אחריות קפידה

במשפט הפלילי, עבירה של אחריות קפידה היא עבירה שבה די להוכיח כי התקיים היסוד העובדתי, ואין צורך להוכיח יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. כלומר, משעה שהוכח כי אדם ביצע את המעשה המהווה עבירה, חזקה עליו שעבר עבירה פלילית, והתביעה אינה צריכה להוכיח כי היה מודע לקיום נסיבות העבירה או כי התרשל במעשיו. זאת אומרת שנטל ההוכחה מתהפך בעבירות של אחריות קפידה. עם זאת, לפי סעיף 22(ב) לחוק העונשין, אם יוכיח הנאשם כי לא נהג במחשבה פלילית או ברשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, לא ניתן יהיה להטיל עליו אחריות לעבירה.

אחריות קפידה - החוק מבין שיש מקרים בהם לא ניתן להוכיח כוונה או רשלנות, - ולכן קובעים שעצם המעשה הוא עבירה.

בדרך כלל עבירות אחריות קפידה יהיו עבירות מסוג מלא פרוהיביטה/עבירות הסדר= עבירות שנועדו להסדיר את החיים המודרניים.

תיקון מספר 39 לחוק העונשין ביטל את האחריות המוחלטת ועבר לכיוון של אחריות קפידה. יש הבדל בין אחריות מוחלטת לקפידה: אחריות מוחלטת יוצרת חזקה משפטית חלוטה שקיימת לפחות רשלנות של הנאשם- הנחה שא"א לסתור אותה. לעומת זאת, אחריות קפידה היא חזקה משפטית הניתנת לסתירה לגבי יסודו הנפשי של הנאשם. כלומר, באחריות קפידה, לנאשם יש אפשרות להתגונן.

סעיף 19(2) לחוק העונשין הוא המאפשר לקבוע כי נתהוותה עבירה של אחריות קפידה, קרי, עבירה ללא מחשבה פלילית או רשלנות (סעיף 19 בכללותו קובע כי כל עבירה שהיא חייבת להיות או של מחשבה פלילית, או של רשלנות או של אחריות קפידה).

סעיף 22 לחוק העונשין הוא הקובע את פרטי האחריות הקפידה. אף שדי בהוכחת היסוד העובדתי בעבירה של אחריות קפידה לשם ההרשעה, קובע סעיף 22(ג) כי ניתן להטיל עונש מאסר בעבירה כזו רק אם הוכח יסוד נפשי- ס' זה הוא מעין הגנה לנאשם, אך מצד שני אין הגבלה למס' שנות המאסר. ס' 22 ב' מספק הגנה לנאשם שלא נהג ברשלנות או מחשבה פלילית- אם הוא הוכיח שעשה הכל כדי למנוע את הנזק אז הוא לא יישא באחריות.

דוגמאות בולטות לעבירות של אחריות קפידה:

• נהיגה בשעות החושך ללא הפעלת פנסי הרכב, לפי תקנה 97(א) לתקנות התעבורה.
• גרימת רעש, ריח או זיהום אוויר בלתי סבירים, לפי חוק למניעת מפגעים.
• אי תשלום שכר מינימום, לפי חוק שכר מינימום.
• הפעלת מקור קרינה ללא היתר, לפי חוק הקרינה הבלתי מייננת.

לקריאה נוספת

• יעקב קדמי, על הדין בפלילים, כרך א', עמ' 244-237.
• יורם רבין ויניב ואקי, דיני עונשין, כרך א', פרק 15 (מהדורה שנייה, 2010).
• גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ב', פרק 4.
• חוק העונשין, תשל"ז 1977( תיקון 39)

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.