הכוחות המזוינים של אוקראינה – הבדלי גרסאות
| שורה 47: | שורה 47: | ||
* [[הצי האוקראיני|חיל הים]]: 15,000 |
* [[הצי האוקראיני|חיל הים]]: 15,000 |
||
החינוך הצבאי באוקראינה ניתן על ידי אוניברסיטת חיל האוויר ע"ש איוואן קוז'דוב ב[[חרקוב]] ואוניברסיטה האוקראינית לביטחון לאומי. |
|||
==בתי חולים צבאיים== |
|||
*בית החולים הצבאי הראשי ב[[קייב]] |
|||
==נשק גרעיני== |
==נשק גרעיני== |
||
גרסה מ־19:31, 10 באוגוסט 2016
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
 | |
| סמלי צבא אוקראינה | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1991–הווה (כ־33 שנים)  |
| הגוף הקודם |
הכוחות המזוינים של אזרבייג'ן |
| שם קצר |
ЗСУ |
| מטה |
קייב |
| מנהיגות | |
| המפקד העליון |
נשיא אוקראינה |
| ראש הצבא | המפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה |
| המפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה |
פטרו פורושנקו, המפקד העליון ויקטור מוז'נקו, רמטכ"ל |
| שר ההגנה | סטפן פולטוראק |
| כוח אדם | |
| גיל הגיוס | 18 עד 27 ל-12 עד 18 חודשי שירות |
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 280,000 |
|
www | |
  | |
הכוחות המזוינים של אוקראינה (באוקראינית: Збройні сили України) הוא השם הכולל לצבא הלאומי של אוקראינה.
רקע
הצבא הוקם במתכונתו הנוכחית ב-12 בדצמבר 1991 כיורש יחידות הצבא הסובייטי ששהו באוקראינה.
עם התפרקות ברית המועצות ב-1991, כ-780,000 מחיילי הצבא הסובייטי וגם כ-350 ספינות, 1,500 מטוסי קרב, וכ-1,272 ראשי קרב אסטרטגיים גרעיניים שהו באוקראינה, לאחר הסכם מול רוסיה הושמדו מרבית הנשקים הגרעיניים או הועברו לידי רוסיה ומצבת כח האדם קוצצה.
ב-24 באוגוסט 1991 אישר הפרלמנט האוקראיני את הקמת הכוחות המזוינים האוקראיניים במסגרת משרד ההגנה האוקראיני. תהליך הקמת הצבא המקומי היה נתון להחלטות פוליטיות של ההנהגה האוקראינית, שהתווכחה בנוגע למעמדה הלא-גרעיני הבינלאומי של המדינה. במסגרת זאת, אושררה האמנה על הכוחות המזוינים הקונבנציונלים באירופה (CFE) ואוקראינה ויתרה על הנשק הגרעיני שנותר בתחומה מהתקופה הסובייטית.
הצבא וכוחות הביטחון, כולל הכוחות המזוינים של אוקראינה שהיו בתחילה שורה של יחידות צבאיות עצמאיות תחת פיקודו של נשיא אוקראינה, הוכפפו לפיקוח ועדה פרלמנטרית קבועה של הפרלמנט האוקראיני. עד עלייתו של ויקטור יושצ'נקו לנשיאות, האסטרטגיה הצבאית האוקראינית לא הייתה שונה מזו הסובייטית ותחת שלטונו נוּסחה מדיניות של עצמאות והיפרדות מפני תלות רוסית, ובכך ניסה לשלב באופן מלא את מדיניות הצבא עם המערב, ובמיוחד נאט"ו.
יחידות הצבא האוקראיניות משתפות פעולה עם ברית נאט"ו והאיחוד האירופי, והן השתתפו במשימות שמירת שלום באפריקה ובעיראק. ב-2010 נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' שאף להצטרף לברית נאט"ו, אך הפרלמנט האוקראיני, הראדה העליונה, קיבל הצעת חוק ולפיה ייאסר על אוקראינה להצטרף לכל ברית צבאית בעתיד.
היסטוריה
ב-16 ביולי 1990 הראדה העליונה של אוקראינה קיבלה את תוכן הכרזת הריבונות של אוקראינה שהכריזה על עצמה כרפובליקה עצמאית.
