יידוע – הבדלי גרסאות
הגהה |
הגהה קלה |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
* כינוי גוף (אתה) |
* כינוי גוף (אתה) |
||
ב[[שפות |
ב[[שפות גרמאניות]] מילית היידוע דומה מאוד ל[[כינוי רמז|כינויי הרמז]] וניתן להחשיבה לאחת מהן. כך, למשל, ב[[אנגלית]], מילית היידוע היא the וכינויי הרמז הם this, that, these, those. באותו אופן, ב[[גרמנית]], היידוע der דומה לכינויי הרמז die, das. ב[[הולנדית]] היידוע de דומה לכינוי הרמז die. ב[[איסלנדית]], מילית היידוע ומילית הרמז הן אותה מילית - það, ובאותו האופן, הן ב[[דנית]] והן ב[[שוודית]], מילית היידוע והרמז היא den. |
||
בעברית, שמות פרטיים (של אנשים, כגון "משה"; ושל מקומות, כגון "חיפה") מיודעים מטבעם ואין צורך ביידוע נוסף. לכן משפט כמו "היוסי ישן" שגוי תחבירית (עם זאת, בשפה המדוברת ניתן ליידע שמות פרטיים לצורך פרגמטי, כגון: היוסי הזה כזה משעמם; הטבריה הזאת כל כך יבשה). אולם |
בעברית, שמות פרטיים (של אנשים, כגון "משה"; ושל מקומות, כגון "חיפה") מיודעים מטבעם ואין צורך ביידוע נוסף. לכן משפט כמו "היוסי ישן" שגוי תחבירית (עם זאת, בשפה המדוברת ניתן ליידע שמות פרטיים לצורך פרגמטי, כגון: היוסי הזה כזה משעמם; הטבריה הזאת כל כך יבשה). אולם ב[[ערבית]], למשל, מקובל לעתים ליידע שמות של מקומות, של שפות וכיוצא בזה. בערבית, שמות ערים ומדינות יכולים להופיע על מפות עם אִל היידוע. הערבים מכנים את שפתם "אלערבי", ואת השפה העברית "אלעבראני". |
||
בעברית, שם תואר המתאר שם עצם חייב להתאים לשם העצם |
בעברית, שם תואר המתאר שם עצם חייב להתאים לשם העצם שהוא מתאר גם ביידוע (דוגמה: '''ה'''ילד '''ה'''טוב). תכונה זו אינה הכרחית בכל שפה; בשפה האנגלית מספיק יידוע אחד לשם העצם ולתואר שמתאר אותו, שכן התואר מופיע בין היידוע לבין שם העצם (דוגמה: The good boy). |
||
בצירוף סמיכות יש ליידע את הסומך (המילה השנייה בצירוף). ניתן לעשות זאת באמצעות הוספת ה"א הידיעה לפני הסומך (דוגמה: בית '''ה'''ספר) או באמצעות הוספת כינוי שייכות צמוד לסומך (דוגמה: שכונת מגור'''יו'''). כאשר מיידעים באמצעות כינוי רמז, הוא צריך להתאים במין ובמספר לנסמך (המילה הראשונה בצירוף) (דוגמה: ילדת רחוב '''זו'''). |
בצירוף סמיכות יש ליידע את הסומך (המילה השנייה בצירוף). ניתן לעשות זאת באמצעות הוספת ה"א הידיעה לפני הסומך (דוגמה: בית '''ה'''ספר) או באמצעות הוספת כינוי שייכות צמוד לסומך (דוגמה: שכונת מגור'''יו'''). כאשר מיידעים באמצעות כינוי רמז, הוא צריך להתאים במין ובמספר לנסמך (המילה הראשונה בצירוף) (דוגמה: ילדת רחוב '''זו'''). |
||
גרסה מ־18:07, 14 במרץ 2016
בדקדוק, יידוע הוא אמצעי תחבירי לסימון שם עצם מסוים כבעל הקשר ישיר או עקיף (פרגמטי) לתוכן קיים בשיח. לדוגמה, במשפט: "הפרח הכחול נזרק לחצר", משמש היידוע לציין שמדובר בפרח אחד מסוים, שהדוברים יודעים (או אמורים לדעת) שמדובר עליו. היידוע הוא תכונה הקשורה לשמות (שם עצם ושם תואר).
