אולף השני, מלך דנמרק – הבדלי גרסאות
מ תקלדה, תעתיק |
מ סקריפט החלפות (מאחר ש) |
||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
'''אולף השני''' (ב[[דנית]]: '''Olaf II'''; {{כ}}[[דצמבר]] [[1370]] – [[23 באוגוסט]] [[1387]]) היה [[מלכי דנמרק|מלך דנמרק]] מ-[[1376]] ועד למותו ו[[מלכי נורבגיה|מלך נורבגיה]], תחת השם '''אולף הרביעי''' (ב[[נורבגית]]: '''Olaf IV''') מ-[[1380]] ועד למותו. אביו היה [[הוקון השישי, מלך נורבגיה]], בנו של [[מגנוס הרביעי, מלך שבדיה]]. אמו הייתה [[מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק]], בתו של [[ולדמר הרביעי, מלך דנמרק]]. בנוסף לטענתו לכתר דנמרק ומאוחר יותר לכתר נורבגיה, הוא היה בקו ישיר ב[[סדר הירושה]] לכתר שבדיה. |
'''אולף השני''' (ב[[דנית]]: '''Olaf II'''; {{כ}}[[דצמבר]] [[1370]] – [[23 באוגוסט]] [[1387]]) היה [[מלכי דנמרק|מלך דנמרק]] מ-[[1376]] ועד למותו ו[[מלכי נורבגיה|מלך נורבגיה]], תחת השם '''אולף הרביעי''' (ב[[נורבגית]]: '''Olaf IV''') מ-[[1380]] ועד למותו. אביו היה [[הוקון השישי, מלך נורבגיה]], בנו של [[מגנוס הרביעי, מלך שבדיה]]. אמו הייתה [[מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק]], בתו של [[ולדמר הרביעי, מלך דנמרק]]. בנוסף לטענתו לכתר דנמרק ומאוחר יותר לכתר נורבגיה, הוא היה בקו ישיר ב[[סדר הירושה]] לכתר שבדיה. |
||
אולף הוכתר כמלך דנמרק כאשר מלאו לו חמש שנים |
אולף הוכתר כמלך דנמרק כאשר מלאו לו חמש שנים ומאוחר יותר הוא ירש את אביו על כס המלכות הנורבגי. מכאן והלאה, במשך יותר מ-400 שנים, נמשלה נורבגיה על ידי דנמרק, עד היפרדותה ממנה ב-[[1814]]. |
||
==חייו== |
==חייו== |
||
כאשר מת סבו של אולף, ולדמר השני, מלך דנמרק, הוא היה בן חמש שנים בלבד. הוא הוכרז כמלך דנמרק בשנה שלאחר מכן. אמו, המלכה מרגרטה, שימשה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] עקב גילו הצעיר. הכרזתו כללה את התואר "היורש האמיתי של שבדיה", שהוסף בהתעקשותה של אמו, מאחר |
כאשר מת סבו של אולף, ולדמר השני, מלך דנמרק, הוא היה בן חמש שנים בלבד. הוא הוכרז כמלך דנמרק בשנה שלאחר מכן. אמו, המלכה מרגרטה, שימשה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] עקב גילו הצעיר. הכרזתו כללה את התואר "היורש האמיתי של שבדיה", שהוסף בהתעקשותה של אמו, מאחר שסבו היה מלך שבדיה עד שאולץ להתפטר. אולף היה מלך [[סקונה]], כולל הערים שנשלטו על ידי [[ברית ערי הנזה]], על פי חוזה [[שטרלזונד]] מ-[[1370]]. מרגרטה חתמה על כתב הזכויות בשמו של בנה. בכתב הזכויות הסכים אולף להיפגש עם האסיפה הלאומית אחת לשנה לכל הפחות ולהשיב את הנחלות שסבו, ולדמר הרביעי, החרים במהלך תקופת מלכותו. |
||
עם מות אביו ב-[[1380]] הוכתר אולף כמלך נורבגיה. גם כאשר מלאו לו 15 שנים והוא הגיע לבגרות, המשיכה אמו למשול בשמו. כעת, כאשר הוא מלך גם על דנמרק וגם על נורבגיה, אוחדו שתי הממלכות ב[[אוניה פרסונלית]], מצב שלמעט תקופות קצרות של [[אינטררגנום]], נמשך עד ל-[[1814]]. |
עם מות אביו ב-[[1380]] הוכתר אולף כמלך נורבגיה. גם כאשר מלאו לו 15 שנים והוא הגיע לבגרות, המשיכה אמו למשול בשמו. כעת, כאשר הוא מלך גם על דנמרק וגם על נורבגיה, אוחדו שתי הממלכות ב[[אוניה פרסונלית]], מצב שלמעט תקופות קצרות של [[אינטררגנום]], נמשך עד ל-[[1814]]. |
