אפוליוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־02:47, 19 באוגוסט 2016

לוקיוס אפוליאוס (לטינית: Lucius Apuleius;‏ 123/5 עד 180 לספירה) היה סופר ורטוריקן לטיני ממוצא ברברי, ונודע בראש ובראשונה בשל הרומן הפופולרי שחיבר, חמור הזהב.

חייו

אפוליאוס נולד למשפחה מבוססת בקולוניה הרומית מדאורה (Madaurus) שבנומידיה (צפון-אפריקה של ימינו). אביו כיהן כמגיסטראט פרובינקיאלי, ולוקיוס התחנך עוד מילדותו על ברכי התרבות היוונית-רומית ורכש את השפות היוונית והלטינית בגיל צעיר. משהתבגר רכש לוקיוס השכלה פילוסופית בקרתגו ובאתונה, ערך מסעות באסיה הקטנה ובמצרים, והתגורר זמן-מה גם ברומא, שם למד אוראטוריה ושימש כפרקליט. לאחר מכן הוא שב לקרתגו, והתמנה לכהן הפרובינציה.

מקור המידע העיקרי לגבי הביוגרפיה של אפוליאוס הוא ה"אפולוגיה" (Apologia) – נאום ההגנה שנשא ככל הנראה בשנת 158/9 לספירה^[1] במהלך משפט שנערך לו באשמת כישוף, וזאת לאחר שנישא לאלמנה עשירה בשם פודנטילה (Pudentilla). אפוליאוס הואשם, כפי הנראה עקב קנאה, שהטיל על רעייתו כישוף שגרם לה לרצות להנשא לו. נאומו במשפט, שזיכה אותו מאשמה, חושף מידע חשוב על חיי היומיום בנומידיה הרומית, כמו גם על תפיסת עולמו הדתית של אפוליאוס עצמו ועמדותיו לגבי סוגים שונים של מאגיה. בנוסף לכך השתמרו גם כמה מסות פילוסופיות שלו, שהחשובות בהן הן "פלורידה" (Florida) ו"על האל של סוקרטס" (De Deo Socratis). אולם החיבור הידוע ביותר שלו הוא ה"מטמורפוזות", או בכינויו המוכר יותר, "חמור הזהב" (Asinus Aureus). רומן הרפתקאות זה הוא הרומן הלטיני היחיד שהשתמר בשלמותו.

היהודים אצל אפוליאוס

אפוליאוס מתייחס לפחות פעמיים בכתביו ליהודים. ב"אפולוגיה"^[2] הוא מציין את משה ואת המכשף יוהאנס (או יאנס) בין מכשפים ידועים שהיו פעילים לאחר זורואסטר ואוסטאנס (אנ'). כבר פליניוס הזקן ציין כי ישנו פלג של מאגיה שמקורו במשה ויאנס, וככל הנראה חשב את יאנס ליהודי,^[3] אולם על פי שאר המקורות, יאנס היה קוסם מצרי ויריב של משה, והוא בדרך כלל נזכר בצוותא עם קוסם מצרי אחר, יאמברס (Iambres).^[4]

ב"פלורידה"^[5] אפוליאוס מציין כמה מהעמים שהודו נמצאת מעבר להם ומתאר אותם על פי פעולותיהם, לבושם או התוצרת הטבעית של ארצותיהם, אולם את היהודים בלבד הוא מתייג כבעלי אמונה טפלה.

ב"מטמורפוסיס"^[6], אפוליאוס מספר שאשת הטוחן בזה לאלים, כאשר הצהירה על אמונתה במי שטענה שהוא האל היחיד. האשה בדתה מנהגים ריקים, הוליכה את כולם שולל, כולל את בעלה, והפקירה את גופה לשתיית יין החל משעות הבוקר, ולתאוותנות מתמשכת. התיאור רומז להשתייכותה ליהדות או לכת יראי-אלוהים, כלומר לחובבי הדת היהודית, אך סביר יותר שאפוליאוס התכוון לכך שהיתה נוצריה.^[1]

תרגומי יצירותיו לעברית

חמור הזהב. תרגם עמוס קינן. תל אביב, הוצאת ישראל, תשי"ד.
אמור ופסיכה. תרגם אריה חורשי. תל אביב, הוצאת א' בלוך, 1954.
אמור ופסיכה. מלטינית יורם ברונובסקי. אריך נוימן: על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי, מגרמנית: מרים רון-בכר. ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1981.
חמור הזהב. תרגום מלטינית אריה חורשי. תל אביב, הוצאת ירון גולן, 2001.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אפוליוס בוויקישיתוף

