ערן מינהר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Tsadock (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
Tsadock (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 1: שורה 1:
{{db-author}}
subst:afd
'''ערן מינהר''' (נולד ב־[[27 בספטמבר]] [[1977]]) הוא כותב ומשורר ישראלי. עבד כעיתונאי שנים רבות ושימש, בין היתר, כעורך "[[זמן חיפה]]" ו"[[זמן קריות]]", מקומוני "[[מעריב]]" בצפון, עורך משנה, עורך מגזין, עורך תרבות, כתב תרבות ופובליציסט בנושאי תרבות ב[[חיפה]]. פירסם עשרות רבות של מאמרי ביקורת (2006-1999).
'''ערן מינהר''' (נולד ב־[[27 בספטמבר]] [[1977]]) הוא כותב ומשורר ישראלי. עבד כעיתונאי שנים רבות ושימש, בין היתר, כעורך "[[זמן חיפה]]" ו"[[זמן קריות]]", מקומוני "[[מעריב]]" בצפון, עורך משנה, עורך מגזין, עורך תרבות, כתב תרבות ופובליציסט בנושאי תרבות ב[[חיפה]]. פירסם עשרות רבות של מאמרי ביקורת (2006-1999).



גרסה מ־09:29, 21 במרץ 2017

תבנית:Db-author ערן מינהר (נולד ב־27 בספטמבר 1977) הוא כותב ומשורר ישראלי. עבד כעיתונאי שנים רבות ושימש, בין היתר, כעורך "זמן חיפה" ו"זמן קריות", מקומוני "מעריב" בצפון, עורך משנה, עורך מגזין, עורך תרבות, כתב תרבות ופובליציסט בנושאי תרבות בחיפה. פירסם עשרות רבות של מאמרי ביקורת (2006-1999).

מאוחר יותר שימש כמרצה במכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית וכקופירייטר במשרדי פרסום.

משמש כרעיונאי ותסריטאי במשרד הפרסום "לם מרגלית-שפי" הגדול בצפון, יוצר פורמטים לסדרות טלוויזיה ומרצה בנושאי תקשורת, כתיבה, פרסום ושיווק.

פירסם את טרילוגיית ספרי השירה ״נקודות | קווים | כתמים״, המורכבת משלושה ספרי שירה ואיור דיגיטליים "נקודות", ״קווים״ ו״כתמים״, ואת הספר ״רחל ולאה״.

עיתונות

בפברואר 1999 הצטרף ל"מעריב" והחל לשמש כעורך לשוני במקומון "בעיר חיפה" מרשת המקומונים החדשה והצעירה של "מעריב". ערך את מדור האירועים ולאחר מכן את מדור התרבות בעיתונים "בעיר חיפה" ו"זמן קריות". ייסד וערך את "פארטי Time" המיתולוגי, המדור הראשון בזירת העיתונות המקומית בחיפה והצפון שעסק בסיקור סצינת המועדונים והבילוי. ערך את מדור המגזין ושימש כסגן עורך ועורך גרפי. במסגרת עבודתו סיקר את תחומי האמנות, התרבות והבילוי במטרופולין חיפה ופירסם עשרות טורי דעה בנושאי תרבות, אמנות, בילוי ופנאי.

משנת 2004 שימש כעורך המקומונים "זמן חיפה" ו"זמן קריות".

פרסום

בשנת 2010 הצטרף למשרד הפרסום הוותיק ביותר בישראל והגדול ביותר בחיפה, "פרסום שפי", כרעיונאי, כותב תסריטים ותוכן ומנהל מחלקת האינטראקטיב של המשרד.

בין השאר יזם קמפיינים פרסומיים והיה אחראי על שורה של מהלכים פרסומיים ושיווקיים. בין לקוחות המשרד: טבסקו, צים, המרכז הרפואי בני ציון, עיריית חיפה, עיריית רעננה, הגנים הבהאים, תיאטרון חיפה ועוד.

ב־2014 התאחד פרסום "שפי" עם משרד הפרסום "לם-מרגלית", אז החל לעבוד כאסטרטג וקופירייטר בכיר במשרד הפרסום החדש, "לם מרגלית-שפי".

כיום מנהל את "רווח כפול", המציעה שירותי תוכן, ומעביר הרצאות וקורסים בתחומי הפרסום והתקשורת. יוצר פורמטים לסדרות טלוויזיה ועובד על ספר שירה שלישי ועל נובלה.

יצירתו

יצירתו שופעת ומגוונת, והיא כוללת ספקטרום רחב של דיסציפלינות מעולם הכתיבה, החל משירה מודרנית, דרך פואמות אהבה, סיפורים קצרים והגיגים ועד רומנים אינטרנטיים ופרוזה - לצד רישומים וציורים אימפרסיוניסטים. ספרו הראשון "נקודות" מלווה ברישומי דיו פרי עטו.

