קלינינגרד – הבדלי גרסאות

**קלינינגרד**
**Калининград**
סמל קלינינגרד	דגל קלינינגרד
מדינה	רוסיה
אובלסטי	מחוז קלינינגרד
ראש העיר	יורי סבנקו
תאריך ייסוד	1255
על שם	מיכאיל קלינין
שטח	215.7 קמ"ר
גובה	4.8 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	420,150 (2022)
קואורדינטות	54°44′N 20°29′E / 54.733°N 20.483°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.klgd.ru
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני קלינינגרד

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־00:22, 11 באוקטובר 2015

ערך זה עוסק בעיר נמל ברוסיה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קלינינגרד (פירושונים).

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים ריקים [ שנת מטרופולין, מחוז, שנת צפיפות, נפה, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קלינינגרד (רוסית Калининград; ליטאית Kaliningradas) היא עיר נמל לחוף הים הבלטי ובירתו של מחוז קלינינגרד, מובלעת רוסית קטנה בין פולין לבין ליטא. מספר התושבים בה הוא 420,150 (בשנת 2010). העיר הייתה סגורה לתיירים עד 1989, ושימשה עיר אסטרטגית צבאית, עקב קרבתה לנמל היחיד באזור שאינו קופא בחורף.

בעבר הייתה קלינינגרד ידועה בעיקר בשם הגרמני קניגסברג (בגרמנית: Königsberg, ‏האזנה^ⓘ‏^?‏) וכן בשם הליטאי קרליאוצ'יוס (Karaliaučius). היא הייתה בירת המחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה, לפני כן בירת דוכסות פרוסיה ולפני כן בירת מדינת פרוסיה של המסדר הטבטוני הגרמני. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה (1944) הופצצה קניגסברג על ידי חיל האוויר הבריטי וחלקים גדולים ממנה נחרבו. לאחר כיבושה על ידי הצבא האדום ב-1945 ועד ינואר 1950 הוגלתה כל אוכלוסייתה הגרמנית-פרוסית, כ-550,000 נפש, לשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה - מזרח גרמניה מ-1949, והוחלפה באוכלוסייה רוסית שמנתה כ-600,000 נפש.

גאוגרפיה

קליניגרד ממוקמת בשפך הנהר פרגוליה, הנשפך ללגונה של הוויסלה. מן הנמל יכולות הספינות להגיע למפרץ גדנסק ולים הבלטי דרך הלגונה של הוויסלה ומצר בלטיסק.

היסטוריה

ערך מורחב – מדינת המסדר הטבטוני

קניגסברג (בגרמנית הר המלך) נוסדה בשנת 1255 על ידי מלך בוהמיה אוטוקאר השני, שבא לעזרת האבירים הטבטונים במהלך כיבוש פרוסיה, שהוסווה כניסיון לנצר את האוכלוסייה הפגנית, ולכן היה קרוי מסעות הצלב הצפוניים. במשך כמה עשרות שנים הכניע המסדר הטבטוני בעזרת אבירים ממערב אירופה את העמים הבלטים, שהפכו בסופו של דבר לגרמנים. עם זאת, השפה הבלטו־פרוסית השתמרה עד המאה ה-18.

קניגסברג הייתה בירת "סמביה", אחד מארבעה מחוזות הכנסייה של פרוסיה על פי החלוקה מ-1243, שנקבעה על ידי נציג האפיפיור ויליאם ממודנה. נבנתה בה קתדרלה (Königsberger Dom), ו"אדלברט מפראג" נקבע בה כקדוש הראשי. קניגסברג הייתה חברה בברית ההאנזה ונמל חשוב לפרוסיה, ולליטא.

כתוצאה ממלחמה בת 13 שנים בין המסדר לכתר הפולני, נחתם הסכם טורון השני ועל פיו מדינת המסדר הפכה לדוכסות פרוסיה תחת שלטון הכתר הפולני.

