אופ"ק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
על פי אתר אופ"ק
חברות, תיקון קטן לגבי אקוודור - על פי אתר אופ"ק
שורה 38: שורה 38:
;[[דרום אמריקה]]:
;[[דרום אמריקה]]:
* {{דגל|ונצואלה||+}} (ספטמבר 1960, מייסדת)
* {{דגל|ונצואלה||+}} (ספטמבר 1960, מייסדת)
* {{דגל|אקוודור||+}} (1973-1993, 2007)
* {{דגל|אקוודור||+}} (1992-1973, 2007){{הערה|אקוודור השעתה את חברותה באופ"ק מדצמבר 1992 ועד אוקטובר 2007.}}


;[[דרום-מזרח אסיה]] ו[[אוקיאניה]]:
;[[דרום-מזרח אסיה]] ו[[אוקיאניה]]:
* {{דגל|אינדונזיה||+}} (חברות בין דצמבר 1962 ל-2008 והחל מה-1 בינואר 2016){{הערה|אינדוזיה השעתה את חברותה באופ"ק מינואר 2009 עד דצמבר 2015.}}
* {{דגל|אינדונזיה||+}} (חברות בין דצמבר 1962 ל-2008 והחל מה-1 בינואר 2016){{הערה|אינדוזיה השעתה את חברותה באופ"ק מינואר 2009 ועד דצמבר 2015.}}


;חברות לשעבר:
;חברות לשעבר:

גרסה מ־19:02, 1 בינואר 2016

דגל אופ"ק

אופ"קאנגלית: OPEC - Organization of the Petroleum Exporting Countries, ארגון המדינות המייצאות נפט) הוא קרטל המורכב מהמדינות אלג'יריה, איראן, עיראק, כווית, לוב, ניגריה, קטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ונצואלה, אנגולה ואקוודור; משנת 1965 המטה הבינלאומי שלו ממוקם בווינה שבאוסטריה. מטרת הארגון היא לקבוע עם חברות הנפט את קצב הפקת הנפט, מחיריו וזיכיונות עתידיים.

כוונת הארגון היא לווסת את קצב הפקת הנפט באמצעות שיתוף פעולה בין המדינות המייצאות אותו, ובכך לשלוט במחירו, בעיקר על ידי קביעת מכסות הפקה לכל אחת מהמדינות החברות.

המדינות החברות באופ"ק מחזיקות בכ-75% מעתודות הנפט של העולם. הן מפיקות שליש מהנפט המופק בעולם ומהוות כחצי מייצוא הנפט העולמי. הודות לאופ"ק, המדינות החברות מקבלות יותר כסף תמורת הנפט שהן מייצאות. בשנת 2004, 11 החברות באופ"ק קיבלו 338 מיליארד דולר הכנסות מייצוא נפט, עלייה של 42% משנת 2003.

מועצת שרי הנפט של המדינות החברות באופ"ק, הגוף המרכזי בארגון, מתכנסת אחת לשישה חודשים ומחליטה, בין היתר, על מכסות התפוקה לכל מדינה חברה.

היסטוריה

מטה אופ"ק בווינה

הארגון הוקם ב-14 בספטמבר 1960 בוועידה בבגדד על ידי ערב הסעודית, איראן, עיראק, כווית וונצואלה. חברות אופ"ק מהוות קרטל שמטרתו היא להסכים על כמות הנפט אותה המדינות החברות בארגון מייצאות ועל מחירו.

עד מלחמת יום הכיפורים היה אופ"ק ארגון חסר השפעה ממשית. במלחמת יום הכיפורים הכריזו המדינות הערביות (שהן הרוב באופ"ק) על חרם הנפט שגרם לעלייה דרמטית במחירו. אופ"ק שמר על כוחו הרב עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים כאשר הוא מעלה ומוריד את מחירי הנפט כרצון החברות בו. מחירה של חבית נפט עלה ממחיר של 3 דולר, ערב המלחמה, בשנת 1973, ל-30 דולר בשנת 1980.

החל באמצע שנות השמונים החל אופ"ק להיחלש בשל גילוי נפט בים הצפוני שהקטין את תלותו של העולם בנפט המופק על ידי החברות. היחלשות נוספת הייתה בעקבות מלחמת המפרץ שהפכה את מדינות המפרץ הפרסי לתלויות בארצות הברית. לאחר בחירתו לנשיאות ונצואלה פעל הוגו צ'אווס לחיזוק הקשרים בין המדינות החברות בארגון ולאכיפה מחדש של מכסות הייצור. כחלק מקמפיין זה נסע הוגו צ'אווס בשנת 2000 לבקר בכל המדינות החברות באופ"ק, תוך כך היה לנשיא היחידי הנבחר דמוקרטית שביקר את סדאם חוסיין מאז מלחמת המפרץ. התחזקות הקשרים בארגון והאכיפה המחודשת של מכסות יצור הנפט היו בין הגורמים המשמעותיים לעליית המחירים הקבועה שנמשכה עד לשנת 2008 (לאחר שפל במחירים של שנות התשעים).

מדינות חברות

מפת המדינות החברות בארגון

13 המדינות החברות כיום בארגון אופ"ק:

אפריקה
המזרח התיכון
ערך מורחב – נפט במזרח התיכון
דרום אמריקה
דרום-מזרח אסיה ואוקיאניה
  • אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה (חברות בין דצמבר 1962 ל-2008 והחל מה-1 בינואר 2016)[2]
חברות לשעבר
  • גבוןגבון גבון (אפריקה, חברות בין השנים 1975 ל-1994)

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אקוודור השעתה את חברותה באופ"ק מדצמבר 1992 ועד אוקטובר 2007.
  2. ^ אינדוזיה השעתה את חברותה באופ"ק מינואר 2009 ועד דצמבר 2015.