רכב לפינוי אשפה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־08:37, 2 בפברואר 2017

רכב לפינוי אשפה המכונה בשפת יום-יום כמשאית אשפה (עממי: אוטו זבל) הוא כלי רכב, בדרך כלל משאית, המשמש לאיסוף כמויות קטנות של פסולת ולפנותן למטמנות (מזבלות), אתרי מיחזור או מקומות אחרים לאיסוף ולריכוז פסולת, בין כתחנה האחרונה ובין לצורך המשך שינועה לאתר אחר. כלי רכב אלה בנויים באופן המאפשר להם לאסוף את הפסולת במהירות, בדרך כלל אגב דחיסתה או טחינתה במטרה לחסוך במקום ולהגדיל את קיבולת כלי הרכב, ולפרוק אותה ביעילות ובמהירות לאחר מכן. בנוסף לנהג, הרכב לרוב מתופעל על ידי צוות עובדים.

היסטוריה

כלי הרכב הראשונים לפינוי אשפה הופיעו זמן קצר לאחר המצאת המכונית והתפתחות המשאיות הראשונות. בתחילה נעשה שימוש במשאיות ללא כיסוי לתאי המטען שלהן, אולם עד מהרה הופיעו משאיות סגורות שנבנו בצורת מכל, ואשר מנעו את התפשטות ריח האשפה ואת זליגתה או העפתה מהרכב בזמן נסיעה.

בסוף שנות ה-20 הופיעו המתקנים הממוכנים הראשונים אשר אפשרו להרים את פחי האשפה לגובה מכל האשפה של כלי הרכב, מבלי שצוות העובדים יאלצו להניפם בכוח שריריהם בלבד. בשנת 1938 הומצא מתקן הידראולי לדחיסת האשפה, הראשון שהותקן בכלי הרכב והגדיל את קיבולת מטענן. ב-1955 יוצר כלי הרכב הראשון אשר אסף את האשפה מלפנים, שיטה שאיננה רווחת בישראל. מאז שופרו שיטות הרמת מכלי האשפה אל מכל האשפה בכלי הרכב ודחיסת הפסולת בתוכו, וכלי הרכב יוצרו בגדלים שונים כדי להעניק מענה מתאים לנפח האשפה ולתנאים העירוניים.

בסוף המאה ה-20 יוצרו כלי הרכב הראשונים אשר הופעלו על ידי נהג בלבד, וחסכו בכך את הצורך בהעסקת עובדי התברואה. כלי רכב אלה, הפועלים בברצלונה לדוגמה, אוספים את הפסולת מצידם הפונה אל המדרכה, והנהג מפעיל את מנגנון איסוף הפסולת באמצעות מצלמה ומסך המאפשרים לו לראות את הנעשה בצידו של הרכב. הבעיה העיקרית בשיטה זו היא שהיא מסוגלת לטפל באשפה רק בהתקיים התנאים להפעלתה, דהיינו שמכלי האשפה ממוקמים במקום נגיש זה לצד זה, מבלי שכלי רכב או עצמים אחרים מונעים את הצמדות המשאית אליהם. שיטה זו גם אינה מסוגלת להעניק מענה לפסולת שהצטברה מחוץ למכלי האשפה.

סוגים של כלי רכב לפינוי אשפה

כלי הרכב לפינוי האשפה עושים שימוש במספר שיטות:

כלי רכב המעמיסים את האשפה דרך פתח הקבוע בצידו האחורי של מכל האשפה בכלי הרכב, בין באמצעות מתקן הרמה הידראולי או בלעדיו.
כלי רכב המעמיסים את האשפה מלפנים - אלה מיועדים בעיקר לריקון מכלי אשפה גדולים במפעלי תעשייה ובבתי עסק. כלי הרכב מצויד במזלג הרמה המניף את מכל האשפה מעל לתא הנהג ומרוקן את תכולתו אל מכל האשפה מאחוריו.
כלי רכב המעמיסים את האשפה מהצד - פועלים בדומה לכלי רכב המעמיסים אותה מאחור.
משאיות המצוידות במנוף להעמסת אשפה חריגה בגודלה, לדוגמה פסולת מוצקה של גיזום ואריזות. תא המטען של כלי רכב אלה אינו מכוסה כדי לאפשר למנוף לרוקן את האשפה לתוכו.
משאיות העושות שימוש בצינור ומשאבה המאפשרים שאיבת אשפה המרוחקת מהמשאית.
משאיות לפינוי מכלי אשפה גדולים ("צפרדע"). משאיות אלה אינן מצוידות במכל משלהן, והן מעמיסות את המכל עצמו ומעבירות אותו לריקון תוכנו במקום אחר.
קקנוע - אופנוע המפנה צואת כלבים ממדרכות ערים

