הפרעה נוירולוגית

הפרעה נוירולוגית היא כל מחלה גופנית של מערכת העצבים. אי תקינות ביוכימית מבנית או חשמלית במוח, בחוט השדרה או בעצבים אחרים יכולה לגרום לשורה של תסמינים. דוגמאות לתסמינים כאלה כוללות: שיתוק, חולשת השרירים, קואורדינציה לא טובה, איבוד חושים, פרכוסים, בלבול, כאב ורמות משתנות של הכרה. יש הרבה הפרעות נוירולוגיות מוכרות. את חלקן ניתן לאבחן על ידי בדיקה נוירולוגית, לחקור אותן ולטפל בהן במסגרת המומחיות של נוירולוגים ונוירופסיכולוגים קליניים.

התערבויות בהפרעות נוירולוגיות כוללות אמצעים מניעתיים: שינוי אורח חיים, פיזיותרפיה או תרפיה אחרת, טיפול בכאב, טיפול תרופתי או ניתוחים המבוצעים על ידי נוירוכירורגים. ארגון הבריאות העולמי העריך ב- 2006 שהפרעות נוירולוגיות ותוצאותיהן הישירות משפיעות על כמיליארד אנשים ברחבי העולם וזיהה שסטיגמות חברתיות על אנשים הלוקים בהפרעות נוירולוגיות תורמים למוגבלות ולסבל.

סיבות

למרות שהמוח וחוט השדרה מוקפים בקרומים חזקים, עטופים בעצמות הגולגולת ועמוד השדרה ומבודדים מאופן כימי על ידי מחסום דם-מוח הרי הם מאוד רגישים אם הם נפגעים. עצבים שוכנים עמוק מתחת לעור אבל עדיין יכולים להיות חשופים לנזק. נוירונים בודדים והרשתות העצביות שהם יוצרים רגישים לשיבושים מבניים ואלקטרוכימיים. במערכת העצבים ההיקפית יכולה להתרחש צמיחה מחדש של רקמת עצב אשר עשויה להתגבר על פגיעות או לעקוף אותן במידה מסוימת.

הסיבות הספציפיות לבעיות נוירולוגיות משתנות, אבל הן כוללות פגמים גנטיים, מומים מולדים, זיהומים, גידולים סרטניים וטראומה. כמו כן, הן יכולות לנבוע מבעיות הקשורות לאורח חיים או לתנאי הסביבה, כדוגמת תת-תזונה. הבעיה יכולה להתחיל במערכת גופנית אחרת שיש לה אינטראקציה עם מערכת העצבים. למשל מחלות כלי דם מוחיים קשורות בפגיעות מוחיות בגלל בעיות בכלי הדם המספקים דם למוח. ליקויים אוטואימוניים קשורים בנזק הנגרם לגוף על ידי מערכת החיסון שלו עצמו. מחלות אגירה ליזוזומליות כמו מחלת נימן פיק יכולות לגרום להידרדרות נוירולוגית.

במיעוט ניכר של המקרים בהם יש סימפטומים נוירולוגיים לא ניתן לזהות סיבה נוירולוגית כשמשתמשים בבדיקות הקיימות היום ולכן מצבים אידיופתיים כאלה מזמינים תאוריות שונות בקשר למה שקורה.

מיון

מבט צידי על החלק הפנימי של המוח.

מערכת העצבים

ניתן לחלק הפרעות נוירולוגיות על פי המיקום העיקרי המושפע על ידן, התחום העיקרי בו יש תפקוד לקוי או סוג הסיבה העיקרי. החלוקה הרחבה ביותר היא בין הפרעות של מערכת העצבים המרכזית והפרעות של מערכת העצבים ההיקפית. מדריך מרק מונה הפרעות של המוח, חוט השדרה ושל עצבים על פי הקטגוריות הבאות החופפות זו את זו:.

