אסכולת שיקגו (אדריכלות) – הבדלי גרסאות
~השמח בחלקו (שיחה | תרומות) ←מאפייני הסגנון: תיקון עצמי |
~השמח בחלקו (שיחה | תרומות) מ קט' |
||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
[[קטגוריה: סגנונות באדריכלות]] |
[[קטגוריה: סגנונות באדריכלות]] |
||
[[קטגוריה: אדריכלות מודרנית]] |
|||
[[קטגוריה: שיקגו]] |
[[קטגוריה: שיקגו]] |
||
גרסה מ־23:55, 7 באוגוסט 2006
אסכולת שיקגו היא סגנון אדריכלי שהיה נפוץ בעיר שיקגו עם תחילת המאה ה-20 והושפע מבית הספר לאדריכלות בעיר. הסגנון היה ניכר בגורדי שחקים שנבנו בעיר שהיו גורדי השחקים הראשונים בעולם והגבוהים ביותר בעולם עד תקופה זו. לסגנון אדריכלי זה היתה השפעה רבה על התפתחות האדרכילות בארצות הברית וכן על האדריכלות המודרנית שהתפתחה באירופה ובשאר העולם.
מאפייני הסגנון
עיקר התפתחות הסגנון החלה בזכות התפתחויות טכנולוגיות של אותה תקופה ובעיקר השימוש בפלדה לבניין. ניתן לומר כי אדריכלות זו התפתחה בעיקר בזכות ההתפתחות העצומה של תעשיית הפלדה בארה"ב בשיא המהפיכה התעשייתית. הבניינים נבנו על ידי שלד פלדה ומילוי בלבנים, לרוב מסוג טרה קוטה. השימוש בשלד פלדה איפשר ליצור חלונות גדולים בחזית. בדומה לתנועה המודרניסטית באירופה, דגלה גם אסכולת שיקגו בביטול הקישוטיות באדריכלות. לעומת האדריכלות המודרנית באירופה, אדריכלי אסכולת שיקגו לא ביטלו את הקישוטיות לחלוטין אלא רק עידנו אותה מעט והמשיכו, עם כי במידה מועטה, את הסגנון הנאו-קלאסי שרווח בארה"ב של המאה ה-19.
הבניינים של אסכולת שיקגו שאבו השראה מהאדריכלות הקלאסית שהשתמשה בסדרים קלאסיים שהגדירו בין השאר את חלוקת חזית המבנה לשכבות, או לפחות את חלוקת השכבות של כל סוג של עמוד. דבר זה בא לידי ביטוי בקומת הקרקע (ששומשה לרוב לחנויות) כבסיס העמוד, קומות האמצע שהדגישו את הקוים האנכיים כמו החריצים בעמודים הקלאסיים והקומות העליונות שייצגו את כותרת העמוד. רוב הבניינים רם הסתיימו בקרניז ססגוני בדומה לקרניז שהופיעה מעל הארכיטרב הקלאסי. אופי העיטורים, אפילו שהיו פשטניים ומינימליסטיים באופן יחסי, הזכיר את סגנון העיטורים הקלאסי.
"חלון שיקגו" הוא פרט פיתוח של אסכולת שיקגו. זהו חלון המחולק ל-3 חלקים כאשר החלק המרכזי הוא פאנל זכוכית גדול יותר. החשוב בחלונות אלו הוא הגריד הסדור שעל פיהם הם מסודרים התואם את גאומטריית החזית כולה.
מבנים ידועים בשיקגו בסגנון זה
אדריכלים בולטים
האדריכל פרנק לויד רייט צמח מתוך אסכולה זו אך עד מהרה פיתח את סגנונו האישי הנבדל ממנה.