הנדריק לורנץ – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניקיון פרמטרים בתבנית מדען*
שורה 20: שורה 20:


==עבודתו==
==עבודתו==
{{להשלים}}
{{להשלים|נושא=מדעי הטבע}}
[[קובץ:Einstein en Lorentz.jpg|שמאל|ממוזער|210px|הנדריק לורנץ (מימין) ו[[אלברט איינשטיין]]]]
[[קובץ:Einstein en Lorentz.jpg|שמאל|ממוזער|210px|הנדריק לורנץ (מימין) ו[[אלברט איינשטיין]]]]



גרסה מ־03:14, 31 באוקטובר 2015


שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען

פרמטרים [ פרסים והנצחה, ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הנדריק לורנץ
Hendrik Lorentz
לידה 18 ביולי 1853
ארנהם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בפברואר 1928 (בגיל 74)
הארלם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Hendrik Antoon Lorentz עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום קבורה Algemene Begraafplaats Kleverlaan עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ליידן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Pieter Rijke עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Adriaan Daniel Fokker, Geertruida de Haas-Lorentz, ליאונרד אורנשטיין, Hendrika Johanna van Leeuwen, Johannes Droste, Pieter Gerlof Tiddens, Johan Adriaan Vollgraff, D. P. A. Verrijp, August Winter, J. Reudler, Daniël Raymond Thierry, H. A. B. Bockwinkel, Hendrika Johanna van Leeuwen, Eva Dina Bruins, H. C. Los, H. van der Kamp, Johannes van Slingelandt, Abraham Cornelis van Rijn van Alkemade, Edward August Otto Was, H. Bremekamp, Evert Jan Evers, M. J. H. Houba, Pieter Coenraad Frederik Frowein, Willem van Loghem, J. E. Couvée, W. van den Berg עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג Aletta Lorentz-Kaiser עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Geertruida de Haas-Lorentz, Hannie Leemhorst-Lorentz, Rudolf Lorentz עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מחקר על השפעת המגנטיות ועל תופעת הקרינה. פיתח את תורת היחסות הפרטית. הישגים נוספים: כוח לורנץ, התפלגות קושי-לורנץ וטרנספורמציות לורנץ.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנדריק אנטון לורנץהולנדית: Hendrik Antoon Lorentz) ‏(18 ביולי 1853 - 14 בנובמבר 1928) היה פיזיקאי הולנדי וזוכה פרס נובל לפיזיקה (ביחד עם פיטר זימן) בשנת 1902 בזכות תרומתו למחקר על השפעת המגנטיות על תופעת הקרינה. כמו כן תרם לפיתוח תורת היחסות הפרטית, עליה קיבל את הקרדיט אלברט איינשטיין. הישגים חשובים נוספים שנרשמו לזכותו הם כוח לורנץ, התפלגות קושי-לורנץ וטרנספורמציות לורנץ.

קורות חייו

לורנץ נולד בעיר ארנהם שבמזרח הולנד. את לימודיו האקדמיים החל באוניברסיטת ליידן, שם למד מתמטיקה ופיזיקה. הוא הושפע רבות ממורהו, האסטרופיזיקאי פרדריק קייזר. לאחר שסיים את התואר הראשון שב לעיר הולדתו כדי לעסוק בהוראת מתמטיקה בבית ספר תיכון, ובמקביל המשיך ללמוד באוניברסיטת ליידן, עד קבלת התואר השלישי ב-1875. כותרת התיזה שלו הייתה "על התאוריה של שבירה והחזרה של אורהולנדית: Over de theorie der terugkaatsing en breking van het licht), ובה שיפר את התאוריה האלקטרומגנטית של ג'יימס קלרק מקסוול. ב-1878, והוא בן 24 בלבד, מונה לתפקיד שאך נוצר, פרופסור לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת ליידן, משרה בה החזיק במשך 34 שנים, עד פרישתו ב-1912. לאחר הפרישה ניהל את מוזיאון טיילרס (Teylers) בעיר הארלם, אך המשיך לשמש כיועץ חיצוני לאוניברסיטת ליידן וכן המשיך להרצות. ממשיכו בתפקיד היה פאול אהרנפסט ותחת ניהולו הוקם המכון לפיזיקה תאורטית הנקרא גם מכון לורנץ. בנוסף לעבודתו כפיזיקאי ותאורטיקן, בשנים 1918-1926 היה לורנץ יושב ראש הוועדה שהוקמה כדי לתכנן את הסכר אפסלוטדייק.

ב-1881 נישא לאלטה קתרינה קייזר, אחייניתו של פרדריק קייזר, מורהו לשעבר, ובתו של יוהאן וילהלם קייזר, מנהל בית הספר לחרטים של אמסטרדם והמעצב של בולי הדואר הראשונים של הולנד. בתם גרטרוידה הייתה לימים לפיזיקאית בעצמה. בנוסף לפרס נובל זכה לורנץ במדליות ופרסים נוספים, ביניהם מדליית רמפורד היוקרתית (1908).

עבודתו

הנדריק לורנץ (מימין) ואלברט איינשטיין

בעבודתו בליידן עיקר עיניינו היה התאוריה האלקטרומגנטית בכל הנוגע לקשר בין חשמל, מגנטיות ואור. ממאמרים שפרסם, ניתן לראות כי בנוסף לעיסוקו הראשי בנושא זה עסק ותרם גם לתאוריות במכניקה, תרמודינמיקה, הידרודינמיקה ופיזיקת מצב מוצק. תרומותיו העיקריות היו בתחום האלקטרומגנטיות, האלקטרון ותורת היחסות.

בתאוריות שלו הציע לורנץ כי אטומים עשויים להכיל חלקיקים טעונים וכי התנודות של חלקיקים אלו הן שמייצרות את האור. כאשר קולגה שלו ותלמידו לשעבר, פיטר זימן, גילה את אפקט זימן ב-1896, סיפק לורנץ את ההסבר התאורטי לאפקט. השניים זכו על הישג זה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1902.

ב-1892 הציע הסבר לתוצאות ניסוי מייקלסון-מורלי והוא כי הגופים הנעים מתכווצים בכיוון התנועה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנדריק לורנץ בוויקישיתוף