צבי זמיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־06:29, 2 במרץ 2017

צבי זמיר (במקור: זרז'בסקי; נולד ב-3 במרץ^[1]‏ 1925) הוא בכיר לשעבר במערכת הביטחון הישראלית, שכיהן כאלוף פיקוד הדרום בשנים 1962–1965 וכראש המוסד בשנים 1968–1974. מנכ"ל בתי זיקוק לנפט בשנים 1976–1990.

ילדות ונעורים

צבי זמיר נולד ב-1925 בלודז' שבפולין לשרה ושמואל משה זרז'בסקי, תעשיין טקסטיל. באותה שנה, בעקבות משבר כלכלי שפקד את פולין, עלתה המשפחה לארץ ישראל, וזמיר התחנך למעשה כיליד הארץ. המשפחה התגוררה בתל אביב, וזמיר למד בבית הספר לבנים "אחד העם"^[2]. לאחר מעבר דירה לרחוב בלפור יצר קשרים חברתיים עם חבורת "מגרש המשחקים". בהמשך, התגייס עם חבריה לפלמ"ח.

פעילות ביטחונית

הפלמ"ח

בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח ושירת בפלוגה ד'. בשנת 1944 השתתף בקורס מפקדי מחלקות, יחד עם עוזי נרקיס וחיים בר לב^[3]. לאחר הקורס מונה למפקד מחלקה באיילת השחר בפלוגה ט'. ב-1946 נאסר על ידי המשטרה הבריטית במהלך פעילות של הפלמ"ח בהעפלה, והוחזק במחנה המעצר בלטרון במשך שנה. לאחר שחרורו חזר לשורות הפלמ"ח והיה לסגן מפקד ומדריך של הגדוד השני. בתחילת מלחמת העצמאות הקים את הגדוד השישי של הפלמ"ח, שהיה אחראי על אבטחת השיירות לירושלים, ופיקד עליו^[4]. הוא פיקד על שיירת נבי דניאל שנסעה לגוש עציון וכשהשיירה הותקפה בדרכה חזרה לירושלים הורה לכל הנהגים המסוגלים לעשות זאת לחזור לגוש עציון והוא שב איתם תוך שהוא משאיר את הפיקוד על השיירה בידי אחד ממפקדי המחלקות. תחת פיקודו לחם הגדוד במבצע דני, מבצע ההר ומבצע חורב.

צה"ל

בשנת 1949 מונה לאחד המדריכים הראשונים בקורס מפקדי גדודים. בעקבות השתתפותו בניגוד לפקודות בכנס הפלמ"ח קיבל נזיפה חמורה מהרמטכ"ל יעקב דורי.^[5] שנה לאחר מכן קודם לתפקיד מדריך בקורס מתקדם לקצינים בכירים. בשנים 1951–1953 פיקד על חטיבת גבעתי. בשנת 1953 יצא לאנגליה לקורס לפיקוד גבוה של בית הספר לפיקוד ומטה של הצבא הבריטי (אנ') בקמברלי (אנ'), ועם חזרתו ב-1954 התמנה למפקד בית הספר של חיל הרגלים. ב-1956 נכנס למטכ"ל בתור מפקד בכיר בענף ההדרכה, ובמהלך מבצע קדש פיקד על חטיבת כרמלי. בשנת 1957 יצא לחופשת לימודים, למד גאוגרפיה והיסטוריה של המזרח התיכון ורכש תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1960 מונה לראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי^[6], ובאוקטובר 1961 הועלה לדרגת אלוף^[7]. בשנים 1962–1965 היה אלוף פיקוד הדרום^[8], בתקופה שנודעה בהסתננויות לצורכי גניבה והברחה^[9]. לאחר סיום תפקידו נשלח ביולי 1966 לממלכה המאוחדת וסקנדינביה כנספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון^[10], עד 1968.

