נאו-ציונות – הבדלי גרסאות
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3: | שורה 3: | ||
האידאולוגיה הנאו-ציונית מתמודדת עם שני זרמים פוסט-ציונים להגדרתה: פוסט-ציונות מן הימין, ופוסט-ציונות מן השמאל: |
האידאולוגיה הנאו-ציונית מתמודדת עם שני זרמים פוסט-ציונים להגדרתה: פוסט-ציונות מן הימין, ופוסט-ציונות מן השמאל: |
||
* פוסט-ציונות מן הימין (על פי השיטה הנאו-ציונית) הוא זרם הגותי ופוליטי המעמיד את קיומה של ריבונות יהודית בכל [[ארץ ישראל]] כערך קובע, הגובר על ההשלכות שתהיינה על ה[[דמוגרפיה]] וה[[דמוקרטיה]] במדינת ישראל, כתוצאה מהגדרת כל שטחי ארץ ישראל כנתונים באופן בלעדי תחת שלטונה וחוקיה של [[ישראל]]. אידאולוגיה זו לרוב מצודדת בסיפוח השטחים |
* פוסט-ציונות מן הימין (על פי השיטה הנאו-ציונית) הוא זרם הגותי ופוליטי המעמיד את קיומה של ריבונות יהודית בכל [[ארץ ישראל]] כערך קובע, הגובר על ההשלכות שתהיינה על ה[[דמוגרפיה]] וה[[דמוקרטיה]] במדינת ישראל, כתוצאה מהגדרת כל שטחי ארץ ישראל כנתונים באופן בלעדי תחת שלטונה וחוקיה של [[ישראל]]. אידאולוגיה זו לרוב מצודדת בסיפוח השטחים. |
||
* פוסט-ציונות מן השמאל הוא זרם הגותי ופוליטי אשר בבסיסו משתייך להגות הפוסט לאומית. בניגוד לפוסט-ציונות הימנית המשמרת את שטחי 67 כחלק משטחה של ארץ ישראל, הפוסט ציונות מן השמאל התפתחה לאחר מכן, להבנה כי אין צורך במלחמה דמוגרפית וגאוגרפית במדינה, האוניברסליות על בסיסה הוקמה המדינה, מהווה גורם לכך שראוי כי גם אזרחיה הערבים של מדינת ישראל יקבלו זכויות פרט שוות. אידאולוגיה זו מצודדת בפתרון [[מדינת כלל אזרחיה]]. |
* פוסט-ציונות מן השמאל הוא זרם הגותי ופוליטי אשר בבסיסו משתייך להגות הפוסט לאומית. בניגוד לפוסט-ציונות הימנית המשמרת את שטחי 67 כחלק משטחה של ארץ ישראל, הפוסט ציונות מן השמאל התפתחה לאחר מכן, להבנה כי אין צורך במלחמה דמוגרפית וגאוגרפית במדינה, האוניברסליות על בסיסה הוקמה המדינה, מהווה גורם לכך שראוי כי גם אזרחיה הערבים של מדינת ישראל יקבלו זכויות פרט שוות. אידאולוגיה זו מצודדת בפתרון [[מדינת כלל אזרחיה]]. |
||
גרסה מ־13:06, 1 בספטמבר 2016
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| ||
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
נאו-ציונות הוא זרם הגותי ופוליטי בציונות שצמח במדינת ישראל ובתפוצות ישראל. נושא עיקרי בנאו-ציונות הוא התמודדות עם האידאולוגיה הפוסט-ציונית. ישנן דעות שונות ממתי החלה צמיחתו; יש הסוברים שמשנות ה-60 של המאה ה-20, ויש הסוברים ששנות ה-80 של המאה ה-20.
האידאולוגיה הנאו-ציונית מתמודדת עם שני זרמים פוסט-ציונים להגדרתה: פוסט-ציונות מן הימין, ופוסט-ציונות מן השמאל:
- פוסט-ציונות מן הימין (על פי השיטה הנאו-ציונית) הוא זרם הגותי ופוליטי המעמיד את קיומה של ריבונות יהודית בכל ארץ ישראל כערך קובע, הגובר על ההשלכות שתהיינה על הדמוגרפיה והדמוקרטיה במדינת ישראל, כתוצאה מהגדרת כל שטחי ארץ ישראל כנתונים באופן בלעדי תחת שלטונה וחוקיה של ישראל. אידאולוגיה זו לרוב מצודדת בסיפוח השטחים.
