פרשת ארטן – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ עדכון URL בתבנית:הארץ (דיון) |
||
שורה 13: | שורה 13: | ||
הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]). |
הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]). |
||
לפי הערכות, הפרשה שימשה מקור השראה ל[[נובלה]] של [[ש"י עגנון]] "[[תהלה (נובלה)|תהִלה]]".{{הערה|{{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"| |
לפי הערכות, הפרשה שימשה מקור השראה ל[[נובלה]] של [[ש"י עגנון]] "[[תהלה (נובלה)|תהִלה]]".{{הערה|{{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"|1.891986|25 ביוני 2003}}.}} |
||
בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות ב[[פתח תקוה]] שהיו בבעלותו של [[אברהם ברוך ארטן]] (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ [[תרצ"ב]] ([[1932]]). |
בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות ב[[פתח תקוה]] שהיו בבעלותו של [[אברהם ברוך ארטן]] (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ [[תרצ"ב]] ([[1932]]). |
גרסה מ־06:03, 25 בפברואר 2017
פרשת אָרָטֶן (או מקרה אָרָטֶן; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת התנצרותה של נערה יהודייה ממשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור מהעיר קרקוב שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, שזיעזעה את הקהילה היהודית בתחילת המאה ה-20.
בשנת 1900 נחטפה מיכָלינה אָרָטֶן בת ה-13 (ילידת 1886), בתם הבכורה של צביה וישראל ארטן, מביתה ע"י המשרתת הפולניה ששירתה בביתם, והועברה למנזר פולני שם שהתה ומאוחר יותר התנצרה. ישנה גרסה לפיה הנערה ברחה מהבית מרצונה למען מאהב פולני.
האב ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר פרנץ יוזף בניסיון להיעזר בסמכותו, ללא הצלחה.
מנהלי המנזר השיאו אותה כבר בגיל שבע עשרה, ונולד לה בן. רק לאחר מכן הורשה האב ישראל להפגש עם ביתו.
הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה, והכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") הפך שם כללי לציון מקרים של בנות יהודיות הנחטפות מבית הוריהן או מתנצרות.[1] מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל החרדים.[2] הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "בית יעקב" בראשות שרה שנירר.
לקראת סוף חייה נפגש אחיה עם אחד מקרובי משפחתה של בעלה של מיכלינה, וכך נוצר קשר בין בינם, מיכלינה ביקרה בארץ, ולאחר מכאן קבעה את דירתה בארץ לי אחיה. אביה ישראל אראטן לא זכה לראותה חוזרת לחיק משפחתה. מיכלינה נפטרה בשנת 1969.
הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור באנגלית (Michalina: daughter of Israel, ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת 1989 יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, אביבה סרנה-סגל (ירושלים: ראובן מס).
לפי הערכות, הפרשה שימשה מקור השראה לנובלה של ש"י עגנון "תהִלה".[3]
בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות בפתח תקוה שהיו בבעלותו של אברהם ברוך ארטן (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ תרצ"ב (1932).
קישורים חיצוניים
סקירת הפרשה בעיתונות העברית של התקופה:
- בתפוצות ישראל, הצפירה, 15 בפברואר 1900
- בחוץ לארצנו, המליץ, 28 בפברואר 1900
- נפוּצות יהודה: קראקא; לבוב, המגיד, 1 במרץ 1900
- בחו"ל, הצפירה, 6 במרץ 1900
- בחוץ לארצנו, המליץ, 9 במרץ 1900
- נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 15 במרץ 1900
- זבדי, בחוץ לארצנו: מכתבים מווינא, המליץ, 26 באפריל 1900
- נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 3 במאי 1900
- על המצפה, קול מחזיקי הדת, 4 במאי 1900
- בחוץ לארצנו, המליץ, 6 במאי 1900
- בחוץ לארצנו: לבוב (גאליציא), המליץ, 14 במאי 1900
- חדשות בישראל, הצבי, 17 במאי 1900
- על המצפה, קול מחזיקי הדת, 18 במאי 1900
- מאיר הארטיגר, מכתבים מרומניא: קולודזובקא: מכתב ישראל אראטין, הצפירה, 7 ביוני 1900
- בחו"ל, הצפירה, 20 בספטמבר 1900: מכתב האם, צביה ארטן, שהתפרסם בעיתון הפולני "Słowo Polskie"
- בחוץ לארצנו, המליץ, 8 באפריל 1901
ובעיתונות היהודית הגרמנית:
- Der Fall Araten, Die Welt, 16 (19.4.1900), S. 6
- Vereinsnachrichten: Wien, Die Welt, 22 (1.6.1900), S. 11.
- Der Fall Araten, Die Welt, 23 (8.6.1900), S. 7-8.
- Wien, Im deutschen Reich, 10 (Oktober 1900), S. 542.
- Krakau, Die Welt, 40 (5.10.1900), S. 7. (מכתב האם צביה)
הערות שוליים
- ^ ראו נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 29 בנובמבר 1900.
- ^ ראו לדוגמה: שמעון מנחם לזר, יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות), המגיד, 1 במרץ 1900; משפט הילזנר, המגיד, 22 בנובמבר 1900.
- ^ רחל מנקין, בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", באתר הארץ, 25 ביוני 2003.