"המוסד"

ב-1 בספטמבר 1968 החליף זמיר את מאיר עמית כראש "המוסד", ושימש בתפקיד זה עד לשנת 1974^[11]. אירועים עיקריים שהמוסד היה מעורב בהם והתרחשו במהלך שירותו של זמיר הם:

טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן: זמיר נכח במקום בעת הטבח, לאחר שיצא לשם בניסיון לסייע לגרמנים בהתמודדות עם המחבלים.
תחילתו של מבצע זעם האל לחיסולם של ראשי ארגון הטרור ספטמבר השחור, שהיו אחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן.
מבצע אביב נעורים נגד מפקדות אש"ף והפת"ח בביירות.
המשך טיפוח הקשרים עם הכורדים בעיראק. לצורך כך יצא זמיר לביקור בכורדיסטן אצל מוסטפא ברזאני^[12].
מלחמת יום הכיפורים (ראו הרחבה להלן).

זמיר ומלחמת יום הכיפורים

כ-40 שעות לפני פריצתה של מלחמת יום הכיפורים מסר מקור מודיעיני בכיר של "המוסד" (אשרף מרואן) למפעילו מידע מפורש על כוונת מצרים לצאת למלחמה. בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר, הגיעה למטה "המוסד" בקשתו של מרואן להיפגש עם ראש המוסד, לשם שיחה על מלחמה. במצב חוסר הוודאות בסוגיה זו שבו היה נתון צה"ל, היה זה מידע יקר מפז. צבי זמיר, בתוקף תפקידו כראש ה"מוסד", מסר מידע על פגישתו הצפויה ומטרתה לראש אמ"ן, אלי זעירא, ויצא ללונדון בבוקר יום שישי, 5 באוקטובר, שלוש שעות לאחר קבלת ההודעה, ושם נפגש עם מרואן. המפגש נקבע לשעה עשר בלילה (זמן לונדון), והשתתפו בו זמיר, מרואן, ומפעילו של מרואן. הפעם ציין מרואן במפורש את מועד פרוץ המלחמה - יום שבת (הוא יום הכיפורים), בשעת ערב (בפועל פרצה המלחמה בשעה 2 בצהריים), כלומר- פחות מיממה ממועד הפגישה. מפגש זה שכנע את זמיר כי פני מצרים וסוריה למלחמה. בשעה 4 לפנות בוקר, ביום הכיפורים, נמסרה התרעה חד-משמעית של זמיר - "היום תפרוץ מלחמה" לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולגורמים נוספים. במהלך המלחמה היה זמיר חבר בדרג הצבאי של קבינט המלחמה שבנתה גולדה מאיר עם פרוץ הקרבות, והשתתף באופן פעיל בישיבותיו היומיומיות, עד לסיום המלחמה. בעקבות הפרסומים בשנים האחרונות על היות המקור המודיעיני הבכיר של המוסד, אשרף מרואן, "סוכן כפול", הגיב זמיר בהודעה הבאה: "פורסמו הרבה סיפורים, ואין לי שום כוונה להתייחס אליהם". זמיר האשים את אלי זעירא בכשל המודיעיני לפני המלחמה, ובכנס של ראשי המודיעין אף טען כי "הפיקוד הבכיר ביותר של החיל (מודיעין) סגר עיניים והתעלם".

בשנת 2004 יצא זמיר בהאשמה חמורה לפיה חשף זעירא את זהותו של המקור הבכיר ביותר של ישראל במצרים, ובכך גרם נזק חמור ליכולתה של ישראל לגייס סוכנים (זמיר לא נקב בשם הסוכן, אך היה ברור שהוא רומז למרואן). את תלונתו העביר זמיר לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיפתח בחקירה בעניין זה. יחד אתו חתמו על התלונה שני קצינים בכירים, ששירתו באמ"ן תחת פיקודו של זעירא: עמוס גלבוע ויוסף לנגוצקי. את החקירה ביקשו "לצורך הפקת לקחים ומסקנות למניעת גילויים מעין אלה בעתיד". בתגובה, הגיש ב-19 באפריל 2005 זעירא תביעת דיבה^[13] לבית המשפט בתל אביב נגד זמיר. השופט בדימוס תיאודור אור, שמונה לבורר בסוגיה זו, קיבל בשנת 2007 את גרסתו של זמיר^[14] ביולי 2012 החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגד זעירא, וזמיר מתח ביקורת פומבית על החלטה זו.

