רנצו דה פליצ'ה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אחידות עם ריאטי (נפה)
מ הסרת nowiki
שורה 1: שורה 1:
'''רנצו דה פליצ'ה''' (ב[[איטלקית]]: '''Renzo De Felice'''; <nowiki>{{כ}}</nowiki>[[8 באפריל]] [[1929]] – [[25 במאי]] [[1996]]) היה [[היסטוריון]] [[איטלקי]], שעסק ב[[איטליה הפאשיסטית|עידן הפשיסטי]] במדינה, וכתב - בין השאר - ביוגרפיה בת 6,000 עמודים וארבעה כרכים על [[מוסוליני]] (1965–1997). בספרו טען שמוסוליני היה חדשן מהפכני בנושאי פנים, אך פרגמטי במדיניות החוץ שלו, והמשיך את מדיניות ה[[ריאל פוליטיק]] של[[ממלכת איטליה| איטליה החופשית]] (1861–1922).{{הערה|James Burgwyn, "Renzo De Felice and Mussolini's Foreign Policy: Pragmatism vs. }}
'''רנצו דה פליצ'ה''' (ב[[איטלקית]]: '''Renzo De Felice'''; {{כ}}[8 באפריל]] [[1929]] – [[25 במאי]] [[1996]]) היה [[היסטוריון]] [[איטלקי]], שעסק ב[[איטליה הפאשיסטית|עידן הפשיסטי]] במדינה, וכתב - בין השאר - ביוגרפיה בת 6,000 עמודים וארבעה כרכים על [[מוסוליני]] (1965–1997). בספרו טען שמוסוליני היה חדשן מהפכני בנושאי פנים, אך פרגמטי במדיניות החוץ שלו, והמשיך את מדיניות ה[[ריאל פוליטיק]] של[[ממלכת איטליה| איטליה החופשית]] (1861–1922).{{הערה|James Burgwyn, "Renzo De Felice and Mussolini's Foreign Policy: Pragmatism vs.}}


== ביוגרפיה ==
== ביוגרפיה ==

גרסה מ־17:33, 30 באוגוסט 2015

רנצו דה פליצ'ה (באיטלקיתRenzo De Felice; ‏[8 באפריל]] 192925 במאי 1996) היה היסטוריון איטלקי, שעסק בעידן הפשיסטי במדינה, וכתב - בין השאר - ביוגרפיה בת 6,000 עמודים וארבעה כרכים על מוסוליני (1965–1997). בספרו טען שמוסוליני היה חדשן מהפכני בנושאי פנים, אך פרגמטי במדיניות החוץ שלו, והמשיך את מדיניות הריאל פוליטיק של איטליה החופשית (1861–1922).[1]

ביוגרפיה

דה פליצ'ה נולד בריאטי (Rieti), עיר במרכז איטליה, ולמד אצל פדריקו שאבו ודליו קנטימורי באוניברסיטת רומא ("ספיאנצה"). במהלך לימודיו, דה פליצ'ה היה חבר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית (PCI). לאחר שב-1956 דוכאה המהפכה ההונגרית בידי הסובייטים, דה פליצ'ה היה אחד מ-101 אנשי רוח איטלקיים שביקרו בחריפות את המפלגה הקומוניסטית על גיבויה את הסובייטים. הוא עזב את הקומוניסטים והצטרף למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית.

חקר הפשיזם

דה פליצ'ה נודע בשל עבודתו המונומטלית בת ארבעת הכרכים על בניטו מוסוליני, אותה סיים סמוך למותו. רנצו דה פליצ'ה הקים וערך לאורך שנים את כתב העת בעל ההשפעה "Storia Contemporanea". הוא כתב גם על חיי היהודים תחת המשטר הפשיסטי, ועל יעקוביניזם באיטליה.

