וילינגטון אורטיס – הבדלי גרסאות
מ דוד שי העביר את הדף ווילינגטון אורטיס לשם וילינגטון אורטיס: כללי התעתיק |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אישיות כדורגל |
{{אישיות כדורגל |
||
|שם= |
|שם=וילינגטון אורטיס |
||
|תמונה= |
|תמונה= |
||
|כיתוב= |
|כיתוב= |
||
|שם מלא= |
|שם מלא=וילינגטון אלפונסו אורטיס פלסיו |
||
|תאריך לידה=[[26 במרץ]] [[1952]] |
|תאריך לידה=[[26 במרץ]] [[1952]] |
||
|תאריך פטירה= |
|תאריך פטירה= |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
|תאריך עדכון נבחרת= |
|תאריך עדכון נבחרת= |
||
|שנים בנבחרת כשחקן = [[1972]] - [[1985]]}} |
|שנים בנבחרת כשחקן = [[1972]] - [[1985]]}} |
||
''' |
'''וילינגטון אלפונסו אורטיס פלסיו (ב[[ספרדית]] Willington Alfonso Ortiz Palacio)''' הוא כדורגלן עבר קולומביאני שנחשב לאחד מהשחקנים הטובים ביותר ב[[דרום אמריקה]] ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] ו[[שנות ה-70 של המאה ה-20|ה-80]] וכן נחשב ביחד עם [[קרלוס ולדרמה]] לגדול השחקנים הקולומביאנים בכל הזמנים. |
||
שיחק ב[[נבחרת קולומביה בכדורגל|נבחרת קולומביה]] בין השנים [[1972]] ל-[[1985]] והיה שותף לנבחרת שסיימה שניה ב[[קופה אמריקה 1975]]. כמו כן, שיחק גם ב[[מוקדמות מונדיאל 1974]], [[מוקדמות מונדיאל 1978|1978]], [[מוקדמות מונדיאל 1982|1982]] ו-[[מוקדמות מונדיאל 1986|1986]]. |
שיחק ב[[נבחרת קולומביה בכדורגל|נבחרת קולומביה]] בין השנים [[1972]] ל-[[1985]] והיה שותף לנבחרת שסיימה שניה ב[[קופה אמריקה 1975]]. כמו כן, שיחק גם ב[[מוקדמות מונדיאל 1974]], [[מוקדמות מונדיאל 1978|1978]], [[מוקדמות מונדיאל 1982|1982]] ו-[[מוקדמות מונדיאל 1986|1986]]. |
||
שיחק במועדונים גדולים בקולומביה כמו [[מיונאריוס בוגוטה |מיונאריוס]], [[דפורטיבו קאלי]] ו[[אמריקה קאלי]] וזכה בשישה תארי אליפות. כמו כן שיחק והפסיד בשלושה גמר רצופים ב[[גביע ליברטדורס]]. |
שיחק במועדונים גדולים בקולומביה כמו [[מיונאריוס בוגוטה |מיונאריוס]], [[דפורטיבו קאלי]] ו[[אמריקה קאלי]] וזכה בשישה תארי אליפות. כמו כן שיחק והפסיד בשלושה גמר רצופים ב[[גביע ליברטדורס]]. |
||
| שורה 71: | שורה 71: | ||
{{נבחרת קולומביה בקופה אמריקה 1975}} |
{{נבחרת קולומביה בקופה אמריקה 1975}} |
||
{{מיון רגיל:אורטיס, וילינגטון}} |
|||
[[קטגוריה:כדורגלנים קולומביאנים]] |
[[קטגוריה:כדורגלנים קולומביאנים]] |
||
[[קטגוריה:חלוצי כדורגל קולומביאנים]] |
[[קטגוריה:חלוצי כדורגל קולומביאנים]] |
||
גרסה מ־11:46, 31 במרץ 2017
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות כדורגל
פרמטרים [ עיר לידה, ארץ לידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
26 במרץ 1952 (בן 72) טומקו, קולומביה  | |||
| שם מלא | וילינגטון אלפונסו אורטיס פלסיו | |||
| גובה | 1.69 מטר | |||