פעילות אזרחית

בסוף שנת 1974 התמנה זמיר ליו"ר מועצת המנהלים של סולל בונה^[15]. בינואר 1975 קיבל לידיו את סמכויות מנכ"ל סולל בונה שיצא לחופשה בעקבות העלאת חשדות נגדו^[16]. באוגוסט 1975 ביקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל^[17] אך הדבר נסחב עד שבדצמבר 1975, למרות שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שהמנכ"ל לא יועמד לדין, התפטר המנכ"ל צבי רכטר. במהלך כהונתו בסולל בונה ניסה זמיר להתאים את החברה לתנאי תחרות אל מול ההאטה בענף הבנייה^[18] וסיכם את 1975 כשנה טובה מבחינה כלכלית לסולל בונה^[19]. באותה תקופה היה לזמיר ויכוח עם מנכ"ל בנק הפועלים, יעקב לוינסון, שממנו דרש לתת יותר אשראי לסולל בונה^[20]. בינואר 1976 התפטר מתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של סולל בונה תוך שהוא משמיע דברי ביקורת חריפים על סדרי המינהל במשק ההסתדרותי^[21] ועל כפיפות של החברות ההסתדרותיות לבנק הפועלים^[22].

בשנים 1976–1990 שימש זמיר מנכ"ל של בתי זיקוק לנפט. בנוסף הוא נתמנה במרץ 1977 ליו"ר מועצת המנהלים של המכון למחקרי נפט וגיאופיזיקה^[23]. בשנים 1991-2000 היה יו"ר המכון הישראלי לנפט ואנרגיה^[24].

משמש כדירקטור במספר חברות פרטיות וציבוריות.

פעילות ציבורית

ביולי 1977 נתמנה לחבר במועצת העיתונות^[25]. ב-1987 היה חבר בוועדה לברור שיטת העבודה של השב"כ. ב-1990, בעקבות אירועי אוקטובר בהר הבית, מונה זמיר על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר לראשות "ועדת זמיר". תפקיד הוועדה היה לבדוק את השתלשלות האירועים בהר הבית, את הגורמים להם ואת פעילות כוחות הביטחון. מסקנותיה העיקריות של הוועדה מתחו ביקורת חריפה על הפיקוד הבכיר של המשטרה, והטילו את האחריות לאירועים על הצד הערבי ומנהיגיו. ב-1995 מונה זמיר כחבר בוועדת שמגר, ועדת החקירה הממלכתית לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

פעילות פוליטית

ביוני 1976 הצטרף למועצה הציבורית לגביית מס אמת^[26]. בשנת 1977 חבר לקבוצה בהנהגתו של האלוף במילואים מאיר עמית שהצטרפה לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש)^[27] והיה לבעל עמדות יחסית ניציות בקבוצה^[28]. זמיר נבחר למועצה בת 120 החברים של ד"ש, אולם לאחר שנה לא הצליח להיבחר מחדש בסניף תל אביב^[29]. בתחילת 1980 תמך זמיר בשיבת הקבוצה למפלגת העבודה^[30].

בשנים 1994–1995 היה ממקימי תנועת הדרך השלישית, אך פרש ממנה עם הפיכתה למפלגה. נמנה עם החותמים על מכתב האלופים בעד תוכנית ההתנתקות ב-2004.

פעילות אחרת

בתוקף היותו חבר בוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית, השתתף זמיר בעתירה של הוועד לבג"ץ להפסיק מיד את עבודות הווקף במקום. זמיר גם כיהן בתפקיד יו"ר המועצה הציבורית של תיאטרון גשר וחבר הנהלתה.

