לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "סוציולוגיה של הדת"

סידור וקישוריות.
(סידור וקישוריות.)
{{עריכה|חוסר סדר, קישורים פנימיים|נושא=מדעי החברה}}
ה'''סוציולוגיה של הדת''' היא תחום ב[[סוציולוגיה]] העוסק בפרקטיקות, במבנים חברתיים, ברקע ההיסטוריה[[היסטוריה|היסטורי]], בנושאים כלל עולמיים ובתפקידים של הדתה[[דת]] ב[[חברה]]. בסוציולוגיהב[[סוציולוגיה]] של הדת ישנו דגש מיוחד על הדת כתופעה הקיימת כמעט בכל החברותה[[חברה|חברות]], גם כיום וגם בכל ההיסטוריה האנושית המתועדת. הסוציולוגים של הדת מנסים להסביר את ההשפעה של החברה על הדת ואת ההשפעה של הדת על החברה, או במילים אחרות, את יחסי הגומלין הדיאלקטיים ביניהם.
 
==רקע כללי==
==סוגים של התארגנות דתית==
התאורטיקנים הקלאסיים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התעניינו במיוחד בדת ובהשפעותיה על החברה. בין [[פילוסוף|הוגי דעות]] אלה היו אמיל [[אמיל דורקהיים|אמיל דירקהיים]], [[מקס ובר]] ו[[קרל מרקס]]. התפישות של הוגים אלו, בדומה ל[[אפלטון]] ו[[אריסטו]] מתקופת [[יוון העתיקה]] והפילוסופים הנאורים מהמאות ה-17-19, ממשיכות להיות רלוונטיות גם כיום. בין הסוציולוגים הבולטים של הדת של ימינו ניתן למנות את [[פיטר ברגר]], רונדי סטארק ורוברט וות'נו.
לאורך השנים סוציולוגים רבים ביקשו לסווג את הדתות השונות: [[מקס ובר]] חילק את הדתות השונות לשני [[טיפוס אידאלי|טיפוסים אידאליים]] - "כנסייה" ו"כת" (sect). בעוד שכנסייה מבקשת להכליל תחת כנפיה את כל האנשים באזור נתון, מרגע לידתם ועד מותם, כת היא קבוצה דתית שפרשה מהכנסייה ומתבססת על בחירה מודעת של המאמין להיות חלק מהקבוצה.
 
בקהילה המדעיתה[[מדע|מדעית]], בראשיתה של המאה ה-19, שלטה הסברה כי האמונהה[[אמונה]] הדתית תעלם תוך כדי תהליכי הקידמה שעוברת הציוויליזציהה[[ציוויליזציה]]. הטענה הייתה כי האנושות עוברת מחשיבה המתאפיינת בביטויים [[כישוף|מאגיים]] ומיסטייםו[[מיסטיקה|מיסטיים]], לקודים ומערכות חשיבה המאורגנים סביב הנחות [[לוגיקה|לוגיות]], שיטתיות-מדעיות. תאורטיקנים רבים כדוגמת [[קארל מרקס]], [[גאורג זימל]], [[אדוארד טיילור]], [[אמיל דורקהיים]] ו[[מקס ובר]], תיארו את הדת, בשל כך, כמצע של [[אמונות טפלות]], [[מיתולוגיה|מיתולוגיות]], קסמים, מאגיה וכישוף. בהמשך התגבשה [[תאוריה]] זו לכדי [[פרדיגמה]] מובילה, על פיה, יחד עם (ואולי בעקבות) תהליכי [[מודרניזציה]] כדוגמת [[רציונליות|רציונליזציה]], [[תיעוש]], [[ביורוקרטיה|ביורוקרטיזציה]], התמחות ו[[עיור]], החוויה המודרנית מכילה בתוכה גם תהליכי '''[[חילון]]'''.
רוי ווליס סיווג את הארגונים הדתיים על פי שני ממדים - האם הארגון נתפס בקרב החברה בה צמח כלגיטימי ומכובד וכיצד הארגון תופס את עצמו - האם כדרך היחידה להגיע לגאולה או דרך אחת מני רבות. לפי גישה זו:
*כנסייה - נתפס כלגיטימי בעיני החברה וכדרך היחידה לגאולה בעיני המאמינים.
*sect (כת) - נתפס כסוטה מן הנורמה המקובלת וכדרך היחידה לגאולה בעיני המאמינים.
*cult - נתפס כסוטה מן הנורמה המקובלת וכדרך אחת מני רבות לגאולה.
*דנומינציה (denomination) - נתפסת כלגיטימית בעיני החברה ולא רואה עצמה כדרך היחידה להגיע אל הגאולה.
 
