בית"ר ירושלים – הבדלי גרסאות
רועי ביטון (שיחה | תרומות) עדיין לא הוצג עם מספר כלשהו |
רועי ביטון (שיחה | תרומות) |
||
שורה 1,012: | שורה 1,012: | ||
נכון ל-[[25 במאי]] [[2017]] |
נכון ל-[[25 במאי]] [[2017]] |
||
{{שחקן סגל/התחלה}} |
{{שחקן סגל/התחלה}} |
||
{{שחקן סגל|מס=1|ארץ=ישראל|עמדה=שוער|שם=[[בוריס קליימן]]}}(קפטן |
{{שחקן סגל|מס=1|ארץ=ישראל|עמדה=שוער|שם=[[בוריס קליימן]]}}([[קפטן]]) |
||
{{שחקן סגל|מס=2|ארץ=צרפת|עמדה=בלם|שם=[[אנטואן קונט]]}} |
{{שחקן סגל|מס=2|ארץ=צרפת|עמדה=בלם|שם=[[אנטואן קונט]]}} |
||
{{שחקן סגל|מס=3|ארץ=ישראל|עמדה=קשר|שם=[[דוד קלטינס]]}} |
{{שחקן סגל|מס=3|ארץ=ישראל|עמדה=קשר|שם=[[דוד קלטינס]]}} |
||
שורה 1,018: | שורה 1,018: | ||
{{שחקן סגל|מס=7|ארץ=ישראל|עמדה=קשר|שם=[[ישראל זגורי]]}} |
{{שחקן סגל|מס=7|ארץ=ישראל|עמדה=קשר|שם=[[ישראל זגורי]]}} |
||
{{שחקן סגל|מס=8|ארץ=ישראל|עמדה=קשר|שם=[[עידן ורד]]}} |
{{שחקן סגל|מס=8|ארץ=ישראל|עמדה=קשר|שם=[[עידן ורד]]}} |
||
{{שחקן סגל|מס=9|ארץ=ישראל|עמדה=חלוץ|שם=[[איתי שכטר]]}} |
{{שחקן סגל|מס=9|ארץ=ישראל|עמדה=חלוץ|שם=[[איתי שכטר]]}} |
||
{{שחקן סגל|מס=10|ארץ=ישראל|עמדה=קשר|שם=[[דני פרדה]]}} |
{{שחקן סגל|מס=10|ארץ=ישראל|עמדה=קשר|שם=[[דני פרדה]]}} |
||
{{שחקן סגל|מס=12|ארץ=ישראל|עמדה=חלוץ|שם=אבישי כהן}} |
{{שחקן סגל|מס=12|ארץ=ישראל|עמדה=חלוץ|שם=אבישי כהן}} |
גרסה מ־19:25, 26 במאי 2017
מידע כללי | |||
---|---|---|---|
כינוי |
המנורה, האריות מהבירה הדגל של המדינה | ||
תאריך ייסוד | 1936 | ||
אצטדיון |
אצטדיון טדי, ירושלים (תכולה: 31,733) | ||
בעלים | אלי טביב | ||
מנכ"ל | משה דמאיו | ||
מאמן | שרון מימר | ||
ליגה | ליגת העל | ||
www | |||
תלבושת | |||
|
בית"ר ירושלים הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר ירושלים המשתייך לאגודת הספורט בית"ר ומתחרה בליגת העל, ליגת הכדורגל הבכירה בישראל. המועדון הוקם ב-1936, ומאז 2013 בבעלות איש העסקים אלי טביב. החל משנות השבעים היא נחשבת לאחת הקבוצות הבכירות בכדורגל הישראלי. לזכות בית"ר ירושלים שש אליפויות ושבעה גביעי מדינה, ובנוסף זכתה פעמיים בגביע הטוטו ופעמיים בתואר אלוף האלופים. כמו כן, בית"ר ירושלים היא הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי, במשותף עם הפועל באר שבע. אצטדיונה הביתי של הקבוצה, החל משנת 1991 הוא אצטדיון טדי שבשכונת מלחה בירושלים, והוא מכיל 31,733 מקומות ישיבה. לפני כן שיחקה הקבוצה באצטדיון ימק"א.
היסטוריה
הקמת הקבוצה - שנות ה-30 וה-40
הקבוצה הראשונה
קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 על ידי דוד הורן. הורן שהיה ראש סניף אגודת בית"ר בירושלים, אסף צעירים אידאליסטים שחלקם הניכר השתייכו לתנועה הרוויזיוניסטית ולמחתרות האצ"ל והלח"י והקים את קבוצת הכדורגל הראשונה שנקראה בימיה הראשונים קבוצת "המנורה" ועל חבריה נמנו: חיים קורפו (ששימש לימים כשר התחבורה בממשלתו של מנחם בגין), דב מילמן, גרשון אברמוביץ', חיים גרוסברג, יוסף ריפס, דוד אנגל, שלמה כהן, יעקב בק, יצחק טסלר, דוד אילן, משה ויצחק ברוך ואשר בנזימן שהיה החלל הראשון של מחתרת האצ"ל בהתקפה של בנין הבולשת הבריטית בירושלים.[1] מנהל הקבוצה היה גוטמן רבינוביץ' שלימים איבד את רגלו בעת השמירה על הכותל המערבי ולכן פרש מתפקידו בקבוצה. עבור התלבושת הראשונה שעל גביה התנוסס סמל תנועת בית"ר שילם עו"ד אהרון ברוך שאהב כדורגל. קבוצה זו היוותה אטרקציה באותם ימים ומשכה קהל ירושלמי רב למרות גילם הצעיר של השחקנים, שברובם היה 18 שנים. בתחילה הקבוצה, שלא נמנתה עם הקבוצות החברות בהתאחדות לכדורגל, שיחקה משחקי ידידיות לא רשמיים נגד קבוצות אנגליות, יהודיות וערביות מקומיות מהשכונות בירושלים. עוד קודם לכן פעלה קבוצת כדורגל ברובע היהודי שבעיר העתיקה ("המעופף"), שחקניה היו חברי תנועת בית"ר ברובע ששיחקו "בחקורה" ליד "שער ציון".
עקב מעצרו של מרקוביץ' על ידי הבריטים ב-1938 נאלצה בית"ר להפסיק את פעילותה, עד להקמתה מחדש ב-1942 על ידי הורן ושמואל קירשטיין שהצליחו למזג את בית"ר ימין משה ובית"ר ניל"י משכונת יגיע כפיים. כמו כן גייסו שחקנים לקבוצה שרבים מהם היוו את שלדה עד לשנות ה-50 המאוחרות, ביניהם בלטו: הקשר-מתאגרף אשר ברנבלום, החלוצים ישראל יחזקאל ואהרון חסון, שמעון שטרן, שלום ציון והכוכב הראשון של הקבוצה, סימון אלפסי שכיכב בשורותיה בשלהי שנות הארבעים והחמישים ולאחר פרישתו הפך למאמן-שחקן ולמאמן של הקבוצה. בנוסף שיחקו בקבוצה זו: יוסף מיוחס, יצחק מיוחס, אלי מזרחי, שמואל בליכר, ליאון מזרחי, אהרון טוויל, ישעיהו לאריה, שלמה סידס, מושקה תנורי, יוסף שלום ודוד בדהב. קבוצה זו לא הצליחה לשחק נגד קבוצות בכירות מפאת חרם משותף של קבוצות מאגודות הפועל ומכבי, ולכן הסתפקה במשחקים מול קבוצות בריטיות וערביות ביניהם: "ארד ספורט קלאב", "הומנטן" ו"הויצ'מן".