- פוסט-ציונות מן השמאל הוא זרם הגותי ופוליטי אשר בבסיסו משתייך להגות הפוסט לאומית. בניגוד לפוסט-ציונות הימנית המשמרת את שטחי 67 כחלק משטחה של ארץ ישראל, הפוסט ציונות מן השמאל התפתחה לאחר מכן, להבנה כי אין צורך במלחמה דמוגרפית וגאוגרפית במדינה, האוניברסליות על בסיסה הוקמה המדינה, מהווה גורם לכך שראוי כי גם אזרחיה הערבים של מדינת ישראל יקבלו זכויות פרט שוות. אידאולוגיה זו מצודדת בפתרון מדינת כלל אזרחיה.
הנאו-ציונות גורסת כי המשותף לשתי אידאולוגיות אלו הן הרדוקציה שהן עושות לציונות ההיסטורית ממפעל ליצירת חברה יהודית צודקת בא"י, ללאומנות יהודית בשטחי המדינה ותו לא[1]. היא מבדילה בין שאיפה לאומית, שהיא השאיפה לריבונותו של כל עם בארצו, לשאיפה לאומנית, שהיא השאיפה לעליונות עם אחד וצרכיו על כלל העמים והקבוצות האחרות. לכן התנועה מצהירה כי היא מבקשת לחבר בין השורשים היהודיים של הציונות, לבין צרכיה המודרניים; וגורסת כי העם היהודי וריבונותו על ארץ ישראל לצד הקמת מדינה פלסטינית, תוך שאיפה לתיקון עולם היא יעדו של עם ישראל ושל הציונות.
קיימת מחלוקת על הגדרתה המדויקת של האידאולוגיה הנאו-ציונית. הוגים פוסט-ציונים מן השמאל מבקשים להגדירה כתנועה ימנית אשר הגיחה לאחר מלחמת ששת הימים. מאידך, הוגים שונים (הנמנים בזרם זה) רואים בה תגובה להגות פוסט-ציונית הן מימין והן משמאל, כתוצאה מהתערערות האתוס הציוני החל משנות ה-80 של המאה ה-20, ולכן יש הסוברים כי שגוי לשייכה לצד הימני של המפה הפוליטית.
לקריאה נוספת
- הערך: נאו-ציונות, אנציקלופדיה "זמן יהודי חדש, תרבות יהודית בעידן חילוני, (עורכים: שולמית וולקוב, ירמיהו יובל, יאיר צבן, דוד שחם ומורטון ויינפלד), כרך הרביעי, עמ' 525.
- יהודה גודמן ויורם בילו הזכירו את המושג כמה פעמים במאמר על דרשות רבנים בקובץ "מערבולת הזהויות".
- אורי רם, "ציונות ופוסט ציונות - ההקשר הסוציולוגי של ויכוח ההיסטוריונים", בתוך: יחיעם וייץ (עורך), בתוך: בין חזון לרוויזיה - מאה שנות היסטוריוגרפיה ציונית, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, 1997, עמ' 284.
- אניטה שפירא (עורכת) , מדינה בדרך - החברה הישראלית בעשורים הראשונים, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, 2001, עמ' 265 ו-294.
- יוסי יונה, בזכות ההבדל, הפרויקט הרב תרבותי בישראל, ירושלים: הוצאת מכון ון ליר, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 224, 231 ו-233.
- רונן שובל, "אם תרצו - מניפסט לציונות המתחדשת", ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2010.
- גדי טאוב, תרגיל בהומור מקאברי על חשבון הציונות הלאומית, מעריב, 25/4/01
קישורים חיצוניים
- דניאל רוזנברג, על הניאו ציונות, תיאוריה וביקורת, גיליון 38, חורף 2011.
- דניאל רוזנברג, על הנאו-ציונות והמרחב הציבורי, העוקץ - במה תקשורתית בנושאי כלכלה, פוליטיקה, תקשורת, 8/7/2010
- רון פונדק, ציונות טורבו, הארץ, 9/3/2001
- נאו-ציונות, עיקריה וכיצד לממשה א, נאו-ציונות, עיקריה וכיצד לממשה ב, מוסף "העיר", 11.12.1998, באתר "חופש",
- ^ תרגיל בהומור מקאברי על חשבון הציונות הלאומית - גדי טאוב, באתר tal.wolfson.co.il