דוכסות פרוסיה

יחד עם תהליך החילוניות שעבר על שטחי המסדר (1525), אלברכט פון ברנדנבורג-אנסבך, אחרון מפקדי המסדר הטבטוני, התפטר מתפקידו, המיר את דתו לנצרות פרוטסטנטית, ובהסכם עם זיגיסמונד הראשון מלך פולין קיבל את התואר דוכס פרוסיה. ההסכם כלל את הקמת דוכסות פרוסיה שבירתה קניגסברג תחת שלטונו של אלברכט, דוכסות הכפופה לממלכת פולין.

קניגסברג התפתחה והפכה לעיר הגדולה ביותר בדוכסות פרוסיה, שעתה הייתה חלק מחבר העמים הפולני-ליטאי ונהנתה מאוטונומיה ניכרת, פרלמנט נפרד, וזכות למטבע נפרד.

אנה, בתו של הדוכס אלברכט פרידריך מפרוסיה (מלך 1568-1618) נישאה לאלקטור יוהאן זיגיסמונד מברנדנבורג. נישואין אלה איפשרו ליוהאן זיגיסמונד לספח את דוכסות פרוסיה כשחמיו נפטר ב-1618. מכאן ואילך נשלטה פרוסיה על ידי האלקטורים של ברנדרבורג.

בתקופה הזו קניגסברג הפכה גם למוקד הראשון של ספרות ליטאית כתובה. בשנת 1653 הודפס בה הדקדוק הראשון של השפה הליטאית, אשר נכתב על ידי דניאל קליין.

ברנדנבורג-פרוסיה והאימפריה הגרמנית

על פי הסכם שנחתם בשנת 1660 השתחרר בית הוהנצולרן מהכפיפות למלך פולין עד שהשושלת תיכחד (מה שקורה בפועל רק ב-1918), ובמקרה זה פרוסיה הייתה אמורה לחזור לשלטון המלך הפולני. בטקס ההכתרה שנערך בקניגסברג בשנת 1701 הפכו בני הוהונצלורן להיות מלכי פרוסיה, עצמאיים סוף סוף משלטון המלך הפולני, וב-1795 תחת שלטון נפוליאון, פרוסיה עזבה את הקיסרות הרומית הקדושה של האומה הגרמנית. קניגסברג הייתה בירת מחוז פרוסיה מחוץ לגבולות הרשמיים של הקונפדרציה הגרמנית (Deutscher Bund) בשנים 1815-66, עד איחוד גרמניה, שאז נכללה באימפריה הגרמנית (1871).

קניגסברג הפכה מרכז לחינוך כאשר נוסדה אוניברסיטת אלברטינה בשנת 1544 על ידי אלברכט פון ברנדנבורג-אנסבך. קניגסברג הייתה עיר הולדתו של המתמטיקאי הידוע כריסטיאן גולדבך (1690) וביתו של הפילוסוף עמנואל קאנט. ב-1736 המתמטיקאי לאונרד אוילר השתמש בצורה בה מסודרים הגשרים והאיים של קניגסברג כבסיס לבעיית 7 הגשרים של קניגסברג, שהובילה לפיתוח תורת הגרפים.

קניגסברג שגשגה כבירת מזרח פרוסיה. ב-1860 הושלמה מסילת הברזל שחיברה את ברלין עם סנקט פטרבורג, והפכה את קניגסברג למרכז מסחרי חשוב.

רפובליקת ויימאר

יצירת הפרוזדור הפולני לים הבלטי אחרי מלחמת העולם הראשונה ניתקה את מזרח פרוסיה מיתר גרמניה. האוסטמסה (Ostmesse, יריד מזרח אירופה) שנערך כל שנה החל ב-1920 בגני ה"טירגרטן" נועד לפצות על המרחק הגאוגרפי שהגביל את ההתפתחות הכלכלית של מזרח פרוסיה ובירתה קניגסברג. בשנת 1921 החל לפעול נמל תעופה "דבאו" והחלו טיסות סדירות למוסקבה, ריגה וברלין. ב-1929 הורחבה קניגסברג כשאוחדה עם חלק מהפרברים שסבבו אותה.

