אנאקראון

פסל אנאקראון בלובר

אנאקראון, (ביוונית: Ἀνακρέων) היה משורר לירי יווני בן המאה השישית לפנה"ס. אנאקראון נולד בתיאוס שבאסיה הקטנה, ובעת מצור המלך הפרסי כורש על האזור עקר לאבדרה. הוא הוזמן על ידי השליט פוליקרטס להורות לבנו את מקצוע המוזיקה ושם, בארמונו, חיבר שירי אהבה רבים.

אף היפארכוס, המושל האתונאי, הזמין את אנאקריאון לחצרו כדי שיקדם שם את השירה הלירית. כביטוי לשמו הטוב, לאופיו הנעים ולכישוריו, גמלו לו האתונאים בהצבת פסלו בעיר ואף הנציחו את דמותו על גבי כלים קראמיים. רק מעט מאוד מיצירותיו שרדו, ואף הגיעו אלינו דרך ציטטות מחיבורי אחרים.

יצירותיו

יצירתו הלירית של אנאקריאון כללה המנונים (שירי דת) לאלים, שירי משתה ושירי אהבה. הללו נכתבו בפשטות ובחן וכן בריסון רגשות. התפרצויות רגשיות נתפסו כברבריות ועל כן נמנעו משוררים מכובדים, דוגמת אנאקריאון, להיסחף לסגנון זה. אנאקריאון חיבר גם ימבים ואלגיות, כשהאחרונות כללו גם הקדשות על גבי מצבות.

שירתו של אנאקריאון השפיעה על יצירתו של הסטיריקון אריסטופאנס. בתקופה ההלניסטית התפתח ז'אנר של חיקוי אנאקריאוני בשם "אנאקריאונטיאה", שבה מונצחת דמותו של אנאקריאון כאיש מזדקן מאוהב ומבוסם דרך קבע.

לקריאה נוספת

• אמיר אור, שירים פדרסטיים של אנקריאון, תיאוגניס, מלאגרוס ועוד, ב"תשוקה מתירת איברים", אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית, הוצאת 'ביתן' 1993
• שמעון בוזגלו, שותה אהבה: שירי אנקראון ומבחר מתוך ה'אנקראונטיאה', אבן חושן, 2015