונה באליפות הליגה הספרדית עם כמות שיא בהיסטוריית ספרד של 100 נקודות מתוך 114 אפשריות, הודות ל-32 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו ושני הפסדים.
במהלך ההכנות לעונת 2013/14, ב-19 ביולי 2013 הודיעה הנהלת ברצלונה על עזיבתו של וילאנובה את תפקיד המאמן הראשי בשל הרעה במצבו הרפואי והבנה שלא יוכל להמשיך למלא את משרתו כהלכה. חרארדו מרטינו מונה במקומו של וילאנובה תוך ימים ספורים.
סוף חייו
בקלאסיקו מול ריאל מדריד שנערך ב-26 באוקטובר 2013 בקאמפ נואו הוצגה מוזאיקה עם הכיתוב "Força Tito" (בקטלאנית: "קדימה טיטו") כתמיכה במלחמתו של וילאנובה במחלה.[14] ב-24 באפריל 2014 אושפז וילאנובה בבית חולים בברצלונה בגלל בעיה במערכת העיכול שנוצרה בעקבות מחלתו. הוא נותח ונשאר לאשפוז במצב קריטי.[15] למחרת, ב-25 באפריל, נפטר וילאנובה בגיל 45 ממחלת הסרטן.[16] ב-20 בפברואר 2015 שינה המועדון את שמו של מגרש האימונים מספר 1 במתחם האימונים של המועדון לשמו של וילאנובה.[17]
חיים אישיים
וילאנובה נישא ב-1992 למונטסה צ'אורה. ב-1994 נולדה לזוג בת, קרלוטה, וב-1997 נולד בן, אדריה.
תארים
- תארים קבוצתיים כעוזר מאמן ברצלונה
- אליפות ספרד (3) - 2008/2009, 2009/2010, 2010/2011
- ליגת האלופות (2) - 2008/2009, 2010/2011
- גביע המלך הספרדי (2) - 2008/2009, 2011/2012
- הסופר קאפ הספרדי (3) - 2009, 2010, 2011
- הסופר קאפ האירופי (2) - 2009, 2011
- אליפות העולם לקבוצות (2) - 2009, 2011
- תארים קבוצתיים כמאמן ברצלונה
- אליפות ספרד (1) - 2012/2013
- תארים אישיים כמאמן
- פרס מיגל מוניוס (מאמן השנה בליגה הספרדית לפי מארקה (1) - 2012/2013
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:BDFutbol
פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים פרופיל המאמן באתר BDFutbol- פרופיל המאמן באתר BDFutbol
- אוסף הכתבות על טיטו וילאנובה באתר The Guardian
- עמית לוינטל וסאל אמרגי, טיטו מי?, באתר ישראל היום, 2 בנובמבר 2012
הערות שוליים
- ^ Tito Vilanova (2012-2013), באתר הרשמי של ברצלונה
- ^ The Premio Maestrelli award for the best coach in Europe will bear the name of Tito Vilanova, באתר הרשמי של ברצלונה, 12.2.2014
- ^ De Palafrugell al Camp Nou en 10 anys, Diari de Girona, 28.4.2012 (קטלאנית)
- ^ Guardiola’s right-hand man, באתר הרשמי של ברצלונה, 22.6.2008
- ^ Guardiola hails Messi's 'false nine' mastery, goal.com 4.5.2013
- ^ How Lionel Messi was transformed at Barcelona - thanks to late-night phone call from Pep Guardiola, The Telegraph, 16.10.2014
- ^ Vilanova, 'padre' del falso '9', מונדו דפורטיבו 10.1.2014
- ^ Tito Vilanova: from the shadows to Barcelona's next great hope, The Guardian 27.4.2012
- ^ Barcelona roll out 'Pep's twin' Tito Vilanova as Camp Nou kingpin, The Guardian, 28.4.2012
- ^ Mourinho sees eye-poke ban lifted, ESPN, 10.7.2012
- ^ Tito Vilanova, operado de un tumor en Barcelona, La Vanguardia, 22.11.2011
- ^ מספר 2 נקרא להנהיג את ברצלונה, ynet, 27.4.2012
- ^ דיווחים בספרד: וילאנובה חלה בסרטן, ynet, 19.12.2012
- ^ ‘Força Tito’, the mosaic for the Clasico, באתר הרשמי של ברצלונה, 23.10.2013
- ^ Tito Vilanova, gravely ill, מארקה, 24.4.2014
- ^ טרגדיה: טיטו וילאנובה, מאמן בארסה לשעבר, הלך לעולמו, באתר מאקו, 25 באפריל 2014
- ^ ברצלונה חנכה מגרש על שם טיטו וילאנובה, ynet, 20.2.2015