בשפות שונות ישנם אמצעי יידוע שונים. אמצעי היידוע העיקרי בעברית הוא ה"א הידיעה, המשמשת כמילית המצטרפת לשמות המיודעים. אמצעי יידוע נוספים בעברית:
- כינוי שייכות (ספרי = הספר שלי)
- מבנה סמיכות (בית המורה = הבית של המורה)
- כינוי רמז (ספר זה)
- שם פרטי (ירושלים)
- כינוי גוף (אתה)
בשפות גרמאניות מילית היידוע דומה מאוד לכינויי הרמז וניתן להחשיבה לאחת מהן. כך, למשל, באנגלית, מילית היידוע היא the וכינויי הרמז הם this, that, these, those. באותו אופן, בגרמנית, היידוע der דומה לכינויי הרמז die, das. בהולנדית היידוע de דומה לכינוי הרמז die. באיסלנדית, מילית היידוע ומילית הרמז הן אותה מילית - það, ובאותו האופן, הן בדנית והן בשוודית, מילית היידוע והרמז היא den.
בעברית, שמות פרטיים (של אנשים, כגון "משה"; ושל מקומות, כגון "חיפה") מיודעים מטבעם ואין צורך ביידוע נוסף. לכן משפט כמו "היוסי ישן" שגוי תחבירית (עם זאת, בשפה המדוברת ניתן ליידע שמות פרטיים לצורך פרגמטי, כגון: היוסי הזה כזה משעמם; הטבריה הזאת כל כך יבשה). אולם בערבית, למשל, מקובל לעתים ליידע שמות של מקומות, של שפות וכיוצא בזה. בערבית, שמות ערים ומדינות יכולים להופיע על מפות עם אִל היידוע. הערבים מכנים את שפתם "אלערבי", ואת השפה העברית "אלעבראני".
בעברית, שם תואר המתאר שם עצם חייב להתאים לשם העצם שהוא מתאר גם ביידוע (דוגמה: הילד הטוב). תכונה זו אינה הכרחית בכל שפה; בשפה האנגלית מספיק יידוע אחד לשם העצם ולתואר שמתאר אותו, שכן התואר מופיע בין היידוע לבין שם העצם (דוגמה: The good boy).
בצירוף סמיכות יש ליידע את הסומך (המילה השנייה בצירוף). ניתן לעשות זאת באמצעות הוספת ה"א הידיעה לפני הסומך (דוגמה: בית הספר) או באמצעות הוספת כינוי שייכות צמוד לסומך (דוגמה: שכונת מגוריו). כאשר מיידעים באמצעות כינוי רמז, הוא צריך להתאים במין ובמספר לנסמך (המילה הראשונה בצירוף) (דוגמה: ילדת רחוב זו).
במשימות שבהן התבקשו נבחנים בעברית להחליט האם להציב את ה"א הידיעה, דוברי אנגלית כשפת אם שגו פחות מאשר דוברי רוסית, מפני שבאנגלית, בניגוד לרוסית, קיימת מערכת מיידעת[1].
מוצא מילית היידוע השמית
במרבית השפות השמיות קיים יידוע, המופיע כתחילית של המילה המיודעת, וקיים דמיון בינו לבין המילה *hal. לפי מודל השפה הפרוטו-שמית, באם כל השפות השמיות, אכן, צורת היידוע הייתה התחילית *hal. בערבית, מילית זו הפכה ל-אִל. כשה-אִל מושמת בראש מילים, שמתחילות באחד ממחצית עיצורי הערבית המכונים אותיות שמש, הלמ"ד של ה-אִל אינה מבוטאת, בשל קשיי הגייתה. תופעה זו מסבירה מדוע *hal הידיעה התקצרה בעברית ל-ה"א בפתח ומדוע האות הבאה אחרי ה"א הידיעה בדרך כלל מקבלת דגש חזק משלים, שמייצג את הלמ"ד, שכבר לא שם (חוץ ממקרים שבהם האות הראשונה של המילה היא: א, ה, ח, ע, ר).
מיליות היידוע בשפות הרומאניות
בשפות רומאניות רבות יש מיליות יידוע, הן מיידעות בעיקר שמות עצם ומותאמות למין הדקדוקי של העצם ולכמותו. מיליות אלו התפתחו מתוך כינויי הרמז בלטינית ille, illa, illud (בלטינית לא היו מיליות יידוע כלל).
בצרפתית ישנן שלוש מיליות יידוע: le, la, les. עבור שמות עצם ברבים, משתמשים ב-les. עבור שמות עצם ביחיד, משתמשים בשתיים האחרות: la עבור אלו שבמין הדקדוקי הנקבי ו-le עבור הזכרי. אם המילה המיודעת מתחילה באות תנועה או באות h, המיליות le ו-la מקוצרות ל-'l ונצמדות לתחילת המילה.
בספרדית ישנן ארבע מיליות יידוע: el, la, los, las; בחירת המילית המתאימה היא בהתאם למין הדקדוקי ולמספר של שם העצם המיודע. בנוסף, קיימת מילית היידוע lo, שמופיעה לפני שם תואר ובהיעדר שם עצם מפורש (כגון במשפט lo importante es leer mucho, "מה שחשוב הוא לקרוא הרבה").