פלורידה (באנגלית)
פלורידה ואפולוגיה (באנגלית)
על האל של סוקרטס (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CIX. Apuleius, pp. 201-202
^ Apuleius, Apologia, 90
^ Pliny the Elder, The Natural History, Book XXX, Chapter 2
^ הברית החדשה, האיגרת השנייה אל טימותיוס, פרק ג', פסוק 8; נומניוס מאפמיאה אצל אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרק 8, סעיפים 2-1;
תרגום ירושלמי (תרגום המיוחס ליונתן), שמות, פרק ז, פסוק יא: "יניס וימבריס"; מדרש תנחומא, פרשת כי תשא, יט: "יונוס ויומברוס"; ספר הזוהר, חלק ב, קצא, א: "יונוס וימברוס";
על פי מסורת יהודית, השניים היו בניו של בלעם: תרגום ירושלמי, במדבר, פרק כב, פסוק כב: "יניס וימריס"; ספר הזוהר, חלק ב, קצב, א;
בתלמוד הבבלי יניס וימבריס נזכרים בשמות "יוחנא וממרא": תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ה, עמוד א'; ילקוט שמעוני, שמות (פרשת בשלח), סימן רלה: "יוחני וממרא"; ספר ברית דמשק, ה, יז: "יקם בליעל את יחנה ואת אחיהו במזמתו".
^ Apuleius, Florida, 6
^ Apuleius, The Golden Asse, IX. 40

[שטרן_202-201-1] ¹ ² Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CIX. Apuleius, pp. 201-202

[2] Apuleius, Apologia, 90

[3] Pliny the Elder, The Natural History, Book XXX, Chapter 2

[4] הברית החדשה, האיגרת השנייה אל טימותיוס, פרק ג', פסוק 8; נומניוס מאפמיאה אצל אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרק 8, סעיפים 2-1;
תרגום ירושלמי (תרגום המיוחס ליונתן), שמות, פרק ז, פסוק יא: "יניס וימבריס"; מדרש תנחומא, פרשת כי תשא, יט: "יונוס ויומברוס"; ספר הזוהר, חלק ב, קצא, א: "יונוס וימברוס";
על פי מסורת יהודית, השניים היו בניו של בלעם: תרגום ירושלמי, במדבר, פרק כב, פסוק כב: "יניס וימריס"; ספר הזוהר, חלק ב, קצב, א;
בתלמוד הבבלי יניס וימבריס נזכרים בשמות "יוחנא וממרא": תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ה, עמוד א'; ילקוט שמעוני, שמות (פרשת בשלח), סימן רלה: "יוחני וממרא"; ספר ברית דמשק, ה, יז: "יקם בליעל את יחנה ואת אחיהו במזמתו".

