פלגיאניזם – הבדלי גרסאות
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-{{נ}} +) |
מ אם המייסד הוא פלגיוס, אזי יש לתקן את כל הנגזרות משם זה. |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{התאולוגיה הנוצרית}} |
{{התאולוגיה הנוצרית}} |
||
'''המינות |
'''המינות הפלגיאנית''' ('''פלגיאניזם''') היא אחת ההשקפות שה[[נצרות]] סימנה אותן כ[[המינים בנצרות|מינות]]. |
||
מייסד הזרם זה היה [[פלגיוס (נזיר)|פלגיוס]], [[נזיר]] שהגיע מ[[רומא העתיקה|רומא]] ל[[ארץ ישראל]] ב-[[409]]. הוא יצא נגד תפיסתו של [[אוגוסטינוס]]. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם ב[[החטא הקדמון|חטא הקדמון]] של [[אדם הראשון]], חטא תאוותו עם [[אדם וחוה|חוה]]. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחווה, שותפים לאשמה ורק אחדים יינצלו בחסדי [[ישו|בן האלוהים]] ואמו שילדתהו ללא חטא. |
מייסד הזרם זה היה [[פלגיוס (נזיר)|פלגיוס]], [[נזיר]] שהגיע מ[[רומא העתיקה|רומא]] ל[[ארץ ישראל]] ב-[[409]]. הוא יצא נגד תפיסתו של [[אוגוסטינוס]]. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם ב[[החטא הקדמון|חטא הקדמון]] של [[אדם הראשון]], חטא תאוותו עם [[אדם וחוה|חוה]]. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחווה, שותפים לאשמה ורק אחדים יינצלו בחסדי [[ישו|בן האלוהים]] ואמו שילדתהו ללא חטא. פלגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל וה[[סקרמנט|סקרמנטים]] מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי כשמטילים על ה[[אל]] את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם. |
||
ב-[[415]] הזהיר אוגוסטינוס את [[הירונימוס]] מפני דעותיו של |
ב-[[415]] הזהיר אוגוסטינוס את [[הירונימוס]] מפני דעותיו של פלגיוס. בעקבות הוויכוחים הרבים נערך [[סינוד]] מזרחי שבו זוכה פלגיוס, אולם במועצה באפריקה שנערכה לאחר מכן בהשפעת אוגוסטינוס, הוכרזה דעתו של פלגיוס כ[[כופר (אמונה דתית)|כפירה]] וה[[אפיפיור]] [[אינוקנטיוס הראשון|אינוקנטיוס]] תמך בה. |
||
עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי [[זוסימוס]], זוכה |
עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי [[זוסימוס]], זוכה פלגיוס מאשמת הכפירה, אולם הקיסר [[פלביוס אוגוסטוס הונוריוס|הונוריוס]] נזף באפיפיור החדש וזה חזר בו. בסופו של דבר ב[[ועידת אפסוס|וועידת אפסוס]], בשנת [[431]], הוקעה ההשקפה הפלגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, והוכרזה [[מינות (נצרות)|מינות]]. |
||
גרסה מ־07:05, 4 במאי 2016
| תאולוגיה נוצרית | ||
|---|---|---|
| האלוהות | השילוש הקדוש • האל האב • ישו • רוח הקודש • קרדו • ומן הבן • אריאניות • הסבליאניות • המקדוניות |  |
| כריסטולוגיה | לוגוס • אינקרנציה • דיופיזיטיות • מונופיזיטיזם/מיאפיזיטיות • דונאטיזם • מונותליטיזם • נסטוריאניזם • לידת הבתולין • עליית ישו • הביאה השנייה | |
| האדם והאל | החטא הקדמון • כפרה • פלגיאניזם • חטא • שבעת החטאים • חסד • גאולה • פרדסטינציה • יוסטיפיקציה • קדוש • הסקרמנטים • טרנסובסטנציאציה | |
| תאולוגים חשובים | טרטוליאנוס • אוריגנס • פוליקרפוס • אתנסיוס • בסיליוס הגדול • גרגוריוס מנזיאנזוס • הירונימוס • אמברוזיוס • אוגוסטינוס • יוחנן כריסוסטומוס • קירילוס האלכסנדרוני • ברנאר מקלרבו • תומאס אקווינס • אנסלם • לותר • צווינגלי • קלווין • וסלי | |
| פורטל נצרות • מושגים בנצרות | ||
המינות הפלגיאנית (פלגיאניזם) היא אחת ההשקפות שהנצרות סימנה אותן כמינות.
מייסד הזרם זה היה פלגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409. הוא יצא נגד תפיסתו של אוגוסטינוס. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם בחטא הקדמון של אדם הראשון, חטא תאוותו עם חוה. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחווה, שותפים לאשמה ורק אחדים יינצלו בחסדי בן האלוהים ואמו שילדתהו ללא חטא. פלגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל והסקרמנטים מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי כשמטילים על האל את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.
ב-415 הזהיר אוגוסטינוס את הירונימוס מפני דעותיו של פלגיוס. בעקבות הוויכוחים הרבים נערך סינוד מזרחי שבו זוכה פלגיוס, אולם במועצה באפריקה שנערכה לאחר מכן בהשפעת אוגוסטינוס, הוכרזה דעתו של פלגיוס ככפירה והאפיפיור אינוקנטיוס תמך בה.
עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי זוסימוס, זוכה פלגיוס מאשמת הכפירה, אולם הקיסר הונוריוס נזף באפיפיור החדש וזה חזר בו. בסופו של דבר בוועידת אפסוס, בשנת 431, הוקעה ההשקפה הפלגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, והוכרזה מינות.