ב-2011 ראה אור ספרו האוטוביוגרפי "בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר.

זמיר חי בתל אביב, נשוי ואב לשלושה. בתו היא הסופרת מיכל זמיר, הידועה ביצירותיה העוסקות באירוטיקה ונשיות. בנו, דניאל זמיר, הוא פרופסור מן המניין בפקולטה לחקלאות ברחובות.

לקריאה נוספת

צבי זמיר, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011.
אורי מילשטיין, "תולדות מלחמת העצמאות", כרך ד', הוצאת זמורה-ביתן.
יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012.

קישורים חיצוניים

צבי זמיר באתר המוסד
אלוף זמיר פרש מתפקידו כראש המוסד למודיעין, מעריב, 2 בספטמבר 1974
יוסי מלמן, גולדה לא נתנה הוראה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2006.
אורי דרומי, ‏המוסד נגד אמ"ן, מערכות 440, ינואר 2012 .
אורי בר יוסף, בעיניים פקוחות, באתר הארץ, 09.11.2011.
ראובן פדהצור, עת הזמיר הגיע, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2011 - ביקורת על הספר "בעיניים פקוחות".
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית שרה ליבוביץ-דר, גניזת תיק זעירא: צבי זמיר רותח על ההחלטה, באתר nrg‏, 13 ביולי 2012.
‫ צבי זמיר, להיצמד לאמת, באתר הארץ, 14 באפריל 2013‬.
על עדותו של צבי זמיר בוועדת אגרנט, באתר וואלה
עדותו של צבי זמיר בוועדת אגרנט, באתר האינטרנט של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון: בישיבה ב-29 בנובמבר 1973, בישיבה ב-11 בדצמבר 1973, בישיבה ב-12 בדצמבר 1973.
צבי זמיר, באתר הפלמ"ח
"צבי זמיר חוגג 90", לוג "מאוצרות ארכיון צה"ל ומעהב"ט
ארבעים שנים למלחמת יום הכיפורים, הרצאה של צבי זמיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, 6 באוקטובר 2013

