פדרו הרביעי, מלך אראגון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:14, 1 בספטמבר 2016

פרו הרביעי (באראגונית: Pero IV d'Aragón; נולד בספטמבר 1319 - 5 בינואר 1387 הקרוי גם "פדרו חובב הטקסים" או "פדרו בעל הפגיון") היה מלך אראגון, סרדיניה וקורסיקה (כפדרו הראשון), מלך ולנסיה (כפדרו השני) ורוזן ברצלונה וקטלוניה (כפדרו השלישי) מ-1336 ועד מותו. הוא הדיח את המלך ז'אומה השלישי, מלך מיורקה והפך למלך מיורקה ב-1344.

תקופת שלטונו הייתה מאופיינת בניסיונות לחזק ולייצב את ממלכתו מול גורמים אנטי-מלוכניים (איחוד אראגון) ונוכח מלחמות שניהל בסרדיניה, סיציליה, דרום איטליה, האיים הבלאריים ויוון. כיבושיו ביוון הקנו לו את התואר "דוכס אתונה ונאופטריה" ב-1381.

פדרו היה בנו הבכור של אלפונסו הרביעי, מלך אראגון, וירש את כל תאריו, למעט התואר "הרוזן מאורז'ל", שירש אחיו הקטן, ז'אומה.

ספרים: "הקתדרלה ליד הים" מאת אילדפונסו פלקונס מתארת את הקרבות בתקופת כהונתו של המלך.

הקודם: אלפונסו הרביעי	מלך אראגון 1336 - 1387	הבא: חואן הראשון

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[תמונה:Pietro IV d'Aragón.jpg|שמאל|ממוזער|200px|דיוקנו של פדרו הרביעי, מלך אראגון]]
-'''פרו הרביעי''' (ב[[אראגונית]]: '''Pero IV d'Aragón'''; נולד בספטמבר [[1319]] - [[5 בינואר]] [[1387]] הקרוי גם "פדרו חובב הטקסים" או "פדרו בעל הפגיון") היה [[מלכי אראגון|מלך]] [[ממלכת אראגון|אראגון]], [[סרדיניה]] ו[[קורסיקה]] (כפדרו הראשון), מלך [[ולנסיה]] (כפדרו השני) ורוזן [[ברצלונה]] ו[[קטלוניה]] (כפדרו השלישי) מ-[[1336]] ועד מותו. הוא הדיח את המלך [[חיימה השלישי, מלך מיורקה|ז'אומה השלישי ממיורקה]] והפך למלך [[מיורקה]] ב-[[1344]].
+'''פרו הרביעי''' (ב[[אראגונית]]: '''Pero IV d'Aragón'''; נולד בספטמבר [[1319]] - [[5 בינואר]] [[1387]] הקרוי גם "פדרו חובב הטקסים" או "פדרו בעל הפגיון") היה [[מלכי אראגון|מלך]] [[ממלכת אראגון|אראגון]], [[סרדיניה]] ו[[קורסיקה]] (כפדרו הראשון), מלך [[ולנסיה]] (כפדרו השני) ורוזן [[ברצלונה]] ו[[קטלוניה]] (כפדרו השלישי) מ-[[1336]] ועד מותו. הוא הדיח את המלך [[חיימה השלישי, מלך מיורקה|ז'אומה השלישי, מלך מיורקה]] והפך למלך [[מיורקה]] ב-[[1344]].
 תקופת שלטונו הייתה מאופיינת בניסיונות לחזק ולייצב את ממלכתו מול גורמים אנטי-מלוכניים ([[איחוד אראגון]]) ונוכח מלחמות שניהל בסרדיניה, [[סיציליה]], דרום איטליה, [[האיים הבלאריים]] ו[[יוון]]. כיבושיו ביוון הקנו לו את התואר "דוכס אתונה ונאופטריה" ב-[[1381]].