דרכו היצירתית הבוגרת החלה בסוף שנות ה־90 של המאה ה־20, אז החל בכתיבה בז'אנר הסיפור הקצר, בעיקר סיפורים ללא פואנטה. במקביל החל לכתוב שירה מודרנית, המאופיינת בשבירת המוסכמות הקלאסיות של השירה. אחד השירים הראשונים שלו, "ניתוח שבר", מופיע כפואמה בספר "נקודות".

חיבוריו הפרוזאיים עמוסים בתיאורים ארוכים וסבוכים, הפורטים תהליכים יום־יומיים לאינספור פעולות המתוארות באריכות. כך, למשל, מופיע הטקסט הבא, המתאר את דריכתו של עט כדורי רגיל (מתוך הרומן בהמשכים "סיגי וגושי", שהתפרסם מדי שבוע בעמוד פייסבוק בשנת 2010):

"חלקיקיו האטומיים של האוויר נעו במהירות איומה אל עבר ראש הפלסטיק. הם נדחסו זה לזה כשערימה נוספת של אטומים בחומר אורגני ביצעו הוראה, שמקורה במערכת חשמלית. מהירות התנועה היתה כה אדירה, שעה שהלך החומר האורגני והתקרב אל המשטח בקצהו של ראש הפלסטיק של המכשיר דמוי הבוכנה. מיליארדית השניה לפני שנמחצו אחת אל השנייה נלחצו שאריות האוויר האחרונות ביותר מבין קצהו של האגודל וראש הפלסטיק הקטן. הראש נדחף פנימה במהירות שנראתה לחלקיקיו כאינסופית. הוא מעך בדרכו שיירים דביקים של טינופת מיקרוסקופית, והניע על הדרך שורה ארוכה עד אין־קץ של יונים, אלקטרונים ופרוטונים, ששכבו עירומים על מישוריו הפנימיים והמעוגלים של הצילינדר הצבעוני. בדרכו מטה – החליק למקומו הליקס מתכתי עדין, והתמקם בתוך שקע עגול בצידו הפנימי של ראש הפלסטיק. עם המשך נסיעתו של גופיף הפלסטיק האדום נמעכו מרכיבי המתכת שבקפיץ הדקיק והשמיעו חריקה שקטה ביותר. הקפיץ נדחס והפך לגליל קטנטן, שעוטף פין פלסטי זעיר עוד יותר.
"מה שהחזיק את הסיטואציה קפואה למשך שבריר זמן עלוב היו חמישה אטומים בלבד, שחיברו בין קפיץ המתכת ומלחצי הפלסטיק ביניהם שכן. משהתבררה הסוגייה הזו השתחרר בבת אחת הדבק המטאפיזי וכל מערכת הדחיסה המכנית קפצה ונרעדה – הקפיץ השתחרר קלות ודחק את ערימת החומר הקשיח ממנה הזדקר הפין, וזו בתגובה שיחררה חריקה חרישית ונעה במהירות במורד הגליל והסתובבה שמינית מעגל על צירה. ההליך היה מתיש, במהלכו נפלטו מספר רדיקלים חופשיים, שעשו את דרכם למרכז היקום.
"צינורית קשיחה חצי מלאה התניידה לה בפנימו של הגליל, מנערת בתוכה נוזל צמיגי וסמיך להפליא, גליו המיניאטוריים הכחולים מתערטלים ומתערבלים. הצינורית נעצרה לאחר שהידפקה בטבעת שבקצהו הגליל, שבדיוק באותה נקודה התחדד למעין חרוט קטן. מתוך הטבעת הגיח ראשה השפיצי של הצינורית, עטוי כולו בנוזל הכחלחל. האגודל התרומם, ראש הפלסטיק קפץ אל מחוץ לגליל הצבעוני רק כדי להיעצר על ידי סטופר מיוחד בקצהו הפנימי של הגליל, הקפיץ השתחרר והצינורית נרגעה.
"נשמע קליק, וקפיץ המתכת בעט הכדורי דרך את המסוע, עליו רכב מילוי הדיו. הראש הכדורי המוכתם יצא מקצה העט מוכן לכתיבה."

עוד מאותו הסיפור, תיאור של בוץ המשתחרר מסוליית נעל תוך הליכה:

"בפריכות הנאותה לאקלים האפגני, שנראה כעת רחוק כמה שנות אור, התבקעה לשניים חתיכת בוץ נוקשה בינות לגבעות של גומי. החריץ ששכן ביניהן נמתח והתכווץ, נמעך ונדרך, ושני נתחי האדמה המלוכדים פרצו את דרכם אל מחוץ לשקערורית הלייטקס."

