המחוז היהודי האוטונומי – הבדלי גרסאות
הרחבה |
←פוליטיקה וממשל: הרחבה |
||
שורה 74: | שורה 74: | ||
עם [[נפילת ברית המועצות]] והנהגת מדיניות הגירה ליברלית עזבו מרבית יהודי האזור ל[[גרמניה]] ול[[ישראל]]. ב-[[1991]] האזור קיבל מעמד של [[רפובליקה]] אוטונומית אולם עד אז רוב היהודים עזבו, ואלו שנותרו היוו כשני אחוזים מהאוכלוסייה. למרות זאת, שוב מלמדים [[יידיש]] בבתי הספר ויש [[תחנת רדיו]] יידית. |
עם [[נפילת ברית המועצות]] והנהגת מדיניות הגירה ליברלית עזבו מרבית יהודי האזור ל[[גרמניה]] ול[[ישראל]]. ב-[[1991]] האזור קיבל מעמד של [[רפובליקה]] אוטונומית אולם עד אז רוב היהודים עזבו, ואלו שנותרו היוו כשני אחוזים מהאוכלוסייה. למרות זאת, שוב מלמדים [[יידיש]] בבתי הספר ויש [[תחנת רדיו]] יידית. |
||
==פוליטיקה וממשל== |
==פוליטיקה וממשל== |
||
=== |
===האספה המחוקקת=== |
||
[[קובץ:ЗАК ЕАО (2016).png|ממוזער|מבנה האספה המחוקקת (2016){{ש}}{{מקרא2|#0047AB|גבול=1px solid #A9A9A9}} [[רוסיה המאוחדת]] (13){{ש}}{{מקרא2|#42aaff|גבול=1px solid #A9A9A9}} [[המפלגה הליברל-דמוקרטית של רוסיה|ליברל-דמוקרטים]] (3){{ש}}{{מקרא2|#BF0C0C|גבול=1px solid #A9A9A9}} [[המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית|קומוניסטים]] (2){{ש}}{{מקרא2|#ffa500|גבול=1px solid #A9A9A9}} [[רוסיה הוגנת]] (1) |
|||
]] |
|||
הגוף המחוקק במחוז הוא '''האספה המחוקקת של המחוז היהודי האוטונומי''' ([[רוסית]]: '''Законодательное собрание Еврейской автономной области''', [[יידיש]]: '''לעגיסלאַטיווע אַסעמבלי פון די אידישע אַוטאָנאָמאָוס קאנט''') שהוקמה בשנת [[2001]] ומורכבת מ-19 חברים. בבחירות שנערכו בספטמבר [[2016]] [[רוסיה המאוחדת]] זכתה במרבית המושבים. יושבת ראש האספה המחוקקת היא ליובוב פאבלובה, המחליפה את אנטולי טיחומירוב (שכיהן בשנים [[2001]]-[[2016]]). |
|||
===מושל=== |
|||
התפקיד הבכיר והעליון ביותר במחוז היהודי האוטונומי הוא תפקיד המושל. מושל המחוז אחראי לניהול ענייני המחוז וייצוגו בממשל הפדרלי. מרבית ראשי המחוז שכיהנו לאורך ההיסטוריה היו יהודים. מושל המחוז נבחר בבחירות ישירות אחת ל-5 שנים ואינו רשאי לכהן יותר מ-2 קדנציות רצופות. מעון המושל נמצא ברחוב 60 שנה לברית המועצות בעיר [[בירוביג'ן]]. |
|||
====ראשי המחוז==== |
|||
{| class="wikitable" style="text-align: center" |
{| class="wikitable" style="text-align: center" |
||
| '''שם''' |
| '''שם''' |
||
שורה 200: | שורה 206: | ||
| מושל המחוז היהודי האוטונומי |
| מושל המחוז היהודי האוטונומי |
||
|} |
|} |
||
==אוכלוסייה== |
==אוכלוסייה== |
||
