ברזל גולמי – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
==לקריאה נוספת== |
==לקריאה נוספת== |
||
* {{Cite book|title=A history of metallurgy|last=Tylecote|first=Ronald Frank|publisher=The Institute of Materials, London|year=|isbn=|location=|pages=}} |
* {{Cite book|title=A history of metallurgy|last=Tylecote|first=Ronald Frank|publisher=The Institute of Materials, London|year=|isbn=|location=|pages=}} |
||
==קישורים חיצוניים== |
|||
* |
|||
== הערות שוליים == |
== הערות שוליים == |
||
גרסה מ־18:59, 7 בינואר 2017
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
ברזל גולמי (באנגלית: Pig iron) הוא תוצר ביניים בתהליך ייצור מוצרי ברזל הנוצר מהתכת עפרת ברזל ויצירת מטילי ברזל גולמי שניתן לשנע. מטיל ברזל גולמי מכיל ריכוז גבוה של פחמן ומשמש כחומר גלם ליצירת חומרי ברזל מעובדים.[1] ברזל גולמי הוא הברזל המותך היוצא מתנור רם, כבשן גלילי גבוה שבו מטעינים עפרת ברזל, קוק ואבן גיר. פחם שימש בתהליך ייצור ברזל גולמי מימי יוון העתיקה ועד לאמצע שנות ה-30 של המאה ה-19, אולם קשה להשתמש בו כחומר דלק בתנור רם. השימוש באנתרציט (סוג של פחם) בתהליך ייצור ברזל גולמי פותח בו-זמנית בצרפת, פנסילבניה ו-ויילס תוך ניצול טכנולוגיית "אוויר חם" חדשה (Hot blast) במאה ה-19. השימוש באנתרציט פותח על רקע מחסור בחומרי דלק אחרים הדרושים לתהליך ייצור הברזל בכל אחת מן המדינות, לאחר שאזל העץ מיערות שהיו סמוכים למפעלי הברזל ושינוע עץ ממרחק היה קשה.
ברזל גולמי מכיל פחמן באחוזים גבוהים מאד יחסית, בדרך כלל 3.5-4.5% לצד צורן וסיגי פסולת אחרים הנמצאים בעפרה. תכולת חומרים אלה גורמים לברזל גולמי להיות פריך וחסר שימוש כחומר גלם ישיר לייצור מוצרי ברזל, זולת שימושים מוגבלים ביותר. הצורה המסורתית של התבניות המשמשות ליצירת מטילי ברזל גולמי הייתה מבנה של ענפים בחול, עם מטילים רבים בזוויות ישרות לתעלה ראשית, המזכירים בצורתם חזרזירים השוכבים ויונקים מעטיניה של חזירה. לאחר שהמתכת התקררה והתמצקה, שברו את המטילים הקטנים המחוברים לתעלה, ומכאן גם כינויו של ברזל גולמי באנגלית, Pig iron (ברזל חזיר). מטילי הברזל הגולמי מיועדים להתכה מחדש ומכאן גם שאין חשיבות לעובדה שהמטילים אינם אחידים בגודלם ומכילים כמות קטנה של חול.
היסטוריה
תהליך התכת ויציקת ברזל גולמי ומוצרי ברזל אחרים היה ידוע כבר למצרים הקדמונים וידע זה התפשט בהדרגה במזרח אגן הים התיכון והגיע ליוון העתיקה.[2] ברומא העתיקה ומאוחר יותר בתקופת הכליפים המוסלמים של ימי הביניים שוכללו שיטות התכת הברזל ויציקתו. עם התמוטטות האימפריה הרומית המערבית אבדו שיטות הייצור במערב אירופה ולא התגלו מחדש עד לשלהי ימי הביניים (1325-1500). מעבר המצב של ברזל בכבשן, מחומר מוצק לנוזל היה תופעה שנמנעו ממנה לאורך תקופה זו, מכיוון שתהליך הפחתת כמות הפחמן בברזל הגולמי והפיכתו לפלדה היה תהליך ארוך ומייגע בטכנולוגיה שהייתה ידועה בימי הביניים.
תהליך ייצור ברזל גולמי היה ידוע אף בתרבות הסינית בשלהי שושלת ג'ואו (שבאה לסופה במאה ה-3 לפני הספירה).[3]
שימושים
באופן מסורתי ברזל גולמי היה מעובד למוצר הנקרא ברזל חשיל בכבשן, ומאז שיטות הייצור המודרניות הוא מעובד לפלדה. בתהליכים אלה הברזל הגולמי מותך ומוזרם מעליו זרם אוויר חזק בשעה שהחומר מעורבב. תהליך זה גורם לסיגים (כמו צורן) לעבור תהליך של חימצון וליצירת תוצר ביניים נוסף הנקרא ברזל גולמי מזוקק.
ניתן להשתמש בברזל גולמי אף ליצירת מוצר הנקרא ברזל יצוק אפור. ברזל יצוק אפור נוצר מהתכת ברזל גולמי בצירוף פסולת פלדה וברזל, תוך הסרת מזהמים בלתי רצויים, הוספת מסגסגים ואיזון תכולת הפחמן בחומר. ברזל גולמי בעל ריכוזי פחמן מסויימים יכול לשמש להפקת ברזל רקיע(אנ') במידה והוא מכיל כמות נמוכה של מזהמים: צורן, מנגן, גופרית וזרחן.
שימושים מודרניים
עד לאחרונה ברזל גולמי היה נשפך ישירות מתחתית תנור רם דרך תעלה לתוך קרון משפכי ומועבר למפעל הפלדה במצב נוזלי. במצב זה ברזל גולמי מכונה בשם "מתכת חמה". המתכת החמה נשפכה לתוך כלי להפקת פלדה, המהווה חלק מכבשן קשת חשמלית, או כבשן חימום השראתי, או כבשן הזרמת חמצן בסיסי(אנ'), ובו מוציאים את הפחמן העודף מהתערובת ומבוצעת בקרה על הרכבה.
במפעלי פלדה מודרנייים ובמפעלי ייצור ברזל בתהליך חמצון-חיזור הברזל הגולמי המותך מוזרם ישירות לקערה לשימוש מיידי בכבשן הפקת פלדה או שיוצקים אותו למטילי ברזל גולמי לשימוש חוזר או מכירה למפעלי מתכות. מכונות מטילי ברזל מודרניות יוצרות מוטות ברזל גולמי שניתן לשבור למטילים קצרים במשקל 4-10 ק"ג.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Tylecote, Ronald Frank. A history of metallurgy. The Institute of Materials, London.
הערות שוליים
- ^ סמואל תומאס, מאמר היסטורי על הפקת ברזל גולמי (באנגלית), באתר www.thehopkinthomasproject.com
- ^ Waldbaum, Jane C., From Bronze to Iron, Åströms förlag כרך 54, 1978, עמ' 106
- ^ Donald B. Wagner, Iron and steel in ancient China, Brill, 1996