אלכסנדרה, נסיכת דנמרק – הבדלי גרסאות
מ מיזוג תבנית שושלת לתוך תבנית מנהיג1# |
|||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
|בן-זוג=[[אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת]] |
|בן-זוג=[[אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת]] |
||
|אתר אינטרנט= |
|אתר אינטרנט= |
||
|שושלת={{שושלת |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
}} |
|||
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג |
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג |
||
|שם התפקיד=מלכת הממלכה המאוחדת |
|שם התפקיד=מלכת הממלכה המאוחדת |
||
| שורה 39: | שורה 30: | ||
|תפקיד2= |
|תפקיד2= |
||
|תפקיד3= |
|תפקיד3= |
||
| ⚫ | |||
}} |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
'''אלכסנדרה, נסיכת דנמרק''' ('''Alexandra af Danmark''', {{כ}}[[1 בדצמבר]] [[1844]] - [[20 בנובמבר]] [[1925]]), מאוחר יותר '''המלכה אלכסנדרה''', הייתה בתו של [[כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק]] ואשתו של [[אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת]] וקיסר הודו. לפני עלייתו של בעלה לשלטון היא החזיקה בתואר [[נסיך וויילס|נסיכת וויילס]] מנישואיה לאדוארד בשנת [[1863]] ועד למותה של [[המלכה ויקטוריה]] בשנת [[1901]] (התקופה הארוכה ביותר בה הוחזק התואר). עם מות בעלה בשנת [[1910]] |
'''אלכסנדרה, נסיכת דנמרק''' ('''Alexandra af Danmark''', {{כ}}[[1 בדצמבר]] [[1844]] - [[20 בנובמבר]] [[1925]]), מאוחר יותר '''המלכה אלכסנדרה''', הייתה בתו של [[כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק]] ואשתו של [[אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת]] וקיסר הודו. לפני עלייתו של בעלה לשלטון היא החזיקה בתואר [[נסיך וויילס|נסיכת וויילס]] מנישואיה לאדוארד בשנת [[1863]] ועד למותה של [[המלכה ויקטוריה]] בשנת [[1901]] (התקופה הארוכה ביותר בה הוחזק התואר). עם מות בעלה בשנת [[1910]] |
||
היא הפכה [[המלכה האם|למלכה האם]], מתוקף היותה אמו של המלך [[ג'ורג' החמישי]]. |
היא הפכה [[המלכה האם|למלכה האם]], מתוקף היותה אמו של המלך [[ג'ורג' החמישי]]. |
||
גרסה מ־01:24, 5 בינואר 2017
תבנית:מנהיג1 אלכסנדרה, נסיכת דנמרק (Alexandra af Danmark, 1 בדצמבר 1844 - 20 בנובמבר 1925), מאוחר יותר המלכה אלכסנדרה, הייתה בתו של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק ואשתו של אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת וקיסר הודו. לפני עלייתו של בעלה לשלטון היא החזיקה בתואר נסיכת וויילס מנישואיה לאדוארד בשנת 1863 ועד למותה של המלכה ויקטוריה בשנת 1901 (התקופה הארוכה ביותר בה הוחזק התואר). עם מות בעלה בשנת 1910 היא הפכה למלכה האם, מתוקף היותה אמו של המלך ג'ורג' החמישי.
שנותיה הראשונות
אלכסנדרה קרולינה מארי שרלוט לואיז יוליה, נסיכת דנמרק, שכינוייה היה אליקס, נולדה בארמון אמליינבורג שבקופנהגן. אביה היה כריסטיאן, נסיך שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג ואמה הייתה לואיזה, נסיכת הסן-קאסל. למרות שהיא באה ממשפחת מלוכה ואבותיה כללו את המלכים ג'ורג' השני ופרדריק החמישי, משפחתה חיה חיים נורמלים יחסית ולא החזיקה בעושר רב. בילדותה נהג הסופר האנס כריסטיאן אנדרסן להגיע לביתם ולהקריא לילדים סיפורים לפני השינה.
בשנת 1848 נפטר המלך כריסטיאן השמיני, שהיה בן דודה של סבתה של אלכסנדרה, ובנו היחיד, פרדריק, עלה לשלטון. פרדריק, שעבר כבר שני נישואים כושלים ללא ילדים, נחשב לעקר, ואביה של אלכסנדרה, כריסטיאן, הפך למועמד העיקרי לתפקיד יורש העצר בשל העובדה שאשתו, לואיזה, הייתה אחייניתו של כריסטיאן השמיני.
