טייסת 102 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:59, 10 במאי 2017

תבנית:טייסת טייסת 102, המכונה גם "טייסת הנמר המעופף", טייסת קרב בעברה, היא טייסת מטוסי אימון והדרכה בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי M-346 מאסטר ("לביא") מבסיס חצרים, ומשמשת כטייסת הדרכה לחניכי קורס הטיס ולטייסי הקרב הצעירים.

היסטוריה

באפריל 1966, ערב יום העצמאות, נחתם הסכם עם ארצות הברית לרכישת מטוסי סקייהוק. הוחלט למקם את המטוסים בשתי מסגרות: טייסת "העמק", שהפעילה עד אז את מטוסי המיסטר וטייסת חדשה - טייסת "הנמר המעופף". הצורך באספקת המטוסים לחיל-האוויר קיבל משנה תוקף נוכח אבידות המטוסים במלחמת ששת-הימים והטלת האמברגו הצרפתי על ישראל.

ב-29 בדצמבר 1967 הגיעה לנמל חיפה אונייה עליה היו 4 מטוסי הסקייהוק הראשונים, מדגם H, שזכו לכינוי "עיט". הגעתם סימלה את סיומו של העידן הצרפתי בחיל-האוויר שנמשך למעלה מתריסר שנים ותחילתו של העידן האמריקאי שנמשך עד היום. הטייסת נפתחה ב-29 בדצמבר 1967 כטייסת העיט השנייה בחיל-האוויר. בהתחלה פעל גרעין ההקמה של הטייסת במסגרת טייסת "העמק". מטוסי הטייסת הראשונים נקלטו בטייסת ב-13 ביוני 1968. הטיסות החלו כמה ימים אחר-כך וטיסות ההסבה הראשונות יצאו לדרך באותו החודש. מפקד הטייסת הראשון היה יוסי שריג. בתחילה פעלה הטייסת מבסיס חצור, ומאוחר יותר, במהלך מלחמת ההתשה, עברה לבסיס חצרים. למעבר זה קדם קורס הסבה בו השתתפו טייסים ותיקים, ביניהם טייסי מילואים שזכו להערכה על פועלם במלחמת ששת הימים. חלקם הפכו במהרה למובילים הבולטים בטייסת. הייתה זו יזמה של מפקד הטייסת והיא אומצה מאז בחיל.

הגיחה המבצעית הראשונה הייתה תקיפה בירדן. שישה מטוסים הטילו חמש פצצות של 250 ק"ג. ב-17 ביוני 1969 הועברה הטייסת מבסיס חצור לבסיס חצרים והפכה לטייסת הקרב הראשונה בבסיס שאינה חלק מבית הספר לטיסה. במלחמת ההתשה פעלה הטייסת בארבע גזרות לחימה (מצרים, סוריה, ירדן ולבנון). ב-3 בספטמבר 1970 עברה הטייסת לבניין החדש בו היא נמצאת עד היום. ביום הראשון למלחמת יום הכיפורים סייעה הטייסת לכוחות הקרקעיים בגזרת תעלת סואץ. ביום קרב זה איבדה הטייסת שלושה מטוסים. אהוד סדן הצעיר נהרג. ישי קצירי נפל בשבי המצרי ומתי קרפ נפצע וחולץ על ידי כוחות צה״ל. מטוס נוסף נפגע מטיל נ.מ. והונחת בהצלחה בחצרים. בימים הבאים תקפה הטייסת כוחות שריון ואתרי טילים הן בגזרה הסורית והן בגזרה המצרית. במהלך המלחמה ביצעה הטייסת קרוב ל-1000 גיחות ונפגעה קשה: 7 טייסים נהרגו, 5 נפלו בשבי ו- 17 ממטוסיה אבדו. בימיה הקשים פיקד על הטייסת סא"ל אורי שחר. אחד המטוסים שאבדו היה עיט דו-מושבי.

במאי 1976 החלה הטייסת לקלוט את מטוסי העיט מדגם E מטייסת "נשר הזהב", המטוסים היו ממוכשרים במערכות אלקטרוניות מתקדמות. במארס 1978 פעל צה"ל בדרום לבנון במבצע ליטני. מטוסי חיל האוויר נטלו חלק בתקיפות וסיוע לכוחות הקרקעיים. הטייסת השתתפה במבצע במשימות תקיפה. בחודש אוקטובר 1981, סיים הקא"ם (קורס אימון מתקדם) בטייסת "נשר הזהב" את טיסותיו, בגלל מעבר הטייסת לבסיס "רמון" שבנגב. בתקופת המעבר שימשה טייסת "נמר המעופף" כטייסת גיבוי לקא"ם, עד חידוש הטיסות של טייסת "נשר הזהב" במשכנה החדש.