החל משנות ה-70 של המאה ה-20, וביתר שאת בשנות ה-80, בלטו לעין התפתחויות חברתיות ופוליטיות אשר הראו כי בזירה הציבורית והפוליטית פועלים כוחות דתיים חזקים. המחקר ה[[סוציולוגיה|סוציולוגי]] וה[[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגי]] החל להצביע על פריחתם של [[כת|כתות]], תנועות, ארגונים וקהילות [[דת|דתיות]] חדשות, וכן על הקצנה גוברת והולכת של זרמים בתוך הדתות המונותאיסטיותה[[מונותאיזם|מונותאיסטיות]] כתגובה ל[[מודרניזם|מודרנה]]. זאת ועוד, מחקרים הראו, למשל, כי בארצותב[[ארצות הברית]] אחוז המבקרים בכנסייהב[[כנסייה]] נשאר יציב ב-40 השנים האחרונות. באפריקהב[[אפריקה]] ובאמריקהוב[[אמריקה הלטינית]], שיעור המשתייכים לכנסייה גדל בצורה ניכרת. כיום עומד מספר הנוצריםה[[נצרות|נוצרים]] באפריקה על כ-200 מיליון מאמינים, בהשוואה ל-10 מיליון בלבד ב-1900. התפתחות משמעותית נוספת היא הפיכתה של ה[[אסלאם]] לדת עולמית גדולה, עם השפעה ניכרת גם על מאמינים במערב.
בשונה מהמשמעות השלילית המיוחסת למילים "כת" ו "סקטה" בשפה היומיומית, הסוציולוגים נותנים למושגים אלו הגדרות מדויקות ללא הקונוטציה השלילית הנלוות ורואים בקבוצות אלו סוג נוסף של התארגנות דתית.
 
לאור הממצאים הללו, ההנחה כי העולם נמצא במגמה של חילון איננה מקובלת על מרבית החוקרים. המחלוקת בין החוקרים נובעת מאופן הגדרתו של החילון. לראיה, ניתן לראות את טענתם של סוציולוגים מסוימים הטוענים כי ביקורים קבועים בכנסייה ואמונות דתיות יכולות להתקיים במקביל לירידה בהשפעתם של מנהיגי דת על נושאים [[פוליטיקה|פוליטיים]] וחברתיים. מידת יכולת הניבוי של תהליכים חברתיים היא סוגיה מרכזית בסוציולוגיה של הדת וניתן לראות דעות סותרות בקרב הסוציולוגים. בזמן שסוציולוגים רבים ניבאו עלייה בדתיות היו כאלה שטענו, כאמרתו של [[פרידריך ניטשה|ניטשה]], כי "אלוהים מת".
==רקע כללי==
התאורטיקנים הקלאסיים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התעניינו במיוחד בדת ובהשפעותיה על החברה. בין הוגי דעות אלה היו אמיל [[דירקהיים]], [[מקס ובר]] ו[[קרל מרקס]]. התפישות של הוגים אלו, בדומה ל[[אפלטון]] ו[[אריסטו]] מתקופת יוון העתיקה והפילוסופים הנאורים מהמאות ה-17-19, ממשיכות להיות רלוונטיות גם כיום. בין הסוציולוגים הבולטים של הדת של ימינו ניתן למנות את [[פיטר ברגר]], רונדי סטארק ורוברט וות'נו.
 