בממלכה פרץ משבר ירושה, שכן מלך דנמרק מלך גם על מחוזות שלזוויג והולשטיין, בהם חוקי הירושה היו שונים. בהולשטיין היה קיים עדיין החוק הסאלי, שמנע ירושה דרך נשות המשפחה, אולם מניעה כזו לא הייתה בדנמרק. בעקבות המשבר מחוז הולשטיין, שהיה גרמני ברובו, הכריז על עצמאותו מדנמרק וקרא לעזרתה של פרוסיה. בשנת 1852 נפגשו נציגי המדינות האירופאיות הגדולות בלונדון על מנת לדון במשבר הירושה הדני. לבסוף הוחלט כי כריסטיאן, נסיך שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג יהפוך ליורשו של פרידריך בכל הממלכה. שאר הטוענים לכתר, שכללו את חמותו, גיסו ואשתו של כריסטיאן, ויתרו על תביעותיהם.
הנסיך כריסטיאן קיבל את התואר "נסיך דנמרק" והוא ומשפחתו עברו למעונם החדש, ארמון ברנסטורף. למרות שמעמדה של המשפחה עלה, לא הייתה עלייה בהכנסתם והם לא השתתפו בחיי החצר בקופנהגן, שכן הם סירבו להכיר באשתו השלישית של המלך פרידריך, לואיז רסמוסן, שהייתה פילגשו ולא הייתה ממשפחת אצולה. אלכסנדרה בילתה את נערותה בברנסטורף, שם לומדה אנגלית על ידי כומר אנגלי.
נישואים ומשפחה
ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, ובעלה הנסיך אלברט חיפשו בין כל נסיכות אירופה כלה מתאימה ליורש העצר, אלברט אדוארד, נסיך וויילס. לשם כך הם גייסו גם את עזרתה של בתם הבכורה, ויקטוריה, שהייתה כבר נשואה אז לפרידריך השלישי, קיסר גרמניה. לבסוף הם בחרו באלכסנדרה, למרות העובדה שהדנים היו מסוכסכים עם גרמניה לגבי מחוזות שלזוויג והולשטיין, ורוב קרוביה של המשפחה המלכותית הבריטית היו גרמנים.
ב-24 בספטמבר 1861 אחותו של נסיך וויילס, ויקטוריה, הכירה בינו לבין הנסיכה אלכסנדרה, אולם רק שנה לאחר מכן, אחרי מותו של הנסיך אלברט, הם התארסו רשמית, בביתו של דודו של אדוארד, לאופולד הראשון, מלך הבלגים. מספר חודשים לאחר מכן אליקס עזבה את דנמרק לבריטניה על גבי היאכטה המלכותית הבריטית, והזוג נישא ב-10 במרץ 1863 בטירת וינדזור.
בשנה שלאחר מכן אביה של אליקס עלה לכס המלוכה של דנמרק, אחיה גאורג הפך למלך היוונים, אחותה דאגמאר התארסה לניקולאי, יורש העצר הרוסי, והיא בעצמה ילדה את בנה הראשון, אלברט ויקטור.
לאלברט ואלכסנדרה נולדו שישה ילדים:
- אלברט ויקטור, דוכס קלרנס ואייבונדייל (1864-1892), נפטר בגיל 28, עוד בטרם עלו הוריו לכס המלכות.
- ג'ורג' החמישי (1865-1936), ירש את אביו ומלך במשך 26 שנה.
- לואיז, הנסיכה המלכותית (1867-1931), נישאה לאלכסנדר דאף, רוזן פייף.
- ויקטוריה, נסיכת הממלכה המאוחדת (1868-1935), לא נישאה מעולם ושימשה כבת לוויה להוריה.
- מוד, נסיכת הממלכה המאוחדת (1869-1938), נישאה להוקון השביעי, מלך נורווגיה.
- אלכסנדר ג'ון, נסיך הממלכה המאוחדת, נולד כפג ומת תוך יממה מלידתו.
