טליבאן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 13: שורה 13:
משעלה הטליבאן לשלטון קבעו ראשי התנועה את חוקי האסלאם כ[[חוק]] המדינה, ושינו את מערכת ה[[חינוך]] במדינה לחינוך המבוסס על ה[[קוראן]], ללא השפעות מערביות. זאת למרות איום של ה[[או"ם]] להפסיק את הסיוע הכלכלי והרפואי למדינה.
משעלה הטליבאן לשלטון קבעו ראשי התנועה את חוקי האסלאם כ[[חוק]] המדינה, ושינו את מערכת ה[[חינוך]] במדינה לחינוך המבוסס על ה[[קוראן]], ללא השפעות מערביות. זאת למרות איום של ה[[או"ם]] להפסיק את הסיוע הכלכלי והרפואי למדינה.


במסגרת ההקצנה הדתית, החיל הטליבאן במדינה דיכוי נשים חסר תקדים. נשות אפגניסטן הפכו לשפחות נטולות זכויות, נאסר עליהן לעבוד ורובן המוחלט הפסיקו ללמוד. על רופאים ממין זכר נאסר להעניק טיפול רפואי לנשים, עליהן נאסר להגיע ל[[בית חולים|בתי חולים]] כלליים. כחלק מההטפה לצניעות על פי השקפת הארגון, הורה הטליבאן על [[קוד לבוש]] אחיד לנשות המדינה: כל הנשים חויבו ללבוש "[[בורקה]]" המכסה לא רק את גופן וראשן (בדומה ל[[רעלה]] המסורתית), אלא אף את פניהן ועיניהן. ב-[[1998]] נחקק חוק המחייב איטום חלונות בצבע שחור למניעת אפשרות שנשים ייראו בידי גברים. חוקים אלו נאכפו בקפדנות בידי משמרות סיור עירוניים של הטליבאן, ונשים שלא צייתו לחוק הוכו באכזריות. על נשים שהפרו חוקים אלו ואחרים, הוטלו עונשים אכזריים(לרוב [[ניאוף]]). חאלד חוסייני, מחבר הספר "אלף שמשות זוהרות" שהיה פעיל בארגוני זכויות אדם באפגניסטן מעיד על כך בספרו.
במסגרת ההקצנה הדתית, החיל הטליבאן במדינה דיכוי נשים חסר תקדים. נשות אפגניסטן הפכו לשפחות נטולות זכויות, נאסר עליהן לעבוד ורובן המוחלט הפסיקו ללמוד. על רופאים ממין זכר נאסר להעניק טיפול רפואי לנשים, עליהן נאסר להגיע ל[[בית חולים|בתי חולים]] כלליים. כחלק מההטפה לצניעות על פי השקפת הארגון, הורה הטליבאן על [[קוד לבוש]] אחיד לנשות המדינה: כל הנשים חויבו ללבוש "[[בורקה]]" המכסה לא רק את גופן וראשן (בדומה ל[[רעלה]] המסורתית), אלא אף את פניהן ועיניהן. ב-[[1998]] נחקק חוק המחייב איטום חלונות בצבע שחור למניעת אפשרות שנשים ייראו בידי גברים. חוקים אלו נאכפו בקפדנות בידי משמרות סיור עירוניים של הטליבאן, ונשים שלא צייתו לחוק הוכו באכזריות. על נשים שהפרו חוקים אלו ואחרים, הוטלו עונשים אכזריים (לרוב [[ניאוף]]). חאלד חוסייני, מחבר הספר "אלף שמשות זוהרות" שהיה פעיל בארגוני זכויות אדם באפגניסטן מעיד על כך בספרו.


משטר הטליבאן תמך בשליטים הקיצוניים ב[[סודאן]] (האחראים ל[[רצח העם בדארפור]]), ונתן מחסה לטרוריסטים אסלאמיים. אנשי הטליבאן טענו כי אינם יכולים להסגיר למערב אדם מוסלמי הנאבק למען עקרונות האסלאם. פנייתה של [[ערב הסעודית]] בנושא נענתה על ידי אנשי הטליבאן בהשוואת החשיבות של מתן המחסה לחשיבות השמירה של הסעודים על [[מכה]] ו[[אל-מדינה]].
משטר הטליבאן תמך בשליטים הקיצוניים ב[[סודאן]] (האחראים ל[[רצח העם בדארפור]]), ונתן מחסה לטרוריסטים אסלאמיים. אנשי הטליבאן טענו כי אינם יכולים להסגיר למערב אדם מוסלמי הנאבק למען עקרונות האסלאם. פנייתה של [[ערב הסעודית]] בנושא נענתה על ידי אנשי הטליבאן בהשוואת החשיבות של מתן המחסה לחשיבות השמירה של הסעודים על [[מכה]] ו[[אל-מדינה]].