ב-[[2005]] חיו באזור כ-188,000 תושבים, מתוכם רק כאלפיים יהודים וכ-85% רוסים, והשאר אוקראינים ובני עמים [[אסיאתים]]. אף על פי שהיהודים מהווים חלק קטן מאוד באוכלוסיית המחוז השם והמעמד של המחוז לא השתנו. בהתאם לתוצאות מפקד אוכלוסין משנת [[2010]] מספר היהודים ירד ל-1,628 והם מהווים פחות מ-1% מאוכלוסיית המחוז. |
ב-[[2005]] חיו באזור כ-188,000 תושבים, מתוכם רק כאלפיים יהודים וכ-85% רוסים, והשאר אוקראינים ובני עמים [[אסיאתים]]. אף על פי שהיהודים מהווים חלק קטן מאוד באוכלוסיית המחוז השם והמעמד של המחוז לא השתנו. בהתאם לתוצאות מפקד אוכלוסין משנת [[2010]] מספר היהודים ירד ל-1,628 והם מהווים פחות מ-1% מאוכלוסיית המחוז. |
גרסה מ־14:10, 3 במאי 2017
שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים [ שנת אוכלוסייה, שנת צפיפות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ שנת מטרופולין ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| |||
מדינה | רוסיה | ||
---|---|---|---|
מחוז פדרלי | מחוז המזרח הרחוק | ||
מחוז כלכלי | מחוז המזרח הרחוק | ||
מושל | אלכסנדר לווינטל | ||
בירת המחוז האוטונומי | בירוביג'ן | ||
שפה רשמית | רוסית, יידיש | ||
תאריך ייסוד | 1934 | ||
על שם | יהודים, autonomous oblast | ||
שטח | 36,271 קמ"ר (דירוג: 60) | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ במחוז האוטונומי | 164,217 (דירוג: 82, 1 בינואר 2021) | ||
‑ צפיפות | 4.53 נפש לקמ"ר | ||
קואורדינטות | 48°28′43″N 132°08′21″E / 48.478611°N 132.139167°E | ||
אזור זמן | UTC +11 | ||
www.eao.ru | |||
המחוז היהודי האוטונומי (ברוסית: Еврейская автономная область, ביידיש: ייִדישע אויטאָנאָמע געגנט) הוא סובייקט ברוסיה הסמוך למנצ'וריה שבסין והוא המחוז האוטונומי היחיד ברוסיה. שטח המחוז האוטונומי הוא כ-36,000 קמ"ר ובמפקד 2010 חיו בו 176,558 תושבים.
העיר המרכזית במחוז היא בירוביג'ן. לעתים קוראים בטעות לכל האזור בשם זה. במפקד האוכלוסין משנת 2010 מספר היהודים ירד לכאלף חמש מאות בלבד והם מהווים פחות מ-1% (1,628 יהודים).
גאוגרפיה
המחוז האוטונומי נמצא במזרח הרחוק הרוסי, מצפון לנהר האמור שהוא גם הגבול עם מחוז חיילונגג'יאנג שבסין, בצפון ובמזרח הוא גובל עם מחוז חברובסק ובמערב עם מחוז אמור.
את צפון המחוז חוצה מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית. מצפון למחוז נמצאים הרי בוריה ובמזרחו שפלה.
היסטוריה
החלטה על הקמת מחוז יהודי אוטונומי התקבלה ב-28 במרץ 1928 בנשיאות הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות. המחוז הוקם בשנת 1934 ונרשם בחוקה (סעיף 22) כ"מחוז יהודי עצמאי".
ההחלטה התקבלה בשל
- הצורך לחזק ולפתח את המזרח הרחוק
- כתוצאה ממדיניות הלאומיות של סטלין שכללה שינויי גבולות וחלוקה מחדש של יחידות טריטוריאליות בהתאם לשיקולים לאומיים ואתניים.
- היהדות היוותה איום על האתאיזם.