[5] Apuleius, Florida, 6

[6] Apuleius, The Golden Asse, IX. 40

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 אפוליאוס נולד למשפחה מבוססת בקולוניה הרומית מדאורה (Madaurus) שבנומידיה (צפון-אפריקה של ימינו). אביו כיהן כ[[מגיסטראט]] פרובינקיאלי, ולוקיוס התחנך עוד מילדותו על ברכי התרבות היוונית-רומית ורכש את השפות ה[[יוונית]] והלטינית בגיל צעיר. משהתבגר רכש לוקיוס השכלה [[פילוסוף|פילוסופית]] ב[[קרתגו (עיר)|קרתגו]] וב[[אתונה]], ערך מסעות ב[[אסיה הקטנה בתקופה הרומית|אסיה הקטנה]] וב[[מצרים (פרובינקיה רומית)|מצרים]], והתגורר זמן-מה גם ב[[רומא]], שם למד אוראטוריה ושימש כפרקליט. לאחר מכן הוא שב לקרתגו, והתמנה לכהן הפרובינציה.
-מקור המידע העיקרי לגבי הביוגרפיה של אפוליאוס הוא ה"אפולוגיה" (Apologia) – נאום ההגנה שנשא ככל הנראה בשנת 158/9 לספירה{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Jerusalem, 1980, Vol. II: CIX. Apuleius, p. 201}} במהלך משפט שנערך לו באשמת כישוף, וזאת לאחר שנישא לאלמנה עשירה בשם פודנטילה (Pudentilla). אפוליאוס הואשם, כפי הנראה עקב קנאה, שהטיל על רעייתו כישוף שגרם לה לרצות להנשא לו. נאומו במשפט, שזיכה אותו מאשמה, חושף מידע חשוב על [[חיי היומיום]] בנומידיה הרומית, כמו גם על תפיסת עולמו הדתית של אפוליאוס עצמו ועמדותיו לגבי סוגים שונים של מאגיה. בנוסף לכך השתמרו גם כמה מסות פילוסופיות שלו, שהחשובות בהן הן "פלורידה" (Florida) ו"על האל של סוקרטס" (De Deo Socratis). אולם החיבור הידוע ביותר שלו הוא ה"מטמורפוזות", או בכינויו המוכר יותר, "חמור הזהב" (Asinus Aureus). רומן הרפתקאות זה הוא הרומן הלטיני היחיד שהשתמר בשלמותו.
+מקור המידע העיקרי לגבי הביוגרפיה של אפוליאוס הוא ה"אפולוגיה" (Apologia) – נאום ההגנה שנשא ככל הנראה בשנת 158/9 לספירה{{הערה|שם=שטרן 202-201| Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. II: CIX. Apuleius, pp. 201-202}} במהלך משפט שנערך לו באשמת כישוף, וזאת לאחר שנישא לאלמנה עשירה בשם פודנטילה (Pudentilla). אפוליאוס הואשם, כפי הנראה עקב קנאה, שהטיל על רעייתו כישוף שגרם לה לרצות להנשא לו. נאומו במשפט, שזיכה אותו מאשמה, חושף מידע חשוב על [[חיי היומיום]] בנומידיה הרומית, כמו גם על תפיסת עולמו הדתית של אפוליאוס עצמו ועמדותיו לגבי סוגים שונים של מאגיה. בנוסף לכך השתמרו גם כמה מסות פילוסופיות שלו, שהחשובות בהן הן "פלורידה" (Florida) ו"על האל של סוקרטס" (De Deo Socratis). אולם החיבור הידוע ביותר שלו הוא ה"מטמורפוזות", או בכינויו המוכר יותר, "חמור הזהב" (Asinus Aureus). רומן הרפתקאות זה הוא הרומן הלטיני היחיד שהשתמר בשלמותו.
+== היהודים אצל אפוליאוס ==
+אפוליאוס מתייחס לפחות פעמיים בכתביו ליהודים.
+ב"אפולוגיה"{{הערה|[http://www.gutenberg.org/files/26294/26294-h/26294-h.htm#A90 Apuleius, '''Apologia''', 90]}} הוא מציין את [[משה]] ואת המכשף יוהאנס (או יאנס) בין מכשפים ידועים שהיו פעילים לאחר [[זורואסטר]] ו[[אוסטאנס]] {{אנ|Ostanes}}.
+כבר [[פליניוס הזקן]] ציין כי ישנו פלג של [[מאגיה]] שמקורו במשה ויאנס, וככל הנראה חשב את יאנס ליהודי,{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.02.0137%3Abook%3D30%3Achapter%3D2 Pliny the Elder, '''The Natural History''', Book XXX, Chapter 2]}} אולם על פי שאר המקורות, יאנס היה קוסם מצרי ויריב של משה, והוא בדרך כלל נזכר בצוותא עם קוסם מצרי אחר, יאמברס (Iambres).{{הערה|{{ברית חדשה|טימותיוס ב|ג|8}}; [[נומניוס מאפמיאה]] אצל [[אוסביוס]], [http://www.tertullian.org/fathers/eusebius_pe_09_book9.htm '''הכנה לבשורה''', ספר 9], פרק 8, סעיפים 2-1;{{ש}}'''תרגום ירושלמי''' ([[תרגום המיוחס ליונתן]]), [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D_%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99_(%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9F)_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA#.D7.A4.D7.A8.D7.A7_.D7.96 שמות, פרק ז], פסוק יא: "יניס וימבריס"; '''[[מדרש תנחומא]]''', פרשת כי תשא, יט: "יונוס ויומברוס"; '''[[ספר הזוהר]]''', [[W:זהר חלק ב קצא א|חלק ב, קצא, א]]: "יונוס וימברוס";{{ש}}על פי מסורת יהודית, השניים היו בניו של [[בלעם]]: '''תרגום ירושלמי''', [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D_%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99_(%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9F)_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8#.D7.A4.D7.A8.D7.A7_.D7.9B.D7.91 במדבר, פרק כב], פסוק כב: "יניס וימריס"; '''ספר הזוהר''', [[W:זהר חלק ב קצב א|חלק ב, קצב, א]];{{ש}}ב{{ה|תלמוד הבבלי}} יניס וימבריס נזכרים בשמות "יוחנא וממרא": {{בבלי|מנחות|פה|א}}; '''[[ילקוט שמעוני]]''', שמות (פרשת בשלח), סימן רלה: "יוחני וממרא"; '''[[ספר ברית דמשק]]''', ה, יז: "יקם בליעל את יחנה ואת אחיהו במזמתו".}}
+ב"פלורידה"{{הערה|[http://www.attalus.org/translate/florida.html#6 Apuleius, '''Florida''', 6]}} אפוליאוס מציין כמה מהעמים ש[[הודו]] נמצאת מעבר להם ומתאר אותם על פי פעולותיהם, לבושם או התוצרת הטבעית של ארצותיהם, אולם את היהודים בלבד הוא מתייג כבעלי [[אמונה טפלה]].
+ב"מטמורפוסיס"{{הערה|[http://www.sacred-texts.com/cla/ga/ga41.htm Apuleius, The Golden Asse, IX. 40]}}, אפוליאוס מספר שאשת הטוחן בזה לאלים, כאשר הצהירה על אמונתה במי שטענה שהוא האל היחיד. האשה בדתה מנהגים ריקים, הוליכה את כולם שולל, כולל את בעלה, והפקירה את גופה לשתיית יין החל משעות הבוקר, ולתאוותנות מתמשכת. התיאור רומז להשתייכותה ליהדות או לכת יראי-אלוהים, כלומר לחובבי הדת היהודית, אך סביר יותר שאפוליאוס התכוון לכך שהיתה נוצריה.{{הערה|שם=שטרן 202-201}}
 ==תרגומי יצירותיו לעברית==