הטורניר הראשון של הקבוצה היה גביע בזק של "קרן תל חי" בו הגיע למשחק הגמר אך נוצחה על ידי בית"ר פתח תקווה, לאחר מכן טורניר על "גביע ירושלים" בו הגיע לגמר פעם נוספת אך הפרעה של המשחקים על ידי פעילים מטעם הפועל ירושלים מנעה מבית"ר את ההתמודדות.
בסוף 1943, לראשונה בית"ר הופיעה למשחק נגד קבוצה בכירה בכדורגל הארצישראלי, הייתה זו בית"ר תל אביב שניצחה 3:0. באותה שנה נפגשה עם קבוצות אחרות שנחשבו לבכירות כמו הפועל ראשון לציון ומכבי נתניה וניצחונות שלה במפגשים אלו תרמו להעלאת התודעה בדבר הקבוצה הירושלמית בישראל.
ההגלייה לאפריקה
לאחר גילוי מעורבותם של רבים משחקני הקבוצה ושחקני קבוצות אחרות בפעילות מחתרתית לא חוקית בשנת 1944, ובעקבות פיצוץ בניין הבולשת הבריטית בירושלים, הוגלו חלק משחקני בית"ר על ידי ממשלת המנדט הבריטי לקניה, אריתריאה וסודאן בשל פעילותם. במחנות במדינות אלו, שהוקמו על ידי הבריטים, הקימו העצירים, 251 במספר, מספר קבוצות כדורגל באדיבות השומרים האנגלים. הקבוצות התבססו על אזורים שבהם שיחקו המוגלים מירושלים, תל אביב ופתח תקווה. במקביל תכננו העצורים בריחה המונית על מנת לחזור לישראל דרך מנהרה שנחפרה מהמחנה עצירים ועד למרכז מגרש הכדורגל. 54 מהם אף הצליחו לברוח אך נתפסו שנית והוחזרו למחנה המעצר. רוב העצורים חזרו לישראל רק עם הקמת המדינה ביוני 1948.
הישג השיא באותן שנים והקמת "נורדיה"
בעת הגליית חלק מהשחקנים לאפריקה בשנת 1946, הגיעה הקבוצה האלמונית יחסית לסיבוב השני של גביע ארץ ישראל, הישג השיא של הקבוצה לאותם שנים, ופגשה את מכבי תל אביב עמוסת הכוכבים שכללה את: אלי פוקס, יוס'לה מירמוביץ' ושייע גלזר. באותו טורניר התקיים הגביע במתכונת של מפגש כפול ומכבי הצליחה לנצח רק בשער שנוי במחלוקת בדקה ה-90 בתוצאה 3:2. בדרך חזרה נעצרו שחקני בית"ר ובילו לילה בבית המעצר בלטרון. המשחק השני בימק"א כמעט ונגמר ב3:2 לבית"ר אך לבסוף שער שוויון דרמטי מנע סנסציה היסטורית מבחינת בית"ר, לאחר פציעתו של הכוכב אלפסי, ומכבי העפילה לסיבוב הבא בדרך לזכייה בגביע בשנה זו.
בשנת 1947, הוכרזה אגודת בית"ר שכללה את הקבוצה כבלתי חוקית, אך הקבוצה המשיכה להתקיים בארץ ישראל בשם "נורדיה ירושלים" (על שם מקס נורדאו ממייסדי התנועה הציונית). באותה עונה נרשמה לראשונה בית"ר בליגה ב' של ההתאחדות לכדורגל המקומית. ב-15 בנובמבר 1947 התקיים הדרבי הראשון בין בית"ר להפועל ירושלים (כאשר בית"ר בשם "נורדיה ירושלים"), בו ניצחה בית"ר 3:1. היה זה גם המשחק הרשמי הראשון במסגרת ליגה מאורגנת וגם הדרבי הירושלמי הראשון אי פעם. בשנה זו גם נרשם הניצחון ההיסטורי, 8:1 על קבוצת דגל ציון ת"א, במשחק זה כבש הכוכב אלפסי שישייה מרשימה. עם הכרזת העצמאות בתחילת 1948, חדלה הליגה והקבוצה מלהתקיים זמנית בשל גיוסם של רוב השחקנים למלחמה בצבאות ערב.
לאחר הקמת המדינה - שנות ה-50
כחצי שנה לאחר סיום קרבות מלחמת העצמאות, בדצמבר 1949, חזרה הליגה המקומית לסדרה ובית"ר חזרה לשחק בליגה במחוז ירושלים ועונה לאחר מכן חזרה לליגה ב' (אז ליגת המשנה בישראל). לאחר עונה בינונית במרכז הטבלה, הקבוצה העפילה לראשונה לליגה הבכירה בעונת 1953/1954 (עם אלפסי כשחקן-מאמן על הקווים ותמיכה בארבעת המחזורים האחרונים מלוניה דבורין) לאחר שנצחה בימק"א בתוצאה 1:2 את הפועל רחובות. עונה אחת בלבד הנחיתה את הקבוצה חזרה לליגת המשנה ל-13 שנה, בהן הצליחה פעם אחת בשנת 1957, לסיים במקום הראשון בליגת המשנה, אך ההתאחדות לכדורגל החליטה להקפיא את הירידות והעליות באותה עונה ומנעה מהקבוצה להעפיל ליגה.
שנות ה-60 וה-70
עד אמצע שנות ה-60 נחשבה בית"ר כקבוצה בינונית, המנסה ללא הצלחה להעפיל לליגה הראשונה, כשהיא מסיימת בעונות אלו במקומות במרכז טבלה ומעלה אך נכשלת במשימה לעלות ליגה, בעיקר בעונות 1963 עד 1966 בהם סיימה מקומות 3 ו2 בליגת המשנה (ליגה א' דרום). בעונה הכפולה של 1966/1968, כשבשורותיה מככבים ד"ר ראול גלר, שאול "המלך" מזרחי, אודי רובוביץ' ("אודי חמודי"), שמעון צ'רנוחה, חיים אזולאי ויצחק מונסה, הצליחה לבסוף להעפיל לליגה הראשונה ולהשאר בה, למעט עונות בודדות, עד היום. המאמן היהודי-ארגנטינאי, סמואל רזניק, משחקניה הגדולים של הקבוצה בעבר, הדריך את החבורה הנוצצת של אז. משחק העלייה ההיסטורי התקיים מול מכבי רמת עמידר, ורובוביץ' שכבש את שער הניצחון בדקות הסיום, זכה מהאוהדים בכבוד של מלכים כשנשאוהו על כפיים ברחובות העיר.
בשנות ה-70, עם עלייתו לקבוצה הבוגרת של אורי מלמיליאן, החלה הקבוצה לבסס את מעמדה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. בעזרת שחקני בית דוגמת השוער יוסי מזרחי, המגנים יוסי חכם ויצחק ג'אנו ושלישיית הקישור ויקטור לוי, דני נוימן ומלמיליאן, שכונתה "שוקולד-מנטה-מסטיק" (כשם ההרכב המוזיקלי הישראלי שוקולד מנטה מסטיק שהיה פופולרי באותן השנים). בעונת 1972/1973 סיימה סגנית אלופת המדינה לראשונה בתולדותיה כשרק מכבי תל אביב מקדימה אותה ב-4 נקודות בלבד. באותו הזמן נוהלה הקבוצה על ידי חיים קורפו.
כמו כן בעונות 1975/1976 ו1977/1978 הגיעה בית"ר למקום השני בליגה כשנקודות ספורות מפרידות בינה לבין האלופות באותן שנים הפועל באר שבע ומכבי נתניה.
בעונת 1974/1975 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, אולם הפסידה להפועל כפר סבא בתוצאה 3:1.