אלכסנדרה הייתה אם מסורה ואהבה לטפל בילדיה. היא נהנתה מפעילויות חברתיות רבות, כמו ריקוד, החלקה על הקרח, רכיבה על סוסים ועוד. אפילו לאחר הולדת ילדה הראשון היא המשיכה בפעילויות האהובות עליה, מה שגרם לחיכוכים בינה לבין המלכה ויקטוריה, שהוחמרו על ידי העובדה שאלכסנדרה לא חיבבה גרמנים. כל ילדיה נולדו לפני הזמן, ובמהלך לידת בתה לואיז הייתה סכנה לחייה והיא נשארה עם צליעה למשך חייה. היא סבלה גם מהתחרשות שנגרמה על ידי מחלת טרשת האוזן, שהייתה תורשתית במשפחתה. התחרשותה גרמה לה לבודד את עצמה חברתית, והיא החלה לבלות כמעט את כל זמנה בבית עם ילדיה וחיות הבית האהובות שלה.
נסיכת וויילס
בשנת 1868 אדוארד ואלכסנדרה נסעו לסיור של שישה חודשים באוסטריה, מצרים ויוון, שכלל ביקור אצל אחיה של אלכסנדרה, גאורגיוס הראשון, מלך יוון. הזוג נסע גם לטורקיה ואליקס הייתה לאישה הראשונה שישבה לסעודה עם הסולטאן אבדילאזיז.
הזוג הפך את בית סנדרינגהאם, בית הכפר שלהם, למשכנם המועדף. נישואיהם היו מאושרים במובנים רבים, אולם אלברט אדוארד לא העניק לאשתו תשומת לב מספקת. הזוג התרחק אחד מהשני אך לאחר שאלברט כמעט ומת ממחלת הטיפוס בשנת 1871, הם התפייסו. יחסיהם עברו עליות ומורדות רבים, ולנסיך וויילס היו מאהבות רבות, אולם ככל הנראה אליקס הייתה מודעת לכך וקיבלה את המצב.
בשנת 1881 הזוג נסע לסנקט פטרבורג לאחר רציחתו של הצאר אלכסנדר השני, שהיה חמיה של אחותה של אלכסנדרה. בשל העובדה שהמלכה ויקטוריה פרשה מהחיים הציבוריים כמעט לגמרי לאחר מות בעלה הנסיכה אלכסנדרה השתתפה באירועי צדקה רבים בשמה.
מות בנה הבכור, אלברט ויקטור, בשנת 1892 פגע באלכסנדרה קשות, והיא ציוותה כי חדרו וכל רכושו ישארו בדיוק כפי שהשאיר אותם. בשנת 1894 מת גיסה, הצאר אלכסנדר השלישי, ואלכסנדרה תמכה באחותה האלמנה עד שהתגברה על אבלה.
המלכה אלכסנדרה
בתקופת כהונתה כמלכה מ-1901 ועד 1910, ולאחר מכן בתפקיד המלכה האם, אלכסנדרה הייתה אהובה על הציבור הבריטי. היא תיעבה את העם הגרמני בשל הסכסוך בינו לבין הדנים במאה ה-19, והתקשורת הגרמנית הכריזה כי היא ואחותה דאגמאר, הקיסרית הרוסית, הן הבסיס לרגשות האנטי-גרמניים בעולם. אלכסנדרה שנאה את אחיינה, וילהלם השני, וראתה בו אויבה.
בשנת 1907 אליקס ודאגמאר רכשו ביחד וילה צפונית לקופנהגן כבית נופש פרטי. בשנת 1910, במהלך ביקור בקורפו אצל אחיה המלך, היא קיבלה את הידיעה כי בעלה התמוטט בצרפת. המלכה מיהרה לחזור לבריטניה והגיעה בדיוק יום לפני מותו. לאחר מספר חודשים היא עזבה את ארמון בקינגהאם לבית מרלבורו, אבל עדיין המשיכה להחזיק בבית סנדרינגהאם. היא לא השתתפה בהכתרתו של בנה, ג'ורג' החמישי, בשל אבלה אך המשיכה להיות חלק מהחיים הציבוריים ותרמה זמן רב לגורמי צדקה רבים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה המלך ג'ורג' החמישי ציווה כי כל חברי מסדר הבירית שלחמו לצד גרמניה יגורשו מהמסדר, לכאורה בדרישתה של אמו. בשנת 1917 רבים מחברי המשפחה המלכותית הרוסית הוצאו להורג, אך דאגמאר הצליחה לברוח מרוסיה על גבי ספינת מלחמה בריטית, וחייתה עם אחותה בבריטניה במשך זמן מה.
המלכה אלכסנדרה נפטרה מהתקף לב ב-20 בנובמבר 1925 בביתה האהוב בסנדרינגהאם, ונקברה לצד בעלה בטירת וינדזור.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
| נסיכות ויילס | |
|---|---|
|