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

^ J. Ben Hirsh, "Brigadier Zvi Zamir," Jewish General Officers: A Biographical Dictionary, vol. 1, East Bentleigh, Melbourne: Victorian Branch, Military Historical Society of Australia, 1967, p. 45.
^ תקוה ויינשטוק, "אחד העם" – בן 50, מעריב, 19 במרץ 1964.
^ אלוף עוזי נרקיס, דבר, 7 ביולי 1967.
^ צבי זמיר - לדרגת אלוף, דבר, 30 באוקטובר 1961; המשך.
^ פרוטוקול הדיון המשפטי, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
^ משימות הבקעה והגנה בתרגילים משולבים, מעריב, 24 באפריל 1960.
^ דרגת אלוף לצבי זמיר, מעריב, 29 באוקטובר 1961.
^ אורי דן, אלוף זמיר - אלוף פיקוד הדרום, מעריב, 7 במאי 1962.
^ אורי דן, אריק והמצרים, מעריב, 26 בדצמבר 1969.
^ אלוף צבי זמיר נספח צה"ל בבריטניה וסקנדינוויה, דבר, 26 ביוני 1966.
^ חילופים בראשות המוסד למודיעין, דבר, 2 בספטמבר 1974.
^ ישראל לנדרס, האלוף צבי זמיר ביקר אצל בראזאני, דבר, 19 בספטמבר 1972.
^ יוסי מלמן, אלי זעירא הגיש תביעת דיבה נגד צבי זמיר, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2004.
^ יוסי מלמן, הבורר: חשש כבד שראש אמ"ן לשעבר זעירא תיאם עדויות לקראת הדיונים בפרשת "הסוכן הכפול", באתר הארץ, 12 ביוני 2007.
^ דוד ליפקין, צ. זמיר מוצע כיו"ר דירקטוריון סו"ב, דבר, 4 בדצמבר 1974
^ סמכויות מנכ"ל סו"ב לידי זמיר, דבר, 26 בינואר 1975.
^ דוד ליפקין, זמיר מבקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל בפועל של סולל בונה, דבר, 31 באוגוסט 1975.
^ תביעה לחבה"ע למסור כל עבודות הבנייה לסולל בונה, דבר, 19 במרץ 1975; סו"ב תגביר ניידות עובדים ומנהלים, דבר, 8 ביולי 1975; סולל בונה נערכת להאטה נוספת בבנייה, דבר, 10 בנובמבר 1975.
^ זמיר: שנה טובה מבחינה כלכלית לסו"ב, דבר, 17 בדצמבר 1975.
^ לוי יצחק הירושלמי, כרטיס האשראי של יעקב לוינסון, דבר, 16 בפברואר 1979.
^ תובעים דיון בחברת העובדים ובדברי זמיר, דבר, 19 בינואר 1976.
^ רזי גוטרמן, כך השתלט בנק הפועלים על חברת העובדים, מעריב, 19 במרץ 1984.
^ מינויים במשק הנפט, דבר, 9 במרץ 1977.
^ דוד חיון, ‏יאיר רותם - יו"ר המכון לנפט ואנרגיה; מחליף את צבי זמיר, באתר גלובס, 16 בפברואר 2000.
^ אנשי ציבור חדשים במועצת העיתונות, דבר, 17 ביולי 1977.
^ המועצה הציבורית לגביית מס אמת, דבר, 17 ביוני 1976.
^ א. כנרתי, עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש, דבר, 1 בפברואר 1977.
^ אריה ארד, עמית: הגזמה בתיאור החיכוכים בתנועה הדימוקראטית לשינוי, דבר, 13 במרץ 1977.
^ א. כינרתי, ירידה לקבוצת עמית, התחזקות ידין-תמיר, שינוי ללא שינוי, דבר, 30 ביוני 1978.
^ קבוצת עמית גולומב נגד מפלגת מרכז, דבר, 22 באפריל 1980.

[1] J. Ben Hirsh, "Brigadier Zvi Zamir," Jewish General Officers: A Biographical Dictionary, vol. 1, East Bentleigh, Melbourne: Victorian Branch, Military Historical Society of Australia, 1967, p. 45.

[2] תקוה ויינשטוק, "אחד העם" – בן 50, מעריב, 19 במרץ 1964.

[3] אלוף עוזי נרקיס, דבר, 7 ביולי 1967.

[4] צבי זמיר - לדרגת אלוף, דבר, 30 באוקטובר 1961; המשך.

[5] פרוטוקול הדיון המשפטי, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

[6] משימות הבקעה והגנה בתרגילים משולבים, מעריב, 24 באפריל 1960.

[7] דרגת אלוף לצבי זמיר, מעריב, 29 באוקטובר 1961.

[8] אורי דן, אלוף זמיר - אלוף פיקוד הדרום, מעריב, 7 במאי 1962.

[9] אורי דן, אריק והמצרים, מעריב, 26 בדצמבר 1969.

[10] אלוף צבי זמיר נספח צה"ל בבריטניה וסקנדינוויה, דבר, 26 ביוני 1966.

[11] חילופים בראשות המוסד למודיעין, דבר, 2 בספטמבר 1974.

[12] ישראל לנדרס, האלוף צבי זמיר ביקר אצל בראזאני, דבר, 19 בספטמבר 1972.

[13] יוסי מלמן, אלי זעירא הגיש תביעת דיבה נגד צבי זמיר, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2004.

[14] יוסי מלמן, הבורר: חשש כבד שראש אמ"ן לשעבר זעירא תיאם עדויות לקראת הדיונים בפרשת "הסוכן הכפול", באתר הארץ, 12 ביוני 2007.