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רכב לפינוי אשפה בוויקישיתוף

אסי גל, ‏אנשי הפח, באתר ‏מאקו‏, 29 במרץ 2012
שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית טלי שמיר, זבל של חוקרת, באתר כלכליסט, 4 ביולי 2013

משאית לפינוי אשפה חריגה בגודלה באמצעות מנוף
משאית אשפה המצוידת בצינור ומשאבה
איסוף אשפה בברצלונה באמצעות רכב לפינוי אשפה המופעל על ידי נהג בלבד, ללא צורך בעובדי תברואה, תוך שהוא עושה שימוש במצלמה (ימין למעלה) המאפשרת לו להעמיס את האשפה מצידה של המשאית
משאית אשפה

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 כלי הרכב הראשונים לפינוי אשפה הופיעו זמן קצר לאחר המצאת המכונית והתפתחות המשאיות הראשונות. בתחילה נעשה שימוש במשאיות ללא כיסוי לתאי המטען שלהן, אולם עד מהרה הופיעו משאיות סגורות שנבנו בצורת מכל, ואשר מנעו את התפשטות ריח האשפה ואת זליגתה או העפתה מהרכב בזמן נסיעה.
-בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] הופיעו המתקנים הממוכנים הראשונים אשר אפשרו להרים את פחי האשפה לגובה מכל האשפה של כלי הרכב, מבלי שצוות העובדים יאלצו להניפם בכוח שריריהם בלבד. בשנת [[1938]] הומצא [[מדחס]] האשפה ה[[הידראוליקה|הידראולי]] הראשון שהותקן בכלי הרכב, ואשר הגדיל את קיבולת מטענן. ב-[[1955]] יוצר כלי הרכב הראשון אשר אסף את האשפה מלפנים, שיטה שאיננה רווחת ב[[ישראל]]. מאז שופרו שיטות הרמת מכלי האשפה אל מכל האשפה בכלי הרכב ודחיסת הפסולת בתוכו, וכלי הרכב יוצרו בגדלים שונים כדי להעניק מענה מתאים לנפח האשפה ולתנאים העירוניים.
+בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] הופיעו המתקנים הממוכנים הראשונים אשר אפשרו להרים את פחי האשפה לגובה מכל האשפה של כלי הרכב, מבלי שצוות העובדים יאלצו להניפם בכוח שריריהם בלבד. בשנת [[1938]] הומצא מתקן [[הידראוליקה|הידראולי]] לדחיסת  האשפה, הראשון שהותקן בכלי הרכב והגדיל את קיבולת מטענן. ב-[[1955]] יוצר כלי הרכב הראשון אשר אסף את האשפה מלפנים, שיטה שאיננה רווחת ב[[ישראל]]. מאז שופרו שיטות הרמת מכלי האשפה אל מכל האשפה בכלי הרכב ודחיסת הפסולת בתוכו, וכלי הרכב יוצרו בגדלים שונים כדי להעניק מענה מתאים לנפח האשפה ולתנאים העירוניים.
 בסוף [[המאה ה-20]] יוצרו כלי הרכב הראשונים אשר הופעלו על ידי נהג בלבד, וחסכו בכך את הצורך בהעסקת עובדי התברואה. כלי רכב אלה, הפועלים ב[[ברצלונה]] לדוגמה, אוספים את הפסולת מצידם הפונה אל המדרכה, והנהג מפעיל את מנגנון איסוף הפסולת באמצעות מצלמה ומסך המאפשרים לו לראות את הנעשה בצידו של הרכב. הבעיה העיקרית בשיטה זו היא שהיא מסוגלת לטפל באשפה רק בהתקיים התנאים להפעלתה, דהיינו שמכלי האשפה ממוקמים במקום נגיש זה לצד זה, מבלי שכלי רכב או עצמים אחרים מונעים את הצמדות המשאית אליהם. שיטה זו גם אינה מסוגלת להעניק מענה לפסולת שהצטברה מחוץ למכלי האשפה.