גרסה מ־13:39, 20 ביולי 2015

דגל הטליבאן

טליב‏‏אןפשטו: طالبان - "תלמידים") הוא ארגון פוליטי-צבאי מוסלמי ששלט באפגניסטן בין השנים 1995 - 2001. החל את דרכו באמצע שנות התשעים, כתנועת סטודנטים פשטונים שהתנגדה לשחיתות באפגניסטן. משתפס הטליבאן את השלטון בהפיכה צבאית, הוא הנהיג במדינה משטר הלכה אסלאמי נוקשה. משטר הטליבאן נפל במלחמת אפגניסטן השנייה, שעה שאפגניסטן נכבשה על ידי הצבא האמריקני. עם זאת פעילי התנועה עדיין מבצעים פעולות טרור נגד המשטר והחיילים האמריקנים המוצבים באפגניסטן.

תחילת הדרך

הטליבאן החלה כתנועת סטודנטים באפגניסטן, שביקשה לטהר את העיר סינג היסאר מגנבים ומשחיתות. בשפות המדוברות באפגניסטן ובצפון פקיסטן משמעות המילה "טליבאן" היא תלמידים (כולל סטודנטים). הצלחת הסטודנטים הביאה אותם לסלק את ראש העיר של קנדאהר, שלטענתם לא מילא את תפקידו, ולאחר מכן גם את ראש המדינה. הם העמידו בפני השלטון המרכזי מספר דרישות, ביניהן השלטת השריעה כחוק המדינה; כשזה סירב - יצאו למאבק. פקיסטן, שהאמינה להצהרותיהם, סייעה להם באספקת נשק, ואף אפשרה לסטודנטים להצטרף למלחמה.

העלייה לשלטון

בשנת 1995 עלתה תנועת הטליבאן וכבשה את רוב החלק הדרומי והמזרחי של אפגניסטן תוך פחות משנה. תוך זמן קצר השתלטה מפלגת המוג'אהדין (לוחמי הטליבאן) על כ-90% מהמדינה כשהיא זוכה בתמיכתם של למעלה מ-80% מהאוכלוסייה. שאר האוכלוסייה תמכה בפלג השיעי-קומוניסטי, שהמשיך לשלוט בצפון המדינה ונאבק על השלטון בה.

משטר הטליבאן

אנשי טליבאן בשנת 2001
הוצאה להורג פומבית של אישה על ידי אנשי הטליבאן, באצטדיון הספורט בקאבול, 1999

משעלה הטליבאן לשלטון קבעו ראשי התנועה את חוקי האסלאם כחוק המדינה, ושינו את מערכת החינוך במדינה לחינוך המבוסס על הקוראן, ללא השפעות מערביות. זאת למרות איום של האו"ם להפסיק את הסיוע הכלכלי והרפואי למדינה.

במסגרת ההקצנה הדתית, החיל הטליבאן במדינה דיכוי נשים חסר תקדים. נשות אפגניסטן הפכו לשפחות נטולות זכויות, נאסר עליהן לעבוד ורובן המוחלט הפסיקו ללמוד. על רופאים ממין זכר נאסר להעניק טיפול רפואי לנשים, עליהן נאסר להגיע לבתי חולים כלליים. כחלק מההטפה לצניעות על פי השקפת הארגון, הורה הטליבאן על קוד לבוש אחיד לנשות המדינה: כל הנשים חויבו ללבוש "בורקה" המכסה לא רק את גופן וראשן (בדומה לרעלה המסורתית), אלא אף את פניהן ועיניהן. ב-1998 נחקק חוק המחייב איטום חלונות בצבע שחור למניעת אפשרות שנשים ייראו בידי גברים. חוקים אלו נאכפו בקפדנות בידי משמרות סיור עירוניים של הטליבאן, ונשים שלא צייתו לחוק הוכו באכזריות. על נשים שהפרו חוקים אלו ואחרים, הוטלו עונשים אכזריים (לרוב ניאוף). חאלד חוסייני, מחבר הספר "אלף שמשות זוהרות" שהיה פעיל בארגוני זכויות אדם באפגניסטן מעיד על כך בספרו.

