סקארה ברי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניקיון פרמטרים בתבנית אתר מורשת עולמית*
ויקישיתוף בשורה
שורה 1: שורה 1:
{{אתר מורשת עולמית
{{אתר מורשת עולמית
|שם=מרכז אורקני הנאוליתי
|שם=מרכז אורקני הנאוליתי
|תמונה=[[תמונה:Orkney Skara Brae.jpg|מרכז|250px]]
|תמונה=[[קובץ:Orkney Skara Brae.jpg|מרכז|250px]]
|כתובית=אחד המבנים בתל
|כתובית=אחד המבנים בתל
|מדינה={{דגל|בריטניה}} [[הממלכה המאוחדת]]
|מדינה={{דגל|בריטניה}} [[הממלכה המאוחדת]]
שורה 12: שורה 12:
|מפה=
|מפה=
}}
}}
'''סקָארָה בּרֵי''' ([[אנגלית]] '''Skara Brae''', עיוות מודרני לשם האתר המקורי '''Skerrabrae''') היא התיישבות בנוית־[[סלע|אבן]] מ[[התקופה הנאוליתית]], השוכנת ב[[מפרץ סקייל]], שבחופו המערבי של האי [[מיינלנד (אורקני)|מיינלנד]] ב[[איי אורקני]] (מצפון ל[[סקוטלנד]]). רמת השימור הגבוהה של האתר, בהשוואה ליתר היישובים מתקופתו ב[[אירופה]], זיכתה אותו בתואר [[אתר מורשת עולמית]] מטעם [[אונסק"ו]].
'''סקָארָה בּרֵי''' ([[אנגלית]] '''Skara Brae''', עיוות מודרני לשם האתר המקורי '''Skerrabrae''') היא התיישבות בנוית־[[סלע|אבן]] מ[[התקופה הנאוליתית]], השוכנת ב[[מפרץ סקייל]], שבחופו המערבי של האי [[מיינלנד (אורקני)|מיינלנד]] ב[[איי אורקני]] (מצפון ל[[סקוטלנד]]). רמת השימור הגבוהה של האתר, בהשוואה ליתר היישובים מתקופתו ב[[אירופה]], זיכתה אותו בתואר [[אתר מורשת עולמית]] מטעם [[אונסק"ו]].


עד לשנת [[1850]], שכנה ההתיישבות תחת ל[[דיונה|דיונות החול]] שב[[מפרץ]]. סערה ב[[ים]] ו[[רוח]] עזה פשטו את ה[[דשא]] מהאזור, וחשפו מספר מ[[מבנה|מבני]] ההתיישבות. השרידים החשופים תפסו את עיני תושב האזור, ויליאם ואט, שפצח בחפירות באתר עד לשנת [[1846]]. ואט חשף את שרידי ארבעה מ[[בית מגורים|בתי]] האתר. כעבור כ־50 שנים, נחשפו חלקים נוספים בהתיישבות, כתוצאה מ[[מזג אוויר|מזג־אוויר]] דומה. ניסיון שימור הממצאים על ידי בניין [[חומה]] מגוננת הביא לחשיפתם של מבנים נוספים. לבסוף, מחקר [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] בראשות [[ויר גורדון צ'ילד]] שנערך בשנים [[1928]] עד [[1930]], חשף את האתר על כל תוכנו. כיום, היישוב הנראה לעין מהווה את שכבת ההתיישבות האחרונה באתר. שכבה זאת מורכבת משמונה תחומי מגורים, המחוברים זה לזה במעברים נמוכים.
עד לשנת [[1850]], שכנה ההתיישבות תחת ל[[דיונה|דיונות החול]] שב[[מפרץ]]. סערה ב[[ים]] ו[[רוח]] עזה פשטו את ה[[דשא]] מהאזור, וחשפו מספר מ[[מבנה|מבני]] ההתיישבות. השרידים החשופים תפסו את עיני תושב האזור, ויליאם ואט, שפצח בחפירות באתר עד לשנת [[1846]]. ואט חשף את שרידי ארבעה מ[[בית מגורים|בתי]] האתר. כעבור כ־50 שנים, נחשפו חלקים נוספים בהתיישבות, כתוצאה מ[[מזג אוויר|מזג־אוויר]] דומה. ניסיון שימור הממצאים על ידי בניין [[חומה]] מגוננת הביא לחשיפתם של מבנים נוספים. לבסוף, מחקר [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] בראשות [[ויר גורדון צ'ילד]] שנערך בשנים [[1928]] עד [[1930]], חשף את האתר על כל תוכנו. כיום, היישוב הנראה לעין מהווה את שכבת ההתיישבות האחרונה באתר. שכבה זאת מורכבת משמונה תחומי מגורים, המחוברים זה לזה במעברים נמוכים.