הרייך השלישי

ב-1932 סילק הקאנצלר פרנץ פון פאפן את ממשלתה החוקית (הסוציאל-דמוקרטית) של פרוסיה בראשות אוטו בראון והגאולייטר אריך קוך החליף את הממשל המקומי בין 1933 ל-1945.

קניגסברג הופצצה על ידי חיל האוויר המלכותי הבריטי באוגוסט 1944. חלקים מהאוכלוסייה הגרמנית נמלטו מפני התקדמות הצבא האדום בתחילת 1945, אך חלקם חזרו לאחר שהעיר נכנעה ב-9 באפריל 1945 במהלך מבצע פרוסיה המזרחית. עם זאת, כל התושבים הגרמנים שנותרו בעיר בסוף המלחמה, כ-200,000 איש מתוך אוכלוסייה מוערכת של 316,000 שלפני המלחמה, גורשו בכוח או נהרגו על ידי הסובייטיים בשנים 1945-1949. רבים מתו הן ברעב במהלך השלבים האחרונים של המלחמה והמחסור שנבע ממנה, והן במהלך הגרוש הסובייטי.

רבים מהפליטים והמגורשים הצטרפו לארגון "הטריטוריות של מזרח פרוסיה" (Landsmannschaft Ostpreussen, ארגון שמטרתו להחזיר את מזרח פרוסיה לגרמניה), בעוד שתושבים רבים אחרים התפזרו ברחבי העולם. במוזיאון העיר של דואיסבורג יש אוסף קטן העוסק בהיסטוריה של קניגסברג, אף שרוב המסמכים ההיסטוריים אבדו בתקופת השלטון הקומוניסטי, בשל הניסיון הקומוניסטי לשכתב את ההיסטוריה ולטעון כי קניגסברג הייתה שטח סלאבי.

ברית המועצות והפדרציה הרוסית

אירוע בולט התרחש ב-1948 עת תוך שלושה חודשים הועמסו 40,000 נפש ממוצא גרמני על 21 משלוחים וגורשו מקלינינגרד^[^{דרוש מקור]}, בהוראה ישירה של סטלין, לשטחה של מה שכעבור שנה תהיה מזרח גרמניה. כתוצאה מכך, אלפי ילדים גרמנים שנותרו יתומים ונטושים לאחר הגירוש, מתו בשטח הכיבוש הסוביטי במזרח גרמניה. בסופו של דבר, מסוף מלחמת העולם השנייה ב-1945 ועד תחילת 1950, גורשו או נמלטו כל התושבים הגרמנים של העיר.

העיר סופחה לברית המועצות וב-1946, לאחר מותו של נשיא ברית המועצות מיכאיל קלינין, שונה שמה לקלינינגרד.

במהלך המלחמה הקרה הייתה קלינינגרד נמל צבאי חשוב, והשליש הצפוני של מזרח פרוסיה, שהפך לחלק מרוסיה בשם "קלינינגרד אובלסט" של ברית המועצות, היה סגור למבקרים.

בתחילת שנות ה-90, עם פירוק ברית המועצות, הפכו ליטא ובלארוס למדינות עצמאיות, דבר שהפך את מחוז קלינינגרד למובלעת רוסית. בשנת 2004 התקבלו פולין וליטא כחברות באיחוד האירופי, כך שהמחוז כולו היה מוקף על ידי מדינות האיחוד האירופי. עקב כך הוגדרו הסדרי נסיעה מיוחדים לתושבי האזור. במחוז פעלה חברת התעופה ק.ד. אוויה אשר הקלה על המעבר מהמובלעת ואליה, אך חברה זו פשטה את הרגל בסתיו 2009.