שנה לאחר מכן, בעונת 1975/1976 העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר הגביע, אולם בניגוד לשנה שעברה, גברה על מכבי תל אביב בתוצאה 2:1 בתום הארכה, משערים של מלמיליאן ונוימן, ובכך זכתה בתואר הראשון בתולדותיה. על הקווים תדרך המאמן ניסים בכר והקפטן דוד ישי היה זה שהניף את הגביע. ככל הנראה היה זה המשחק עם הכי הרבה צופים אי פעם במסגרת ישראלית, כש55 אלף צופים הגיעו לצפות במשחק גמר זה (ע"פ הפרסומים בתקשורת).
בעקבות הצלחתה היחסית בשנת 1976 וזכייתה בגביע המדינה, שיחקה לראשונה בתולדותייה בגביע בינלאומי כלשהו, 6 הופעות בגביע האינטרטוטו של קיץ 1976. משחקה הראשון בהיסטוריה באינטרטוטו התקיים ב 26 ביוני 1976 נגד קבוצת יאנג בויז ברן משווייץ, משחק זה הסתיים בהפסד של בית"ר 3–6 לשווייצרים כשלזכות בית"ר כובשים יואל מסוארי, שלמה ג'רבי והקפטן דוד ישי. בית"ר הייתה הקבוצה הישראלית הראשונה ביחד עם הפועל באר שבע, שמשחקת במפעל ששייך להתאחדות האירופית (אופ"א).
בעונת 1978/1979, תחת שרביטו של שמעון שנהר, זכתה הקבוצה בגביע פעם נוספת. את השערים כבשו הקפטן נוימן ויוסי אברהמי. בנוסף הייתה הקבוצה סגנית האלופה פעם נוספת באותה עונה ושנייה למכבי תל אביב ששוב הצליחה להקדים אותה. סוף שנות ה-70 סימנו את הפיכתה של בית"ר, בהנהגתו של אורי מלמיליאן, לקבוצה המובילה של ירושלים, בעקבות ירידת כוחה של היריבה העירונית, הפועל ירושלים.
שנות ה-80
בעונת 1979/1980 ירדה הקבוצה לליגה השנייה (אז הליגה הארצית). במהלך העונה בליגה הארצית (1980/1981) דגל מאמן בית"ר דאז אריה רדלר בשיתוף שחקני נוער ובנה את התשתית לשנים הבאות של הקבוצה. בסוף העונה עלתה הקבוצה בהדרכתו בחזרה לליגה הבכירה כשבשורותיה מככבים צעירים אלמונים שכללו את: סמי מלכה, משה בן הרוש, אבי כהן, שלומי מלכה וכוכב הקבוצה לימים אלי אוחנה.
בפתיחת העונה שלאחר מכן אירחה מכבי תל אביב את בית"ר בביתה, שם התקיים משחק עם אירוע יוצא דופן בו כבשה בית"ר שער מכדור עונשין, שנפסל בדיעבד על ידי השופט, ובעת חגיגות שחקני בית"ר חודש המשחק במהרה על ידי שחקני מכבי ונמסר למוטי איווניר שכבש שער ניצחון מול שוער בית"ר, יוסי מזרחי. את עונה זו סיימה בית"ר במקום השישי.
בעונת 1983/1984 הייתה בית"ר המועמדת המועדפת לאליפות כאשר הובילה ברוב שלבי העונה בפער גדול, אך לבסוף זכתה מכבי חיפה באליפות, לראשונה בתולדותיה, בהפרש של נקודה בלבד. גם בעונת 1984/1985 סיימה בית"ר כסגניתה של חיפה, הפעם בהפרש של 5 נקודות בלבד. אולם במסגרת הגביע תחת הדרכתו של המאמן דוד שווייצר, זכתה בית"ר ירושלים בגביע המדינה בפעם השלישית בתולדותייה, לאחר שגברה על מכבי חיפה בתוצאה 1:0. בעונת 1985/1986 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע, תחת הדרכתו של דרור קשטן. בעונות אלו ביסס אוחנה את מעמדו ככוכב הקבוצה ביחד עם מלמיליאן כשכבשו שערים רבים בדרך לתארים.
בעונת 1986/1987 זכתה הקבוצה באליפות המדינה לראשונה בתולדותיה וכל זאת למרות שדווקא בעונה זו החליטה בית"ר לארח את משחקיה באצטדיון בלומפילד. בעונה זו ניצחה הקבוצה 19 משחקים, סיימה 9 בתיקו והפסידה בשני משחקים בלבד. בין השותפים לתואר ההיסטורי היו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי מזרחי, חנן אזולאי, יעקב שוורץ, סמי מלכה, גרי ונדרמולן והמגנים התוקפים אבי כהן ושלמה שירזי. בתום העונה עזב אלי אוחנה את הקבוצה לטובת מכלן הבלגית, ואילו דרור קשטן עבר לאמן את מכבי חיפה, מה שגרם להתרסקות הקבוצה בעונה לאחר מכן כשסיימה במקום ה11 בלבד.
בעונת 1988/1989 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה לאחר ניצחון בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים על מכבי חיפה. בתום 90 דקות הייתה התוצאה 2:2. בתום ההארכה הייתה התוצאה 3:3. בתום העונה עזב מלמיליאן את הקבוצה לטובת מכבי תל אביב.
שנות ה-90
בעונת 1990/1991 ירדה הקבוצה לליגה השנייה. באותה שנה התבסס סגל הקבוצה על שחקני בית צעירים וחסרי ניסיון. הדבר נבע מחוסר תקציב ואי יכולת לגייס ספונסרים לקבוצה. לקראת העונה בליגה הארצית שב לקבוצה היו"ר משה דדש. צעדו הראשון היה החזרתו של אלי אוחנה מאירופה. הוא גייס את איש הקולנוע יורם גלובוס שתרם 400 אלף דולר לרכישת אוחנה שכרטיסו היה שייך למכלן. אוחנה הסכים לחזור לישראל אף על פי שהיה שחקן מצליח באירופה וזכה עם קבוצתו מכלן בגביע המחזיקות ובתואר הכדורגלן הצעיר הטוב ביותר באירופה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי, פרס בראבו. את הקבוצה חיזקו גם השוער גיורא אנטמן ושחקן הרכש ממכבי יפו עופר דגמי, ואימן אותה לופא קדוש. בתום העונה העפילה הקבוצה לליגת הלאומית, אז הליגה הראשונה.
בעונה שלאחר מכן, עונת 1992/1993, לאחר שהות של עונה בליגה הארצית, זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה, תחת הדרכתו של דרור קשטן, בקדנציה השנייה שלו בקבוצה, שבשורתיה שיחקו לצד אוחנה ויעקב שוורץ הוותיקים, רונן חרזי, סרגיי טרטיאק וולדימיר גרשנייב. בנוסף הובאו שחקנים ישראלים כמו השוער יעקב אסייג והבלמים אהוד כחילה ויעקב הלל.
בית"ר ירושלים זכתה לעדנה בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ברציפות תחת הדרכתם של אלי כהן ודרור קשטן. בעונות אלו שיחקו בבית"ר אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, שמוליק לוי, דוד אמסלם והשוער איציק קורנפיין שחוזקו בהונגרים אישטוון שאלוי, אישטוון פישונט, אישטוון האמר ותמאש שנדור. בשנים אלו בית"ר הציגה כדורגל התקפי ואטרקטיבי שהתחבר מאוד לרצון אוהדיה מחד לראות כדורגל התקפי ומאידך כמות נכבדת של שחקני בית שמככבים בהרכב הקבוצה. האליפות השנייה הייתה שנויה במחלוקת, כאשר נטען כי הפועל בית שאן היטתה את תוצאת המשחק בינה לבין בית"ר לטובת בית"ר, מפני שכבר הובטח לה 10 דקות לפני סופו מקומה מעל לקו האדום, מה שהעניק לה מקום בליגה הבכירה לעונה נוספת, ובכך עזרה לבית"ר לזכות באליפות על חשבונה של הפועל תל אביב. ב-2001 הודה אחד מגיבורי הפרשה, שזכתה לכינוי "משחק השרוכים", איתן טייב כי המשחק לא היה כשר, וצוטט כאומר: "נתנו את המשחק לבית"ר".[2]
אחרי שתי עונות אלה נקלעה הקבוצה לחובות כספיים כבדים ונאלצה למכור את רוב כוכביה מאחר שהיו חתומים על חוזים גבוהים ללא כיסוי הבעלים שרצה לעזוב. אלי אוחנה פרש ממשחק פעיל והקבוצה עמדה על סף פירוק.