• מוח
  • סיווג נזק מוחי על פי האונה שנפגעה:
    • נזק לאונה המצחית
    • נזק לאונה הקודקודית
    • נזק לאונה הרקתית
    • נזק לאונה העורפית
  • סיווג הפגיעה המוחית על פי התפקוד שנפגע:
    • אפאזיה (שפה)
    • דיסארתריה (דיבור)
    • אפרקסיה (שיבוש ההוצאה לפועל של רצף התנועות המסודר והמדויק)
    • אגנוזיה (זיהוי חפצים/אנשים)
    • אמנזיה (זיכרון)
• פגיעה בחוט השדרה
• נוירופתיה פריפרית וליקויים אחרים במערכת העצבים ההיקפית
• הפרעות בעצבי הגולגולת כמו נירלגיה טריגמינלית
• הפרעות במערכת העצבים האוטונומית כמו דיסאוטונומיה משפחתית
• פרכוסים כמו אפילפסיה
• הפרעת תנועה במערכת העצבים המרכזית או ההיקפית כמו מחלת פרקינסון, רעד ראשוני, ALS, תסמונת טורט, טרשת נפוצה וסוגים שונים של נוירופתיה פריפרית
• הפרעות שינה כמו נִרְדָּמוּת
• מיגרנה וסוגים אחרים של כאבי ראש
• כאבי גב תחתון וצואר
• מחלות נוירו-פסיכיאטריות - מחלות ו/או הפרעות בעלות מאפיינים פסיכיאטריים הקשורים בפגיעות ידועות במערכת העצבים המרכזית, תת-התפתחות, תפקוד לקוי ביוכימי, אנטומי או חשמלי ו/או מחלות פתולוגיות. למשל: הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, אוטיזם, תסמונת טורט ומקרים מסוימים של הפרעה טורדנית-כפייתית. בקטגוריה זו ניתן לכלול גם תסמינים התנהגותיים שנלווים למחלות ניווניות של מערכת העצבים כמו מחלת פרקינסון, רעד ראשוני, מחלת הנטינגטון, מחלת אלצהיימר וטרשת נפוצה.

הקשר לתפקוד מנטלי

בבדיקה נוירולוגית ניתן להעריך במידת מה את השפעת הפגיעה הנוירולוגית על תפקוד המוח במונחים של התנהגות, זיכרון או הכרה. נוירולוגיה התנהגותית מתמחה בתחום זה. בנוסף נוירופסיכולוגיה קלינית משתמשת בהערכות נוירופסיכולוגיות כדי לזהות ולעקוב בצורה מדויקת אחר בעיות בתפקוד המנטלי, בדרך כלל, אחרי סוג מסוים של פגיעה מוחית או ליקוי נוירולוגי.

לחלופין, בחלק מהמקרים חריגות בתפקוד המנטלי הן שמעידות על קיומה של בעיה, כאשר הערכה נוספת יכולה להצביע כי ישנה הפרעה נוירולוגית שמהווה בסיס לחריגויות אלה.

יש, לעתים, גבולות לא ברורים בהבחנה בין הפרעות המטופלות במסגרת נוירולוגית והפרעות נפשיות המטופלות בענפי רפואה אחרים כמו פסיכיאטריה או מקצועות אחרים העוסקים בבריאות הנפש כמו פסיכולוגיה קלינית. פעמים רבות מקרה נראה כשייך לתחום אחד אבל יהיה מתאים יותר להעריך אותו כאחר. סוגיה זו עולה באופן מיוחד במקרים של סימפטומים נוירולוגיים אידיופתיים - מצבים שלא ניתן לקבוע את הסיבה לקיומם. דוגמאות קלסיות הן פרכוסים פסיכוגניים לא-אפילפטיים, נמלול וחולשה תפקודית. מקרים כאלה יכולים להיות מפורשים כפסיכולוגיים למרות שהם מתבטאים בתסמינים נוירולוגיים. מקרים אחרים יכולים להיות ממוינים כהפרעות נפשיות אם הסימפטומים נראים כקשורים באופן סיבתי למצבים רגשיים או כתגובות ללחץ חברתי.

במצבים המסווגים כהפרעות נפשיות, לקויות למידה או צורות של לקויות שכליות לא מטפלים בדרך כלל כפי שמטפלים בהפרעות נוירולוגיות. בפרקטיקה קלינית מצביעים על הפרעות נפשיות, בדרך כלל, על ידי בדיקת מצב פסיכיאטרי או סוג אחר של ראיון או שאלון מובנה. כיום אי אפשר לאבחן בצורה מדויקת הפרעה נפשית על ידי דימות מוחי או לקבוע את הסיכון שהפרעה כזאת תתפתח. עם זאת ניתן להשתמש בכלי זה כדי לשלול מצבים רפואיים אחרים כמו גידול מוחי. בהקשר המחקרי, דימות מוחי ומבחנים נוירולוגיים אחרים יכולים להראות מתאמים בין קשיים נפשיים שנצפו ואספקטים מסוימים של תפקוד נוירולוגי או הבדלים במבנה המוח. הניסיון להבין את התהליכים הבסיסיים המעורבים בתפקוד הנפשי מערב תחומים רבים במדעי המוח ובמדעים הקוגניטיביים. ההבחנה בין הפרעות נוירולוגיות ונפשיות יכולה להיות נושא לוויכוח בקשר לעובדות ספציפיות הקשורות לסיבת המצב הרפואי או בקשר להבנה הכללית של המוח והנפש.

קישורים חיצוניים

• Disorder Index of the National Institute of Neurological Disorders and Stroke