צפניה בן כושי – הבדלי גרסאות
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==שמו ומוצאו== |
==שמו ומוצאו== |
||
השם צפניה הוא שם תאופורי שמשמעות צפן הוא מהשורש ש-מ-ר בתוספת מרכיב שם האלוהים. השם צפניהו נמצא על גבי חותם התקופת מלכי יהודה וב[[מכתבי יב]]. |
|||
יש הסוברים כי השם "כּוּשִׁי" בא בגלל צבע עורו ואין קשר לארץ המוצא כוש, זאת מפני ששמות אבותיו הנזכרים בפתיחה הם [[שם תאופורי|שמות תיאופוריים]] עבריים.{{הערה|[[שמואל אחיטוב]], '''מקרא לישראל: נחום, חבקוק, צפניה''', ירושלים, מאגנס, 2006, ע"מ 17.}} |
יש הסוברים כי השם "כּוּשִׁי" בא בגלל צבע עורו ואין קשר לארץ המוצא כוש, זאת מפני ששמות אבותיו הנזכרים בפתיחה הם [[שם תאופורי|שמות תיאופוריים]] עבריים.{{הערה|[[שמואל אחיטוב]], '''מקרא לישראל: נחום, חבקוק, צפניה''', ירושלים, מאגנס, 2006, ע"מ 17.}} |
||
גרסה מ־09:38, 24 בדצמבר 2016
.jpg)
צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי נביא שניבא בזמן המלך יאשיהו מלך יהודה.נביא שפנה לגולים בכתב ובעל פה. ספר צפניה קרוי על שמו ומספר על נבואותיו. צפניה הוא הנביא היחידי במקרא שייחוסו נזכר ארבעה דורות לפניו. צפניה מנבא את אחת מנבואות הזעם והתוכחה, ממהנוקשות אשר מופיעות במקרא. [1]
שמו ומוצאו
השם צפניה הוא שם תאופורי שמשמעות צפן הוא מהשורש ש-מ-ר בתוספת מרכיב שם האלוהים. השם צפניהו נמצא על גבי חותם התקופת מלכי יהודה ובמכתבי יב.
יש הסוברים כי השם "כּוּשִׁי" בא בגלל צבע עורו ואין קשר לארץ המוצא כוש, זאת מפני ששמות אבותיו הנזכרים בפתיחה הם שמות תיאופוריים עבריים.[2]
יש הסוברים כי סב-סבו של צפניה הוא חזקיהו מלך יהודה. הרד"ק אינו בטוח בזיהוי אך לשיטתו רשימת היחס נותנת חשיבות לייחוסו החשוב של צפניה: ”יש אומרים כי חזקיה זה חזקיה מלך יהודה ואפשר אלא שאין בזה ראיה אבל באמת גדולים היו אבותיו לפיכך נזכרו...ונבואתו היתה קודם ששבו יאשיהו ויהודה מרעתם”[3]
יש הטוענים שצפניה ניבא לפני הרפורמה שביצע יאשיהו. מנגד יש הסבורים שניבא אחרי התיקונים שביצע יאשיהו. לפי המסופר על החברה ביהודה באותם ימים בספר, ייתכן שצפניה ניבא לפני הרפורמה, שהתבצעה בשנה השמונה עשרה למלכותו של יאשיהו. חטאי אנשי יהודה שאותם מאשים צפניה כלומר עבודת האלילים, הייתה קיימת עוד בזמנו של מנשה מלך יהודה ונמשכה גם בתקופת אמון מלך יהודה. מעבר לכך צפניה על חורבן העיר הקרב ובא. אלו הטוענים שהנבואותיו וזמן פעולתו מאוחר יותר בזמן מלכות יהויקים. זאת ועוד גם ביטויים המופיעים בספר כמו "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (ספר צפניה, פרק ג', פסוק י"ג) מעידים על מצבו של העם ביהודה בזמן החורבן.[4]
הערות שוליים
- ^ ספר צפניה, פרק א', פסוקים ב'–ג' נבואה זו נאמרת לעם ואלה שכבר גלו חטאות מנשה.
- ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: נחום, חבקוק, צפניה, ירושלים, מאגנס, 2006, ע"מ 17.
- ^ בנימין לאו, שמונה נביאים בעבותות אהבה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2016, ע"מ 149.
- ^ זאב וייסמן, עולם התנ"ך: תרי עשר ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, ע"מ 119-118.