- הציונות שכתנועה לאומית היוותה איום על החזון הבינלאומי הסובייטי.
- המחשבה שיהדות העולם תתרום להקמת ותחזוקת האזור האוטונומי, מחשבה שהתממשה כאשר ארגונים כמו "אורט" ו"איקאר" (יידישע קאלאניזאציע אין ראטן-פארבאנד) תמכו בהתיישבות היהודית מראשיתה והחל ב-1935 תמך גם הארגון אמביג'אן (Ambijan - הוועד האמריקאי למען ההתיישבות היהודית בבירוביג'אן) .
השפה הרשמית באזור הייתה יידיש ולא עברית. סמל האזור הוא מגן הרלדי ביחס של 8:9. צבע המגן הוא ירוק כהה. בתחתית ובראש הסמל נמצאים פסים רוחביים בצבעים לבן-כחול-לבן כאשר כל אחד מן הפסים הוא ברוחב של 1/50 מאורך הסמל. הפסים הכחולים מסמלים את הנהרות בירה ובידז'אן. במרכז המגן נמצא טיגריס סיבירי בעל פסים שחורים כצבעיו המקוריים. הטיגריס פונה ימינה כאות לעבר של האזור וסמל לעתיד בהתפתחות של המקום. דגל המחוז לבן ובמרכזו קשת בענן.
על פי גישתו של סטלין לשאלה הלאומית, קבוצה צריכה טריטוריה כדי להיות לאום. ליהודים אין טריטוריה ולכן הם אינם זכאים לזכויות לאומיות. קומוניסטים יהודים טענו כי הדרך לפתרון הדילמה האידאולוגית היא להקים טריטוריה יהודית. הסובייטים היו מעוניינים לספק ליהודים בית לאומי שלא יהיה בארץ ישראל, שכן הציונות היוותה איום מסוים, וראו בה יריבה למרקסיזם.
סיבה נוספת שבעטיה פיתחו הסובייטים את האזור היא שמירה על הגבול עם סין. באותה תקופה חלקים אלו לא היו מיושבים והגבול היה רגיש. ליהודים, לעומת זאת, היו קהילות במערב ברית המועצות. היו הצעות להקים את האזור היהודי בקרים או באוקראינה, אולם הצעות אלו נדחו בשל חשש מאנטישמיות. היו שטענו כי קרים ואוקראינה התנגדו להקמת האזור בשטחן. אחרים טענו כי סטלין הונע מאנטישמיות ורצה להרחיק את היהודים ממוקדי כוח אפשריים.
נעשו פעולות תעמולה ניכרות כדי לעודד הגירה לאזור. הוכנו פוסטרים, מסמכים הוצנחו באזורים בהם גרו יהודים, נכתבו ספרים ביידיש על האוטופיה הסוציאליסטית. הממשלה אף הפיקה סרט ביידיש בשם "מחפשי האושר" על משפחה שעזבה את ארצות הברית בשל השפל הכלכלי והגיעה לאזור. התעמולה הייתה כה יעילה עד כי כמה אלפי יהודים שאינם סובייטים היגרו לאזור, בכללם גם כמה מאות מארץ ישראל.
האקלים הבעייתי הקשה על ההתיישבות באזור. על המתיישבים היה להקים יישוב מאפס. למרות זאת הם הצליחו בכך. כאשר האוכלוסייה היהודית במקום גדלה, החלה להתפתח בו תרבות יהודית. יצא עיתון ביידיש בשם בּיראָבּידזשאנער שטערנ (כוכב בירוביג'ן). רחובות העיר נקראו על שם סופרים יידים כמו שלום עליכם וי.ל. פרץ. הכתיב היידי שונה, בתחילה תוך ביטול האותיות הסופיות (למשל: ביראבידזשאנ) ובהמשך נעשה מאמץ לכתוב יידיש באותיות קיריליות ולא עבריות.
