רב שרירא גאון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שיבקוץ (שיחה | תרומות)
שיבקוץ (שיחה | תרומות)
שורה 47: שורה 47:
לאיגרת נוצרו שני נוסחים. הנוסח המופיע ב"ספר יוחסין", המכונה גם "הנוסח הספרדי". נוסח מאוחר יותר יצא לאור בידי בֶּר גולדברג לפי כתב יד של מעתיק, המכונה "הנוסח הצרפתי". שינוי בולט בין הנוסחים הוא שבנוסח שבספר יוחסין כתוב ש[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] כתב את ה[[משנה]], ואילו לפי הנוסח השני אין זה ברור שרבי כתב את המשנה, ואפשר להבין שרק ערך אותה, אך היא נשארה כמסורת בע"פ עד תקופה מאוחרת יותר.
לאיגרת נוצרו שני נוסחים. הנוסח המופיע ב"ספר יוחסין", המכונה גם "הנוסח הספרדי". נוסח מאוחר יותר יצא לאור בידי בֶּר גולדברג לפי כתב יד של מעתיק, המכונה "הנוסח הצרפתי". שינוי בולט בין הנוסחים הוא שבנוסח שבספר יוחסין כתוב ש[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] כתב את ה[[משנה]], ואילו לפי הנוסח השני אין זה ברור שרבי כתב את המשנה, ואפשר להבין שרק ערך אותה, אך היא נשארה כמסורת בע"פ עד תקופה מאוחרת יותר.
לגבי הסיבות להבדל בין הניסוחים ישנן הצעות שונות במחקר.{{הערה|[[אייזיק הירש וייס]], '''דור דור ודורשיו''', חלק ד, עמ' 165}}
לגבי הסיבות להבדל בין הניסוחים ישנן הצעות שונות במחקר.{{הערה|[[אייזיק הירש וייס]], '''דור דור ודורשיו''', חלק ד, עמ' 165}}
בעבר היה מקובל להניח כי הנוסח הספרדי מדוייק יותר, וכך מחזיקים עד היום במקומות מסורתיים, אך [[יעקב נחום אפשטיין]] הוכיח בראיות חזקות כי על פי רוב הנוסח הצרפתי הוא הנכון, וכך מקובל היום בקרב החוקרים.
בעבר היה מקובל להניח כי הנוסח הספרדי מדוייק יותר, וכך מחזיקים עד היום במקומות מסורתיים, אך [[יעקב נחום אפשטיין]] הוכיח בראיות חזקות {{הערה|{{צ-ספר|מחבר = יעקב נחום אפשטיין |שם = מבוא לספרות האמוראים |מו"ל= מאגנס ודביר |שנת הוצאה = תשכ"ג|עמ = 610-615}}}} כי על פי רוב הנוסח הצרפתי הוא הנכון, וכך מקובל היום בקרב החוקרים.
===איגרת שנייה===
===איגרת שנייה===
בנוסף לאגרת הראשונה כתב איגרת נוספת ששלח לרב [[נסים בן יעקב]], ובה פירש את התארים הנהוגים בתלמוד ושמות של חלק מה[[אמוראים]].
בנוסף לאגרת הראשונה כתב איגרת נוספת ששלח לרב [[נסים בן יעקב]], ובה פירש את התארים הנהוגים בתלמוד ושמות של חלק מה[[אמוראים]].

גרסה מ־08:53, 3 ביולי 2016

תבנית:רב

רב שרירא גאון (ד'תרס"ו, 906 - ד'תשס"ו, 1006) היה ראש ישיבת פומבדיתא ונפטר כבן מאה שנים. בנו היה רב האי גאון.

רב שרירא גאון בר חנינא, שהיה נצר לשושלת ראשי הגולה ולבוסתנאי בן חנינאי, מונה כראש הישיבה בפומבדיתא בשנת ד'תשכ"ח 968, והחליף בתפקיד זה את רב נחמיה גאון בר רב כהן צדק. את תפקידו הקודם כאב בית דין מילא בנו, רב האי גאון שלימים ירש אותו בחייו כראש ישיבה, אך עזר לו בניהול הישיבה גם לפני כן.

ייחוסו

משפחתו של רב שרירא הייתה משפחת ראשי הגולה שבבבל, אבל אבות אבותיו עברו אל הישיבה וויתרו על הנשיאות. ממשפחה זו יצאו כמה גאונים, אבות בית דין, ראשי כלה, סופרים ונושאי תפקידים אחרים בישיבה. אביו רב חנניה וסבו רב יהודה היו גם הם גאונים בישיבת פומבדיתא.

באיגרתו, מציין רב שרירא את ייחוסו לבית דוד המלך, וכן לאמורא רבה בר אבוה, תלמידו של רב.


תקופת חייו של הרב רב שרירא גאון על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


סוף ימיו

אחרי 30 שנות גאונות כראש ישיבת פומפדיתא התפטר מתפקידו בד'תשנ"ח (998) כשהיה בן קרוב למאה שנים ומינה את בנו רב האי גאון לממלא מקומו (בשנות 1038-1004)[1].

