לדלג לתוכן

מרלו: הבדלי גרסאות

נוספו 72 בתים ,  לפני 5 שנים
ויקישיתוף בשורה
מ
(ויקישיתוף בשורה)
אזכורו הראשון של המרלו מופיע ברשמיו של פקיד מקומי בעיריית [[בורדו]], [[צרפת]], בהם התייחס בשנת [[1784]] ליין שנוצר ב[[כרם]] באזור [[ליבורנה]] כאחד מהטובים באזור. שם הזן מקורו במילה הצרפתית "מרלו", שפירושו "[[שחרור]] צעיר"; אפשר שהכינוי נובע מצבעו ה[[כחול]]-עמוק של הענב, או לחלופין מאהבת הענבים הידועה של ציפורי השחרור. החל מה[[המאה ה-19|מאה ה-19]] נשתל הזן באופן סדור באזור [[ז'ירון]] שבדרום מערב צרפת.
 
ב[[איטליה]] זוהה הזן לראשונה בסביבות [[ונציה]] תחת הכינוי הנרדף "בורדו" בשנת [[1855]]. הענב הגיע גם ל[[שווייץ]] מבורדו ואף תועד ב[[טיצ'ינו (קנטון)|קנטון טיצ'ינו]] בין השנים [[1905]]-[[1910]].
 
חוקרים ב[[אוניברסיטת קליפורניה בדייוויס]] סבורים כי המרלו הוא תת-זן של ה[[קברנה פרנק]], בדומה ל[[קרמנרה]], זן צרפתי קדום שכמעט ונכחד בצרפת נוכח רגישותו הגבוהה לכנימות הפילוקסרה. עד שנת [[1993]], תעשיית היין ה[[צ'ילה|צ'ילאנית]] שיווקה בטעות כמויות גדולות של יין שהופק מענבי ה[[קרמנרה]] כיין מרלו.
 
מאפיין בולט של ענב המרלו הוא נטייתו להבשיל יתר על המידה מרגע שמגיע לשלב הבשלות הראשוני, לעתים תוך ימים ספורים. ישנן שתי גישות מרכזיות באשר לאופן ההתמודדות עם הבשלה מוקדמת זו. יצרני ה[[שאטו פטרוס]] דוגלים בבציר מוקדם על מנת לשמר את חומציותו של היין ודקויות הטעם, כמו גם את פוטנציאל היישון שלו. יצרנים אחרים סבורים כי יש לבצור את הענבים בשלב מאוחר יותר ולהוסיף מרקם סמיך יותר הנובע מבשלות-יתר של הפרי.
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
 
{{סוגי יין}}