שנות ה-90 היוו עבור בית"ר שנים תוססות וטובות, אף על פי שכללו ירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה דאז), שנות ה-90 כללו מעבר לאצטדיון חדיש ומפואר, 3 אליפויות ואף 2 הופעות בגמר גביע המדינה בעונות 1998/1999 ו1999/2000 בשניהם פגשה את יריבתה המרה הפועל תל אביב והפסידה פעמיים בבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה לאחר תיקו בהארכה.
תחילת שנות ה-2000
בעונת 2000/2001 אז רכש איש העסקים גד זאבי את הקבוצה, כיסה את חובותיה ואף ניהל אותה משך עונה אחת שיחקו בבית"ר שחקנים בכירים רבים כמו ג'ובאני רוסו, אלון מזרחי ויוסי אבוקסיס, וזאת תחת הדרכתו של המאמן אלי גוטמן. במשחקי טרם העונה זכתה הקבוצה בגביע השלום ברומא לאחר ניצחון 0:1 על רומא. הקבוצה הייתה פייבוריטית במאבק על האליפות, אך כשלה במשימתה וסיימה במקום החמישי בלבד. בעונה זו לא הצליחה הקבוצה להתרומם ואף ספגה את הפסדה הגדול ביותר, 7:0 למכבי תל אביב. בסיום העונה עזב זאבי את הקבוצה, שהייתה שוב על סף פירוק ושהתה בנאמנות אצל כונס נכסים. עונת 2001/2002 נחשבת לאחת העונות הקשות של המועדון כאשר הקבוצה פתחה את העונה של אחרי עידן גד זאבי רק במחזור הרביעי ולאחר שמאיר פניג'ל יחד עם ששון שם-טוב ומאיר לוי, אוהדי הקבוצה, קנו אותה מכונס הנכסים. הקבוצה בילתה את רוב עונה זו בתחתית הטבלה ואף הגיע למצב של 6 נקודות מהצד התחתון של הקו האדום. אך שרשרת ניצחונות בסוף העונה הצילו את הקבוצה מירידת ליגה כאשר רק במחזור האחרון בית"ר עלתה מעל הקו האדום בעקבות שער ניצחון בדקה ה87 נגד מכבי קריית גת שהבטיח לבית"ר את המקום העשירי בליגה (מתוך 12 אז) וקבע שהפועל חיפה תרד לליגה הלאומית במקומה. בעונות 2002/2003 ו2003/2004 הפכה בית"ר לקבוצת מרכז טבלה כשסיימה במקום התשיעי בשתי עונות אלו והתבססה על שחקנים צעירים ממחלקות הנוער כגון אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן, ברק יצחקי, שלומי ארבייטמן, ומאור מליקסון שהיוו את השלד לשנים הבאות. בנוסף, כוכב מכבי תל אביב אבי נמני הגיע לבית"ר עקב סכסוך עם המאמן ניר קלינגר באותה עונה, שיחק בה כ-2 עונות וכבש שערים רבים יחסית למספר ההופעות שלו בקבוצה.
בעונת 2004/2005 הצליחה בית"ר לסיים במקום הרביעי, עם שחקנה לשעבר אלי אוחנה כמאמן הקבוצה הצעירה והתוססת שנבנתה.
בזירה האירופית מלבד עונת 2000/2001, בה הודחה בסיבוב הראשון בגביע אופ"א, לא הצליחה בית"ר להשתלב עד למכירתה לגיידמאק.
עידן ארקדי גאידמק (2005 - 2013)
מצבה של בית"ר השתנה באוגוסט 2005, עת נרכשה הקבוצה על ידי האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק. הגעת הבעלים החדשים לקבוצה הביאה לגידול משמעותי בתקציבה של הקבוצה, ולהיותה הקבוצה העשירה בליגת העל. המאמן אלי אוחנה עזב את בית"ר, ובמקומו הובאו מספר מאמנים זרים, בהם טון קאנן ולואיס פרננדז בעונת 2005/2006, אך אלו שרדו זמן קצר בלבד בקבוצה והיא סיימה במקום השלישי בלבד בעונה זו. לאחר מכן שחקנים רבים שוחררו ובמקומם נעשה רכש גדול של שחקנים בכירים בליגה הכולל את שמעון גרשון, מיכאל זנדברג, אריק בנאדו וטוטו תמוז שנרכשו כולם תמורת סכומי עתק ביחס לליגה, והוחתמו על חוזים חסרי תקדים לבית"ר ולליגת העל בכלל.
ההשקעה הרבה השתלמה ובעונת 2006/2007 זכתה הקבוצה באליפות תחת הדרכתו של המאמן הישראלי יוסי מזרחי, אשר החליף את אוסבלדו ארדילס כבר בתחילת העונה. על אף הזכייה באליפות, לא הוארך חוזהו של מזרחי. בתחילת 2007/2008 מונו יצחק שום כמאמן וגיורא שפיגל כמנג'ר ויועץ מקצועי. בנוסף מונה לתפקיד מנכ"ל המועדון השוער איציק קורנפיין, שפרש ממשחק פעיל. התוצאה הייתה מוצלחת למדי ולראשונה בעידן גאידמק לא הוחלף המאמן במשך כל העונה. אמנם בתחילתה כשלה בית"ר להעפיל מהסיבובים המוקדמים של ליגת האלופות כשהפסידה לפ.צ. קופנהגן בשלב המוקדמות הראשון, אך בהמשך התבססה שליטתה בליגת העל. בסיומה של העונה לאחר משחק גמר גביע דרמטי במיוחד בו ניצחה את היריבה המרה הפועל תל אביב בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר 0:0 בסיום 120 דק', הצליחה הקבוצה לזכות בדאבל היסטורי ולבסס את מעמדה בתור הקבוצה החזקה בישראל בשנים אלו.
לקראת עונת המשחקים 2008/2009 נכשלה הקבוצה במוקדמות ליגת האלופות כאשר הובסה על ידי קבוצת ויסלה קרקוב הפולנית בתוצאה 5:0, לאחר ניצחון של בית"ר בטדי, בתוצאה 2:1 מצמד של אבירם ברוכיאן. דבר שערער את השקט בקבוצה וגרם לפיטורי המאמן, יצחק שום, אשר הוחלף על ידי ראובן עטר. כמו כן, הוחלפה הנהלת הקבוצה, ולתפקיד יושב ראש הקבוצה מונה איציק קורנפיין. בסיום אותה עונה, זכתה בית"ר בגביע המדינה, בפעם השנייה ברציפות ופעם שביעית בתולדותיה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכבי חיפה בתוצאה 2:1, ובכך מנעה ממנה לזכות בדאבל.
