משתה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
הרחבה
שורה 3: שורה 3:
'''משתה''' הוא [[ארוחה]] חגיגית, הנערכת לרוב למטרה מוגדרת כגון [[טקס]], [[התרמה]], ציון לאירוע. לעתים משתה הוא חלק מ[[מסיבה]], ונלווים לו [[ריקוד]]ים, [[הופעה]], [[קונצרט]] ועוד. מנקודת מבט [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] משתה עשוי גם להוות [[סמל סטטוס]] ולשמש להפגנת [[עושר]] ו[[כוח (סוציולוגיה)|עוצמה]].
'''משתה''' הוא [[ארוחה]] חגיגית, הנערכת לרוב למטרה מוגדרת כגון [[טקס]], [[התרמה]], ציון לאירוע. לעתים משתה הוא חלק מ[[מסיבה]], ונלווים לו [[ריקוד]]ים, [[הופעה]], [[קונצרט]] ועוד. מנקודת מבט [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] משתה עשוי גם להוות [[סמל סטטוס]] ולשמש להפגנת [[עושר]] ו[[כוח (סוציולוגיה)|עוצמה]].


משתאות התקיימו לאורך ההיסטוריה, עדויות לכך קיימות במימצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]], במסמכים וב[[ספרות]] מתקופות שונות.
משתאות התקיימו לאורך ההיסטוריה, עדויות לכך קיימות במימצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]], במסמכים וב[[ספרות]] מתקופות שונות ומאזורים רבים.


ב[[תל כברי]] בארמון [[כנען|כנעני]] מ[[תקופת הברונזה התיכונה]] התגלו שרידים המעידים על משתאות מפוארים, בין השאר חדר מעוצב בפאר בסגנון יחודי באזור זה, בהשפעות [[תרבויות אגאיות|התרבויות האגאיות]] ו[[התרבות המינואית]], בו נמצא כלי יין ענק. בארמון נמצאה עצם של שור הבר - בעל חיים גדול מאוד אשר ניתן היה להפיק ממנו כמות בשר לכ-500 איש. כיוון שבתקופה זו אכילת בשר נערכה באירועים חגיגיים בלבד ואוכלוסיית העיר מנתה כ-6,000 איש בלבד, הרי מדובר היה במשתה המוני וראוותני שמשוער כי היה מפגן כוח פוליטי של השליט {{הערה|{{הארץ|רן שפירא|ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא|1.1881515|}}}}.
ב[[תל כברי]] בארמון [[כנען|כנעני]] מ[[תקופת הברונזה התיכונה]] התגלו שרידים המעידים על משתאות מפוארים, בין השאר חדר מעוצב בפאר בסגנון יחודי באזור זה, בהשפעות [[תרבויות אגאיות|התרבויות האגאיות]] ו[[התרבות המינואית]], בו נמצא כלי יין ענק. בארמון נמצאה עצם של שור הבר - בעל חיים גדול מאוד אשר ניתן היה להפיק ממנו כמות בשר לכ-500 איש. כיוון שבתקופה זו אכילת בשר נערכה באירועים חגיגיים בלבד ואוכלוסיית העיר מנתה כ-6,000 איש בלבד, הרי מדובר היה במשתה המוני וראוותני שמשוער כי היה מפגן כוח פוליטי של השליט {{הערה|{{הארץ|רן שפירא|ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא|1.1881515|}}}}.


משתאות מתוארים ב[[תנ"ך]] בעלילות הנפרשות מ[[תקופת האבות]] עד [[תקופת בית שני]]. [[לוט (דמות מקראית)|לוט]] ערך משתה לאורחיו ה[[מלאך|מלאכים]] ([[בראשית]], י"ט, ג'). [[אברהם]] ערך משתה לרגל גמילתו של [[יצחק]] (בראשית, כ"א, ח'). יצחק ערך משתה ל[[אבימלך מלך גרר]] (בראשית, כ"ו, ל'). [[לבן]] ערך משתה לרגל חתונת בתו [[לאה]] עם [[יעקב]] (בראשית, כ,ט, כ"ב). אשתו של [[שמשון]] הציקה לו במשך שבעת ימי המשתה כדי שיגלה לה את פתרון חידתו לאורחיו הפלישתים ([[שופטים]], י"ד, י"ז). [[נבל הכרמלי]] היה בעיצומו של משתה כאשר חזרה אשתו [[אביגיל]] לביתם לאחר תחינתה ל[[דוד]] ([[שמואל א']], כ"ה, ל"ו). דוד ערך משתה ל[[אבנר בן נר]] לאחר שאבנר העביר את תמיכתו משאול אל דוד ([[שמואל ב']], ג', כ'). [[שלמה]] ערך משתה בעקבות הבטחות אלוהים שנגלו בחלומו ([[מלכים א']], ג', ט"ו). בני [[איוב]] ערכו משתה עם אחיותיהם ([[איוב]], א',ד'). [[מגילת אסתר]] נפתחת עם משתאות המלך [[אחשוורוש]] (אסתר, א', ג; אסתר, ב', י"ח) ומסתיימת עם ימי המשתה בחג [[פורים]] שקבעו היהודים לזכר גאולתם (אסתר, ח', י,ז). ב[[משתה בלשצר]] מבשר [[דניאל]] ל[[בלשצר]] מלך [[בבל]] על מפלתו הקרבה (דניאל, ה').
משתאות מתוארים ב[[תנ"ך]] - [[משתה בלשצר]] בספר [[דניאל]] ומשתה המלך [[אחשוורוש]] ב[[מגילת אסתר]], וב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] - משתה הורדוס ב[[הבשורה על פי מרקוס|בשורה על פי מרקוס]].