התוכנית קיבלה מהלומה כאשר סטלין החל ברדיפת היהודים באמצע שנות השלושים. מנהיגים יהודים נעצרו והוצאו להורג, בתי ספר ביידיש נסגרו, ארגונים יהודים שטיפלו באוכלוסייה, כמו אוזט-געזערד (ОЗЕТ - חברה לסידור חקלאי של יהודים עמלים בברית המועצות) וקומזט (הרשות להסבת יהודים עמלנים לחקלאות). מלחמת העולם השנייה הפסיקה את הניסיונות להעביר את היהודים למזרח.
לאחר מלחמת העולם השנייה היה ניסיון לחדש את ההתיישבות כפתרון לפליטים, אולם הרעיון לא צלח. באותו זמן מספר היהודים הגיע לשיא של כשליש מהאוכלוסייה המקומית. הקמת מדינת ישראל, משפט הרופאים וגל הרדיפות השני של סטלין סתמו את הגולל על התוכנית. במהלך גל הרדיפות השני שוב נעצרו מנהיגים יהודים ואוסף היודאיקה שהיה בספריה המקומית נשרף. בשנים שלאחר מכן רעיון האזור היהודי נשכח.
כמה משכילים כגון לואיס רפפורט, יונתן ברנט וולידימיר נאומוב טענו כי סטלין תכנן לרכז את כל היהודים באזור. סטלין ביצע פעולת הגליה דומות למיעוטים לאומיים אחרים כגון הטטארים בקרים והגרמנים בוולגה. משפט הרופאים היה השלב הראשון בתוכנית. התוכנית נקטעה על ידי מותו של סטלין ב-5 במרץ 1953.
עם נפילת ברית המועצות והנהגת מדיניות הגירה ליברלית עזבו מרבית יהודי האזור לגרמניה ולישראל. ב-1991 האזור קיבל מעמד של רפובליקה אוטונומית אולם עד אז רוב היהודים עזבו, ואלו שנותרו היוו כשני אחוזים מהאוכלוסייה. למרות זאת, שוב מלמדים יידיש בבתי הספר ויש תחנת רדיו יידית.
פוליטיקה וממשל
האספה המחוקקת
הגוף המחוקק במחוז הוא האספה המחוקקת של המחוז היהודי האוטונומי (רוסית: Законодательное собрание Еврейской автономной области, יידיש: לעגיסלאַטיווע אַסעמבלי פון די אידישע אַוטאָנאָמאָוס קאנט) שהוקמה בשנת 2001 ומורכבת מ-19 חברים. בבחירות שנערכו בספטמבר 2016 רוסיה המאוחדת זכתה במרבית המושבים. יושבת ראש האספה המחוקקת היא ליובוב פאבלובה, המחליפה את אנטולי טיחומירוב (שכיהן בשנים 2001-2016).
מושל
התפקיד הבכיר והעליון ביותר במחוז היהודי האוטונומי הוא תפקיד המושל. מושל המחוז אחראי לניהול ענייני המחוז וייצוגו בממשל הפדרלי. מרבית ראשי המחוז שכיהנו לאורך ההיסטוריה היו יהודים. מושל המחוז נבחר בבחירות ישירות אחת ל-5 שנים ואינו רשאי לכהן יותר מ-2 קדנציות רצופות. מעון המושל נמצא ברחוב 60 שנה לברית המועצות בעיר בירוביג'ן.