| עמדה | חלוץ | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
וילינגטון אלפונסו אורטיס פלסיו (בספרדית Willington Alfonso Ortiz Palacio) הוא כדורגלן עבר קולומביאני שנחשב לאחד מהשחקנים הטובים ביותר בדרום אמריקה בשנות ה-70 וה-80 וכן נחשב ביחד עם קרלוס ולדרמה לגדול השחקנים הקולומביאנים בכל הזמנים. שיחק בנבחרת קולומביה בין השנים 1972 ל-1985 והיה שותף לנבחרת שסיימה שניה בקופה אמריקה 1975. כמו כן, שיחק גם במוקדמות מונדיאל 1974, 1978, 1982 ו-1986. שיחק במועדונים גדולים בקולומביה כמו מיונאריוס, דפורטיבו קאלי ואמריקה קאלי וזכה בשישה תארי אליפות. כמו כן שיחק והפסיד בשלושה גמר רצופים בגביע ליברטדורס. הוא כונה "ווילי הזקן" (El Viejo Willy) והתאפיין בעיקר בגלל מהירותו, שליטתו הנהדרת בכדור, יכולות ההבקעה שלו, הכדרור והיכולת לשחק בשני האגפים ולשלוט בשתי הרגליים. היה לקולומביאני הראשון שהוזמן להשתף במשחק ראווה של כוכבי שאר העולם.
קריירה
נולד בטומקו, קולומביה, ב-26 במרץ 1952. כבר בגיל צעיר הרשים ביכולותיו הטכניות ומהירותו, שהביאו אותו כבר בגיל 17 ללבוש את מדי הנבחרת של מחוז נריניו. הוא התגלה על ידי פליקס אסקוטה, אבל תחילת דרכו לא היתה פשוטה והוא נכשל כאשר נבחן בדפורטיבו פריירה ובאמריקה קאלי. בגיל 19 הוא הגיע לקבוצת הנוער של מיוונאריוס ושם החל לבלוט. הוא כיפר על גובהו הנמוך (1.69 מטר) בזריזות שלו, בראיית המשחק, בשליטה בכדור וכמובן בגולים שכבש.
מיונאריוס
ערך את הבכורה בינואר 1972 במשחק ידידות מול הקבוצה הברזילאית, אינטרנסיונל וכבש את שער הניצחון. הוליך את מיונאריוס לשני תארי אליפות ב-1972 וב-1978 וכן לסגנות בשנים 1973 ו-1975. היה חלק משלישיית ההתקפה המסוכנת של הכחולים שזכתה לכינוי שלישיית BOM, ביחד עם חיימה מורון ואלחנדרו ברנד. שיחק עם הקבוצה בארבעה טורנירי קופה ליברטדורס: 1973, 1974, 1976 ו-1979 כאשר בשניים הראשונים הוליך את הקבוצה לחצי הגמר, הישגה הטוב ביותר עד היום. בגלל יכולותיו הטכניות וזריזותו, היווה מטרה לשומריו שפגעו בו לא פעם על מנת לעצור אותו ולעיתים אף הרחיקו לכת. זכורה בעיקר פגיעה אחת בו בשנת 1979 על ידי אנטוניו פלסיוס, שנכנס בו בחוזקה וגרם לו להעדר זמן רב מהמגרשים, עד כי לא היה בטוח שאורטיס יוכל לחזור ולשחק.
דפורטיבו קאלי
בסוף 1979 עבר לדפורטיבו קאלי בהעברה שנחשבה ליקרה ביותר בתולדות הליגה ואפילו אסטרונומית במונחים מקומיים. סכום ההעברה היה 13 מיליון פסו ואורטיס אף דחה הצעות מברצלונה וולנסיה כדי להצטרף לקאלי. בעונת 1980 סיים כמבקיע המצטיין של הקבוצה עם 17 שערים, אך לא הצליח להוביל את הקבוצה לאליפות. עונה מאוחר יותר, השתתף עם הקבוצה בגביע ליברטדורס וזכור במיוחד בזכות הצטיינותו במשחק החוץ מול קבוצת הפאר הארגנטינאית, ריבר פלייט, בו כבש שער נפלא וסחף את חבריו לניצחון מרשים של 1-2 על קבוצה שכללה כמה שחקנים מנבחרת ארגנטינה שהיתה באותם ימים אלופת העולם.