[[יוספוס פלביוס]] מתאר בספרו [[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים]] בפרוטרוט את ארמון [[הורדוס]] בירושלים ומציין בין השאר כי היו בו "אולמות משתה עצומים". מימצאים ארכאולוגיים תומכים בחלק מהפרטים בתיאוריו {{הערה|{{הארץ|דליה שחורי|הארמון חולק לאולמות משתה עצומים... נפלאות היו התקרות|1.753157}}}}.

ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] מתואר משתה הורדוס, בו רקדה [[שלומית בת הרודיאס]]. המלך [[הורדוס אנטיפס]] הבטיח למלא את משאלתה והיא ביקשה וקיבלה את ראשו של [[יוחנן המטביל]] ([[הבשורה על פי מרקוס]], ו', 21-28).


בקרב מלכי [[המזרח הקרוב]] ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] נערכו משתאות כשהסועדים אינם ישובים אלא מסבים על ספות, מנהג שסימל יוקרה ומותרות. המנהג הועתק ל[[יוון העתיקה]] למשתאות האצולה ובכללם ה[[סימפוזיון]]. עדויות לנוהג זה בקרב אצולת יוון העתיקה קיימות החל מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]], ובהמשך אומץ המנהג בקרב שכבות רחבות יותר שהיו בידיהם העושר והפנאי לעסוק בפעילות זו. המנהג התפשט אל אזורי ההשפעה היווניים, בין השאר ב[[רומא העתיקה]]. משתאות אלו הוזכרו רבות בספרות ובאמנות היוונית והרומית{{הערה|שם=LTR-הערה1|[https://books.google.co.il/books?id=MHJHNWDnNR4C The Roman Banquet: Images of Conviviality], Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003}}.
בקרב מלכי [[המזרח הקרוב]] ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] נערכו משתאות כשהסועדים אינם ישובים אלא מסבים על ספות, מנהג שסימל יוקרה ומותרות. המנהג הועתק ל[[יוון העתיקה]] למשתאות האצולה ובכללם ה[[סימפוזיון]]. עדויות לנוהג זה בקרב אצולת יוון העתיקה קיימות החל מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]], ובהמשך אומץ המנהג בקרב שכבות רחבות יותר שהיו בידיהם העושר והפנאי לעסוק בפעילות זו. המנהג התפשט אל אזורי ההשפעה היווניים, בין השאר ב[[רומא העתיקה]]. משתאות אלו הוזכרו רבות בספרות ובאמנות היוונית והרומית{{הערה|שם=LTR-הערה1|[https://books.google.co.il/books?id=MHJHNWDnNR4C The Roman Banquet: Images of Conviviality], Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003}}.
שורה 28: שורה 32:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* {{מטח|ז'רום קארקופינו|חיי יום יום ברומא : ארוחת הערב|1722|הוצאת "עם הספר", 1967, תרגום: [[עודד בורלא]]}}
* {{מטח|ז'רום קארקופינו|חיי יום יום ברומא : ארוחת הערב|1722|הוצאת "עם הספר", 1967, תרגום: [[עודד בורלא]]}}
{{מיזמים|ויקימילון=משתה|ויקישיתוף=Category:Banquets|שם ויקישיתוף=משתאות}}



[[קטגוריה:אירועים]]
[[קטגוריה:אירועים]]

גרסה מ־20:02, 19 בנובמבר 2015

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
סצינת משתה בפרסקו מפומפיי

משתה הוא ארוחה חגיגית, הנערכת לרוב למטרה מוגדרת כגון טקס, התרמה, ציון לאירוע. לעתים משתה הוא חלק ממסיבה, ונלווים לו ריקודים, הופעה, קונצרט ועוד. מנקודת מבט סוציולוגית משתה עשוי גם להוות סמל סטטוס ולשמש להפגנת עושר ועוצמה.

משתאות התקיימו לאורך ההיסטוריה, עדויות לכך קיימות במימצאים ארכאולוגים, במסמכים ובספרות מתקופות שונות ומאזורים רבים.