ראשי המחוז
שם | תחילת כהונה | סוף כהונה | שם התפקיד |
מאטוויי חבקין | 1934 | 1935 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית במזרח הרחוק של המפלגה הבולשביקית |
מאטוויי חבקין | 1935 | 1937 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית |
אהרון ריסקין | מאי 1937 | אוקטובר 1937 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית |
פיודור סטאסיוקוב | אוקטובר 1937 | דצמבר 1937 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית |
הירש סוחאריוב | 1937 | אפריל 1943 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית |
אלכסנדר בחמוטסקי | 1943 | יולי 1949 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית |
פאבל סימונוב | 1949 | אוגוסט 1952 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית |
אלכסיי שיטיקוב | 1952 | 1955 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית |
לב בנקוביץ' | 1955 | 1957 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית |
אינוקנטי פטלאיי | 1957 | 10 במרץ 1959 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית |
אלכסיי צ'ורני | 10 במרץ 1959 | 13 במאי 1962 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית |
גריגורי פודגאייב | 13 במאי1962 | 24 ביולי 1970 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית |
לב שפירו | 24 ביולי 1970 | 30 ביולי 1987 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית |
בוריס קורסונסקי | 30 ביולי 1987 | 14 בספטמבר 1990 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית |
אנטולי קפייסטוב | נובמבר 1990 | אוגוסט 1991 | המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית |
ניקולאי וולקוב | 14 בדצמבר 1991 | 22 ביולי 1997 | ראש האדמיניסטרציה של המחוז היהודי האוטונומי |
ניקולאי וולקוב | 22 ביולי 1997 | 25 בפברואר 2010 | מושל המחוז היהודי האוטונומי |
אלכסנדר ויניקוב | 2010 | 2015 | מושל המחוז היהודי האוטונומי |
אלכסנדר לווינטל | 24 בפברואר 2015 | 22 בספטמבר 2015 | ממלא מקום מושל המחוז היהודי האוטונומי |
22 בספטמבר 2015 | מושל המחוז היהודי האוטונומי |
אוכלוסייה
ב-2005 חיו באזור כ-188,000 תושבים, מתוכם רק כאלפיים יהודים וכ-85% רוסים, והשאר אוקראינים ובני עמים אסיאתים. אף על פי שהיהודים מהווים חלק קטן מאוד באוכלוסיית המחוז השם והמעמד של המחוז לא השתנו. בהתאם לתוצאות מפקד אוכלוסין משנת 2010 מספר היהודים ירד ל-1,628 והם מהווים פחות מ-1% מאוכלוסיית המחוז.
אזכורים בתרבות
ב-2003 יצא הסרט התיעודי L'Chayim, Comrade Stalin! (לחיים, החבר סטלין!) על התיישבות היהודים באזור.
לקריאה נוספת
- אסתר רוזנטל-שניידרמן, בירובידז’אן מקרוב, זיכרונות, מאורעות, אישים, מיידיש: שלמה אבן-שושן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991.
- בוריס קטלרמן, "דוד ברגלסון מסביב לאוטונומיה היהודית בבירוביג’אן", חוליות 9, 2002.
- בינה גרנצרסקה-קדרי, "בירוביג'אן - כלום יחידה ממלכתית?", שבות 9, 1983.
- יעקב לבבי-בביצקי, "הערות על בירוביג’אן בשולי חוברת סובייטית על יהדות ברית-המועצות וה'חוק על המחוז האוטונומי היהודי'", שבות 9, 1983.
- אסתר רוזנטל-שנידרמן, פרקי בירובידז’אן : זיכרונות, פורסם במאסף לחקר תנועת העבודה הציונית, 1982.
- יעקב לבבי-בביצקי, "איגוד אורט העולמי וההתיישבות היהודית בבירובידז’ן", שבות 6, 1979.
- בער בוריס קוטלרמן ושמואל יבין, באוהאוס בבירוביג'אן: 80 שנה להתיישבות היהודית במזרח הרחוק של ברית המועצות, הוצאת מרכז באוהאוס, 2009
- Henry Felix Srebrnik (הנרי סרברניק), Jerusalem on the Amur McGill-Queen's Press, ,2008
קישורים חיצוניים
- האתר הממשלתי הרשמי של המחוז היהודי האוטונומי
- Despite Predictions, Jewish Homeland in Siberia Retains Its Appeal, New York Times; הכתבה בעברית באתר הארץ
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אדם שחף, השוטר שחטף אותי: יום הזוי במחוז היהודי ברוסיה, באתר nrg, 24/1/2010