אלכסנדרה החשמונאית

אלכסנדרה החשמונאית (המאה ה-1 לפנה"ס) הייתה אצילה מבית חשמונאי, בתו של הכהן הגדול ומלך יהודה הורקנוס השני, אשתו של אלכסנדר השני ואמם של מרים החשמונאית ואריסטובולוס השלישי.

בשנת 40 לפנה"ס, כשקרוב משפחתה מתתיהו אנטיגונוס השני כבש את יהודה בעזרתם של הפרתים, נמלטה אלכסנדרה מיהודה יחד עם בני ביתו של הורדוס, שהיה מאורס לבתה מרים. לאחר כיבוש הארץ על ידי הורדוס בשנת 37 לפנה"ס חזרה אלכסנדרה ליהודה, וחתונת בתה באותה שנה עם הורדוס נתנה לה מקום בחצר המלוכה.

פעילותה העיקרית של אלכסנדרה הייתה ניסיונה לקדם את בנה אריסטובולוס, היורש החוקי של הממלכה. כשנודע לה שהורדוס מינה את חננאל הבבלי למשרת הכהן הגדול מתוך כוונה להרוס את כוחה הפוליטי של המשרה ולהכפיף אותה לשליטתו, ראתה בכך פגיעה בזכויותיו של בנה. אלכסנדרה ניצלה את ידידותה עם קלאופטרה השביעית מלכת מצרים כדי לארגן לאריסטובולוס ראיון עם מרקוס אנטוניוס, שליט המזרח מבין הטריאומווירט השני, שהיה אדונו של הורדוס.

אלכסנדרה ביקשה מקלאופטרה שתדרוש מאנטוניוס להכריח את הורדוס למנות את בנה בן ה-16 למשרת הכהונה הגדולה. אלכסנדרה גם קיבלה את הצעת ידידו של אנטוניוס ושלחה לאנטוניוס את דיוקנאותיהם של בנה ובתה, בהנחה שכשיראה אותם, ייענה לבקשותיה. הידיד, שהתפעל מיופיים של אריסטובולוס ומרים, ביקש "למשוך את אנטוניוס לתוך תענוגות" ואנטוניוס אכן הזמין אליו את הנער, אולם "נזהר מפני התרסותיה של קלאופטרה" ולכן נמנע מלהזמין גם את אחותו - אשתו של הורדוס. הורדוס חשש לשלוח את הנער לאנטוניוס וטען בפני מקורביו שאלכסנדרה פועלת בעזרת קלאופטרה שהמלוכה תילקח ממנו לטובת בנה. כדי למנוע זאת, נאלץ למנות אותו לכהן גדול. כאשר הודיע על כך לאלכסנדרה, הסבירה את מעשיה "בדמעות", מתוך התרגשות ושמחה אך גם מתוך פחד שיחשוד בה. היא טענה שהשתדלותה לטובת כהונתו הגדולה של בנה נבעה מתוך דאגה לכבודו ולא מתוך שאיפתה למלכות. היא הבטיחה להורדוס שתסור למרותו בכל עניין, וביקשה את סליחתו במידה ועשתה "מעשה נמהר מדי" בשל אהבתה למשפחתה ובשל "התקיפות הטבועה בה". נדמה היה שהריב הסתיים: אלכסנדרה והורדוס "הושיטו זה לזה יד ביתר חיבה מאשר לפני-כן והשלימו". אך למרות זאת, חשדותיו של הורדוס באלכסנדרה לא פסקו. הוא גזר עליה לשבת בארמונו תחת פיקוח על כל מעשיה. פיקוח זה הרגיז אותה וטיפח בה שנאה. היא שלחה מכתב לקלאופטרה, בו קבלה על מצבה "והתחננה אליה לבוא לעזרתה כפי יכולתה". קלאופטרה הציעה לה לברוח עם בנה אליה למצרים, ואלכסנדרה אכן ניסתה לברוח. היא הכינה שני ארונות, כביכול להוצאת מתים, בשבילה ובשביל בנה, וציוותה על עבדיה להוציא אותם בלילה. אז היו אמורים להגיע אל הים, אל ספינה שהיתה מוכנה להפליג למצרים. אולם תכניתה נחשפה, כאשר איסופוס, העבד שלה, דיבר על כך עם סאביון, אחד מידידיה, במחשבה שגם הוא יודע על התכנית. סאביון סיפר על כך להורדוס וזה תפס אותה בשעת מעשה, אלא שלא העז להעניש אותה, כי סבור היה שקלאופטרה, בגלל שנאתה אליו, לא תסכים לכך. תחת זאת, העמיד פנים שהוא סולח לה ולבנה.