[15] דוד ליפקין, צ. זמיר מוצע כיו"ר דירקטוריון סו"ב, דבר, 4 בדצמבר 1974

[16] סמכויות מנכ"ל סו"ב לידי זמיר, דבר, 26 בינואר 1975.

[17] דוד ליפקין, זמיר מבקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל בפועל של סולל בונה, דבר, 31 באוגוסט 1975.

[18] תביעה לחבה"ע למסור כל עבודות הבנייה לסולל בונה, דבר, 19 במרץ 1975; סו"ב תגביר ניידות עובדים ומנהלים, דבר, 8 ביולי 1975; סולל בונה נערכת להאטה נוספת בבנייה, דבר, 10 בנובמבר 1975.

[19] זמיר: שנה טובה מבחינה כלכלית לסו"ב, דבר, 17 בדצמבר 1975.

[20] לוי יצחק הירושלמי, כרטיס האשראי של יעקב לוינסון, דבר, 16 בפברואר 1979.

[21] תובעים דיון בחברת העובדים ובדברי זמיר, דבר, 19 בינואר 1976.

[22] רזי גוטרמן, כך השתלט בנק הפועלים על חברת העובדים, מעריב, 19 במרץ 1984.

[23] מינויים במשק הנפט, דבר, 9 במרץ 1977.

[24] דוד חיון, ‏יאיר רותם - יו"ר המכון לנפט ואנרגיה; מחליף את צבי זמיר, באתר גלובס, 16 בפברואר 2000.

[25] אנשי ציבור חדשים במועצת העיתונות, דבר, 17 ביולי 1977.

[26] המועצה הציבורית לגביית מס אמת, דבר, 17 ביוני 1976.

[27] א. כנרתי, עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש, דבר, 1 בפברואר 1977.

[28] אריה ארד, עמית: הגזמה בתיאור החיכוכים בתנועה הדימוקראטית לשינוי, דבר, 13 במרץ 1977.

[29] א. כינרתי, ירידה לקבוצת עמית, התחזקות ידין-תמיר, שינוי ללא שינוי, דבר, 30 ביוני 1978.

[30] קבוצת עמית גולומב נגד מפלגת מרכז, דבר, 22 באפריל 1980.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