בתל כברי בארמון כנעני מתקופת הברונזה התיכונה התגלו שרידים המעידים על משתאות מפוארים, בין השאר חדר מעוצב בפאר בסגנון יחודי באזור זה, בהשפעות התרבויות האגאיות והתרבות המינואית, בו נמצא כלי יין ענק. בארמון נמצאה עצם של שור הבר - בעל חיים גדול מאוד אשר ניתן היה להפיק ממנו כמות בשר לכ-500 איש. כיוון שבתקופה זו אכילת בשר נערכה באירועים חגיגיים בלבד ואוכלוסיית העיר מנתה כ-6,000 איש בלבד, הרי מדובר היה במשתה המוני וראוותני שמשוער כי היה מפגן כוח פוליטי של השליט [1].

משתאות מתוארים בתנ"ך בעלילות הנפרשות מתקופת האבות עד תקופת בית שני. לוט ערך משתה לאורחיו המלאכים (בראשית, י"ט, ג'). אברהם ערך משתה לרגל גמילתו של יצחק (בראשית, כ"א, ח'). יצחק ערך משתה לאבימלך מלך גרר (בראשית, כ"ו, ל'). לבן ערך משתה לרגל חתונת בתו לאה עם יעקב (בראשית, כ,ט, כ"ב). אשתו של שמשון הציקה לו במשך שבעת ימי המשתה כדי שיגלה לה את פתרון חידתו לאורחיו הפלישתים (שופטים, י"ד, י"ז). נבל הכרמלי היה בעיצומו של משתה כאשר חזרה אשתו אביגיל לביתם לאחר תחינתה לדוד (שמואל א', כ"ה, ל"ו). דוד ערך משתה לאבנר בן נר לאחר שאבנר העביר את תמיכתו משאול אל דוד (שמואל ב', ג', כ'). שלמה ערך משתה בעקבות הבטחות אלוהים שנגלו בחלומו (מלכים א', ג', ט"ו). בני איוב ערכו משתה עם אחיותיהם (איוב, א',ד'). מגילת אסתר נפתחת עם משתאות המלך אחשוורוש (אסתר, א', ג; אסתר, ב', י"ח) ומסתיימת עם ימי המשתה בחג פורים שקבעו היהודים לזכר גאולתם (אסתר, ח', י,ז). במשתה בלשצר מבשר דניאל לבלשצר מלך בבל על מפלתו הקרבה (דניאל, ה').

יוספוס פלביוס מתאר בספרו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים בפרוטרוט את ארמון הורדוס בירושלים ומציין בין השאר כי היו בו "אולמות משתה עצומים". מימצאים ארכאולוגיים תומכים בחלק מהפרטים בתיאוריו [2].

בברית החדשה מתואר משתה הורדוס, בו רקדה שלומית בת הרודיאס. המלך הורדוס אנטיפס הבטיח למלא את משאלתה והיא ביקשה וקיבלה את ראשו של יוחנן המטביל (הבשורה על פי מרקוס, ו', 21-28).

בקרב מלכי המזרח הקרוב בעת העתיקה נערכו משתאות כשהסועדים אינם ישובים אלא מסבים על ספות, מנהג שסימל יוקרה ומותרות. המנהג הועתק ליוון העתיקה למשתאות האצולה ובכללם הסימפוזיון. עדויות לנוהג זה בקרב אצולת יוון העתיקה קיימות החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, ובהמשך אומץ המנהג בקרב שכבות רחבות יותר שהיו בידיהם העושר והפנאי לעסוק בפעילות זו. המנהג התפשט אל אזורי ההשפעה היווניים, בין השאר ברומא העתיקה. משתאות אלו הוזכרו רבות בספרות ובאמנות היוונית והרומית[3].

משתה יווני בפרסקו מהמאה ה-5 לפנה"ס מאזור קמפניה

בבתיהם של עשירי יוון ורומא נערכו המשתאות בחדר אוכל רשמי שנקרא "טריקליניום", הלחם של מילים יווניות שניתן לתרגמו כ"שלוש ספות", הנגזר מעיצוב החדר: לאורך שלושה קירות ניצבו ספות, שעל כל אחת מהן יכלו להתרווח שלושה סועדים בתנוחת רכינה שמאלה. בין הספות הוצבו שולחנות קטנים. המילה העברית "טרקלין" אומצה על ידי חז"ל ממקור זה לתיאור חדר אירוח מפואר. היהודים בתקופת המשנה והתלמוד אימצו אופן ישיבה זה עבור סעודות חגיגיות [4]. מנהג זה משוקע במצוות ההסבה בליל הסדר, כאשר אכילה בהסבה מסמלת את היות החוגגים בני חורין, בקיימם מנהג אשר עבדים לא יכלו לקיים.

באפוס האנגלו-סקסוני ביאוולף מסביבות שנת 1000 מתואר אולם המשתאות הענק של המלך.


הערות שוליים

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ

    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים
    רן שפירא, ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא, באתר הארץ
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ

    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים
    דליה שחורי, הארמון חולק לאולמות משתה עצומים... נפלאות היו התקרות, באתר הארץ
  3. ^ The Roman Banquet: Images of Conviviality, Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003
  4. ^ צבי פלג, הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד, באתר משרד החינוך

קישורים חיצוניים