התיארוך המקורי של האתר ל[[תקופת הברזל]] הוסר בשנת [[1970]], אחר חקירת ממצאים רלוונטיים בטכניקת [[תיארוך פחמן-14]]. האתר התקיים כאלף שנים, החל מ־3200 לפנה"ס עד ל־2200 לפנה"ס. כיום האתר עומד בפני סכנת הרס מצד איתני הטבע. בעודו קבור תחת החול המגונן, לא נגרם לו שום נזק, אולם כיום הוא עומד על סף ה[[מים]], וסכנת ה[[בליה]] מאיימת לפגוע באתר.
התיארוך המקורי של האתר ל[[תקופת הברזל]] הוסר בשנת [[1970]], אחר חקירת ממצאים רלוונטיים בטכניקת [[תיארוך פחמן-14]]. האתר התקיים כאלף שנים, החל מ־3200 לפנה"ס עד ל־2200 לפנה"ס. כיום האתר עומד בפני סכנת הרס מצד איתני הטבע. בעודו קבור תחת החול המגונן, לא נגרם לו שום נזק, אולם כיום הוא עומד על סף ה[[מים]], וסכנת ה[[בליה]] מאיימת לפגוע באתר.

אוכלוסיית האתר לא עלתה על 50 או 100 איש. הממצאים מעידים כי היושבים השתייכו ל[[תרבות הכלים המחורצים]]. הבתים עשו שימוש במיגון מצד ה[[אדמה]], אך במקום לבנותם לתוך האדמה, הם נבנו לתוך [[ערימת פסולת|ערימות פסולת]] עתיקות יומין. הערימות אומנם לא ספקו יציבות להתיישבות, אך שמשו כשכבה [[בידוד תרמי|מבודדת]] מהאקלים הקשה של איי אורקני. אורך הבתים הממוצע עומד על כ־40 מטרים. נמצא חדר ריבועי שהכיל [[קמין]] למטרות [[חימום]] ו[[בישול]]. בהיעדר [[עץ|עצים]] על האיים, השתמשו יושבי סקארה ברי בעצים סחופים ושן [[לווייתנאים|לווייתן]] כדי לסוכך על בתיהם. הבתים כוללים מספר רהיטי אבן דוגמת ארונות וכיסאות. מערכת ניקוז משוכללת הוכנסה לתכנון האתר, ואולי כללה [[בית שימוש|בתי שימוש]] בכל בית.
אוכלוסיית האתר לא עלתה על 50 או 100 איש. הממצאים מעידים כי היושבים השתייכו ל[[תרבות הכלים המחורצים]]. הבתים עשו שימוש במיגון מצד ה[[אדמה]], אך במקום לבנותם לתוך האדמה, הם נבנו לתוך [[ערימת פסולת|ערימות פסולת]] עתיקות יומין. הערימות אומנם לא ספקו יציבות להתיישבות, אך שמשו כשכבה [[בידוד תרמי|מבודדת]] מהאקלים הקשה של איי אורקני. אורך הבתים הממוצע עומד על כ־40 מטרים. נמצא חדר ריבועי שהכיל [[קמין]] למטרות [[חימום]] ו[[בישול]]. בהיעדר [[עץ|עצים]] על האיים, השתמשו יושבי סקארה ברי בעצים סחופים ושן [[לווייתנאים|לווייתן]] כדי לסוכך על בתיהם. הבתים כוללים מספר רהיטי אבן דוגמת ארונות וכיסאות. מערכת ניקוז משוכללת הוכנסה לתכנון האתר, ואולי כללה [[בית שימוש|בתי שימוש]] בכל בית.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.orkneyjar.com/history/skarabrae/index.html על סקארה ברי], באתר מורשת איי אורקני.
* [http://www.orkneyjar.com/history/skarabrae/index.html על סקארה ברי], באתר מורשת איי אורקני.



