ארס (מיתולוגיה)

אין מה לראות פה

תיאורו

המקורות מתארים את ארס כאל אכזרי, מחרחר ריב ומעורר שנאה ומשבחים את מי שהצליח להימלט ממנו ומהשפעתו. הם אף מכנים אותו בשם אל רצחני ועקוב מדם, קללת המין האנושי בהתגלמותה, ועם זאת - פחדן, הגונח מתוך כאב ובורח בהיפצעו - כך, באיליאדה ישנה אפיזודה שבה הוא נפצע מיד אתנה. חבורה של עוזרים מלווה אותו בשדה הקרב: אחותו אריס ("פירוד", "אי הסכמה"), עם בתה איניו ("ריב", "מדון"), וכן בניו האלים דימוס ("פחד") ופובוס ("אימה"). נאמר שכאשר חבורה זו נמצאת במסעה, קול גניחה נשמע והאדמה זבה דם.

מוצאו

ארס בא מתראקיה, בצפון יוון, שבה ישבו אנשים גסים ואמיצים. עיקר פולחנו התקיים באזור זה, וכן בערים ספרטה ותבאי. פולחנו, בדרך כלל, נערך במקביל לפולחנם של אלים אחרים - בתבאי, לדוגמה, הוא נאלץ לחלוק מקדש יחד עם אפרודיטה. סמליו העיקריים היו כלי מלחמה, חנית וקסדה. כמו כן, העיט היה מקודש לו והכלב היה בעל החיים שלו.

סיפורים על דמותו

ארס אינו דמות בולטת במיתולוגיה, והוא מוזכר במעט מיתוסים, אשר ברובם המוחץ הדבר קורה בהקשר של מלחמות. בין היתר, סופר עליו שהוא זה שהעניק למלכת האמזונות היפוליטה את חגורתה המפורסמת, שלאחר מכן נלקחה ממנה על ידי הרקולס, כחלק ממטלתו התשיעית. באגדה ידועה אחרת הוא מופיע כמאהבה של אפרודיטה, אשתו של הפייסטוס.בין צאצאיו הידועים של ארס מאפרודיטה ניתן למנות את דימוס ופובוס, שהיו כאמור לעיל אלי מלחמה משניים, את הרמוניה, אלת ההרמוניה והשליטה, וכן את ארוס, אל האהבה והתשוקה (ידוע יותר בשמו הרומאי "קופידון"). כמו כן, לארס היו צאצאים נוספים מנשים אחרות, דוגמת היפוליטה והתאומים רמוס ורומולוס, מייסדיה המיתיים של רומא.

יחס ברומא

בניגוד ליוונים, הרומאים העריצו את מארס - הגרסה הרומאית של ארס .

לקריאה נוספת

אפי זיו, סודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, עמ' 257-272, מסת"ב 9789655525694

קישורים חיצוניים

• ארס בדת היוונית