פרארה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת שדה "כתובית" לשדה "כיתוב" בתבנית#
מ עדכון מחוזות ונפות ליחידות שלטוניות בתבנית עיר#
שורה 10: שורה 10:
|סוג יחידה שלטונית ראשונה=[[מחוזות איטליה|מחוז]]
|סוג יחידה שלטונית ראשונה=[[מחוזות איטליה|מחוז]]
|יחידה שלטונית ראשונה={{דגל|אמיליה-רומאניה||+}}
|יחידה שלטונית ראשונה={{דגל|אמיליה-רומאניה||+}}
|נפה=[[פרארה (נפה)|פרארה]]
|גובה=9
|גובה=9
|שטח=404
|שטח=404
שורה 22: שורה 21:
|מפה={{מפת מיקום|מדינה=איטליה|מפה נוספת=אמיליה-רומאניה|שם=פרארה|אורך=11.6166666666667|רוחב=44.8333333333333|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=עיר}}
|מפה={{מפת מיקום|מדינה=איטליה|מפה נוספת=אמיליה-רומאניה|שם=פרארה|אורך=11.6166666666667|רוחב=44.8333333333333|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=עיר}}
|תאריך ייסוד=
|תאריך ייסוד=
|סוג יחידה שלטונית שנייה=[[נפות איטליה|נפה]]
}}
|יחידה שלטונית שנייה=[[פרארה (נפה)|פרארה]]}}
{{אתר מורשת עולמית
{{אתר מורשת עולמית
|שם=פרארה
|שם=פרארה

גרסה מ־10:29, 30 ביוני 2016


שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר

פרמטרים [ שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרארה
Ferrara
סמל פרארה
סמל פרארה
דגל פרארה
דגל פרארה
דגל פרארה
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מחוז אמיליה-רומאניהאמיליה-רומאניה אמיליה-רומאניה
נפה פרארה
שפה רשמית איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 404 קמ"ר
גובה 9 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 133,214 (1 בינואר 2023)
 ‑ צפיפות 323 נפש לקמ"ר
קואורדינטות 44°50′N 11°37′E / 44.833°N 11.617°E / 44.833; 11.617
אזור זמן UTC +1
http://ferrara.comune.fe.it/
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פרארה
Ferrara
אתר מורשת עולמית
מדינה איטליהאיטליה איטליה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1995, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 5, 6
שטח האתר 405.16 קמ"ר (נכון ל־9 באוקטובר 2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 44°50′07″N 11°37′12″E / 44.835297°N 11.619865°E / 44.835297; 11.619865
comune.fe.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרארה (איטלקית: Ferrara) היא עיר בצפון איטליה ובירת הנפה הנושאת את שמה.

תרבות

בתקופת הרנסאנס הייתה פרארה מרכז מוזיקלי חשוב באירופה. מוזיקאים רבים, הן איטלקים כמו צ'יפריאנו דה רורה, לוצאסקו לוצאסקי וקרלו ג'זואלדו והן פרנקו-פלמים כמו גיום דופאי, ז'וסקן דה פרה וז'אק דה ורט עבדו בחצרות הדוכסים ממשפחת ד'אסטה כממונים על המוזיקה. הדוכס ארקול השני ד'אסטה החזיק בחצרו, כמוהו כאצילים רבים באירופה של אותה תקופה, תזמורת ומקהלה, ושכר מוזיקאים ידועי-שם לעמוד בראשן. קרלו ג'זואלדו, שנשא לאישה את אחייניתו של הדוכס ד'אסטה, כתב בפרארה ארבעה ספרי מדריגלים. ג'ירולאמו פרסקובלדי נולד בפרארה והיה תלמידו של ג'זואלדו.

העיר מפורסמת באוניברסיטה הממוקמת בה, אוניברסיטת פרארה. בין בוגריה המפורסמים נמנים אמטוס לוזיטנוס, ניקולאס קופרניקוס, פאראצלסוס ורבים אחרים.

הקהילה היהודית

יישוב ראשוני

תחילתה של ההתיישבות היהודית בעיר הייתה במאה ה-11. ידוע על חכמים שחיו בעיר במאה ה-13. הידיעה המוסמכת על קיום קהילה יהודית מאורגנת היא צו משנת 1275, המבטיח הגנה ליהודים בשל התועלת שהם מביאים. במקביל הוקמו על ידי היהודים מוסדות למתן הלוואות.

בשנים 1300–1310 הענישה האינקוויזיציה יהודים מתושבי העיר, ביניהם רופא בשם בונאוונטורה. על מעמדם בעיר תעיד העובדה כי משורר חצר בשם פרנצ'סקו די-ואנוצו פרסם בשנת 1376 חרוזים בגנות היהודים. במאה ה-15 הייתה הקהילה היהודית אחת החשובות והפעילות באיטליה כולה. הוקם בה בית דפוס. אחד מחבריה רבי אליהו מפרארה עלה לארץ ישראל בשנת 1435.

בשנת 1492 מצאו מגורשי ספרד מקלט בעיר, ובשנת 1553 הגיעו אליה פליטים ממרכז אירופה. כאשר השליטה על העיר עברה למדינת האפיפיור הורע מצב היהודים והם רוכזו בגטו וחויבו לשאת אות קלון. במאה ה-18 חי בעיר הרב והרופא יצחק למפרונטי - מחבר האנציקלופדיה "פחד יצחק". בשנת 1859 הוענקו ליהודים זכויות מלאות.

בית הכנסת והמוזיאון היהודי

בית הכנסת והמוזיאון היהודי נמצאים במרכזה של העיר בימי הביניים. הרחוב היה חלק מהגיטו היהודי בו נאלצו היהודים לחיות בין השנים 1627 עד 1859. חלק מתצוגת המוזיאון מוקדשת לרב משה מטראצ'ינה שפעל בעיר במחצית הראשונה של המאה ה-17.

בתי הכנסת, שלושה במספר, מצויים בקומה הראשונה של הבניין: נוסח אשכנז, נוסח איטליאני ולפי נוסח של יהודי פאנו (Fano) - עיר סמוכה - אשר עדין פעיל. לבית הכנסת האיטלקי יש אולם גדול ולכן הוא משמש לאירועי תרבות. בית הכנסת בנוסח אשכנז הוא מרשים ביופיו ומשמש לתפילה בימי החגים. קירותיו מעוטרים על ידי האמן, אשר עיצב גם קירות התיאטרון העירוני.

גן פינצי קונטיני

הסופר היהודי יליד בולוניה, ג'ורג'ו באסאני, גדל בפרארה וכתב שם את ספריו. ספרו "גן פינצי קונטיני", שגם עובד לסרט באותו שם על ידי ויטוריו דה סיקה, הוא מצבה לקהילה היהודית של פרארה שחרבה בשואה. באסאני מתאר בהרחבה את העיר ותושביה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, ובעיקר את הקהילה היהודית על רקע עליית הפאשיזם והתקרבות מלחמת העולם השנייה. במרכז העלילה, המבוססת על דמויות אמיתיות, עומדת משפחת פינצי-קונטיני העשירה והמתבדלת מאחורי חומות גנה היחיד במינו, שכל אלפי עציו המפוארים נכרתו להסקה בתקופת המלחמה, כשהמשפחה נשלחה למחנות ההשמדה.

קישורים חיצוניים