מצבה ותקציבה של בית"ר השתנה באופן דרסטי בקיץ 2009 לקראת עונת 2009/2010, כאשר ארקדי גאידמק הפסיק את תמיכתו בקבוצה והעניק ליו"ר איציק קורנפיין את הסמכויות המלאות לנהל את הקבוצה. לאחר שגאידמק לא הזרים כספים לקבוצה כמו בשנים עברו ובית"ר הייתה על סף פירוק, גומא אגייאר, איש עסקים שעשה את הונו בעסקי הגז, התעניין ברכישת הקבוצה ולבסוף הסכים להיות ספונסר הקבוצה והעביר ערבות שמנעה באופן זמני מהקבוצה ללכת לתהליך של פירוק. בניגוד לשנים הקודמות בתקופתו של גאידמק כבעלים, עמד התקציב על כ-36 מיליון ש"ח בלבד. במהלך פגרת הקיץ, יצחק שום חזר לקדנצייה שנייה בקבוצה ודוד אמסלם, אשר פרש ממשחק פעיל, מונה לעוזרו. בהמשך העונה, בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, פוטר שום, ודוד אמסלם מונה כמחליפו רק עד תום העונה. באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר שניצחה את קבוצת הפועל רעננה בתוצאה 1:0 בגמר המפעל. את העונה סיימה הקבוצה במקום החמישי בליגה.
לקראת עונת 2010/2011, מונה אורי מלמיליאן למאמן הקבוצה. לאחר המחזור ה-18 של הליגה עקב מיעוט בניצחונות ויכולת התפטר מתפקידו ב-17 בינואר 2011. באותו יום מונה רוני לוי למאמן הקבוצה החדש והצליח להשאיר את הקבוצה בליגה. הקבוצה סיימה במקום ה-11 בליגה, הכי נמוך מזה שנים.
בהכנה לעונת 2011/2012 עזב רוני לוי ובמקומו מונה דוד אמסלם למאמן, אך האחרון התפטר מתפקידו מספר ימים לפני פתיחת העונה. ב-17 באוגוסט, מספר ימים לאחר התפטרותו של דוד אמסלם, חתם יובל נעים לעונה כמאמן הקבוצה. עקב יכולת חלשה של הקבוצה ולאחר הדחה מגביע המדינה עוד בסיבוב ח', התפטר נעים מתפקידו כמאמן הקבוצה באמצע העונה. במקומו מונה אלי כהן "השריף" שחזר לקדנציה שלישית במועדון, וסייע לקבוצה להישאר בליגה (סיימה במקום התשיעי).
בקיץ לקראת 2012/2013 הקימו אוהדי הקבוצה עמותה שמטרתה איסוף כספים לשיפור מצבה הכלכלי של הקבוצה, וכן כדי לזכות בייצוג בהנהלת הקבוצה. בחצי העונה הראשונה בית"ר זכתה להצלחה רבה בליגה והציגה כדורגל אטרקטיבי יחסית ששלהב את האוהדים, בנוסף מה שתרם היא העובדה שכמות נכבדת מההרכב הראשון כלל שחקני בית שצמחו במחלקות הנוער של המועדון כגון: אבי ריקן, אריאל הרוש, שי חדד, עמית בן שושן, אלי דסה, טל כחילה ואופיר קריאף. באמצע עונה זו, בית"ר צירפה שני שחקנים צ'צ'נים מוסלמים לשורותיה זאור סדאייב וג'יבריל קדאייב. צירוף השחקנים המוסלמים גרר אחריו מחאה שכללה החרמת משחקים מצד חלק גדול מאוהדי הקבוצה, כאשר במקביל אוהדים אחרים בירכו על המהלך. מהלך זה ו"הרעש התקשורתי" סביב המועדון גרם לירידה חדה ביכולת הקבוצה שסיימה במקום העשירי, כאשר היא נשארת סופית בליגה רק במחזור האחרון.
לאחר עונה זו מאסו אוהדי הקבוצה בהתנהלות הבעלים בפועל, גאידמק, וחיפשו אחר איש עסקים (באמצעות העמותה) במשך פגרת הקיץ שיקח את בית"ר ויוציא אותה לדרך חדשה. אלי טביב שסיים את דרכו דווקא ביריבה הפועל תל אביב בעונה קודם לכן, החליט לקחת את הקבוצה בשיתוף עם האוהדים. תהליך העברת הבעלות לטביב התבצע בזכות סעיף של העמותה בהסכם עם גאידמק (שנחתם בעונת 2012/2013) שבעצם אפשר לעמותה להביא רוכש חיצוני ללא הסכמתו של גאידמק. הליך זה אושר על ידי בית משפט כשבועיים לאחר הודעה של העמותה על ניצול הסעיף. החלטת בית המשפט העבירה סופית את המועדון לידיו של טביב והעמותה (טביב מחזיק ב75 אחוז והעמותה 25 אחוז),[3] בכך הסתיים מעשית עידן גאידמק בבית"ר ירושלים.
לאחר מספר שנים, ב-24 בנובמבר 2015, הורשע ארקדי גאידמק בעבירות מס והלבנת הון בפרשת אנגולה גייט, ונגזרו עליו 3 שנות מאסר בכלא הצרפתי. בפועל הוא שוחרר לאחר שלושה וחצי חודשים בלבד תחת תנאים מגבילים.[4]
המעבר לניהולו של אלי טביב (2013 והלאה)
לקראת עונת 2013/2014 לאחר שהושלמה עסקת העברת הבעלות על הקבוצה מידיו של גאידמק לידיו של אלי טביב, מינה טביב את חיים רביבו לנציג הבעלים בקבוצה. המאמן אלי כהן הוחתם לעונה אחת במקומו של אלי כהן "השריף" שסיים את חוזהו, ודוד אמסלם מונה לעוזר המאמן. ב-13 באוגוסט 2013 פיטר טביב את איציק קורנפיין מתפקיד היושב ראש של הקבוצה, אחרי 6 שנים בתפקיד. בדצמבר 2013 פוטר אלי כהן מאימון בית"ר ירושלים. שלושה ימים לאחר מכן רוני לוי חתם בבית"ר ירושלים לקדנציה שנייה. בבאפריל 2014 מונה עומר עצמוני לתפקיד מנכ"ל הקבוצה אחרי שכיהן בתפקיד המנכ"ל בהפועל תל אביב ובמחלקת הנוער של בית"ר. בתום העונה, סיימה בית"ר במקום הראשון בפלייאוף התחתון.
בתחילת עונת 2014/2015, חתם במועדון המאמן מנחם קורצקי לעונה אחת כשעוזרו הוא אורי אוזן. ב-27 בינואר 2015 הודיע טביב על פיטוריו של קורצקי מאימון הקבוצה, זאת על רקע חילוקי דעות ביניהם, ככל הנראה בסוגיית רכש שחקנים. ב-28 בינואר 2015, מינה טביב את גיא לוי כמחליפו של קורצקי עד לתום העונה. באותה עונה העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון לראשונה מזה חמש שנים ובתום העונה סיימה הקבוצה במקום הרביעי בטבלה, והבטיחה את השתתפותה במוקדמות הליגה האירופית, לאחר שבע שנים שלא השתתפה במפעלים האירופים.