הטייסת הפכה במרוצת השנים להיות טייסת רב תכליתית, אשר קיבלה משימות קרביות, הדרכתיות, משימות ייעודיות בתחום הל.א. וכמו כן משימות תצפית, הנרה ופיזור כרוזים. מכלול זה הפך אותה לייחודית.

במבצע שלום הגליל ביצעה הטייסת בעיקר גיחות סיוע, והשתתפה גם במספר גיחות הפצצה. במהלך השנים שלאחר המבצע, בשל יכולתו של העיט לשהות זמן רב באוויר, המשיכה הטייסת לבצע גיחות רבות. היא הרחיבה במקביל את פעילותה האלקטרונית המיוחדת ואת משימות ההדרכה. לשם תכליות אלה הצטיידה הטייסת במספר רב של מטוסי עיט דו-מושביים.

ב-16 במרץ 1986 הועברו לטייסת מטוסי העיט N שהיו עד אז בשירות. במקביל הוציאה הטייסת את מטוסיה הישנים מדגם E משירות מבצעי. גם מטוסי ה-N החלו לצאת משרות כבר במהלך שנת 2014.

מטוס הסקייהוק יצא סופית משירות בדצמבר 2015. מחליף אותו המטוס M-346 שכינויו "לביא".^[1]^[2]^[3]

במלחמת לבנון השנייה פעלה הטייסת בדומה למבצע שלום הגליל, ועסקה בעיקר בהטלת כרוזים.

בשנותיה האחרונות כטייסת סקייהוק (עיט) שימשה הטייסת לקורס אימון מבצעי וקורס אימון מבצעי מתקדם בחצרים, שאליו ניגשו מסיימי קורס הטיס במגמת קרב, או לחליפין לטייסות קא"מ וקאמ"מ F-16. קא"מ וקאמ"מ (קורס אימון מבצעי וקורס אימון מבצעי מתקדם) סקייהוק פיתח גישה לטייסים לקראת הצבה בטייסות קרב F-15 או F-16, לעומת קא"מ וקאמ"מ F-16, שלאחר סיום הקאמ"מ הטייס יוצב בטייסת F-16 בלבד.

אחת הדמויות המזוהות ביותר עם הטייסת הוא הנהג שלמה אלון, אשר שירת בה למעלה מארבעים שנה. הוא היה שותף למאמץ הניכר במהלך מלחמת יום הכיפורים, ובשנים האחרונות לשירותו הכיר היטב את מערך ההדרכה. נעשתה עליו אף כתבה מרתקת בערוץ 1.

בין מפקדי הטייסת: יוסף שריג מפקדה הראשון, ניסים אשכנזי (נפל בשבי במהלך מלחמת ההתשה), משה סער (1969-1970, מלחמת ההתשה), אורי שחר (מלחמת יום הכיפורים), שלמה שש, נסים אלעד, ניר לפידות.

סמל הטייסת

דרקון הייתה ההצעה הראשונה של אנשי הטייסת כסמלה, אך ההצעה לא התקבלה על ידי המטה. אז במטרה להתריס ובתור בדיחה, ביקש מפקד הטייסת הראשון יוסי שריג מגרפיקאי, לשלב בסמל ציור של נמר מעופף מחוברת קומיקס. למרבה ההפתעה התקבל הסמל ואושר במטה. סמל הטייסת נשאר בין היחידים בחיל האוויר שכמעט ולא השתנה עד היום, ולא עבר "רענון" או שינוי משמעותי.