ב-24 באוגוסט 1991 נתקבלה החלטה על הפיכת יחידות הצבא הסובייטי שבשטחי אוקראינה לחלק צבא אוקראינה החדש כחלק ממשרד ההגנה האוקראיני. באותה עת כמות החיילים עמדה על 700 אלף חיילים והצבא הורכב מ-14 חטיבות ממונעות, 4 חטיבות שריון, 3 חטיבות ארטילריה, 8 גדודים ארטילריה, 4 גדודים של הכוחות המיוחדים, 2 גדודי חיל הצנחנים, 9 גדודי נ"מ, 7 גדודי מסוקים קרביים, 3 ארמיות אוויריות (בהם כ-1,100 מטוסי קרב) וארמיה נפרדת של הגנה אווירית.
עד 1997 אוקראינה החזיקה בארסנל גרעיני שהורכב מ-176 טילים בליסטים ביניבשתיים וכ-2,600 יחידות טקטיות של נשק גרעיני.
סך הכל החזיק הצבא האוקראיני בשנות ה-90 של המאה ה-20 כמות של 8,700 טנקים, 11,000 נגמ"שים, 4 ארמיות אוויריות, 10 חטיבות תעופה, 49 גדודי אוויר ו-2,800 כלי טיס.
לאחר התפרקות ברית המועצות בוצע קיצוץ מאסיבי בכוח האש של הצבא ושינוי מבני שלו.
מבנה
הכוחות המזוינים באוקראינה מורכבים ברובם מחיילים סדירים. סד"כ הצבא האוקראיני כולל כ-159,000 חיילים, בהם גם 41,000 עובדים אזרחיים.
- בזרוע היבשה: 73,300 חיילים
- חיל האוויר האוקראיני: 46,000
- חיל הים: 15,000
החינוך הצבאי באוקראינה ניתן על ידי אוניברסיטת חיל האוויר ע"ש איוואן קוז'דוב בחרקוב ואוניברסיטה האוקראינית לביטחון לאומי.
נשק גרעיני
בעקבות התפרקותה של ברית המועצות, אוקראינה ירשה שתי חטיבות של כוחות אסטרטגיים שאבטחו את מלאי הנשק הגרעיני. אוקראינה ויתרה מרצון על מאגר כלי הנשק הגרעיניים. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינה ויתרה מרצון על שימוש בנשק גרעיני אסטרטגי.
באוקראינה יש כמויות גדולות של אורניום מועשר, שבארצות הברית רצו לקנות ממכון חרקוב לפיזיקה וטכנולוגיה. באוקראינה גם שני מפעלי כרייה ועיבוד של אורניום, מפעל מים כבדים, טכנולוגיה לייצור מכשירים אלקטרוניים לקביעת ההרכב האיזוטופי של חומרים בקיעים.
בדצמבר 1994 חתמה אוקראינה על מזכר בודפשט, שבו המדינה הסכימה לוותר על כל הנשק הגרעיני שברשותה, והצטרפה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. החל מה-1 בינואר 1996 לא נותרו בשטח אוקראינה ציוד או חומרים גרעיניים למטרות צבאיות.
ב-13 במאי 1994, ארצות הברית ואוקראינה חתמו על מזכר הבנות על העברת ציוד וטכנולוגיית טילים. בהסכם זה התחייבה אוקראינה לפקח ולבקר את טכנולוגיית הטילים שברשותה.
משימות צבאיות
הצבא האוקראיני נטל חלק במשימות שמירת שלום ברחבי העולם. מ-1992 השתתפו למעלה מ-30,000 חיילים מצבא אוקראינה במשלחות צבאיות למדינות יוגוסלביה לשעבר, למזרח התיכון (בדרום לבנון, כווית, עיראק) וליבשת אפריקה (אנגולה, סיירה ליאון, ליבריה).
מ-1997 פועל צבא אוקראינה בשיתוף פעולה הדוק עם נאט"ו, ובפרט עם צבא פולין. יחידות אוקראיניות התפרסו בעיראק, כחלק מהכוח הרב-לאומי בעיראק תחת פיקוד הפולנים. חיילים אוקראינים היו פרוסים גם במסגרת גדוד אוקראינה ופולין (UKRPOLBAT) בקוסובו.
הקרב הראשון של הכוחות המזוינים האוקראיניים, במסגרת משימות לשמירת שלום, אירע ב-6 באפריל 2004 בעיראק, כאשר כוח שמירת שלום אוקראיני הותקף על ידי חמושים של צבא המהדי. האוקראינים השיבו אש, ובכך הסתכם האירוע.
קישורים חיצוניים
- משרד ההגנה האוקראיני (באוקראינית)