בקיץ 2015/2016 סיים גיא לוי את תפקידו במועדון לאחר חצי עונה, וזאת בגלל חילוקי דעות במשא ומתן בין טביב למאמן. במקומו מונה סלובודאן דראפיץ' שהביא עמו את עוזרו מבית"ר תל אביב, שי ברדה. ב-22 ביוני 2015, החלה בית"ר את מסעה האירופי אחרי שבע שנים והוגרלה בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית למשחק נגד אורדבסי שימקנט הקזחית. המשחק הראשון בין הקבוצות שהתקיים בקזחסטן הסתיים ב-0:0. משחק הגומלין שהתקיים באצטדיון טדי הסתיים בניצחון 2:1 לזכות בית"ר, שעברה שלב במפעל אירופי לראשונה מזה 15 שנים. בסיבוב המוקדמות השני הוגרלה בית"ר ירושלים מול שרלרואה הבלגית. בטרם החל המשחק הראשון בבלגיה התלהטו הרוחות בין אוהדי הקבוצות, ועם תחילתו התפרעו אוהדי בית"ר ירושלים וזרקו חזיזים ואבוקות אל המגרש.[5][6] בהמשך פגע בורג שנזרק מיציע האוהדים של הקבוצה בראשו של שוער שרלרואה הצרפתי, ניקולה פנטו וגרם לפציעתו. במהלך המשחק שני שחקני בית"ר ירושלים הורחקו והקבוצה הפסידה 5:1. זמן קצר אחרי המשחק טביב הודיע שהוא מסיים את דרכו בבית״ר ירושלים ובכדורגל הישראלי בעקבות המאורעות. במשחק הגומלין שנערך באצטדיון טדי הפסידה בית"ר 4:1 וסיימה את דרכה במפעל. בשבועות החולפים במסיבת עיתונאים שכינס אלי טביב לקראת פתיחת עונת 2015/16 הודה הבעלים כי אין בכוונתו להזניח את הקבוצה והוא ימשיך להשקיע בה עד שיימצא רוכש מתאים שיהיה מוכן להשקיע בקבוצה ולהעביר לטביב את הכספים אותם השקיע בקבוצה. בית"ר סיימה את עונת 2015/16 במקום השלישי בטבלת ליגת העל המוליך לסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית כשבמאזנה שלושה ניצחונות ושבעה הפסדים במסגרת הפלייאוף העליון.
לקראת עונת 2016/2017, ב-1 ביוני 2016, הודיעה הנהלת בית"ר כי המאמן סלובודאן דראפיץ' סיים את דרכו במועדון ולא ימשיך בקבוצה בעונה הבאה. ב-8 ביוני 2016, חתם והוצג רן בן שמעון כמאמנה החדש של בית"ר ירושלים כשחתם על חוזה בקבוצה לעונה אחת. באותו היום הציגה בית"ר את סמל הקבוצה המחודש שילווה אותה בעונת 2016/17 לציון שנת ה-80 לייסוד המועדון. ב-10 ביולי 2016, הצטרף משה דמאיו לקבוצה בתפקיד מנכ"ל הקבוצה והחליף את עצמוני שחזר להיות אחראי על מחלקת הנוער בלבד. באוגוסט 2016 העפילה הקבוצה, לראשונה בתולדותיה, לשלב הפלייאוף במסגרת הליגה האירופית לאחר שבשלבי המוקדמות גברה על סלובודה טוזלה הבוסנית, אומוניה ניקוסיה הקפריסאית וילגבה הלטבית. בשלב הפלייאוף הקבוצה הודחה ממהפעל על ידי סנט אטיין הצרפתית, אך בזאת רשמה את הישג השיא שלה במסגרות אירופאיות.
ב-23 באוגוסט, הודיעה ההתאחדות לכדורגל בישראל כי אלי טביב שהורשע בפלילים לא יוכל לנהל בפועל את בית"ר ירושלים למשך שלוש שנים. ב-11 בינואר 2017 החליט בית הדין העליון של ההתאחדות לדחות את ערעורו של טביב בדבר פסק דין זה, אך קיצר את משך העונש לשנתיים שבהם טביב לא יוכל לנהל את בית"ר החל מקיץ 2017.[7] ב-5 בפברואר 2017, פוטר רן בן שמעון מתפקיד מאמן הקבוצה, ומיד לאחר מכן חתם שרון מימר על החוזה כמאמן בית"ר ירושלים החדש עד לתום העונה. במאי 2017 סיימה בית"ר את העונה במקום השלישי בליגה, והבטיחה את הכרטיס למוקדמות הליגה האירופית בפעם השלישית ברצף, ובעקבות זאת חוזהו של מימר הוארך בעונה נוספת.
אצטדיון ומתקנים
תחילת הדרך וימק"א
- ערך מורחב – אצטדיון ימק"א
את משחקיה הראשונים כקבוצה לא מקצוענית קיימה בית"ר במגרש ליד רחוב הנביאים בירושלים, שכונה "מגרש הבננות", שהיה מוזנח ומי שטיפל וטיפח אותו היו השחקנים עצמם.[8] בראשית דרכה של בית"ר כקבוצה מקצוענית, החל מ-1942 שימש "מגרש דג'אני" שבשכונת קטמון הישנה כמגרשה הביתי.[9] לאחר חזרתם של גולי אפריקה לארץ בשנת 1948, אירחה הקבוצה את משחקיה לסירוגין במגרש הצמוד לבניין ימק"א בירושלים וב"מגרש הבננות". לאחר סיום מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל, המגרש עליו שיחקה בית"ר בקצה רחוב שמואל הנביא היה נתון בשטח הפקר, ועל כן הועתקה הביתיות של הקבוצה רשמית לאצטדיון ימק"א שהיווה ביתה הקבוע של הקבוצה.[10] ב-15 בנובמבר 1947 נערך הדרבי הראשון בין הפועל לבית"ר בימק"א (שבשלב זה עדיין השתמשה בשם "בית"ר נורדיה") והסתיים בניצחון של בית"ר 3:1. המשחק הרשמי הראשון של הקבוצה באצטדיון ימק"א כאצטדיון הביתי שלה נערך ב-7 בינואר 1950 במסגרת ליגה מיוחדת שהוקמה ב-1949, והסתיים בניצחונה של הפועל רחובות 4:2. עד שנת 1991 בה עברה לאצטדיון טדי, אירחה הקבוצה כל שנותיה בימק"א – למעט עונה בודדת (1986/1987 עת זכתה הקבוצה באליפות הראשונה) בה אירחה את משחקיה באצטדיון בלומפילד בתל אביב.
אצטדיון טדי
- ערך מורחב – אצטדיון טדי
בשנת 1991 בית"ר עברה ביחד עם יריבתה העירונית לאצטדיון טדי החדיש. טדי מהווה מגרשה הביתי של הקבוצה עד היום (2017), כאשר הוא עבר מספר שיפוצים שכללו הגבהת הדשא, בניית חדרים לעיתונאים, תאי צפייה יוקרתיים, והרחבות בשנים 1999 ו-2013 וכיום מכיל כ-31,733 מושבים. מכיוון שמתקן זה שייך לעיריית ירושלים הקבוצה משלמת דמי שכירות שנתיים על השימוש במתקן. אוהדיה השרופים של הקבוצה יושבים ביציע המזרחי והאורחים ביציע הדרומי. אצטדיון זה נחשב לביתי במיוחד כשהאוהדים קרובים לדשא, קולניים, ומשפיעים בו על מהלך המשחק.
מתחם האימונים בית וגן
החל משנת 1980 מתחם זה משמש כמתחם האימונים של הקבוצה, בו מתאמנת הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער של המועדון. המתקן מכיל שלושה מגרשי אימון, יציעים קטנים שמכילים כ-300 מקומות, חדרי כושר, פיזיותרפיה ומלתחות.
בשנים 2005–2009, עת רכש ארקדי גאידמק את הקבוצה, שופץ המתחם באופן משמעותי.
המתחם מכיל בנוסף דוכן מכירות של מוצרי הקבוצה, ומאז 2009 גם את משרדי הנהלת הקבוצה שהועברו מגבעת שאול אל המתחם אימונים.[11]
סמל הקבוצה וצבע התלבושת
סמל המנורה
לאורך כל שנות קיומה של הקבוצה בסמלה הייתה משולבת המנורה, כמו בסמלה של תנועת בית"ר. שילוב המנורה בסמל נתן לקבוצה את הכינויים "המנורה" ו"הדגל של המדינה". בשנת 2006, במסגרת מיתוג הקבוצה, נוספו שני אריות לסמל הקבוצה בדומה לאריה שבסמל העיר ירושלים. בשנת 2013, לאחר מעבר הקבוצה לידיו של טביב, שונה הסמל פעם נוספת, כאשר האריות הוסרו והמנורה שונתה במעט. שינוי הסמל לווה בתהליך הצבעה מתוך שלוש אפשרויות על ידי אוהדי הקבוצה ברשת הפייסבוק. ב-8 ביוני 2016, חשפה בית"ר את הסמל שילווה את הקבוצה בעונת המשחקים 2016/17. סמל לציון שנת ה-80 לייסוד המועדון.
