מועדון ארוחת הבוקר – הבדלי גרסאות

מועדון ארוחת הבוקר
The Breakfast Club
בימוי	ג'ון יוז
הופק בידי	ג'ון יוז, נד טנן, מישל מאנינג
תסריט	ג'ון יוז
עריכה	דידי אלן
שחקנים ראשיים	ג'אד נלסון ; מולי רינגוולד ; אמיליו אסטבז ; אנטוני מייקל הול ; אלי שידי ; פול גאלסון
מוזיקה	רובי בנסון; קרלה דה ויטו; קית' פורסי; ג'ק יוס
צילום	תומאס דל רות'
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי יוניברסל
חברה מפיצה	סרטי יוניברסל, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	15 בפברואר 1985
משך הקרנה	97 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט נעורים, סיפור התבגרות, דרמה קומית, סרט דרמה
תקציב	1,000,000‏$
הכנסות	51,525,171‏$
הכנסות באתר מוג'ו	breakfastclub
	דף הסרט ב־IMDb

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־06:10, 28 באוקטובר 2015

שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט
פרמטרים ריקים [ אולפן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ מפיץ, עורך, קישור, במאי, צלם, שם הסרט, מפיק, שם מקורי, תסריטאי, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ הכנסות באתר מוג'ו ]

מועדון ארוחת הבוקר (באנגלית: The Breakfast Club) הוא סרט דרמה-קומית ונעורים אמריקאי משנת 1985 בבימויו של ג'ון יוז. הסרט עוקב אחרי חמישה בני נוער, אשר כל אחד מהם מייצג צעיר סטריאוטיפי שונה בתיכון בארצות הברית של שנות ה-80, הנמצאים ביחד בריתוק ביום שבת, ה-24 במרץ 1984, בתיכון שרמייה שבאלינוי. במהלך הסרט מגלה כל אחד מהצעירים שחבריו עמוקים יותר מהסטריאוטיפים שלהם. הסרט נקרא בשם "מועדון ארוחת הבוקר" כיוון שכך השיב בנו של אחד מחבריו של יוז כשנשאל איך נקרא הריתוק ביום שבת בבית סיפרו.

בני הנוער בסרט שוחקו על ידי אמיליו אסטבז (אנדרו קלארק, הספורטאי), אנטוני מייקל הול (בריאן ראלף ג'ונסון, החנון), ג'אד נלסון (ג'ון בנדר, המורד המסומם), מולי רינגוולד (קלייר סטנדי, המפונקת העשירה) ואלי שידי (אליסון רינולדס, המוזרה). פול גאלסון שיחק את ריצ'רד וארנון, המנהל והאחראי על התלמידים, וג'ון קפלוס שיחק את השרת, קרל יוז. מכל הצוות רק רינגוולד והול, היו באמת בני נוער בשעת צילום הסרט ונלסון היה באותה תקופה בן 25.

הופעתו של ג'אד נלסון הושפעה רבות משיטת המשחק הייחודית שלו לפיה הוא נשאר בדמות גם כשהמצלמה הייתה כבויה. הוא הואשם בכך שהציק למולי רינגוולד, על הסט, בשל התעקשותו להישאר בדמות. ההתנהגות זו, כמעט הביאה את יוז לידי פיטרו של נלסון. באופן אירוני, היה זה "יריבו" בסרט, אמיליו אסטבז, שקם להגנתו.

רינגוולד והול יצאו ביחד במשך זמן קצר לאחר סוף הקרנת הסרט.

חלק מהשחקנים (שיידי, רינגוולד, הול וגאלסון) הופיעו יחד בטקס הסרטים של MTV לשנת 2005 שם קיבל הסרט את פרס דלי הזהב עבור מצוינות.

שיר הנושא של הסרט הוא (Don't You (Forget About Me של סימפל מיינדס. השיר שהופיע בפסקול הסרט הפך לאחד השירים המצליחים של שנות השמונים.

העלילה

הסרט מתחיל בסצנה משמעותית להמשך העלילה, ובה מתוארת הגעתם של 5 בני נוער לשער בית הספר. מערכת היחסים שנחשפת בינם לבין הוריהם בדקות אלה מספקת אינפורמציה על הדמויות:

קלייר מגיעה לבית הספר עם אביה. השיחה ביניהם חושפת את הסיבה לריתוק (הבריזה מבית הספר כדי ללכת לקניות) ואת העובדה שאבא שלה לא מתרגש מהמעשה או מהעונש. קלייר גם חושפת את התדהמה שלה על כך שהוא לא הצליח להוציא אותה מהעונש הזה ושהיא נאלצת לקחת אחריות על מעשיה.

