ניצה בן-ארי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים
שורה 20: שורה 20:
*"הספר אשר לאמי", מאת [[אלבר כהן]], 1981; (מהד' מחודשת ומעודכנת עם פתח דבר מאת המתרגמת, 2002)
*"הספר אשר לאמי", מאת [[אלבר כהן]], 1981; (מהד' מחודשת ומעודכנת עם פתח דבר מאת המתרגמת, 2002)
*"בכבלי אנוש", מאת [[סומרסט מוהם]], 1986
*"בכבלי אנוש", מאת [[סומרסט מוהם]], 1986
*"קוצר רוחו של הלב", מאת [[שטפן צווייג]]; 1986 (מהד' מחודשת, 2007)
*"[[קוצר רוחו של הלב]]", מאת [[שטפן צווייג]]; 1986 (מהד' מחודשת, 2007)
*"הבושם", מאת [[פטריק זיסקינד]], 1987
*"הבושם", מאת [[פטריק זיסקינד]], 1987
*"כשהייתה ילדה טובה", מאת [[פיליפ רות']], 1987
*"כשהייתה ילדה טובה", מאת [[פיליפ רות']], 1987

גרסה מ־15:34, 15 באוקטובר 2015

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

פרופ' ניצה בן-ארי (ילידת קהיר, 1946) היא מרצה בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש המגמה ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, מגמה אותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית. בן-ארי הייתה העורכת הראשית של הוצאת זמורה-ביתן-דביר במשך חמש שנים.

מחקריה של בן-ארי מרוכזים בעיקר בסוגיות של תרגום, וחוקרים הבדלים תרבותיים בין דוברי שפות שונות ותרגום אידאולוגי "מגויס" ומניפולטיבי.

בן-ארי חקרה, בין היתר, את ספרות הנוער היהודית-ליברלית בגרמניה של המאה ה-19 ואת האינדוקטרינציה בסוגה זו. כמו כן חקרה את תפקיד התרגום ביצירת הנורמות הפוריטניות בספרות העברית לפני ואחרי קום המדינה - משנות השלושים ועד שנות השבעים. לפי ניתוחה, המתרגמים בתקופה זו היו תחת מתח בין הצורך לחדש תרבות מודרנית לבין צרכים תרבותיים דחופים של המדינה הצעירה. מתח זה הוביל, לשיטתה, לצנזורה עצמית בתרגום ולדחיקה הצדה של כתיבה ארוטית ופמיניסטית.

ב-2008 זכתה בן-ארי בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת מטעם עיריית תל אביב-יפו על מכלול יצירתה בתחום התרגום.

היא נשואה לישראל סמילנסקי, בנו של ס. יזהר.

ספרים שכתבה

ספרים בולטים שתרגמה

כמו כן ערכה את "מכתבי משה דיין מכלא עכו 1941-1939", 2001 ואת ספר השי לס' יזהר בהגיעו לגיל 80.

קישורים חיצוניים