לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "הסגר (מלחמה)"

הוסרו 17 בתים ,  לפני 4 שנים
clean up באמצעות AWB
(clean up באמצעות AWB)
[[קובץ:Tiran Guns IMG 0938.JPG|ממוזער|250px|תותחים מצריים שהוצבו ב[[מצרי טיראן]] במטרה להטיל הסגר ימי על [[ישראל|ישראל.]]. תותחים אלו היו אחד המניעים המרכזיים ליציאה ל[[מבצע קדש]]]]
'''הסגר''' ([[אנגלית]]: Blockade) הוא מהלך [[מלחמה|מלחמתי]], שבו מנסה אחד הצדדים למנוע מעבר [[מזון]], אספקה, ציוד מלחמתי וכדומה אל הצד השני. הסגר יכול לכלול גם ניתוק מזרימת מידע ותקשורת. הסגר הוא בדרך כלל '''הסגר ימי''', ובמסגרתו מנסה צד אחד בעימות לנתק את כל התעבורה הימית המובילה אל הצד השני. יחד עם זאת, גם ניסיון לנתק את כל דרכי התעבורה היבשתית למדינה כלשהי מהווה גם הוא הסגר; ייתכן גם הסגר המשלב הסגר יבשתי וימי. ב[[המאה ה-20|מאה העשרים]] הופעל גם [[תעופה צבאית|כוח אווירי]] כדי להגביר את יעילות ההסגר, ולמנוע מן הצד השני את השימוש בתעבורה אווירית בכל רחבי האזור שבו הוטל הסגר. אמצעי מודרני נוסף להעמקת יעילות ההסגר הוא ניתוק דרכי ה[[תקשורת]] ה[[אלקטרוניקה]] על ידי ניתוק [[קו תקשורת|קווי התקשורת]] ו[[חסימה אלקטרונית|חסימת שידורים]].
כדי להטיל את ההסגר עשוי הצד התוקף לחסום את היציאה מ[[נמל|נמלי]] הים של האויב, לחסום נתיבים יבשתיים, ועוד. ההסגר יכול להיות חלקי או מלא.
 
יש להבדיל בין הסגר לבין [[אמברגו]], מחד, ו[[מצור]], מאידך. הסגר הוא צעד מלחמתי, הכולל בדרך כלל הפעלת [[צבא]], ואילו אמברגו אינו צעד מלחמתי אלא צעד משפטי. הסגר שונה מ[[מצור]] בכך שמצור מכוון בדרך כלל ליעד בודד ומוגדר, כמו [[עיר]] או [[מבצר]], ואילו הסגר מוטל על מדינה שלמה או חבל ארץ נרחב.
 
== סוגי הסגר ==
 
==היבטים משפטיים==
הטלת הסגר מהווה צעד מלחמתי, ועשויה (או עלולה) לספק למדינה אחרת [[עילה למלחמה]] (קאזוס בלי). [[ישראל]] הכריזה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] כי חסימת [[מצרי טיראן]] לשיט אליה תהווה עילה למלחמה מבחינתה, וחסימת המצרים בפועל במאי [[1967]] על ידי [[מצרים]] הייתה אחת העילות המרכזיות לפריצת [[מלחמת ששת הימים]].
 
הסגר הוגדר לראשונה ב[[משפט בינלאומי פומבי|חוק הבינלאומי]] ב[[קונגרס פריז (1856)|קונגרס פריז]] שהתקיים ב[[1856]], כדי לסיים את [[מלחמת קרים]]. בקונגרס זה הוסכם כי הסגר חוקי חייב להיות הסגר מעשי, ואילו "הסגר של נייר" (Paper Blockade) אסור. "הסגר של נייר" היה הסגר שלא נאכף, אך איפשר למדינה שהטילה אותו להחרים אוניות וסחורות של הצד היריב או של צד שלישי הסוחר עם היריב. בוועידה הימית בלונדון ב[[1909]], שעסקה בהסדרה חוקית של הלוחמה הימית, הוצעו כמה כללים נוספים כדי להסדיר את מעמדם של צדדים [[מדינה נייטרלית|נייטרליים]], אך רק מדינות ספורות אישררו את ההצעה ולכן לא היה לה תוקף. יחד עם זאת, חלק מכלליה יושמו במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]]. מאז [[1945]] נקבעת חוקיותם של הסגרים על ידי [[מועצת הביטחון]] של [[האומות המאוחדות]]. על פי סעיף 42 (פרק VII) ב[[מגילת האומות המאוחדות]], רשאית המועצה להחליט על הטלת הסגר מטעמה כדי להשיב שלום ויציבות באזור כלשהו.
{{ערך מורחב|ערך=[[הברחה]]}}
[[קובץ:Blockade-runner2 ADvance.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור של ספינה מהירה שנועדה לפריצת הסגר]]
כאמור לעיל, הטלת הסגר היא מעשה שיכול להיחשב כעילה למלחמה. הצד שעליו הוטל ההסגר יעשה מאמץ רב כדי לפרוץ את ההסגר שהוטל, אם בניסיון להביס את הצי או הכוח היבשתי המקיים את ההסגר, ואם על ידי הברחת סחורות וציוד דרך טבעת ההסגר.
 