==סוגים סיווגים של התארגנות דתית ==
בקהילה המדעית, בראשיתה של המאה ה-19, שלטה הסברה כי האמונה הדתית תעלם תוך כדי תהליכי הקידמה שעוברת הציוויליזציה. הטענה הייתה כי האנושות עוברת מחשיבה המתאפיינת בביטויים מאגיים ומיסטיים, לקודים ומערכות חשיבה המאורגנים סביב הנחות לוגיות, שיטתיות-מדעיות. תאורטיקנים רבים כדוגמת [[קארל מרקס]], [[גאורג זימל]], [[אדוארד טיילור]], [[אמיל דורקהיים]] ו[[מקס ובר]], תיארו את הדת, בשל כך, כמצע של אמונות טפלות, מיתולוגיות, קסמים, מאגיה וכישוף. בהמשך התגבשה תאוריה זו לכדי [[פרדיגמה]] מובילה, על פיה, יחד עם (ואולי בעקבות) תהליכי [[מודרניזציה]] כדוגמת [[רציונליות|רציונליזציה]], [[תיעוש]], [[ביורוקרטיה|ביורוקרטיזציה]], התמחות ו[[עיור]], החוויה המודרנית מכילה בתוכה גם תהליכי '''[[חילון]]'''.
לאורך השנים ביקשו סוציולוגים רבים ביקשו לסווג את הדתות השונות: [[מקס ובר]] חילק את הדתות השונות לשני [[טיפוס אידאלי|טיפוסים אידאליים]] - "כנסייה" ו"כת" (sect). בעוד שכנסייה מבקשת להכליל תחת כנפיה את כל האנשים באזור נתון, מרגע לידתם ועד מותם, כת היא קבוצה דתית שפרשה מהכנסייה ומתבססת על [[בחירה חופשית|בחירה]] [[מודעות עצמית|מודעת]] של המאמין להיות חלק מהקבוצה.
 
רוי ווליס סיווג את הארגונים הדתיים על פי שני ממדים - האם הארגון נתפס בקרב החברה בה צמח כלגיטימי ומכובד וכיצד הארגון תופס את עצמו - האם כדרך היחידה להגיע לגאולהל[[גאולה]] או דרך אחת מני רבות. לפי גישה זו:
החל משנות ה-70 של המאה ה-20, וביתר שאת בשנות ה-80, בלטו לעין התפתחויות חברתיות ופוליטיות אשר הראו כי בזירה הציבורית והפוליטית פועלים כוחות דתיים חזקים. המחקר ה[[סוציולוגיה|סוציולוגי]] וה[[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגי]] החל להצביע על פריחתם של [[כת|כתות]], תנועות, ארגונים וקהילות [[דת|דתיות]] חדשות, וכן על הקצנה גוברת והולכת של זרמים בתוך הדתות המונותאיסטיות כתגובה ל[[מודרניזם|מודרנה]]. זאת ועוד, מחקרים הראו, למשל, כי בארצות הברית אחוז המבקרים בכנסייה נשאר יציב ב-40 השנים האחרונות. באפריקה ובאמריקה הלטינית, שיעור המשתייכים לכנסייה גדל בצורה ניכרת. כיום עומד מספר הנוצרים באפריקה על כ-200 מיליון מאמינים, בהשוואה ל-10 מיליון בלבד ב-1900.
*כנסייה - נתפס כלגיטימי בעיני החברה וכדרך היחידה לגאולה בעיני המאמינים.
התפתחות משמעותית נוספת היא הפיכתה של האסלאם לדת עולמית גדולה, עם השפעה ניכרת גם על מאמינים במערב.
*sect (כת) - נתפס כסוטה מן הנורמהה[[נורמה]] המקובלת וכדרך היחידה לגאולה בעיני המאמינים.
*cult - נתפס כסוטה מן הנורמה המקובלת וכדרך אחת מני רבות לגאולה.
*דנומינציה (denomination) - נתפסת כלגיטימית בעיני החברה ולא רואה עצמה כדרך היחידה להגיע אל הגאולה.
 