הורדוס, שהבין כי יצירת קשרי ידידות בין אנטוניוס לבין היורש הלגיטימי של מלכות בית חשמונאי תהווה סכנה לשלטונו, היה נחוש בדעתו למנוע את הדבר. לפיכך, הדיח הורדוס את חננאל ומינה תחתיו את אריסטובולוס. אולם ניצחונה של אלכסנדרה לא האריך ימים. שנה אחת בלבד לאחר מינויו לכהן גדול, בשנת 36 לפנה"ס, נרצח אריסטובולוס השלישי בהוראת הורדוס. הוא הוטבע בבריכה בארמון ביריחו, שם אירחה אלכסנדרה את הורדוס ומשפחתה לסעודה. אלכסנדרה נתמלאה מחשבות אובדניות, אך גם רגשות נקם, ולכן כתבה לקלאופטרה על כך שהייתה זו מזימה של הורדוס. קלאופטרה, שעוד קודם "הייתה מצרה באסונותיה" של חברתה והשתדלה לספק את רצונה, "עשתה את העניין כולו לשלה" והחלה "להסית את אנטוניוס לנקום את רצח הנער". אנטוניוס זימן את הורדוס להתנצל על פשעו והורדוס, שפחד "מפני שנאתה של קלאופטרה, שלא פסקה מלהשתדל שאנטוניוס ינהג בו מנהג של אויב", נאלץ לציית. לאחר שנסע, דיבר יוסף, ה"משגיח על ענייני המלכות", עם מרים על אהבתו הגדולה של הורדוס אליה, אולם אלכסנדרה לגלגה על הדברים. בזמן שנפגש הורדוס עם אנטוניוס, פשטה בירושלים שמועה שאנטוניוס הוציא אותו להורג. אלכסנדרה שכנעה את יוסף לברוח מהארמון אל הלגיון הרומאי שחנה ליד העיר, בנימוק שחייהם בטוחים יותר שם במקרה ותהיה הפיכה. מלבד זאת, קיוותה שאנטוניוס יחזיר להן את השלטון על יהודה לאחר שיראה את מרים. כאשר חזר הורדוס והשמועה התבררה כלא נכונה, סיפרו לו אחותו ואמו על תכניתה של אלכסנדרה והוא אסר אותה.

יוסף בן מתתיהו מספר כי "אלכסנדרה היתה אוהבת מדנים" ולא פסקה מלנסות להביא לשינוי השלטון. הוא מספר שעל פי זיכרונותיו של הורדוס, היא הפצירה באביה, הורקנוס השני, שיפעל להפסקת פעולותיו של הורדוס כנגד שארית בית חשמונאי. חילופי השלטון ברומא אחרי קרב אקטיום (31 לפנה"ס) העמידו בסכנה את שלטון הורדוס, שהיה נאמנו של אנטוניוס, ואלכסנדרה דרשה מאביה שיבקש מקלט ממלכוס, השליט הערבי, במקרה שהמנצח אוגוסטוס ייקח מהורדוס את השלטון ויחזיר אותו למשפחתם. הורקנוס סירב בתחילה, אולם לאחר שאלכסנדרה לא הרפתה מהעניין, שלח מכתב לידידו דוסיתאוס, ובו סוכם שמלכוס הערבי ישלח לו פרשים שיקחו אותו אל ים המלח. הורקנוס נתן את אמונו בדוסיתאוס, "שהחניף גם לו וגם לאלכסנדרה", אלא שהידיד בחר להעביר את המכתב להורדוס, וזה הוציא להורג את הורקנוס. יוספוס מדגיש כי להבדיל מהכתוב בזיכרונותיו של הורדוס, אחרים גורסים כי הורדוס האשים את הורקנוס האשמת שוא, והוא מעולם לא תכנן הפיכה והיה זה רק תירוץ להוציא אותו להורג, לפני הופעתו בפני אוגוסטוס.

הורדוס יצא לרודוס להתיצב בפני אוגוסטוס, והשאיר את אימו, אחותו וכל משפחתו במצדה, ואילו את מרים ואלכסנדרה, שבגלל מריבותיה של מרים עם שלומית וקיפרוס לא יכלו לגור באותו מקום, השאיר באלכסנדריון. הורדוס חשד באלכסנדרה שתנצל את ההזדמנות "ותמריד את העם" ולכן הפקיד עליה ועל מרים את יוסף סוכן הבית ואת סואימוס היטורי, "בנימוק-שוא של כבוד", אך פקד עליהם כי אם לא ישוב בשלום, יהרגו מיד את שתיהן ויעשו הכל כדי לשמור את המלוכה בידי בית הורדוס.

מאוחר יותר, בשנת 28 לפנה"ס, נפל בחלקה של בתה מרים גורל זהה לזה של אחיה. אלכסנדרה, שלאחר רצח בנה ובתה הייתה מבודדת בחצר המלוכה, הושמה תחת מעצר בית, אולם בזמן שהורדוס חלה היא ניסתה להשתלט על ירושלים. ניסיון זה נכשל, וכעונש הורה הורדוס על הוצאתה להורג.