רימון יד – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מחיקה בלתי מוסברת, תקציר עריכה שקרי
מ ←‏סוגים של רימונים: קישורים פנימיים
שורה 11: שורה 11:


* {{עוגן|רימון רסס}} '''רימון רסס''' (Frag Grenade) - (כמו למשל רימון ה-[[Mk 2]] האמריקאי) רימון שמתפוצץ תוך שחרור הדף רב ורסיסי מתכת. מטרתו היא להרוג. טווח ההריגה הממוצע של רימון תקני הוא בין 8 ל-10 מטרים. לפי תורת הלחימה הצבאית את הרימון זורקים לעבר אויב שאין כלפיו קו ראיה ישיר, למשל אויב שמתחבא מאחורי קיר או טרסה. כהקדמה לכניסה למבנה או בונקר שיש בו אויב. גם לפני הסתערות מטווח קצר נהוג לזרוק רימון כדי להמם את האויב.
* {{עוגן|רימון רסס}} '''רימון רסס''' (Frag Grenade) - (כמו למשל רימון ה-[[Mk 2]] האמריקאי) רימון שמתפוצץ תוך שחרור הדף רב ורסיסי מתכת. מטרתו היא להרוג. טווח ההריגה הממוצע של רימון תקני הוא בין 8 ל-10 מטרים. לפי תורת הלחימה הצבאית את הרימון זורקים לעבר אויב שאין כלפיו קו ראיה ישיר, למשל אויב שמתחבא מאחורי קיר או טרסה. כהקדמה לכניסה למבנה או בונקר שיש בו אויב. גם לפני הסתערות מטווח קצר נהוג לזרוק רימון כדי להמם את האויב.
:בצה"ל משתמשים ברימון רסס 26 שהוא הגרסה הישראלית לרימון M26 האמריקאי. הרימון בעל השהייה של 4.5 שניות וטווח ההרג שלו הוא 8 מטר רדיוס ופציעה 15 מטר רדיוס. בצה"ל קיים גם רימון רסס 26ב שנוסף בו מנגנון שמונע את פיצוצו כשפוגע בו כדור.
:ב[[צה]] משתמשים ב[[רימון רסס 26]] שהוא הגרסה הישראלית ל[[רימון M26]] האמריקאי. הרימון בעל השהייה של 4.5 שניות וטווח ההרג שלו הוא 8 מטר רדיוס ופציעה 15 מטר רדיוס. בצה"ל קיים גם רימון רסס 26ב שנוסף בו מנגנון שמונע את פיצוצו כשפוגע בו כדור.


* {{עוגן|סמוק}} '''רימון עשן''' - רימון המשחרר עשן (אפור או צבעוני) שנועד למטרות מיסוך, בלבול, הסוואה ואיתות.
* {{עוגן|סמוק}} '''רימון עשן''' - רימון המשחרר עשן (אפור או צבעוני) שנועד למטרות מיסוך, בלבול, הסוואה ואיתות.

גרסה מ־22:44, 8 באוקטובר 2016

רימון יד
רימון יד מסוג M67
רימון הלם צה"לי
חיילות מתאמנות בהשלכת רימון, מחנה צריפין, 1953
חברי ההגנה מתאמנים בהטלת רימון יד, 1948, ארכיון ההגנה

רימון יד הוא פצצה שנועדה להיזרק על ידי חייל. מקור השם הוא מהפרי רימון, מהגודל הכללי שלו ומהעובדה שגרעיניו הרבים מזכירים את הרסס המצוי ברימון. בזמנים עתיקים היו גרנדירים (רמנים) - חיילים המתמחים בתפעול ובזריקת רימונים. כיום, כל חייל קרבי מאומן בזריקת רימונים, עקב הפשטת השימוש בהם.