אמריקה קאלי
תקופתו הטובה ביותר היתה דווקא עם הקבוצה השניה של העיר [[קאלי], אמריקה. הוא עבר לשורותיה ב-1983 וערך את הבכורה במשחק ידידות בפברואר של אותה שנה מול בוקה ג'וניורס. את אמריקה הוליך לארבע אליפויות רצופות בשנים 1986, 1985, 1984, 1983. כמו כן, הוליך את אמריקה, שהיתה באותן שנים אחת הקבוצות הטובות ביבשת דרום אמריקה, לשלושה גמרים רצופים בגביע הליברטדורס, אך לצערם של האוהדים האדומים, אמריקה הפסידה בשלושתם. פרש ממשחק פעיל בשנת 1988 במדי אמריקה ושנה מאוחר יותר, אירגן לו המועדון משחק פרידה מול קבוצת נסיונל האורוגוואית, אז מחזיקת הגביע הביניבשתי.
אימון
לאחר פרישתו הקדיש אורטיס את עצמו לאימון של ילדים ונוער. תחילה במחלקת הנוער של מיונאריוס ואחר כך עם נבחרת קולומביה עד גיל 17, איתה זכה במדליית הזהב במשחקים הדרום אמריקאיים. אחר כך הוליך את הנוער של אמריקה קאלי לכמה זכיות בתארים, ובעיקר באליפות הליגה השלישית ב-1996.
נבחרת לאומית
עם הנבחרת הלאומית שיחק במוקדמות מונדיאל 1974, 1978, 1982 ו1986. לצערו לא הצליח באף אחת מהפעמים להעפיל לאירוע הגדול של הכדורגל העולמי ולא שיחק מעולם במונדיאל. שיחק גם בטורניר הקופה אמריקה 1975 ו1979. בטורניר הראשון כבש שערים בסיבוב הראשון מול אקוודור ובחצי הגמר מול אורוגוואי, אך במשחק הגמר מול פרו קולומביה הפסידה במשחק השלישי והמכריע ואורטיס פיספס הזדמנות להעניק תואר בין לאומי ראשון לנבחרתו. שיחק גם בנבחרת שהשתתפה באולימפיאדה ב-1972. משחקו האחרון בנבחרת היה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1986, ב-3 בנובמבר 1985 מול פרגוואי במשחק שנערך בקאלי. קולומביה ניצחה 1-2 ואורטיס כבש את אחד השערים, אך הנתון המעניין היה שזהוא היה גם משחקו השני בסך הכל של מי שיהיה לימים יורשו כשחקן הטוב ביותר בהיסטוריה של קולומביה - קרלוס ולדרמה. לבש 49 פעמים את המדים הלאומיים וכבש 12 שערים.
תארים
תארים כשחקן
- אליפות קולומביה (2) – 1978, 1972
- אליפות קולומביה (4) - 1986, 1985, 1984, 1983
תארים כמאמן
- מדליית זהב במשחקים הדרום אמריקאיים - 1994
- אליפות הליגה השלישית - 1995
הישגים אישיים כשחקן
- נבחר לשחקן המאה בקולומביה (2000)
- מקום 17 בדירוג המאה של שחקני דרום אמריקה
- אחד מתוך חמשת השחקנים הטובים בהיסטוריה של קולומביה (2008)
| נבחרת קולומביה – קופה אמריקה 1975 (סגנות) | ||
|---|---|---|
|
1 דלוקה • 2 זאפה • 3 אנגולו • 4 אסקובר • 5 גונסאלס • 6 לופס • 7 קייסדו • 8 סגוביה • 9 סוטו • 10 קלרו • 11 אורטיס • 12 קסטרו • 13 ארבולדה • 14 בולניו • 15 רוביו • 16 אומניה • 17 סראטה • 18 רנדון • 19 פאצ'קו • 20 רטאט • 21 קמפס • 22 דיאס • 23 לונדרו • מאמן: סאנצ'ס |
| |