||
| שורה 58: | שורה 59: | ||
ב-550 השנים הבאות לא מלך על נורבגיה שום מלך שנולד על אדמה נורבגית, עד ללידתו של הנסיך האראלד (לימים [[האראלד החמישי, מלך נורבגיה]]) ב-[[1937]]. מותו של אולף השני שם גם קץ לקו הירושה הזכרי של שושלת ביילבו בשבדיה. |
ב-550 השנים הבאות לא מלך על נורבגיה שום מלך שנולד על אדמה נורבגית, עד ללידתו של הנסיך האראלד (לימים [[האראלד החמישי, מלך נורבגיה]]) ב-[[1937]]. מותו של אולף השני שם גם קץ לקו הירושה הזכרי של שושלת ביילבו בשבדיה. |
||
==המתחזה== |
==המתחזה== |
||
ב-[[1402]] דיווח ההיסטוריון ה[[פרוסיה|פרוסי]], יוהאן פון פוסליג על אדם חולה ועני שהתאכסן בכפר ליד העיר גרודז'יונדז (Grudziądz) ש[[פולין]]. קבוצה של סוחרים מדנמרק שאלו אותו אם הוא לא אדם ידוע בארצם, מאחר |
ב-[[1402]] דיווח ההיסטוריון ה[[פרוסיה|פרוסי]], יוהאן פון פוסליג על אדם חולה ועני שהתאכסן בכפר ליד העיר גרודז'יונדז (Grudziądz) ש[[פולין]]. קבוצה של סוחרים מדנמרק שאלו אותו אם הוא לא אדם ידוע בארצם, מאחר שהוא נראה דומה מאוד למלך אולף המנוח. הסוחרים יצאו כדי למצוא אדם שראה והכיר את מראהו של המלך ושבו איתו לשם. כאשר הגיע אותו אדם וראה את מי שהסוחרים חשבוהו לאולף, הוא פרץ בזעקות "אדוני המלך!" |
||
רבים, בעיקר בנורבגיה, לא האמינו שאולף השני אכן מת. הם סברו שהמלכה מרגרטה הרעילה את המלך הצעיר כדי להסירו מדרכה וכדי שהיא תוכל למלוך. על פיה השמועות, אולף הצעיר נמלט והתחבא. החדשות על הבחור שהתגלה בגרודז'יונדז הגיעו לאוזניו של הסוחר טים ון דר נלו, שלקח אותו ל[[גדנסק]]. אצולת העיר קידמה אותו בברכה כמלכן של דנמרק ונורבגיה והעניקו לו מתנות ובגדים ראויים. [[חותם]] הוכן עבורו והוא כתב למלכה מרגרטה כדי להודיע לה שהוא בנה ודרש את החזרתם של תאריו ונחלותיו. המלכה השיבה לו במכתב שאם הוא יוכל להוכיח שהוא בנה, היא תקבל אותו בשמחה. |
רבים, בעיקר בנורבגיה, לא האמינו שאולף השני אכן מת. הם סברו שהמלכה מרגרטה הרעילה את המלך הצעיר כדי להסירו מדרכה וכדי שהיא תוכל למלוך. על פיה השמועות, אולף הצעיר נמלט והתחבא. החדשות על הבחור שהתגלה בגרודז'יונדז הגיעו לאוזניו של הסוחר טים ון דר נלו, שלקח אותו ל[[גדנסק]]. אצולת העיר קידמה אותו בברכה כמלכן של דנמרק ונורבגיה והעניקו לו מתנות ובגדים ראויים. [[חותם]] הוכן עבורו והוא כתב למלכה מרגרטה כדי להודיע לה שהוא בנה ודרש את החזרתם של תאריו ונחלותיו. המלכה השיבה לו במכתב שאם הוא יוכל להוכיח שהוא בנה, היא תקבל אותו בשמחה. |
||
גרסה מ־22:41, 7 באוקטובר 2015
תבנית:מנהיג1 אולף השני (בדנית: Olaf II; דצמבר 1370 – 23 באוגוסט 1387) היה מלך דנמרק מ-1376 ועד למותו ומלך נורבגיה, תחת השם אולף הרביעי (בנורבגית: Olaf IV) מ-1380 ועד למותו. אביו היה הוקון השישי, מלך נורבגיה, בנו של מגנוס הרביעי, מלך שבדיה. אמו הייתה מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק, בתו של ולדמר הרביעי, מלך דנמרק. בנוסף לטענתו לכתר דנמרק ומאוחר יותר לכתר נורבגיה, הוא היה בקו ישיר בסדר הירושה לכתר שבדיה.
אולף הוכתר כמלך דנמרק כאשר מלאו לו חמש שנים ומאוחר יותר הוא ירש את אביו על כס המלכות הנורבגי. מכאן והלאה, במשך יותר מ-400 שנים, נמשלה נורבגיה על ידי דנמרק, עד היפרדותה ממנה ב-1814.