סוגים של רימונים

ישנם מספר סוגים של רימונים:

  • רימון רסס (Frag Grenade) - (כמו למשל רימון ה-Mk 2 האמריקאי) רימון שמתפוצץ תוך שחרור הדף רב ורסיסי מתכת. מטרתו היא להרוג. טווח ההריגה הממוצע של רימון תקני הוא בין 8 ל-10 מטרים. לפי תורת הלחימה הצבאית את הרימון זורקים לעבר אויב שאין כלפיו קו ראיה ישיר, למשל אויב שמתחבא מאחורי קיר או טרסה. כהקדמה לכניסה למבנה או בונקר שיש בו אויב. גם לפני הסתערות מטווח קצר נהוג לזרוק רימון כדי להמם את האויב.
בצה"ל משתמשים ברימון רסס 26 שהוא הגרסה הישראלית לרימון M26 האמריקאי. הרימון בעל השהייה של 4.5 שניות וטווח ההרג שלו הוא 8 מטר רדיוס ופציעה 15 מטר רדיוס. בצה"ל קיים גם רימון רסס 26ב שנוסף בו מנגנון שמונע את פיצוצו כשפוגע בו כדור.
  • רימון עשן - רימון המשחרר עשן (אפור או צבעוני) שנועד למטרות מיסוך, בלבול, הסוואה ואיתות.
בצה"ל משתמשים ברימון עשן סימן 5 בחמישה צבעים: אפור, כחול, ירוק, צהוב ואדום. כל צבע בעל משמעות אחרת של סימון.
  • רימון גז - רימון שנועד לפזר גז במקום נחיתתו. בדרך כלל גז מדמיע למטרות פיזור הפגנות. ישנם דגמים שונים של רימוני גז, ביניהם יש רימון גז מנתר, שמקשה על תפיסתו והשלכתו למקום אחר.
  • רימון הלם (Stun Grenade) או Flash Bangs - רימון שמתפוצץ ויוצר הבזק אור חזק ומסנוור וקול נפץ עז, אך לא גורם נזק רב. מטרתו היא להמם את המטרה ולתת את היוזמה לצוות התוקף, שיוכל לבצע את מהלכיו ראשון. רימונים כאלה נפוצים בידי יחידות עילית ללוחמה בטרור וחיוניים למבצעי חילוץ בני ערובה. רימון ההלם המצוי בידי צה"ל אינו גורם להבזק אלא רק לקול נפץ, וייעודו העיקרי הוא פיזור הפגנות.
  • רימון תבערה - רימון שמטרתו היא להצית אזורים קטנים בדיוק כמו בקבוק תבערה אבל יותר נוח לסחוב אותו, בדרך כלל משתמשים בו בקרבות אבל לפעמים גם במדינות אחדות בעולם משתמשים בו גם לפיזור הפגנות.

רימונים מסוימים (כמו למשל, רימון ה-Type 10 היפני) נועדו לשיגור ממטול רימונים (קנה ייעודי המיועד לירי רימונים) או רומה רימונים (התקן המולבש על קנה של רובה ומופעל על ידי הרובה עצמו).

מנגנון פעולה

בעת שחרור הניצרה מוחזק הנוקר אך ורק על ידי המנוף (ידית אחיזה קפיצית). עם זריקת הרימון משתחרר המנוף על ידי קפיץ והנוקר מסתובב ונוקר את הפיקה. הפיקה מדליקה ניצוץ קטן שמדליק פתיל ההשהיה שזמניו משתנים לפי סוג הרימון. (ברימון רסס צה"לי תקני מס' 26 משך ההשהיה הוא 4 שניות שמתוכן חצי שנייה הוא משך הזמן שלוקח לנוקר לפגוע בפיקה ועוד 3.5 שניות משך דליקת פתיל ההשהיה). מתחת לפתיל ההשהיה נמצא הנפץ. הנפץ הוא חומר נפץ רגיש ולכן כשפתיל ההשהיה הדולק פוגע בו הוא מתפוצץ ומפוצץ את המאיץ שיוצר פיצוץ גדול יותר שגורם לפיצוץ כל חומר הנפץ ברימון. ההדף שנגרם על ידי הפיצוץ מעיף את הרסיסים שנמצאים במעטפת וגורם נזק לכל סביבת הרימון.

ברימונים שאינם רימוני רסס מוחלף החלק האחרון בתהליך ברכיבים אחרים. לדוגמה, במקום חומר נפץ ישנו גז או חומר הגורם לרעש חזק, בדומה לרימון הלם.

ראו גם

קישורים חיצוניים