@@ שורה 39: / שורה 39: @@
 ===צה"ל===
-בשנת [[1949]] מונה לאחד המדריכים הראשונים ב[[קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים|קורס מפקדי גדודים]]. בעקבות השתתפותו בניגוד לפקודות בכנס הפלמ"ח קיבל נזיפה חמורה מהרמטכ"ל [[יעקב דורי]].{{הערה|[http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%20%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%9E%D7%97/007.jpg פרוטוקול הדיון המשפטי], באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון}} שנה לאחר מכן קודם לתפקיד מדריך בקורס מתקדם לקצינים בכירים. בשנים [[1951]]–[[1953]] פיקד על [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]]. בשנת 1953 יצא ל[[אנגליה]] לקורס לפיקוד גבוה של בית הספר לפיקוד ומטה של [[הצבא הבריטי]] {{אנ|Staff College, Camberley}} ב[[קמברלי]] {{אנ|Camberley}}, ועם חזרתו ב-[[1954]] התמנה למפקד בית הספר של [[חיל הרגלים הישראלי|חיל הרגלים]]. ב-[[1956]] נכנס ל[[מטכ"ל]] בתור מפקד בכיר בענף ההדרכה, ובמהלך [[מבצע קדש]] פיקד על [[חטיבת כרמלי]]. בשנת [[1957]] יצא לחופשת לימודים, למד גאוגרפיה ו[[היסטוריה של המזרח התיכון]] ורכש תואר ראשון במדעי הרוח ב{{ה|אוניברסיטה העברית בירושלים}}. בשנת [[1960]] מונה לראש [[מחלקת ההדרכה]] ב[[אגף המטה הכללי]]{{הערה|{{מעריב||משימות הבקעה והגנה בתרגילים משולבים|1960/04/24|01100}}.}}, ובאוקטובר [[1961]] הועלה לדרגת אלוף{{הערה|{{מעריב||דרגת אלוף לצבי זמיר|1961/10/29|00103}}.}}. בשנים [[1962]]–[[1965]] היה [[אלוף פיקוד הדרום]]{{הערה|{{מעריב|אורי דן|אלוף זמיר - אלוף פיקוד הדרום|1962/05/07|00102}}.}}, בתקופה שנודעה בהסתננויות לצורכי גניבה והברחה{{הערה|{{מעריב|אורי דן|אריק והמצרים|1969/12/26|05000}}.}}. לאחר סיום תפקידו נשלח ביולי [[1966]] ל{{ה|ממלכה המאוחדת}} ו[[סקנדינביה]] כ[[נספח צה"ל]] וראש משלחת [[משרד הביטחון]]{{הערה|{{דבר||אלוף צבי זמיר נספח צה"ל בבריטניה וסקנדינוויה|1966/06/26|00213}}.}}, עד [[1968]].
+בשנת [[1949]] מונה לאחד המדריכים הראשונים ב[[קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים|קורס מפקדי גדודים]]. בעקבות השתתפותו בניגוד לפקודות בכנס הפלמ"ח קיבל נזיפה חמורה מהרמטכ"ל [[יעקב דורי]].{{הערה|[http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%20%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%9E%D7%97/007.jpg פרוטוקול הדיון המשפטי], באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון}} שנה לאחר מכן קודם לתפקיד מדריך בקורס מתקדם לקצינים בכירים. בשנים [[1951]]–[[1953]] פיקד על [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]]. בשנת 1953 יצא ל[[אנגליה]] לקורס לפיקוד גבוה של בית הספר לפיקוד ומטה של [[הצבא הבריטי]] {{אנ|Staff College, Camberley}} ב[[קמברלי]] {{אנ|Camberley}}, ועם חזרתו ב-[[1954]] התמנה למפקד בית הספר של [[חיל הרגלים הישראלי|חיל הרגלים]]. ב-[[1956]] נכנס ל[[מטכ"ל]] בתור מפקד בכיר בענף ההדרכה, ובמהלך [[מבצע קדש]] פיקד על [[חטיבת כרמלי]]. בשנת [[1957]] יצא לחופשת לימודים, למד גאוגרפיה ו[[היסטוריה של המזרח התיכון]] ורכש תואר ראשון במדעי הרוח ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]. בשנת [[1960]] מונה לראש [[מחלקת ההדרכה]] ב[[אגף המטה הכללי]]{{הערה|{{מעריב||משימות הבקעה והגנה בתרגילים משולבים|1960/04/24|01100}}.