חייו
כאשר מת סבו של אולף, ולדמר השני, מלך דנמרק, הוא היה בן חמש שנים בלבד. הוא הוכרז כמלך דנמרק בשנה שלאחר מכן. אמו, המלכה מרגרטה, שימשה כעוצרת עקב גילו הצעיר. הכרזתו כללה את התואר "היורש האמיתי של שבדיה", שהוסף בהתעקשותה של אמו, מאחר שסבו היה מלך שבדיה עד שאולץ להתפטר. אולף היה מלך סקונה, כולל הערים שנשלטו על ידי ברית ערי הנזה, על פי חוזה שטרלזונד מ-1370. מרגרטה חתמה על כתב הזכויות בשמו של בנה. בכתב הזכויות הסכים אולף להיפגש עם האסיפה הלאומית אחת לשנה לכל הפחות ולהשיב את הנחלות שסבו, ולדמר הרביעי, החרים במהלך תקופת מלכותו.
עם מות אביו ב-1380 הוכתר אולף כמלך נורבגיה. גם כאשר מלאו לו 15 שנים והוא הגיע לבגרות, המשיכה אמו למשול בשמו. כעת, כאשר הוא מלך גם על דנמרק וגם על נורבגיה, אוחדו שתי הממלכות באוניה פרסונלית, מצב שלמעט תקופות קצרות של אינטררגנום, נמשך עד ל-1814.
מותו
למרות כל התקוות שתלו לעתידו אמו ועמי דנמרק, נורבגיה ושבדיה, הן מעולם לא התממשו. אולף מת באופן בלתי צפוי באוגוסט 1387 בהיותו בן 16. הוא נקבר במנזר סורו שבאי זילנד. עד מהרה צצו שמועות על כך שהוא הורעל.
לאחר מותו הוכרזה אמו כ"הגבירה הכול יכולה של ממלכת דנמרק". על פי חוקת דנמרק באותה תקופה לא היה באפשרותן של נשים למלוך בזכות עצמן. בשנה שלאחר מכן הכריזה עליה נורבגיה כעל "מלכה מושלת". ב-1389, לאחר תבוסתו והדחתו של אלברכט, מלך שבדיה, היא הוכרזה כ"הגבירה הכול יכולה של שבדיה". ב-13 ביוני 1397 היה באפשרותה לאחד את כל שלוש הממלכות הסקנדינביות באוניה פרסונלית תחת כתר אחד של יורשה, אריק מפומרניה, במסגרת איחוד קאלמאר.
ב-550 השנים הבאות לא מלך על נורבגיה שום מלך שנולד על אדמה נורבגית, עד ללידתו של הנסיך האראלד (לימים האראלד החמישי, מלך נורבגיה) ב-1937. מותו של אולף השני שם גם קץ לקו הירושה הזכרי של שושלת ביילבו בשבדיה.
המתחזה
ב-1402 דיווח ההיסטוריון הפרוסי, יוהאן פון פוסליג על אדם חולה ועני שהתאכסן בכפר ליד העיר גרודז'יונדז (Grudziądz) שפולין. קבוצה של סוחרים מדנמרק שאלו אותו אם הוא לא אדם ידוע בארצם, מאחר שהוא נראה דומה מאוד למלך אולף המנוח. הסוחרים יצאו כדי למצוא אדם שראה והכיר את מראהו של המלך ושבו איתו לשם. כאשר הגיע אותו אדם וראה את מי שהסוחרים חשבוהו לאולף, הוא פרץ בזעקות "אדוני המלך!"
רבים, בעיקר בנורבגיה, לא האמינו שאולף השני אכן מת. הם סברו שהמלכה מרגרטה הרעילה את המלך הצעיר כדי להסירו מדרכה וכדי שהיא תוכל למלוך. על פיה השמועות, אולף הצעיר נמלט והתחבא. החדשות על הבחור שהתגלה בגרודז'יונדז הגיעו לאוזניו של הסוחר טים ון דר נלו, שלקח אותו לגדנסק. אצולת העיר קידמה אותו בברכה כמלכן של דנמרק ונורבגיה והעניקו לו מתנות ובגדים ראויים. חותם הוכן עבורו והוא כתב למלכה מרגרטה כדי להודיע לה שהוא בנה ודרש את החזרתם של תאריו ונחלותיו. המלכה השיבה לו במכתב שאם הוא יוכל להוכיח שהוא בנה, היא תקבל אותו בשמחה.
הריבון הגדול של המסדר הטבטוני ליווה את הבחור לקאלמאר כדי שייפגש עם המלכה. מיד עם הגיעו היה ברור שהוא מתחזה. הוא לא היה מסוגל לדבר מילה אחת בשפה הדנית וכאשר הוא נחקר, הוא הודה שהוא פרוסי, בנם של איכרים. אולף המתחזה נלקח ללונד שבסקונה. שם הוא הודה בחתרנותו כנגד המלוכה והוא נדון למוות בשריפה. המכתבים שהוא כתב למלכה נתלו סביב לצווארו וכתר מדומה הונח על ראשו לפני שהוא הועלה על המוקד. רכושו הועבר למנזר והמלכה דאגה להשמיד את חותמו המדומה. המועצה המלכותית הדנית פרסמה הסבר מפורט על נסיבות מותו של אולף האמיתי ב-1387 כדי לסתור את הסיפור על המתחזה שנפוץ ברחבי ארצות הים הבלטי.