לאחר התמוטטות ברית המועצות נערך דיון האם להחזיר לעיר את שמה הקודם, כפי שאירע לערים אחרות ברוסיה כדוגמת סנקט פטרבורג והעיר "טבר", שגם שמה שונה ל"קלינין" בתקופה הסטליניסטית. לאחר דיונים הוחלט להשאיר את השם קלינינגרד לפחות למשך השנים הקרובות. עם זאת, פרסומות של חברות תיירות מקומיות נוהגות להשתמש בשם "קניג" (צורה רוסית מקוצרת של קניגסברג) לעיר.

בעיר נמצאת המפקדה הראשית של הצי הבלטי של רוסיה.

יהודים בקניגסברג

יהודים החלו להתיישב בקניגסברג החל מסוף המאה ה-17, ובמחצית המאה ה-18 כבר הייתה בקניגסברג קהילה יהודית מבוססת. רבים מתושביה היהודים של קניגסברג למדו באוניברסיטה של עיר זו והתערו בחיי התרבות הגרמנים. לקראת סוף המאה ה-18 הפכה קניגסברג למרכז ההשכלה היהודי השני בחשיבותו אחרי ברלין ויצא בה לאור העיתון העברי "המאסף". גם אבי תנועת המוסר, רבי ישראל סלנטר, חי בעיר בשנותיו האחרונות ונפטר בה.

בקניגסברג היה כנראה בית דפוס גדול ועתיק למדי, ייתכן שבבעלות יהודית. יואל משה סלומון למד כאן את מלאכת הדפוס בנעוריו. ספרים רבים וייחודיים הודפסו בקניגסברג, עותקים מהם נמצאים בספריית חב"ד וכן בספריה הלאומית, כולל ספרים מראשוני החסידות כתבי המגיד ממעזריטש, אך גם ספרים נגד החסידות כמו זמיר עריצים. עותק ייחודי מספרו של ברוך שפינוזה מוכן לדפוס עם הערות בכתב ידו נמצא לאחר המלחמה והועבר לאוניברסיטת חיפה. על גלגולי ספר זה ראו [1]

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 היו בקניגסברג כ-4,000 יהודים. הגרמנים במזרח פרוסיה היו בעלי נטיות לאומניות ואנטישמיות חזקות, והקהילה הקטנה, שהייתה מפולגת בין זרמים דתיים ופוליטיים, נאלצה להתאחד מול החקיקה האנטי יהודית. כך למשל הוקם בשנת 1934 בית ספר יהודי בקניגסברג. יומנו של בית הספר וקורותיו מתועדים באתר יד ושם, ותמונת בית הכנסת הגדול עם הניגונים המיוחדים שבו הונצחו על גבי תקליטור של בית התפוצות.

בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, הוא ליל הבדולח, שרף המון גרמני את חמשת בתי הכנסת של קניגסברג וחלק מבית הספר ששכן באחד מבתי הכנסת. חלק מהיהודים הצליח להגר ורובם נשלחו לטרזיינשטט (Theresienstadt) עד סוף 1942. עם כבוש העיר על ידי הסובייטים נותרו בה יהודים מעטים, בעיקר כאלה שהיו נשואים ללא-יהודים. בשנת 1948 גורשו יהודים אלה יחד עם תושביה הגרמנים של העיר שהפכה לקלינינגרד.

אתרי תיירות

קתדרלת קניגסברג
קתדרלת ישו המושיע
גן החיות של קלינינגרד (לשעבר פארק טירגרטן)
מרכז העיר
האוניברסיטה של קלינינגרד
הביצורים העתיקים

ראו גם

הגשרים של קניגסברג

קישורים חיצוניים

תמונת בית הכנסת הגדול על תקליט ניגוני יהודי העיר (בית התפוצות)
אלבום בית הספר היהודי בקניגסברג, גרמניה, מתוך התערוכה "מבעד לעדשת ההיסטוריה: מבחר תצלומים מאוספי יד ושם", באתר יד ושם
אתר מפה מיוחד הכולל נקודות תצפית ותמונות ממלחמת העולם השנייה ועתה
אתר תמונות המשווה את העיר לפני מלחמת העולם השנייה וימינו (השנים 2005/6) עם למעלה מ-400 תמונות.
אתר מיוחד במינו מציג את מפת קניגסבורג כשעל גבה נקודות תצפית עם תמונות מלפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה ולאחריה.

