קריז'ופיל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 79: שורה 79:
[[קטגוריה:אוקראינה: ערים]]
[[קטגוריה:אוקראינה: ערים]]
[[קטגוריה:שואת יהודי אוקראינה]]
[[קטגוריה:שואת יהודי אוקראינה]]
[[קטגוריה:קטגוריה:אוקראינה: עיירות יהודיות]]
[[קטגוריה:אוקראינה: עיירות יהודיות]]

גרסה מ־05:37, 24 בינואר 2016


שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר

פרמטרים ריקים [ מחוז, נפה, שנת מטרופולין, שנת צפיפות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ שנת אוכלוסייה, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קריז'ופיל
Крижопіль

סמל העיירה|סמל קריז'ופיל]]
סמל קריז'ופיל
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
מחוז מחוז ויניצהמחוז ויניצה ויניצה
תאריך ייסוד 1866 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 5.72 קמ"ר
גובה 289 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 8,938 (1 בינואר 2018)
קואורדינטות 48°23′N 28°51′E / 48.383°N 28.850°E / 48.383; 28.850
אזור זמן UTC+2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קריז'ופילאוקראינית: Крижопіль; ברומנית: Krîjopil; ברוסית: Крыжополь, קריז'ופול; ביידיש: קריזשאָפּאָל) היא עיירת מחוז במחוז ויניצה שבאוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

תולדות היישוב

העיירה נוסדה בשנת 1866 באתר של תחנת רכבת בקו קייב-אודסה, ותושביה הראשונים היו עובדי הרכבת. בשל מיקומו המרכזי, התפתחה כלכלת היישוב. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבר בסמוך לעיירה קו החזית.

יהודי קריז'ופיל

כמו היישוב עצמו, גם הקהילה היהודית בו הייתה צעירה. בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה נערכו בעיירה שני פוגרומים, בהם נרצחו כ-60 יהודים בידי איכרים אוקראינים. בשנת 1926 נמנו בעיירה 1,538 יהודים, כמחצית מתושביה, ועד מלחמת העולם השנייה פעל בעיירה בית ספר יידי.

ב-22 ביולי 1941, חודש לאחר פרוץ מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו רצחו בה בו ביום 14 יהודים, והעלו באש את מרכז העיירה. בהמשך, צוו היהודים לעבור לרובע מסוים, ולענוד טלאי צהוב.

לאחר העברת העיירה לחבל טרנסניסטריה הרומני ב-1 בספטמבר 1939, הועברו אליה מאות מגורשים יהודים מבוקובינה ומבסרביה, אשר שוכנו יחד עם יהודי העיירה בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה, בו הועסקו בעבודות כפייה. בד בבד, שימשה העיירה כתחנת מעבר לאלפים מהיהודים שגורשו לטרנסניסטריה, תוך שאלו הוחזקו בצפיפות רבה במחנות שהוקמו בסביבת העיירה, בהם רבים מהם מתו ממגיפות. גם בגטו שבעיירה פרצו מגיפות, ובתחילת 1943 עוד נמצאו בו כ-1,300 יהודים.

בקיץ 1943 הוציאו הרומנים להורג כמה משפחות יהודיות מהגטו המקומי באשמת קשר עם יחידות פרטיזנים. לאחר שליחת רבים מיושבי הגטו החל מאביב 1943 למחנות עבודה גרמניים, נותרו בו באוגוסט 1943 כמה עשרות יהודים בלבד.

ב-17 במרץ 1944 שוחררה העיירה בידי הצבא האדום.

קישורים חיצוניים