בשונה מהמשמעות השלילית המיוחסת למילים "כת" ו "סקטה" בשפה היומיומית, הסוציולוגים נותנים למושגים אלו הגדרות מדויקות ללא הקונוטציה השלילית הנלוות ורואים בקבוצות אלו סוג נוסף של התארגנות דתית.
לאור הממצאים הללו, ההנחה כי העולם נמצא במגמה של חילון איננה מקובלת על מרבית החוקרים. המחלוקת בין החוקרים נובעת מאופן הגדרתו של החילון. לראיה, ניתן לראות את טענתם של סוציולוגים מסוימים הטוענים כי ביקורים קבועים בכנסייה ואמונות דתיות יכולות להתקיים במקביל לירידה בהשפעתם של מנהיגי דת על נושאים פוליטיים וחברתיים.
מידת יכולת הניבוי של תהליכים חברתיים היא סוגיה מרכזית בסוציולוגיה של הדת וניתן לראות דעות סותרות בקרב הסוציולוגים. בזמן שסוציולוגים רבים ניבאו עלייה בדתיות היו כאלה שטענו כי "אלוהים מת".
 
==תפישת הדת בסוציולוגיה קלאסית==
ל[[אמיל דורקהיים]], [[קרל מרקס]] ו[[מקס ובר]] היו תאוריות מוצקות ומורכבות מאוד לגבי טבעה והשפעתה של הדת. ובר ודרקהיים במיוחד קשים להבנה, היות שאינם מציגים במאמריהם הקשרים ודוגמאות. עם זאת, הדת הייתה משתנה חברתי חשוב בתאוריות של שלושתם:
 
===קרל מרקס===
מרקס לא ראה בעבודותיו תגובה [[פילוסופיה של המוסר|אתית]] או [[אידאולוגיה|אידאולוגית]] לקפיטליזםל[[קפיטליזם]] של המאה ה-19 (למרות שמאוחר יותר זה התפרש כך). בעיניו, מאמציו כוונו למען, מה שניתן לכנות, מדע שימושי. מרקס תפס את עצמו כמפתח תאוריה חברתית- כלכלית למען התפתחות האנושות. כפי שכתב כריסטיאנו: "מרקס לא האמין במדע לשם מדע...הוא האמין שהוא מקדם תאוריה שתהיה מכשיר שימושי למהפכה סוציאליסטית"(124). (מפרשים אחרים של מרקס מבחינים בין מרקס האידאולוג ובין מרקס המדען.) בשורש רעיונותיו של מרקס עמדה תפיסה כי האנשים מונעים על ידי הגיון ואילו הדת מנוגדת להיגיון, מסתירה את האמת ומטעה את המאמינים בה. כפי שנראה מאוחר יותר, מרקס ראה בקיומו של הניכור החברתי את לב ליבו של אי-השוויון החברתי. האנטיתזה לניכור זה היא חופש ועל מנת לקדם את החופש יש לחשוף את הפרט אל האמת ולתת לו את הכלים לבחור באים לקבל או לשלול אותה.
 
יחד עם זאת, "מרקס לעולם לא טען שיש לאסור את קיומה של הדת"(כריסטיאנו, 126)
כפי שציין נורמן בירנבאום, אחד מפרשניו של מרקס, "הדת (הייתה) תגובה רוחנית לניכור" (שם 126). כתגובה לניכור, מרקס חשב שהדת משרתת את האידאולוגיות המטפחות את הקפיטליזם המדכא. לפיכך, "הדת היא הכוח המשמר את שליטת מעמד חברתי אחד על חשבון מעמדות אחרים" (שם 127 ). במילים אחרות, הדת משרתת את האליטות השולטות על ידי מתן לגיטימציה לסטאטוס-קוו ומסיחה את דעתו של העם מן הפערים החברתיים.
 
===אמיל דורקהיים===
אמיל דורקהיים מיקם את עצמו בגישה הפוזיטיביסטיתה[[פוזיטיביזם|פוזיטיביסטית]] ותפס את מחקרו החברתי כאובייקטיבי ומדעי. הוא היה מעוניין להבין מה מלכד את החברה המודרנית המורכבת.
לטענתו של דרקהיים, באמצעות סמלים, נורמות וערכים משותפים, הדת משמשת כפונקציה חשובה בלכידות החברתית.
 