@@ שורה 56: / שורה 56: @@
 }}
 [[קובץ:Old_cathedral_of_Kaliningrad_in_Russia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]
-'''קלינינגרד''' ([[רוסית]] '''Калининград'''; [[ליטאית]] '''Kaliningradas''') היא [[עיר נמל]] לחוף [[הים הבלטי]] ובירתו של [[מחוז קלינינגרד]], [[מובלעת]] [[רוסיה|רוסית]] קטנה בין [[פולין]] לבין [[ליטא]]. מספר התושבים בה הוא 420,150 (בשנת 2010). העיר הייתה סגורה לתיירים עד 1989, ושימשה עיר אסטרטגית צבאית, עקב קרבתה לנמל היחיד באזור שאינו קופא בחורף.
+'''קלינינגרד''' ([[רוסית]] '''Калининград'''; [[ליטאית]] '''Kaliningradas''') היא [[עיר נמל]] לחוף [[הים הבלטי]] ובירתו של [[קלינינגרד (מחוז)|מחוז קלינינגרד]], [[מובלעת]] [[רוסיה|רוסית]] קטנה בין [[פולין]] לבין [[ליטא]]. מספר התושבים בה הוא 420,150 (בשנת 2010). העיר הייתה סגורה לתיירים עד 1989, ושימשה עיר אסטרטגית צבאית, עקב קרבתה לנמל היחיד באזור שאינו קופא בחורף.
 בעבר הייתה קלינינגרד ידועה בעיקר בשם הגרמני '''קניגסברג''' (ב[[גרמנית]]: '''Königsberg''', {{שמע|קובץ=De-Königsberg.ogg}}) וכן בשם הליטאי '''קרליאוצ'יוס''' ('''Karaliaučius'''). היא הייתה בירת המחוז [[פרוסיה המזרחית]] של [[גרמניה]], לפני כן בירת [[דוכסות פרוסיה]] ולפני כן בירת מדינת [[פרוסיה]] של [[המסדר הטבטוני]] הגרמני. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ([[1944]]) הופצצה קניגסברג על ידי [[חיל האוויר המלכותי|חיל האוויר הבריטי]] וחלקים גדולים ממנה נחרבו. לאחר כיבושה על ידי [[הצבא האדום]] ב-1945 ועד ינואר 1950 [[גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה#ברית המועצות ושטחים מסופחים|הוגלתה כל אוכלוסייתה הגרמנית-פרוסית]], כ-550,000 נפש, ל[[שטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה]] - [[מזרח גרמניה]] מ-1949, והוחלפה באוכלוסייה רוסית שמנתה כ-600,000 נפש.

דגל קלינינגרד ערים עיקריות במחוז קלינינגרד (שמות גרמניים לשעבר מובאים בסוגריים)
מרכז מנהלי: קלינינגרד ("קניגסברג")
ערים	בלטייסק ("פִּילָאוּ") • גברדייסק ("טָפִּיאָאוּ") • גוסב ("גוּמבִּינֶן") • גורייבסק ("נוֹיְהָאוּזֶן") • זלנוגרדסק ("קראנץ") • ניימן ("ראגניט") • סבטלוגורסק ("רָאוּשֶן") • סבטלי ("צימֶרבּוּדֶה") • סובטסק ("טילזיט") • פיונרסקי ("נוֹיְקוּהרֶן") • צ'רניאחובסק ("אינְסְטֶרבּוּרג")

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: קלינינגרד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קלינינגרד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קניגסברג