שירה

שירתו המודרנית עוסקת בעיקר בתחום האפור שבין המודע ללא־מודע. כך, למשל, בשירו "כאב לב":

בהתפרצות מעיים נפלה הבשורה.
"יש כאב", צרחה הקיבה, "והוא לא כל כך קטן".
ריצה קלילה ודואבת אל עבר המקדש הלבן
הסתיימה בנפילה מחודשת של קרומי חיים
טריים.
"אם לא תלך - לא תלך לעולם", המשיכה
ואמרה. "אם לא תקפוץ עכשיו - לא תקפוץ
לעולם".
הסתכלתי עליה ולא האמנתי.
"קפצנו מרכבת נוסעת", אמרתי לה.
"קפצת", אמרה לי. "קפצת".

על שיר זה כתב האמן ומבקר האמנות רפי לביא ז"ל: "זהו שיר הפלה עצוב ויפה. הפלה שחזרה ונשנתה. הבית הראשון הוא מנקודת המבט של האם, ואילו השני, הקשה יותר, הוא מנקודת המבט של העובר שלא יוולד, וכבר נאלץ להתפכח. אם לא תעיתי בפירוש (והרי הפירוש לי הוא, כקורא, ומה משנה כוונת המשורר...?) הרי שזה שיר אדיר...".

על שיריו של ערן מינהר כתב לביא: "מקורי ומשעשע, בניגוד גמור לרוב הדברים שמנסים להיות ולא מצליחים… כבר מזמן שלא התרגשתי כך משיר… יופי! מתפעל במלוא מובן, ומוחה דמעה קטנה בהיחבא… יישר כוח! מר מינהר, גיליתי אותך".[1]

הפואמות ביצירתו מאופיינות גם הן בדואליות הנעה בין הומור וקדרות, בין אהבה ושחיטה, והן עוסקות ברגעים קטנים בחיים, המועצמים לרוב על ידי התמקדות וניפוח של זווית הראייה. כך, למשל, בשיר קצרצר ביותר מתואר מערכת יחסים שלמה בין בני זוג:

פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה
טַבַּעַת זָהָב טָהוֹר מְכַסָּה
שְׂעָרוֹת
קְצַרְצָרוֹת
עַל פֶּרֶק קְמִיצָה.

בספטמבר 2013 פירסם את ספרו "נקודות", בו פואמות ורישומים פרי עטו.

בדצמבר 2013 ראה אור ספרו ״קווים״, המהווה ספר המשך ל״נקודות״.

במאי 2014 ראה אור ספרו ״כתמים״, ספרו האחרון בסדרה ״נקודות | קווים | כתמים״. הספר ״כְּתָמִים״ משלים את הטרילוגיה. כמו בספרים המקדימים אותו, גם ב״כְּתָמִים״ מלווים את השירים איורים פרי עטו של המחבר, המשמשים כהשלמה לשירים. ״כְּתָמִים״ מספר את סיפורו של אדם, העובר מסע יסורים במשך תקופה לא מוגדרת. הוא מיטלטל בין אהבה עזה ליקירתו, אהובתו, דרך התרחקותה ממנו ועד קבלתו מחדש בחייה. השירים בעלילה רקומים בעדינות ובתשומת לב, כמעין מחזה, כשבהפוגות מתבונן הגיבור בטבע ובחברה שסובבים אותו.

שלושת הספרים ראו אור בפורמט דיגיטלי בלבד. עם זאת, שירים מתוך הטרילוגיה ראו אור ב״גלריה״, מוסף התרבות של עיתון ״הארץ״, וב״מעריב״.

ב־2014 פורסם ספרו ״רחל ולאה״, סיפור בפורמט דיגיטלי.

רישומים

לצד דיוקנאות ועבודות באקריליק, עבודות הציור והרישום של ערן מינהר אימפרסיוניסטיות בעיקרן, רובן משוכות בדיו על נייר. בשנת 2001 הציג עבודה על בד בטכניקה מעורבת בתערוכת אמנים בגלריית "ארטא" בחיפה, ועבודותיו מוצגות בחללים ציבוריים שונים.

יצירה מקוונת

בשנת 2003 החל לפרסם יצירות פרי עטו באתר "במה חדשה", שם שימש גם כעורך תוכן. בין השאר התפרסמה באתר הנובלה הפסיכודלית "Project Moon", העוסקת בשליטה.

בשנת 2010 פירסם בפייסבוק רומן בדיוני בהמשכים תחת העמוד "סיגי וגושי". בכל שבוע התפרסם פרק חדש לאוהדי העמוד, ובסופה של היצירה היא הוסרה מהרשת.

בשנת 2011 החל לערוך ולהפעיל את עמוד הפייסבוק "הפואמה היומית", המפרסם פואמות פרי עטו ופואמות מפורסמות אחרות.

בשנת 2013 החל לפרסם בלוג-סיפור בהמשכים בשם "התחלה". הבלוג פתוח ללא תשלום וניתן לקריאה חופשית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רפי לביא ז"ל השתמש ב"במה חדשה" בפסידונים "אינג' יחיאל צבאות".