-
סמלה של הקבוצה בשנותיה הראשונות (סמל תנועת בית"ר)
-
סמלה של הקבוצה בשנות ה-80 (סמל זה לא הופיע על-גבי חולצות המשחק הרשמיות)
-
סמלה של הקבוצה מתחילת עונת 1993/94 ועד שנת 2006
-
סמלה של הקבוצה החל משנת 2006 ועד שנת 2013
-
סמלה של הקבוצה החל משנת 2013
-
סמל המועדון בעונת 2016/17 לציון שנת ה-80 לייסוד בית"ר ירושלים
צבע המדים
לאורך רוב שנותיה מזוהה בית"ר עם הצבעים צהוב-שחור. אולם, בשנותיה הראשונות שחור-לבן היה צבעה, עד עונת 1960/1961 בה היו"ר וממייסדי הקבוצה, שמואל קירשטיין פרש מתפקיד ניהול הקבוצה, ומחליפו, אלי גבאי, סבר כי יש להחליף את צבע החולצה הנייטרלי יחסית וחיפש אחר צבע שיהווה תחליף חדיש. גבאי חיפש, במשך מספר שבועות בחנויות בדים בירושלים ותל אביב צבע שיוכל להתאים לחזונו ולאחר שהגיע לחנות הבדים "רב-און" ברחוב כורש בירושלים ובין היתר הציע לו את הצבע הצהוב שהחליט לבחור בו. בית"ר עלתה לראשונה בצבעי הצהוב-שחור ב-8 באוקטובר 1960 במשחק נגד מכבי חדרה באצטדיון ימק"א ולאחר ניצחונה של הקבוצה החליטו להשאר איתה.[12] מאז, למעט משחקים בודדים – כמו למשל משחקה נגד מכבי נתניה בעונת 1977/1978 בה שיחקה בצבע הירוק,[13] צהוב שחור עיטר את מדי הבית של בית"ר. מדי החוץ, עד שנות ה-90 המאוחרות היו וריאציות של מדים בצבעים כחול/לבן או תכלת בהיר, ומשנות ה-2000 הם בצבעים לבן/שחור/צהוב לסירוגין.
יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים
שנים | יצרן תלבושות | ספונסר ראשי |
---|---|---|
1977–1980 | אדידס | וולוו |
1980–1982 | סיטיזן | |
1982–1986 | יומברו | שארפ |
1986–1987 | פומה | כתר פלסטיק בע"מ |
1987–1988 | דיאדורה | אפנת ברוך תעשיות טקסטיל בע"מ |
1988–1989 | דיאדורה | |
1989–1990 | נייקי | נייקי |
1990–1991 | מסגרית איציק כהן | |
1991–1995 | דיאדורה | גלובוס גרופ |
1995–1997 | קבוצת רסידו\קלאב הוטל | |
1997–2000 | סלקום | |
2000–2001 | סובארו | |
2001–2002 | לוטו | אלדן |
2002–2003 | Fresh&Go | |
2003–2004 | דיאדורה | HOT |
2004–2005 | קאפה | |
2005–2006 | בזק בינלאומי | |
2006–2007 | אדידס | |
2007–2008 | ב. יאיר | |
2008–2009 | אלדן | |
2009–2010 | Vipo | |
2010–2011 | אלדן | |
2011–2012 | דיאדורה | |
2012–2013 | גדולים מהחיים | |
2013–2014 | פרי נדל"ן | |
2014–2015 | פומה | iTrader |
2015–2016 | יהלומית פרץ | |
2017-2016 | ג'יבובה | - |
2017- | יהלומית פרץ |
- עד 1977 לא היו ספונסרים או מלבישים רשמיים
קהל אוהדים
בית"ר ירושלים בחברה, בתרבות ובאומנות
סקרים שנעשו בסוף העשור השני של המאה ה-21 מצאו שבית"ר ירושלים היא אחת משתי הקבוצות האהודות ביותר במדינת ישראל.[14][15]
לבית"ר ירושלים אוהדים מפורסמים בתרבות ובאומנות הישראלית, חלקם אף מגיעים למשחקי הקבוצה. בין הבולטים שבהם ניתן למצוא כוכבי זמר מזרחי כגון: אייל גולן (בין היתר שר את "מגרש השדים"), ליאור נרקיס, דודו אהרון, תמיר גל (כתב מספר שירים), אבי ביטר (כתב את שיר האליפות של 97/98 "צהוב בעיניים"), עופר לוי, שלומי שבת, אהובה עוזרי (שרה את "ירושלים של בית"ר" של התואר הראשון ב-1976), ג'קי מייקה (שר את שיר האליפות של 1987) ועוד רבים. בנוסף כוכבי בידור ותרבות, בהם נמנים: שלישיית מה קשור, עמוס תמם, שאנן סטריט, חנן סביון, גיא עמיר, אנדי רם, ירון אילן, גורי אלפי, שי נובלמן ואייל פלד, חלקם אף תרמו למיזם העמותה בשנת 2012/2013. בית"ר נחשבת בתרבות לקבוצה ה"עממית" ובעבר גם נחשבה למקופחת כיוון שהיא הייתה מזוהה עם אוהדים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, ומכאן הגיעו המון סטיראוטיפים היסטוריים שגם התבטאו בתרבות ובאומנות למשל במערכונים של "הגשש החיוור" (במופע "אופסייד סטורי") ו"שלישיית מה קשור" שבמספר תוכניות שיחקו אוהדי בית"ר: היכל התרבות, אנחנו במפה, בובה של לילה וכן מוזכרים בשירם של להקת הדג נחש "הנה אני בא" כשהוא כולל את השורות: "יאללה בית"ר, יאללה חיים בכפר". כמו כן מספר אנשי תקשורת מזוהים כאוהדי בית"ר כמו: אראל סג"ל, דני רופ, קותי סבג, אלי סהר.
באופן מסורתי נחשב שוק מחנה יהודה במרכז ירושלים, כמעוז האוהדים של בית"ר שאליו עד היום הולכים שחקנים ואנשי צוות בקבוצה על מנת לקבל את אהבת הקהל ולהתחכך באוכלוסייה המקומית. לרוב חגיגות התארים הרשמיות של הקבוצה נערכות בכיכר הסמוכה לבניין עיריית ירושלים, כיכר ספרא ובשנים היותר מאוחרות גם בגן סאקר הממוקם בקרבת מרכז העיר ירושלים.
ארגוני אוהדים
גוב האריות
ארגון האוהדים "גוב האריות" הוקם בתחילת עונת 2002/2003 והיה למעשה הגוף הראשון שפעל בצורה מאורגנת ביציעי בית"ר מאז יום היווסדה. מטרת הארגון הייתה לחזק את התיאום בין יציעי טדי ולשפר את מאגר השירים ואת הפצתם ביציעים. כבר עם פרסום אמנת הארגון נכתב שהתארגנות זו משלבת בין אהדה לקבוצה ובין הזדהות פוליטית מסוימת לימין אשר כונתה "צביון ימני".
חילוקי דעות בסוף עונת 2003/2004 הביאו לפירוק ארגון זה.