תחום התעניינותו העיקרי של דה פליצ'ה היה פשיזם. לתפישתו, היו שני דגמי פשיזם: "פשיזם כתנועה אידאולוגית", ו"פשיזם כמשטר". דה פליצ'ה ראה בפשיזם, בעיקר ב"פשיזם כתנועה", אידאולוגיית מעמד-ביניים מהפכנית שלה שורשים עמוקים בנאורות. יתר על כן, דה פליצ'ה התעקש על כך שהפשיזם לא נגרם מפחד מפני מהפכת מעמד פועלים של בני המעמד הבינוני-הנמוך – כפי שנטען בהיסטוריוגרפיה השמאלנית – אלא היה תנועה אסרטיבית שנוצרה בידי בני המעמד הבינוני שחיפשו אחר מקומם הראוי להם.

מצד שני, את ה"פשיזם כמשטר" ראה דה פליצ'ה כלא יותר ממדיניותו של מוסוליני – שנטה להשתמש באידאולוגיה פשיסטית רק אם הדבר הועיל למעמדו וכוחו האישי. דה פליצ'ה סבר שיש לראות בפשיזם אידאולוגיה פוליטית תקפה, ולא משהו שיש לדחות באופן פשטני. הוא טען כי מחקרים על פשיזם צריכים לצאת מהוויכוח הפוליטי ולהפוך לנושא מחקר היסטוריוגרפי המבוסס על טענות מדעיות.

יותר מכך, דה פליצ'ה התעקש שאין שום קשר או השוואה תקפה בין הפשיזם האיטלקי לבין הנאציונל-הסוציאליזם הגרמני, שבו ראה דה פליצ'ה אידאולוגיה שונה לחלוטין. מבקרים משמאל תקפו את דה פליצ'ה בשל גישתו, אותה ראו כאוהדת מדי לפאשיזם האיטלקי. ג'וליאנו פרוקאצ'י, פאולו אלאטרי, ניקולה טראנפאליה ואחרים אף האשימוהו בכתיבת כתבי התגוננות לפשיזם.

עבודות נבחרות

  • Storia degli ebrei italiani sotto il fascismo, 1961.
  • The Jews in Fascist Italy. A History, Enigma Books, 2001. ISBN 978-1-929631-01-8
  • Mussolini, 4 volumes, 1965-1997 (Turin, 1965–97)
vol. 1, Mussolini il rivoluzionario, 1883–1920; vol. 2, Mussolini il fascista, pt. 1, La conquista del potere, 1921–1925, pt. 2, L’organizzazione dello Stato fascista, 1925–1929; vol. 3, Mussolini il duce, pt. 1, Gli anni del consenso, 1929–1936, pt. 2, Lo stato totalitario, 1936–1940; vol. 4, Mussolini l’alleato, 1940–1945, pt. 1, L’Italia in guerra, 1940–1943, bk. 1, Dalla guerra “breve” alla guerra lunga, bk. 2, Crisi e agonia del regime, pt. 2, La guerra civile, 1943–1945.
  • Le interpretazioni del fascismo, 1969.
  • Il fascismo: le interpretazioni dei contemporanei e degli storici, 1970.
  • Intervista sul fascismo, edited by Michael Ledeen, 1975.
  • Ebrei in un paese arabo: gli ebrei nella Libia contemporanea tra colonialismo, nazionalismo arabo e sionismo (1835-1970), 1978.

לקריאה נוספת

  • Ledeen, Michael, "Renzo De Felice and the Controversy over Italian Fascism", Journal of Contemporary History, Volume 11, 1976. pp. 269-283
  • Painter, Borden' "Renzo De Felice and the Historiography of Italian Fascism", American Historical Review, (1990) 95#2 pp. 391-405 in JSTOR
  • Gentile, Emilio, "Renzo de Felice: A Tribute", Journal of Contemporary History 32,2 (1997), pp. 139-151.
  • Knox, MacGregor, "The Fascist Regime, Its Foreign Policy and Its Wars: An 'Anti-anti-fascist' Orthodoxy?", Contemporary European History, Volume 4, Issue # 3, 1995; pages 347-365
  • Simoncelli, Paolo (2001). Renzo De Felice: la formazione intellettuale. Le Lettere. ISBN 978-88-7166-602-0. 

הערות שוליים

  1. ^ James Burgwyn, "Renzo De Felice and Mussolini's Foreign Policy: Pragmatism vs.