אנדרו מגיע לבית הספר עם אביו, שנוזף בו לא על כך שעשה משהו שהביא לריתוק, אלא על כך שנתפס. הוא גם מטיח בו כי התנהגות כזו לא תביא להם מלגה להמשך. אנדרו מתעצבן ויוצא מהרכב.

בריאן מגיע לבית הספר עם אימו ואחותו, אימו נוזפת בו שיצא מהר מהאוטו כדי שלא יאחר לשיעור, וכאשר בריאן מסביר לה שזהו יום ריתוק ולא יום לימודים, ושהם רק ישבו בכיתה ולא יעשו כלום, אימו מסננת שכדאי מאוד שינצל את הזמן הזה ללמידה. אחותו הקטנה נוזפת בו אף היא.

ג'ון הוא הדמות הבאה בתור שמוצגת לצופה, מגיע ברגל לבדו, צועד באגרסיביות לכיוון בית הספר.

אליסון היא האחרונה להגיע לבית הספר, והיא גם היחידה שלא יודעים איזו שיחה התנהלה בינה לבין ההורה שמסיעה אותה רואים אותה יוצאת מהרכב ולא רואים מי הסיע אותה. היא אף היחידה שיצאה מהרכב מהמושב האחורי ולא ישבה לצד הנהג. לאחר שהיא יוצאת מהרכב היא עושה צעד לכיוון דלת המושב הקדמי, אולי כדי לומר משהו להורה שהסיע אותה, אולם הרכב זז ונסע עוד לפני שאליסון הספיקה להגיע לדלת.

כל חמשת בני הנוער נכנסים לספריית בית הספר ומתיישבים בשולחנות נפרדים, מבלי שדיברו או התייחסו אחד לשני. בחדר הזה הם אמורים לשהות 8 שעות (מהשעה 7 בבוקר).

ניתוח העלילה

רבים טוענים כי סוף הסרט, בו אליסון (המוזרה) מוותרת על חלק מתכונותיה, והופכת לנערה רגילה (איפור, חולצה ורודה) היה מאכזב^[^{דרוש מקור]}. עם זאת, היא לא איבדה לגמרי את נטיותיה הקליפטומניות ובסוף הסרט היא לוקחת את סמל הקבוצה של אנדרו (הספורטאי) כסימן של חיבה.

כיוון שיש במועדון ארוחת הבוקר חמש דמויות, אחת מהדמויות נאלצה להישאר לבד בשעה שהארבע האחרות הופכו לזוגות. מספר צופים מצאו אכזבה בכך שדווקא בריאן (החנון) נשאר לבד, ובכך חיזק את המוסכמה שאנשים חכמים לא יקבלו תשומת לב של המין השני באותה מידה בה יקבלו אותה אנשים אתלטים או מורדים. יוז טען בתגובה שבריאן, למרות כישוריו האקדמיים לא היה מפותח מספיק מבחינה רגשית בשביל להיות במערכת יחסים.

קישורים חיצוניים

תבנית:Imdb title
איתמר זהר, נשארו כיתה | "מועדון ארוחת הבוקר" חוגג 30, באתר הארץ, 18 במרץ 2015

הערות שוליים

^ The 80s: ‘The Breakfast Club’, soultrain

[1] The 80s: ‘The Breakfast Club’, soultrain

[1]

ג'ון יוז
בימוי וכתיבה	בת שש-עשרה הייתי (1984) • מועדון ארוחת הבוקר (1985) • חלומות צעירים (1985) • שמתי ברז למורה (1986) • תקועים בדרך (1987) • צירי לידה (1988) • הדוד באק (1989) • נוכלת ושמה סו (1991)
כתיבה בלבד	National Lampoon's Class Reunion ‏(1982) • מיסטר אמא (1983) • נסיעה נעימה, המפתחות בפנים (1983) • Nate and Hayes ‏(1983) • חופשה מטורפת באירופה (1985) • יפה בורוד (1986) • משהו נפלא (1987) • The Great Outdoors ‏(1988) • כיף של חופשה (1989) • שכחו אותי בבית (1990) • Career Opportunities ‏(1991) • דאץ' (1991) • קוראים לי בטהובן (1992) • שכחו אותי בבית 2 אבוד בניו יורק (1992) • דניס - דני שובבני (1993) • חופשה בחיתולים (1994) • נס ברחוב 34 (1994) • 101 כלבים וגנבים (1996) • פלאבר (1997) • שכחו אותי בבית 3 (1997) • Reach the Rock ‏(1998) • מבקרים מטורפים (2001) • יפה במנהטן (2002) • שומר ראש במבצע (2008)