משטר הטליבאן תמך בשליטים הקיצוניים בסודאן (האחראים לרצח העם בדארפור), ונתן מחסה לטרוריסטים אסלאמיים. אנשי הטליבאן טענו כי אינם יכולים להסגיר למערב אדם מוסלמי הנאבק למען עקרונות האסלאם. פנייתה של ערב הסעודית בנושא נענתה על ידי אנשי הטליבאן בהשוואת החשיבות של מתן המחסה לחשיבות השמירה של הסעודים על מכה ואל-מדינה.

לקראת סוף שלטונם, ביצעו אנשי הטליבאן שתי פעולות שעוררו זעם רב בעולם המערבי:

  • פיצוץ פסלי בודהה בבמיאן, תוך הריסת סמלים של דת אחרת במתכוון.
  • הוצאת חוק שחייב הינדים לשאת טלאי צהוב - לכאורה, על מנת שמשטרת הדת לא תטריד אותם.

פעולה נוספת שניסו אנשי הטליבאן לעשות היא לשדוד את האוצרות האפגניים מהבנק המרכזי. אך אנשיו נכשלו בכך, לאחר שלא זכו לשיתוף פעולה מצד עובדי הבנק, שהיו נכונים להיהרג.

משטר הטליבאן לא הוכר כשלטון לגיטימי על ידי רוב מדינות העולם, בעיקר לאחר 1998, כאשר הואשם במתן חסות למחנות אימון ומקלט לטרוריסטים, ובראשם אוסאמה בן לאדן מנהיג ארגון אל-קאעידה.

ההתנגדות

החשש מפני התפשטות התפיסה האסלאמית הרדיקלית הביא את רוסיה, הודו וטורקיה לתמוך בתנועת המחתרת השיעית-קומוניסטית, שלמרבה האירוניה, זכתה גם לתמיכתה של איראן השיעית. אמנם תנועה זו הייתה חלשה למדי ולא היוותה איום על משטר הטליבאן, אך מכלול של גורמים אחרים ערער את יציבות המשטר:

  • הקואליציה המורכבת מבני שבטים, שאילולא עמדו נגד אויב משותף (ברית המועצות בעבר או ארצות הברית בתקופת השלטון) נראה שהיו פותחים בסכסוכים פנימיים.
  • פעולותיה של פקיסטן, ששללה מהם את התמיכה הקרובה שלה היו זקוקים.
  • שלילת סיוע כספי מצד ערב הסעודית, וסיוע בתחומי הכלכלה והבריאות מצד האו"ם.
  • פעולות צבאיות של ארצות הברית ובריטניה כנדבך נוסף לפעולות הקרקעיות של התנועה השיעית-קומוניסטית.

המלחמה עם ארצות הברית (2001)

ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (ארצות הברית)

פיגועי 11 בספטמבר 2001 העלו את אפגניסטן כחשודה עיקרית במתן סיוע לארגוני טרור ובסיסי פעולה לאוסאמה בן לאדן וארגונו אל-קאעידה, אשר לקחו אחריות על תכנון הפיגועים.

מלחמת אפגניסטן, שנמשכה חודשיים בשנת 2001 (7 באוקטובר - 7 בדצמבר) ואשר במסגרתה נכבשה אפגניסטן על ידי כוחות קואליציה בראשות ארצות הברית, הביאה לקץ משטר הטליבאן. אף שהוקמה ממשלה מקומית (אסלאמית אף היא, אך פחות מהטליבאן), נמשך כיבוש המדינה בחיפוש אחר בסיסים של ארגוני טרור. עבר זמן רב מנפילת הטליבאן עד שהעזו נשות אפגניסטן לחשוף את פניהן.