מבריחים שניסו לפרוץ הסגר ימי במאות הקודמות עשו שימוש בדרך כלל בספינות מהירות וקלות, שהיו בעלות חימוש ומיגון קלים בלבד. מבריחים כאלה נודעו בשם "מבריחי הסגר" (Blockade Runner). הם היו חשופים, מחד, לסכנות רבות בניסיונם להתחמק מן הצי שהטיל את ההסגר, ומאידך היו צפויים לרווחים עצומים אם ההברחה הצליחה, שכן הסחורות שהביאו היו בעלות ביקוש רב. בעת [[מלחמת האזרחים האמריקנית|מלחמת האזרחים של ארצות הברית]], [[1861]] - [[1865]], הטיל צי [[האיחוד]] הסגר ימי על [[קונפדרציית המדינות של אמריקה]]. אחד הכלים המרכזיים של מדינות הקונפדרציה היו מבריחי ההסגר, שעשו שימוש בספינות מהירות וקלות, ובתעוזה רבה פרצו שוב ושוב את ההסגר. יחד עם זאת, עד תום המלחמה הצליח צי האיחוד לכפות את ההסגר באופן מלא, והביא את הקונפדרציה לסף רעב.
[[ישראל]] תלויה בתעבורה ימית, מכיוון שגבולות היבשה שלה הם ברובם עם מדינות עוינות לה. נתיבי הים אל ישראל עוברים ב[[הים התיכון|ים התיכון]], ממערב, ודרך [[הים האדום]], מדרום. חסימת נתיבי הים התיכון מורכבת יחסית, הן בשל רוחבם והן בשל נוכחותן של מדינות ידידותיות בחלקו הצפוני. החסימה הראשונה של נתיבי הים ממערב לישראל נעשתה לפני קום המדינה על ידי [[הצי המלכותי הבריטי]], ונועדה לחסום את נתיבי [[ההעפלה]]. למעשה לא היה זה הסגר, שכן ארץ ישראל הייתה תחת שלטון [[המנדט הבריטי]] והצי הבריטי לא הטיל הסגר על [[מדינת אויב]]. יחד עם זאת, השיטה שבה נקטו הבריטים והתייחסות [[היישוב]] לפעולות היו כאל הסגר לכל דבר.
{{ערך מורחב|הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים}}
במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] ואחריה ניסתה [[מצרים]] לאיים על נתיבי הים לישראל מול [[סיציליה]] וב[[מצר מסינה]]. קרבות הטילים שהתקיימו בימי המלחמה הראשונים הוכיחו עליונות של [[חיל הים הישראלי]]. בהמשך המלחמה סיירו [[ספינות סער]] באזור תנועת האוניות בדרכן לישראל. הצי המצרי החזיר משחתות וההסגר המצרי על ישראל לא הצליח.
 
חסימת נתיבי הים לישראל מדרום קלה בהרבה. התעבורה הימית עוברת דרך שני [[מצר ים|מצרי ים]], שקל לחסום אותם: [[באב אל מנדב]], שחסימתו מונעת כניסה מן [[האוקיינוס ההודי]] ל[[ים סוף]], ו[[מצרי טיראן]], שחסימתם מונעת כניסה מ[[ים סוף]] ל[[מפרץ אילת]]. מעבר ליתרון ה[[טופוגרפיה|טופוגרפי]] שיש למדינות העוניות את ישראל בנתיבי ים אלה, קיים גם יתרון [[גאופוליטיקה|גאופוליטי]]: חופי ים סוף נשלטים בידי מדינות עוינות לישראל, והמרחק בין נמל [[אילת]] למצרי [[באב אל מנדב]] הוא כ2000 ק"מ, מרחק משמעותי המכביד על ניסיונות לפריצת הסגר.
 
ואכן, [[מצרים]] ניצלה את היתרונות הטופוגרפיים והגיאופוליטיים, והטילה הסגר ימי על ישראל כמה פעמים: לפני [[מבצע קדש]], ב[[1956]], הציבה מצרים תותחי חוף בראס נצרני, דבר שהיה אחד מהגורמים המרכזיים שהנעיו את ישראל לצאת למבצע. נסיגת ישראל מחצי האי סיני ומהאי טיראן נעשתה רק לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מ[[נשיא ארצות הברית]] דאז, [[דווייט אייזנהאואר]], ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה הישראלי]] [[דוד בן-גוריון]], ב-[[20 בפברואר]] [[1957]].
 
הסגר ימי שני הוטל על ידי מצרים ב-[[23 במאי]] [[1967]]. גם הפעם נחסמו מצרי טיראן, פעולה שבה ראתה ישראל [[עילה למלחמה]] (קאזוס בלי). גם הפעם הייתה החסימה אחד מהגורמים העיקריים לפרוץ [[מלחמת ששת הימים]].