}}, ובאוקטובר [[1961]] הועלה לדרגת אלוף{{הערה|{{מעריב||דרגת אלוף לצבי זמיר|1961/10/29|00103}}.}}. בשנים [[1962]]–[[1965]] היה [[אלוף פיקוד הדרום]]{{הערה|{{מעריב|אורי דן|אלוף זמיר - אלוף פיקוד הדרום|1962/05/07|00102}}.}}, בתקופה שנודעה בהסתננויות לצורכי גניבה והברחה{{הערה|{{מעריב|אורי דן|אריק והמצרים|1969/12/26|05000}}.}}. לאחר סיום תפקידו נשלח ביולי [[1966]] ל[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]] ו[[סקנדינביה]] כ[[נספח צה"ל]] וראש משלחת [[משרד הביטחון]]{{הערה|{{דבר||אלוף צבי זמיר נספח צה"ל בבריטניה וסקנדינוויה|1966/06/26|00213}}.}}, עד [[1968]].
 ==="המוסד"===
@@ שורה 65: / שורה 65: @@
 ===פעילות פוליטית===
-ביוני [[1976]] הצטרף למועצה הציבורית לגביית מס אמת{{הערה|{{דבר||המועצה הציבורית לגביית מס אמת|1976/06/17|00305}}.}}. בשנת [[1977]] חבר לקבוצה בהנהגתו של האלוף במילואים [[מאיר עמית]] שהצטרפה ל{{ה|תנועה הדמוקרטית לשינוי}} (ד"ש){{הערה|{{דבר|א. כנרתי|עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש|1977/02/01|00121}}.}} והיה לבעל עמדות יחסית ניציות בקבוצה{{הערה|{{דבר|אריה ארד|עמית: הגזמה בתיאור החיכוכים בתנועה הדימוקראטית לשינוי|1977/03/13|01411}}.}}. זמיר נבחר למועצה בת 120 החברים של ד"ש, אולם לאחר שנה לא הצליח להיבחר מחדש בסניף [[תל אביב]]{{הערה|{{דבר|א. כינרתי|ירידה לקבוצת עמית, התחזקות ידין-תמיר, שינוי ללא שינוי|1978/06/30|00201}}.}}. בתחילת 1980 תמך זמיר בשיבת הקבוצה ל[[מפלגת העבודה]]{{הערה|{{דבר||קבוצת עמית גולומב נגד מפלגת מרכז|1980/04/22|00305}}.}}.
+ביוני [[1976]] הצטרף למועצה הציבורית לגביית מס אמת{{הערה|{{דבר||המועצה הציבורית לגביית מס אמת|1976/06/17|00305}}.}}. בשנת [[1977]] חבר לקבוצה בהנהגתו של האלוף במילואים [[מאיר עמית]] שהצטרפה ל[[התנועה הדמוקרטית לשינוי|תנועה הדמוקרטית לשינוי]] (ד"ש){{הערה|{{דבר|א. כנרתי|עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש|1977/02/01|00121}}.}} והיה לבעל עמדות יחסית ניציות בקבוצה{{הערה|{{דבר|אריה ארד|עמית: הגזמה בתיאור החיכוכים בתנועה הדימוקראטית לשינוי|1977/03/13|01411}}.}}. זמיר נבחר למועצה בת 120 החברים של ד"ש, אולם לאחר שנה לא הצליח להיבחר מחדש בסניף [[תל אביב]]{{הערה|{{דבר|א. כינרתי|ירידה לקבוצת עמית, התחזקות ידין-תמיר, שינוי ללא שינוי|1978/06/30|00201}}.}}. בתחילת 1980 תמך זמיר בשיבת הקבוצה ל[[מפלגת העבודה]]{{הערה|{{דבר||קבוצת עמית גולומב נגד מפלגת מרכז|1980/04/22|00305}}.}}.
 בשנים [[1994]]–[[1995]] היה ממקימי תנועת [[הדרך השלישית]], אך פרש ממנה עם הפיכתה למפלגה. נמנה עם החותמים על מכתב האלופים בעד [[תוכנית ההתנתקות]] ב-[[2004]].
@@ שורה 74: / שורה 74: @@
 ב-[[2011]] ראה אור ספרו ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] "בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?", בהוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר]].
-זמיר חי ב[[תל אביב]], נשוי ואב לשלושה. בתו היא הסופרת [[מיכל זמיר]], הידועה ביצירותיה העוסקות ב[[אירוטיקה]] ונשיות. בנו, דניאל זמיר, הוא [[פרופסור מן המניין]] ב{{ה|פקולטה לחקלאות ברחובות}}.
+זמיר חי ב[[תל אביב]], נשוי ואב לשלושה. בתו היא הסופרת [[מיכל זמיר]], הידועה ביצירותיה העוסקות ב[[אירוטיקה]] ונשיות. בנו, דניאל זמיר, הוא [[פרופסור מן המניין]] ב[[הפקולטה לחקלאות ברחובות|פקולטה לחקלאות ברחובות]].
 ==לקריאה נוספת==