לאחר התבוסה

חייל אמריקני בחיפוש אחרי אנשי טליבאן בשנת 2005

גם לאחר תבוסת הטליבאן נשארו במדינה גרעינים של הארגון במקומות שונים, במיוחד בהרים. ביולי 2007 חטף הטליבאן 23 אזרחים דרום-קוריאנים, אנשי ארגון דת נוצרי (מתוכם רצח שניים), ותבע לשחרר ממאסר 23 מלוחמיו שנפלו בשבי הצבא האפגאני, ולהסיג מאפגניסטן את כ-200 חיילי דרום קוריאה המוצבים שם. ב-29 באוגוסט 2007 החלו אנשי הטליבאן לשחרר את החטופים, לאחר שדרום קוריאה התחייבה למנוע פעילות מיסיונרית באפגניסטן ולממש את הבטחתה להוציא את חייליה עד סוף השנה[1].

ב-23 בנובמבר 2007 לאחר שחיילי צבא אפגניסטן, אילצו את הטליבאן לעזוב את העיירה ארג'נדאב, צפונית לעיר קנדהאר, הטליבאן תקפו עמדות משטרה באזור וערפו את ראשיהם של שבעה שוטרים[2].

המלחמה באפגניסטן דחקה חלק מאנשי הטליבאן מעבר לגבול, והם השתלטו על חלקים נרחבים באזור ההררי של פקיסטן ומקיימים שם שלטון גרילה אסלאמיסטי‏‏[3]. באמצע פברואר 2009, הודה נשיא פקיסטן אסיף עלי זרדרי כי הטליבאן ביסס את שלטונו בשטחים נרחבים בארצו, וכי הורה על גיוס 120 אלף חיילים כדי לטפל באנשי הטליבאן[4].

ביולי 2007 פרסמה ממשלת פקיסטן כי היא תעניק פרס של 615 אלף דולר ‏‏לכל מי שיביא ללכידתו של בייטוללה מחסוד (בָּאיתוּללָה מֶהסוּד), מנהיג הטליבאן בפקיסטן, שנחשד בייזום הפיגוע במלון מריוט וחיסול בנזיר בוטו[5]. ובנוסף גם ממשלת ארצות הברית השיתה על ראשו פרס גבוה של 5 מיליון דולר. ב-5 באוגוסט 2009 נהרג בייטוללה מחסוד עם אחת מנשותיו בתקיפת מל"ט אמריקני על בית חמיו של מחסוד‏‏[6][7].

ב-13 במאי 2011 שני מחבלים מתאבדים התפוצצו במתקן אימונים בפקיסטן, ולפחות 80 בני אדם נהרגו ועוד עשרות נפצעו. דובר הטליבאן הודיע כי זו הייתה הנקמה הראשונה למותו של אוסאמה בן לאדן, מנהיג אל קאעידה.[8]

ב - 02 בנובמבר 2013 ארצות הברית חיסלה על ידי ירי ממזל"ט את מנהיג הטליבאן "חכימוללה מחסוד" בפקיסטן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סוכנויות הידיעות, הטליבאן החלו לשחרר את בני הערובה הקוריאנים, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2007
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    AP, אנשי טליבאן ערפו ראשיהם של שבעה שוטרים, באתר ynet, 23 בנובמבר 2007
  3. ^ סוכנויות הידיעות, נשיא פקיסטן: הטליבאן כבשו שטחים במדינתי, באתר nrg‏, 15 בפברואר 2009
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    רויטרס, נשיא פקיסטן: אנו במאבק הישרדות מול טליבאן, באתר ynet, 14 בפברואר 2009
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    פקיסטן: מנהיג הטליבאן סוחר בילדים לפיגועים, באתר ynet, 7 ביולי 2009
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    סוכנויות הידיעות, הטליבאן בפקיסטן מאשר: מנהיגנו נהרג, באתר ynet, 7 באוגוסט 2009
  7. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    סוכנויות הידיעות, פקיסטן: אשת מנהיג הטליבאן נהרגה בתקיפה, באתר ynet, 5 באוגוסט 2009
  8. ^ שני מחבלים התפוצצו בפקיסטן, 80 אנשים מתו. הטליבאן: נקמה ראשונה למוות בן לאדן. http://news.walla.co.il/?w=/16/1822965