 
דת היא ביטוי של המצפון הקולקטיבי של החברה, המורכבת ממיזוג של תפיסות אינדיבידואליות, אשר בהמשך יוצרות מציאות משל עצמה.
מכאן נובע שלחברות הפחות מורכבות, כמו האבוריג'ינים האוסטרליים, ישנן שיטות דתיות מורכבות פחות, כולל אלילים שונים לכל שבט. ככל שהחברה מורכבת יותר, כך גם השיטה הדתית שלה יותר מורכבת. ככל שקיימים יותר מגעים בין החברות, כך גדלה יותר הנטייה להדגיש את האוניברסליות בשיטות הדתיות. אולם , ככל שחלוקת העבודה גורמת לפרט להרגיש חשוב יותר, המערכות הדתיות מתרכזות יותר בגאולת הפרט ובמצפונווב[[מצפון|מצפונו]].
 
דורקהיים הגדיר את הדת "כמערכת מאוחדת של אמונות ומנהגים הנוגעת לדברים קדושים, כלומר, דברים מוקצים ואסורים – אמונות ומנהגים שכל הנאמן להם, מתאחד סביבם לקהילה מוסרית אחת הנקראת כנסייה".
מדובר בהגדרה פונקציונלית, ולפיה, התפקיד של הדת היא בלכידות חברתית ובפיקוח על החברה. על פי דורקהיים, הדת עורכת הבחנה ברורה קודש ובין חול, וזוהי הבחנה מקבילה להבחנה בין אלוהים ובין האנושות. הגדרה זו אינה קובעת מה יכול להיחשב כקדוש. לפיכך סוציולוגים מאוחרים יותר (במיוחד [[רוברט בלה]]) הרחיבו את התובנות של דורקהיים ומדברים במושגים של [[דת אזרחית]] או דת המדינה. לדוגמה, ניתן לראות שלדת האזרחית האמריקאית ישנם הסמלים המקודשים לה כגון הדגל האמריקאי, אברהם לינקולן, [[מרטין לותר קינג]] ועוד. סוציולוגים אחרים לקחו את דורקהיים לכיוונים אחרים, כמו הדת של הספורט המקצועי או מוזיקת רוק.
 
===מקס ובר===
ובר ביקש להראות שאפשר להבין את ההתנהגויות השונות של בני האדם רק בתוך הקשר תפיסת המציאות הכללית שלהם. כדי להבין התנהגות כלכלית מסוימת, או התנהגות אישית או קבוצתית יש להבין את התפיסה הדתית של הקבוצה - במה היא מאמינה ואיך היא מפרשת את העולם. ובר גם רצה להראות איך תפיסה דתית מכוננת תפיסה כלכלית, ושינוי בתפיסה דתית מוביל לשינוי כלכלי. במאמרו המפורסם "האתיקה הפרוטסטנטיתה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטית]] ורוח הקפיטליזם", ובר אומר שיש כמה סוגים של חברות קפיטליסטיות, כל אחת ביחס למבנה שלה, אבל הוא מבקש למצוא את הקוים המשותפים בין חברות אלו לשירטוט דמות משותפת של קפיטליזם.
רווחים גדולים וצבירה אינסופית + ארגון רציונלי של הייצור הם המאפיינים הייחודיים של הקפיטליזם ע"פ וובר. כלומר השגת הרווח הכספי באמצעות משמעת שיכלית ולא באמצעות הרפתקאה או מלחמה. הקפיטליזם הוא איפה, עידון רציונלי של יצרים אלו. הארגון הרציונלי מודרני של המפעל הקפיטליסטי כרוך בהנהלת חשבונות ובהפרדת משק הבית מהעסק. השכרת כוח העבודה הפרטי לבעלי היצור נעשית באמצעות מערכת בריוקרטית שמתפתחת עם השוק, לא חשוב אם היא נמצאת בידיים פרטיות או לא (בנקודה זו נעוץ ההבדל בין וובר למרקס).
ובר שיער כי הבנה מסוימת של הפוסטטנטיזם היה חלק מהגורמים להתפתחות הקפיטליזם.
139

עריכות