בית אשל – הבדלי גרסאות
מ העברת כיתוב: סמל, דגל, מפה ומפה מפורטת בתבנית עיר לשדות ייעודיים# |
מ הסרת שדות ריקים שאינם בשימוש רב בתבנית עיר# |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
|שפה רשמית=עברית |
|שפה רשמית=עברית |
||
|שטח= |
|שטח= |
||
|תאריך שטח= |
|||
|יחידת שטח=דונם |
|יחידת שטח=דונם |
||
|שטח מים= |
|||
|אחוז מים= |
|||
|גובה= |
|גובה= |
||
|תאריך ייסוד=[[1943]] |
|תאריך ייסוד=[[1943]] |
||
|סיבת נטישה=מלחמת העצמאות |
|סיבת נטישה=מלחמת העצמאות |
||
|תאריך נטישה=אוקטובר [[1948]] |
|תאריך נטישה=אוקטובר [[1948]] |
||
|סוג יישוב יורש= |
|||
|יישובים יורשים=[[היוגב]] |
|יישובים יורשים=[[היוגב]] |
||
|דת=יהדות |
|דת=יהדות |
||
| שורה 33: | שורה 29: | ||
|סוג יחידה שלטונית שנייה=[[נפות המנדט הבריטי|נפה]] |
|סוג יחידה שלטונית שנייה=[[נפות המנדט הבריטי|נפה]] |
||
|יחידה שלטונית שנייה=[[נפת נגב|נגב]] |
|יחידה שלטונית שנייה=[[נפת נגב|נגב]] |
||
|כיתוב מפה= |
|||
|כיתוב מפה מפורטת= |
|||
}} |
}} |
||
[[קובץ:Beit Eshel.JPG|250px|ממוזער|שמאל|בית אשל , 2013]] |
[[קובץ:Beit Eshel.JPG|250px|ממוזער|שמאל|בית אשל , 2013]] |
||
גרסה מ־16:48, 21 באוקטובר 2016
שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים ריקים [ שנת צפיפות, שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| בית אשל, בסמוך לעלייתו על הקרקע | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | באר שבע |
| נפה | נגב |
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 1943 |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | אוקטובר 1948 |
| יישובים יורשים | היוגב |
| דת | יהדות |
| קואורדינטות | 31°14′00″N 34°48′48″E / 31.233472°N 34.813272°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
בית אשל היה יישוב עברי שננטש לאחר מלחמת העצמאות. שרידיו ממוקמים כיום בחלקה הדרום-מזרחי של באר שבע והוא הוכרז כאתר לשימור[1].
תולדות
הקמת היישוב
היישוב הוקם בתור אחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב בשנת 1943. תפקידיהם היו לבחון את התכנות קיום חקלאות בנגב ולבחון את אופן המחיה באזור. היישוב עלה לקרקע באוגוסט 1948 כ-2 ק"מ מזרחית לבאר שבע. המייסדים קבוצה של עליית הנוער יוצאי אוסטריה שהתחנכו בכפר ויתקין ועברו הכשרה בשימרון, ליד נהלל. בניגוד לקיבוצים רביבים וגבולות, תושבי בית אשל שאפו להקים במקום מושב עובדים. היישוב התבסס על ענפי הפלחה, לול, גן ירק קטן וענפי מלאכה שונים, עיבוד צמר כבשים, פחחיה, ועוד. מעת העלייה לקרקע סבל היישוב ממצוקת מים קשה. אף שנקדחה באר לעומק של יותר מ-70 מטר, כדי שלא להיות תלויים באספקת מים במכליות, איכות המים הייתה ירודה. תוכנן להעביר מים בשלוחה המזרחית של צינור המים מקיבוץ ניר-עם אך בגלל קשיי המעבר בבאר שבע הערבית הצינור לא הגיע עד בית אשל ונבטים. כתחליף לצורכי החקלאות נחפרה באר בנבטים הישנה שבנויה לפי עקרון בארות קנה המצויות במדבריות ברחבי העולם. בנית הבאר הופסקה עם תחילת המלחמה בנובמבר 1947. בשנת 1945 נבנה ליישוב מחנה קבע מוקף חומה, אשר יועד למגורי 25 איש, וכלל מטבח וחדר אוכל, שלושה חדרי מגורים, נשקיה קטנה ובית ביטחון בן שתי קומות ובו אף שני חדרי שינה. את הבניה ביצעה חברת סולל בונה על פי התכנון של האדריכל יעקב מטריקין. במסגרת ניסיונות החקלאות נבנה סכר אדמה בואדי שגיב במקום בו מתחברים שלשה יובלים ובמקום ננטעו מטעי פרי שהתבססו בעיקר על סכירת מי שטפונות - חקלאות לימנים (ערוגות). המטע הצליח מאד אך נחרב כולו במלחמה.