לאחר זמן מה התגלה כי דמות הנמר המחויך בסמלה של הטייסת אינה מקורית ונלקחה מסמלה של טייסת אמריקאית, "טייסת המתנדבים ה-1" שהייתה פעילה בסין בין השנים 1941-1942, וכונתה "נמרים מעופפים" (Flying Tigers). סמלה הוזמן ועוצב במיוחד על ידי חברת וולט דיסני.^[4]

סמלי טייסת נוספים

אחת מגרסאות פאטצ' הטייסת
טרם הוספת הטבעת החיצונית האדומה, בשנת 1997
פאטצ' כתף טייסי העייט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טייסת 102 בוויקישיתוף
טייסת הנמר המעופף, באתר חיל האוויר הישראלי
רוני אלרואי ודפי ויטלה, ‏20 שנות נמרים מעופפים, בטאון חיל האוויר 167, דצמבר 1988, עמ' 76 - 78, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
הדס וול, אור מהשמיים, בטאון חיל האוויר, אפריל 2008

הערות שוליים

^ יואב זיתון, מטוס האימון הבא של חיל האוויר - איטלקי, באתר ynet, 16 בפברואר 2012
^ מטוס ההדרכה החדש של חיל-האוויר: "לביא", באתר חיל האוויר הישראלי
^ מבט אחרון לשמיים: צה"ל נפרד מהסקייהוק, באתר ynet.
^ קליה בן עמרם ונעה כפרי, סיפורי סמלים, בטאון חיל האוויר, פברואר 2008

[1] יואב זיתון, מטוס האימון הבא של חיל האוויר - איטלקי, באתר ynet, 16 בפברואר 2012

[2] מטוס ההדרכה החדש של חיל-האוויר: "לביא", באתר חיל האוויר הישראלי

[3] מבט אחרון לשמיים: צה"ל נפרד מהסקייהוק, באתר ynet.

[4] קליה בן עמרם ונעה כפרי, סיפורי סמלים, בטאון חיל האוויר, פברואר 2008

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 22: / שורה 22: @@
 באפריל [[1966]], ערב [[יום העצמאות]], נחתם הסכם עם [[ארצות הברית]] לרכישת מטוסי סקייהוק. הוחלט למקם את המטוסים בשתי מסגרות: [[טייסת 109|טייסת "העמק"]], שהפעילה עד אז את מטוסי ה[[מיסטר]] וטייסת חדשה - טייסת "הנמר המעופף". הצורך באספקת המטוסים לחיל-האוויר קיבל משנה תוקף נוכח אבידות המטוסים במלחמת ששת-הימים והטלת [[האמברגו הצרפתי על ישראל]].
-ב-[[29 בדצמבר]] [[1967]] הגיעה ל[[נמל חיפה]] אונייה עליה היו 4 מטוסי הסקייהוק הראשונים, מדגם H, שזכו לכינוי "עיט". הגעתם סימלה את סיומו של העידן הצרפתי בחיל-האוויר שנמשך למעלה מתריסר שנים ותחילתו של העידן האמריקאי שנמשך עד היום. הטייסת נפתחה ב-29 בדצמבר 1967 כטייסת העיט השנייה בחיל-האוויר. בהתחלה פעל גרעין ההקמה של הטייסת במסגרת טייסת "העמק". מטוסי הטייסת הראשונים נקלטו בטייסת ב-[[13 ביוני]] [[1968]]. הטיסות החלו כמה ימים אחר-כך וטיסות ההסבה הראשונות יצאו לדרך באותו החודש. מפקד הטייסת הראשון היה יוסי שריד. בתחילה פעלה הטייסת מ[[בסיס חצור]], ומאוחר יותר, במהלך [[מלחמת ההתשה]], עברה ל[[בסיס חצרים]]. למעבר זה קדם קורס הסבה בו השתתפו טייסים ותיקים, ביניהם טייסי מילואים שזכו להערכה על פועלם במלחמת ששת הימים. חלקם הפכו במהרה למובילים הבולטים בטייסת. הייתה זו יזמה של מפקד הטייסת והיא אומצה מאז בחיל.
+ב-[[29 בדצמבר]] [[1967]] הגיעה ל[[נמל חיפה]] אונייה עליה היו 4 מטוסי הסקייהוק הראשונים, מדגם H, שזכו לכינוי "עיט". הגעתם סימלה את סיומו של העידן הצרפתי בחיל-האוויר שנמשך למעלה מתריסר שנים ותחילתו של העידן האמריקאי שנמשך עד היום. הטייסת נפתחה ב-29 בדצמבר 1967 כטייסת העיט השנייה בחיל-האוויר. בהתחלה פעל גרעין ההקמה של הטייסת במסגרת טייסת "העמק". מטוסי הטייסת הראשונים נקלטו בטייסת ב-[[13 ביוני]] [[1968]]. הטיסות החלו כמה ימים אחר-כך וטיסות ההסבה הראשונות יצאו לדרך באותו החודש. מפקד הטייסת הראשון היה יוסי שריג. בתחילה פעלה הטייסת מ[[בסיס חצור]], ומאוחר יותר, במהלך [[מלחמת ההתשה]], עברה ל[[בסיס חצרים]]. למעבר זה קדם קורס הסבה בו השתתפו טייסים ותיקים, ביניהם טייסי מילואים שזכו להערכה על פועלם במלחמת ששת הימים. חלקם הפכו במהרה למובילים הבולטים בטייסת. הייתה זו יזמה של מפקד הטייסת והיא אומצה מאז בחיל.
 הגיחה המבצעית הראשונה הייתה תקיפה ב[[ירדן]]. שישה מטוסים הטילו חמש [[פצצה|פצצות]] של 250 ק"ג. ב-[[17 ביוני]] [[1969]] הועברה הטייסת מבסיס חצור לבסיס חצרים והפכה לטייסת הקרב הראשונה בבסיס שאינה חלק מ[[בית הספר לטיסה]]. ב[[מלחמת ההתשה]] פעלה הטייסת בארבע גזרות לחימה ([[מצרים]], [[סוריה]], ירדן ו[[לבנון]]). ב-[[3 בספטמבר]] [[1970]] עברה הטייסת לבניין החדש בו היא נמצאת עד היום. ביום הראשון ל[[מלחמת יום הכיפורים]] סייעה הטייסת לכוחות הקרקעיים בגזרת [[תעלת סואץ]]. ביום קרב זה איבדה הטייסת שלושה מטוסים. אהוד סדן הצעיר נהרג. ישי קצירי נפל בשבי המצרי ומתי קרפ נפצע וחולץ על ידי כוחות צה״ל. מטוס נוסף נפגע מטיל נ.מ. והונחת בהצלחה בחצרים. בימים הבאים תקפה הטייסת כוחות שריון ואתרי טילים הן בגזרה הסורית והן בגזרה המצרית. במהלך המלחמה ביצעה הטייסת קרוב ל-1000 גיחות ונפגעה קשה: 7 טייסים נהרגו, 5 נפלו בשבי ו- 17 ממטוסיה אבדו. בימיה הקשים פיקד על הטייסת סא"ל אורי שחר. אחד המטוסים שאבדו היה עיט דו-מושבי.

