לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "ניקולא מלבראנש"

אין שינוי בגודל ,  לפני 4 שנים
אין תקציר עריכה
מלבראנש נולד ב[[פריז]]. אביו, ניקולא מלבראנש, היה אחד משריו של [[לואי השלושה עשר מלך צרפת]]. אמו, [[קתרין דה לוזון]], הייתה אחותו של ה[[משנה למלך]] צרפת החדשה ([[קנדה]] של היום). מלבראנש היה הצעיר מבין ילדיהם הרבים.
 
הוא סבל מחוליים רבים, ובכללם [[עמוד שדרה]] מעוות וחולשה של ה[[ריאות]]. את חינוכו היסודי קיבל בבית, בגלל מצב בריאותו הרעוע. בגיל שש עשרה החל ללמוד פילוסופיה בקולגבקולז' דה לה מרשה ולאחר שסיים מסלול זה למד [[תאולוגיה]] ב[[סורבון]]. כוונתו הייתה לבוא בנדרי ה[[כמורה]] אך נטייתו ה[[אקדמיה|אקדמית]] הביאה אותו לדחות תפקיד כנסייתי ב[[קתדרלת נוטרדאם (פריז)|קתדרלת נוטרדאם]] ולהצטרף, ב-[[1660]], ל[[המסדר האורטורית|מסדר האורטורי]] שחבריו אינם כבולים לנדרים כלשהם.
 
בתחילה הקדיש עצמו ללימוד ה[[היסטוריה]] הכנסייתית ולכתביהם של [[אוזביוס מקיסריה]], [[סוקרטס סכולסטיקוס]], [[סוזומן]] ו[[תאודורט]]. אולם בראשו לא הואילו העובדות ההיסטוריות להסתדר האחת עם השנייה. [[ריקרד סימון]] ניסה בלא הצלחה ללמדו [[עברית]] ולמשוך אותו לתחום ביקורת המקרא. ב-[[14 בספטמבר]] [[1664]] הוסמך מלבראנש לכמורה.