יהודים הלשינו עליו ועל בנו לפני הח'ליף אל-כדיר על קשרים עם יושבי הארצות האויבות לערבים והיו במלחמות נגדם כמו מדינות צפון אפריקה, פרס, ספרד וביזנטיון (ביזנץ). לישיבת פומפדיתא התקבלו תלמידים רבים מהארצות האלו, וכן בין רב שרירא ובנו ליושבי הארצות האלו היו חילופי מכתבים ושו"ת. לכן אפשר היה להאשים אותם בקלות במזימה פוליטית. הח'ליף ציווה לכלוא אותם ולהחרים את רכושם. בסופו של דבר רב האי זוכה אך רב שרירא נחשב לאשם והמשיך לשבת בכלא ורכושו הוחרם. הדבר פגע בבריאותו של רב שרירא שחלה ונפטר לאחר 8 שנים.

ייתכן וזו הסיבה שרב שרירא התפטר מראשות הישיבה ומינה את בנו במקומו. אך ייתכן שהדבר היה קודם ההלשנה ורב שרירא התפטר ממשרתו בגלל זקנותו.

כתביו

איגרת רב שרירא גאון

איגרתו המפורסמת - איגרת רב שרירא גאון (רש"ג) - נכתבה סביב שנת ד'תשמ"ז (987) אל רבי יעקב בן נסים, מחכמי קירואן, כתשובה לשאלתו על השתלשלות התורה שבעל-פה מימי התנאים, האמוראים, הסבוראים והגאונים עד ימיו.

איגרת זו מהווה מקור מידע מרכזי, ובפרטים רבים בלעדי, על התקופות בהן היא עוסקת ותיארוכן. האיגרת סוקרת את סדרי הזמנים ודרך העריכה של המשנה, הברייתות והתלמוד, וכן סוקרת את תקופת הגאונים. האגרת מסדרת את לוח הזמנים בו פעלו התנאים, האמוראים, הסבוראים ודורות הגאונים עד זמנו של רב שרירא.

איגרת זו היא יוצאת דופן מבין החומר הכתוב שהגיע לידינו, בהיותה תיעוד היסטורי מדוקדק בירידתו לפרטים הכרונולוגיים בספרות הרבנית הקדומה. מסתבר שהאיגרת מייצגת מסורת כרונולוגית שעברה בתוך ישיבות הגאונים עוד מתקופת התלמוד, שכן התאריכים המצוינים בה מובאים כנתונים ברורים ולא משוערים.

לאיגרת נוצרו שני נוסחים. הנוסח המופיע ב"ספר יוחסין", המכונה גם "הנוסח הספרדי". נוסח מאוחר יותר יצא לאור בידי בֶּר גולדברג לפי כתב יד של מעתיק, המכונה "הנוסח הצרפתי". שינוי בולט בין הנוסחים הוא שבנוסח שבספר יוחסין כתוב שרבי כתב את המשנה, ואילו לפי הנוסח השני אין זה ברור שרבי כתב את המשנה, ואפשר להבין שרק ערך אותה, אך היא נשארה כמסורת בע"פ עד תקופה מאוחרת יותר. לגבי הסיבות להבדל בין הניסוחים ישנן הצעות שונות במחקר.[2] בעבר היה מקובל להניח כי הנוסח הספרדי מדוייק יותר, וכך מחזיקים עד היום במקומות מסורתיים, אך יעקב נחום אפשטיין הוכיח בראיות חזקות [3] כי על פי רוב הנוסח הצרפתי הוא הנכון, וכך מקובל היום בקרב החוקרים.

איגרת שנייה

בנוסף לאגרת הראשונה כתב איגרת נוספת ששלח לרב נסים בן יעקב, ובה פירש את התארים הנהוגים בתלמוד ושמות של חלק מהאמוראים.

תשובות רש"ג

לפתחו של רב שרירא באו שאלות רבות, מן הפזורה היהודית, בארצות המערב ואף מן המזרח (הודו), שעסקו בעיקר בנושאי הלכה, ואף בנושאי אגדה, אמונה וקבלה. רב שרירא השתדל לענות לכל שואל, ואיגרות רבות נשלחו בשמו. באיגרותיו, מלבד התשובות ההלכתיות, שזר רב שרירא פירושים לפסוקים ולסוגיות תלמודיות.

פירושים

חיבר פירושים שונים, הן למקרא והן לתלמוד, ואף כי הפירושים עצמם אבדו, הרי יש ציטוטים מהם והתייחסות אליהם בכתבים אחרים (למשל אצל הרד"ק).

צאצאיו

בנו של רבי שרירא גאון היה רב האי גאון, שחיבר עמו תשובות הלכתיות רבות.

לקריאה נוספת

  • הרב ד"ר בנימין מנשה לוין, רב שרירא גאון, יפו, תרע"ז.
  • יעקב נחום אפשטיין, מבואות לספרות האמוראים, ירושלים ותל אביב תשכ"ג, עמ' 610-615.
  • יוסף א' דוד,"'כדמפרש בספרו של אדם הראשון' - תולדות ההלכה והתפיסה המיתית של ההיסטוריה אצל אחרוני גאוני פומבדיתא", תרביץ עד, ב', (תשס"ו).

קישורים חיצוניים

חיבוריו

הערות שוליים

  1. ^ צבי גרונר, המגרב וישיבות הגאונים בבבל, פעמים, תשמ״ט, עמ' 50
  2. ^ אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו, חלק ד, עמ' 165
  3. ^ יעקב נחום אפשטיין, מבוא לספרות האמוראים, מאגנס ודביר, תשכ"ג, עמ' 610-615