טייסות חיל האוויר הישראלי
מטוסי קרב	הפטישים (69) • הקרב הראשונה (101) • הנמר המעופף (102) • העקרב (105) • חוד החנית (106) • אבירי הזנב הכתום (107) • העמק (109) • אבירי הצפון (110) • הדרקון המעופף/ הטייסת האדומה (115) • אריות הדרום (116) • הסילון הראשונה (117) • העטלף (119) • אבירי הזנב הכפול (133) • נשר הזהב (140) • התוכי המנפץ (149) • האחת (201) • הנגב (253) • מרכז המדינה (254)
מסוקים	הצרעה (113) • מובילי הלילה (114) • דורסי הלילה (118) • ציפורי המדבר (123) • החרב המתהפכת (124) • המסוקים הקלים (125) • מגע הקסם (190) • מגיני המערב (193)
תובלה, כיבוי, בקרה ומודיעין	הגמל המעופף/ הטייסת הראשונה (100) • הפילים (103) • ענקי המדבר (120) • הנחשון (122) • אבירי הציפור הצהובה (131) • מלכי האוויר (135) • ההוקאיי (192) • טייסת הכיבוי (249)
כלי טיס מאוישים מרחוק	עוף החול (144) • האיל הנוגח (147) • ציידי הצללים (160) • הנחש השחור (161) • ציפורי האש (166) • המל"טים הראשונה (200) • הנשר הלבן (210) • הברון האדום
טייסות מדמי טיסה	טייסת מאמני כטב"ם ומסוקים (320) • טייסת מאמני קרב (420)
ניסוי	טייסת מרכז ניסויי טיסה (5601)
כנף 2	טייסת 150 • טייסת 199 • טייסת 248
הטייסות הראשונות	טייסת תל אביב (1) • טייסת הנגב (2) • טייסת הגליל (3)