ג'ורג' בלנשין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24: שורה 24:
[[קטגוריה:רקדני בלט גאורגים]]
[[קטגוריה:רקדני בלט גאורגים]]
[[קטגוריה:מעוטרי מדליית החירות הנשיאותית]]
[[קטגוריה:מעוטרי מדליית החירות הנשיאותית]]
[[קטגוריה:מהגרים לארצות הברית]]
[[קטגוריה:מהגרים מצרפת לארצות הברית]]

גרסה מ־22:14, 1 במרץ 2016

ג'ורג' בלנצ'ין בצעירותו
ג'ורג' בלנשין וסוזן פארל ב"דון קישוט" - 1965

ג'ורג' בלנצ'יןאנגלית: George Balanchine,שמו במקור בגאורגית: გიორგი ბალანჩივაძე, גיאוֹרגי באלאנצ'יוואדזֶה, בצרפתית: ז'ורז' בלנשין‏, 22 בינואר 1904, האימפריה הרוסית - 30 באפריל 1983, ניו יורק) היה המנהל האומנותי של בלט הניו יורק סיטי ומגדולי הכוריאוגרפים הנאוקלאסיים.

ביוגרפיה

בלנצ'ין נולד בסנקט פטרבורג למשפחת אמנים גאורגית. אביו מליטון בלנצ'יוודזה (1862-1937) היה מלחין ומייסד בית האופרה של כותאיסי שנקראת על שמו. אחיו, אנדריה בלנצ'יוודזה (1906-1992), היה מלחין גאורגי נודע.

היה בין אחרוני הכוריאוגרפים שעבדו עבור סרגיי דיאגילב ("אפולו", "הבן האובד","שירת הזמיר" (עיצוב תפאורה: אנרי מאטיס) ,"החתולה".) ביחד עם לינקולן קרסטיין הקים בית ספר לבלט אמריקאי ולהקה. שיתוף הפעולה בין איגור סטרווינסקי ובלנצ'ין אשר החל תחת ידיו של סרגיי דיאגילב נמשך עשרות שנים לאחר מותו והם יצרו יחדיו בארצות הברית עשרות בלטים. בלנצ'ין יצר בלטים גם עבור להקת הבלטים הרוסיים של מונטה קארלו עבור האופרה של פאריס, ועבור תיאטרון הבלט האמריקאי. בלנצ'ין יצר תפקידים עבור הבלרינות אלכסנדרה דנילובה, מריה טאלצ'יף, מליסיה היידן, סוזן פארל, מריל אשלי ודרסי קיסטלר. בלנשיין פיתח סגנון מדויק מאוד ומושלם מקצה הבוהן ועד קצה הזרת הראש והצוואר, תבע מרקדניו ביצוע מושלם והתמסרות מושלמת, סגנונו התפתח ל סגנון מופשט מאד, הוא בחר בתלבושות אשר לא מסתירות את מבנה גוף הרקדנים רצינותם אמינותם ויושרם ונמנע משימוש באפקטים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.