גרסה מ־19:33, 19 בנובמבר 2015


שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר מורשת עולמית

פרמטרים [ כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מרכז אורקני הנאוליתי
אתר מורשת עולמית
מדינה בריטניהבריטניה הממלכה המאוחדת
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4
שטח האתר 1,620 הקטאר (אזור חייץ של אתר המורשת) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך לב אורקני הנאוליתית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 59°02′55″N 3°20′30″W / 59.0487138°N 3.3417499°W / 59.0487138; -3.3417499
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סקָארָה בּרֵי (אנגלית Skara Brae, עיוות מודרני לשם האתר המקורי Skerrabrae) היא התיישבות בנוית־אבן מהתקופה הנאוליתית, השוכנת במפרץ סקייל, שבחופו המערבי של האי מיינלנד באיי אורקני (מצפון לסקוטלנד). רמת השימור הגבוהה של האתר, בהשוואה ליתר היישובים מתקופתו באירופה, זיכתה אותו בתואר אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.

עד לשנת 1850, שכנה ההתיישבות תחת לדיונות החול שבמפרץ. סערה בים ורוח עזה פשטו את הדשא מהאזור, וחשפו מספר ממבני ההתיישבות. השרידים החשופים תפסו את עיני תושב האזור, ויליאם ואט, שפצח בחפירות באתר עד לשנת 1846. ואט חשף את שרידי ארבעה מבתי האתר. כעבור כ־50 שנים, נחשפו חלקים נוספים בהתיישבות, כתוצאה ממזג־אוויר דומה. ניסיון שימור הממצאים על ידי בניין חומה מגוננת הביא לחשיפתם של מבנים נוספים. לבסוף, מחקר ארכאולוגי בראשות ויר גורדון צ'ילד שנערך בשנים 1928 עד 1930, חשף את האתר על כל תוכנו. כיום, היישוב הנראה לעין מהווה את שכבת ההתיישבות האחרונה באתר. שכבה זאת מורכבת משמונה תחומי מגורים, המחוברים זה לזה במעברים נמוכים.

התיארוך המקורי של האתר לתקופת הברזל הוסר בשנת 1970, אחר חקירת ממצאים רלוונטיים בטכניקת תיארוך פחמן-14. האתר התקיים כאלף שנים, החל מ־3200 לפנה"ס עד ל־2200 לפנה"ס. כיום האתר עומד בפני סכנת הרס מצד איתני הטבע. בעודו קבור תחת החול המגונן, לא נגרם לו שום נזק, אולם כיום הוא עומד על סף המים, וסכנת הבליה מאיימת לפגוע באתר.

אוכלוסיית האתר לא עלתה על 50 או 100 איש. הממצאים מעידים כי היושבים השתייכו לתרבות הכלים המחורצים. הבתים עשו שימוש במיגון מצד האדמה, אך במקום לבנותם לתוך האדמה, הם נבנו לתוך ערימות פסולת עתיקות יומין. הערימות אומנם לא ספקו יציבות להתיישבות, אך שמשו כשכבה מבודדת מהאקלים הקשה של איי אורקני. אורך הבתים הממוצע עומד על כ־40 מטרים. נמצא חדר ריבועי שהכיל קמין למטרות חימום ובישול. בהיעדר עצים על האיים, השתמשו יושבי סקארה ברי בעצים סחופים ושן לווייתן כדי לסוכך על בתיהם. הבתים כוללים מספר רהיטי אבן דוגמת ארונות וכיסאות. מערכת ניקוז משוכללת הוכנסה לתכנון האתר, ואולי כללה בתי שימוש בכל בית.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סקארה ברי בוויקישיתוף