תחילת המלחמה
בדצמבר 1947 הותקף היישוב השכן נבטים על ידי כמה מאות אנשי כנופיות מכפרי דרום הר חברון. הפורעים הונסו על ידי אלתור הפעלת מטוס קל שהיה בו בזמן בבית אשל ועליו העמיסו מקלע ורימונים ואיתם גירשו את המתקיפים. הנגב נותק ממרכז הארץ וגוש נבטים בית אשל שהכביש אליו עבר דרך באר שבע נותק מההתיישבות שממערב לבאר שבע. שיירות אספקה היו צריכות להגיע באיגופים הולכים וגדלים דרך גבולות, רביבים וביר עסלוג'. לאחר התלבטויות רבות הוחלט לפנות מהמקום למרכז הארץ את הילדים והאמהות, בעזרת קצין בריטי ידידותי מייג'ור בורן. המפונים הועמסו על שיריוניות של הצבא הבריטי והועברו על ידם תוך עקיפת באר שבע ודרך חאן יונס עד ניר-עם ומשם לכפר ויתקין
הפלישה המצרית
בחודש מאי 1948 במהלך הפלישה המצרית וקרבות מלחמת העצמאות, היישוב בית אשל היה מנותק, נתון במצור ממושך ושרוי תחת הפגזה בלתי פוסקת מצד חיל המשלוח המצרי. מיד לאחר הפלישה המצרית התמקם כח מרגמות ותותחים מצרי בקרבת היישוב ופתח בהרעשה עזה בה נהרג מפקד המקום משה אלברט מקיבוץ עין חרוד. חברי היישוב יחד עם אנשי הפלמ"ח ותגבורת מתנועת המושבים התחפרו עמוק באדמה וספגו במשך 5 חודשים הפגזות כבדות ביותר. לאחר שהבינו שבית הביטחון הדו קומתי מהווה נקודת מכוון לתותחים המצריים, פוצצו אותו חברי המקום. אספקה הובלה במטוסים גדולים למינחת שהוכשר לכך ביישוב נבטים ומשם בלילה על הגב הובלה לבית אשל. אספקת המים הייתה מהבאר שבמקום, באמצעות משאבה שלמרבה המזל לא התקלקלה בכל התקופה. היישוב החזיק מעמד עד כיבוש באר שבע על ידי צה"ל. באוקטובר 1948, נכבשה באר שבע, וגוש נבטים בית אשל חובר שוב למדינת ישראל. לאחר תום הקרבות, ולאחר שהובהר להם שאין בתוכנית להשלים את קו המים המזרחי, ולפיכך אין אפשרות לפיתוח חקלאי, ובכוונת המוסדות לרכז את המאמץ ההתיישבותי ממערב לבאר שבע, החליטו החברים לעבור לעמק יזרעאל והניחו את היסוד למושב העובדים היוגב.
עמותת בית אשל
בסוף שנות ה-60 הוקמה עמותת בית אשל, אשר משמרת ודואגת למקום. העמותה הוקמה בידי גדעון ספיר, וחבריה הינם קבוצת מתנדבים העוסקת מאז שנות ה-60 בטיפוח מצפה בית אשל וסביבתו. המתנדבים, שהתאגדו לעמותה, הפכו את המקום לאתר חינוך לקבוצות של בני נוער, חיילים ומסגרות אחרות. כל קבוצה מקבלת הסבר על המקום והתקופה, ועוסקת במשך מספר שעות בעבודת כפיים באתר: נטיעת עצים, שחזור תעלות הקשר ולימוד תולדות המקום ומקום המצפים בהתיישבות בנגב. המקום מגודר וסגור. פתוח למבקרים לאחר תיאום מראש. עם סיום העבודות במקום הוא יהיה חלק מפרויקט פארק נחל באר שבע.
לקריאה נוספת
- דן בר-און, מורדים בישימון: סיפורה של בית-אשל 1943-1948. הוצאת מושב יוגב.
- סגל שמואל, פאר מיכאל (עורך), מצפה בית-אשל. חלוצים במדבר. הוצאת מעוף בראיה אחרת (2015)
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
- בית אשל באתר מחוז הדרום של משרד החינוך
- בית אשל באתר המשרד להגנת הסביבה
- פינוי האמהות והילדים מבית אשל הנצורה ערב מלחמת השחרור, אתר היוגבנט
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית בית אשל: שדה וקרב בערבות הנגב, באתר ynet, 11 בנובמבר 2005
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית דוד הכהן, חלקים מבית אשל נהרסו בגלל תחרות סוסים, באתר ynet, 19 באוקטובר 2004