לה פמיליה
ארגון האוהדים "לה פמיליה" (באנגלית: La Familia) (מאיטלקית La Familia- המשפחה)נוסד בשנת 2005, רבים ממקימיו הם חברי ארגון "גוב האריות" לשעבר שהתפרק שנה קודם לכן. בעקבות פירוק "גוב האריות" נוצר חוסר בארגון מעודד ביציעים (בעיקר ביציע המזרחי בטדי), ולכן עלתה היוזמה באתרי האינטרנט ובפורומים של אוהדי הקבוצה להקים ארגון חדש. ארגון זה שם לו למטרה עיקרית את שיפור העידוד ביציע תוך שימוש נרחב באביזרי עידוד: דגלים, קונפטי, שלטים ופירוטכניקה, כמו כן ארגן הסעות מיוחדות למשחקים, ומשלחות עידוד למשחקים באירופה. בתחילת 2006 הכירה קבוצת בית"ר ירושלים בארגון זה כארגון האוהדים הרשמי שלה. בעונת 2006/2007 עקב הצלחת הקבוצה ופתיחת יציעים נוספים, עבר הארגון לשבת ביציע הצפוני בטדי על מנת ליצור 2 גושי עידוד בטדי, אך לאחר הידרדרות במצב הקבוצה בשנים 2008–2010 נסגר יציע זה והארגון חזר ליציע המזרחי. כחלק מפעילותו ארגון זה מבצע אירועי התרמה ותמיכה במספר עמותות, ארגוני התנדבות, ובפרט תמך בחיילי צה"ל ובתושבי הדרום בעת מבצעים צבאיים ברצועת עזה. כמו כן מארגן אירועי הפנינג לאוהדים בחופשת חג הפסח ובחופש הקיץ. בנוסף לפעילות זו ארגון האוהדים דואג להנצחת אוהדי הקבוצה שנהרגו.
ארגון זה נודע בתקשורת כבעל אוריינטציה ימנית[16] כאשר חבריו הואשמו מספר פעמים במעשי אלימות וגזענות. השם "לה פמיליה" נבחר בהשראת סרטים על המאפיה האיטלקית.[16] חברי הארגון והמעשים המיוחסים להם שנויים במחלוקת בקרב אוהדי הקבוצה.[17]
שמו של ארגון האוהדים נקשר מספר פעמים לאירועי אלימות כמו: תקיפת אוהדי קבוצות אחרות,[18][19]השלכת בקבוק תבערה לעברי משרדי ההתאחדות לכדורגל,[20] ומעשי גזענות.[21][22]
בינואר 2013 הצטרפו לקבוצה שני שחקנים צ'צ'נים-מוסלמים, זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב במהלך מפתיע של הנהלת בית"ר בראשות היו"ר איציק קורנפיין. עם הגעתם של השניים התעוררה מהומה, שכללה חרם של חלק גדול מאוהדי הקבוצה במשך מספר משחקים, שבשיאה הוצת חדר המזכרות במתחם האימונים של הקבוצה.[23] מעשה זה יוחס לארגון ופעיליו, שלאחריו הודיע הארגון על הפסקת פעילותו (עד תום העונה) וזאת בעקבות הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו בתקשורת,[24] בין היתר גם מהנהלת הקבוצה עצמה.
בעונת 2013/2014 חזר הארגון לפעילות לאחר העברת בעלות הקבוצה לידי אלי טביב.[25] ב-26 ביולי 2016, נעצרו כ-56 מחברי ארגון לה פמיליה במבצע של משטרת ישראל באמצעות סוכן סמוי שהפך לעד מדינה והוביל למעצרם של האוהדים. המבצע רחב ההיקף של המשטרה זכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת בישראל.[26] ב-22 בינואר 2017 הורשעו 3 מחברי הארגון בקשירת קשר, וביצוע חבלה חמורה במהלך תקיפת אוהד הפועל תל אביב בתיק "פלורנטין".[27]
תדמית ציבורית וזיהוי פוליטי של המועדון
בית"ר ירושלים נחשבת באופן מסורתי לקבוצה המזוהה עם הימין הפוליטי בישראל ובייחוד עם הליכוד. בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה בית"ר בשתי אליפויות, הרבו פוליטיקאים מהימין, כולל ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, להתארח במשחקי הקבוצה. בין האוהדים הבולטים של בית"ר ניתן למצוא את ראשי הממשלה בנימין נתניהו ואהוד אולמרט, השר רוני בר-און והנשיא ראובן ריבלין ששימשו בעבר כיו"ר האגודה, השר יהושע מצא שהחליפו בתפקיד,[28] השר חיים קורפו שאף היה כדורגלן פעיל בבית"ר בשנות ה-40, והשר אביגדור ליברמן.[29]
במהלך השנים אירעו פעמים רבות אירועי הסתה והתפרעויות כנגד השמאל ומנהיגיו (למשל ביזוי טקס לזכר יצחק רבין[30]) וכנגד ערבים, מה שהוביל אותה פעמים רבות לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל שם נענשה בין היתר בקנסות, משחקי רדיוס ומשחקים ללא קהל. בנוסף בית"ר הקבוצה היחידה בליגת העל שמעולם לא שיחק בשורותיה שחקן ממוצא ערבי.[31] מכיוון שאירועים אלו מכתימים את שמם של כלל אוהדי הקבוצה, נטבע המונח "הקומץ הבית"רי", לתיאור המתפרעים. במספר מערכונים של "הגשש החיוור" מוצגים אוהדי בית"ר כאלימים, במיוחד במבצרם ההיסטורי, מגרש ימק"א.
בשנת 2014 קמה קבוצת אוהדים, שלטענתה סולדת מהגזענות ומהאלימות שמאפיינות את הקבוצה הנוכחית ואוהדיה, והקימה את מועדון האוהדים בית"ר נורדיה ירושלים[32] שהחל לשחק בליגה ג' בעונת 2014/15. ראשי מועדון זה הכריזו כי בכוונתו להחזיר את ההדר הבית"רי, ולייצג את ערכי בית"ר כפי שנוסחו בידי זאב ז'בוטינסקי: ג'נטלמניות, הומניזם ושוויון. בניגוד לבית"ר ירושלים שבה לטענתם מעולם לא שיחק שחקן ערבי, בנורדיה הכריזו מן הרגע הראשון שהקבוצה תהיה פתוחה לשחקנים ערבים, וכבר בעונתה הראשונה שיחקו בקבוצה 2 שחקנים ממוצא ערבי.
יריבויות
היריבות העירונית
- ערך מורחב – הדרבי של ירושלים
בין בית"ר ובין יריבתה העירונית, הפועל ירושלים, מתקיימת יריבות רבת שנים הנובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות. בעבר הייתה שייכת בית"ר לתנועת בית"ר הציונות רוויזיוניסטית בעוד הפועל ירושלים הייתה מזוהה עם ה"ממסד", והשתייכה להסתדרות. חלוקה פוליטית זו תקפה גם היום, כשבית"ר היא קבוצת הדגל של הימין, בעוד הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלוקה זו בולטת במיוחד ביחס לערביי ישראל. בעוד בקרב אוהדי בית"ר רווחים ביטויים נגד ערבים, בהפועל משחקים שחקנים ערבים. במשך תקופות ארוכות היריבות לבשה גם אופי אזורי, כשמרבית אוהדי בית"ר התגוררו בצפון העיר (נחלאות, רחביה, מחנה יהודה, מוסררה וכו'), בעוד הפועל שלטה בדרום העיר (קטמון, המושבה הגרמנית, בקעה, קריית יובל, בית הכרם וכו'). חלוקה זו נבעה בעיקר ממיקום האצטדיונים, ימק"א בצפון וקטמון בדרום. אף שגם כיום מעוזי האוהדים הם קטמון לאוהדי הפועל, ומחנה יהודה לאוהדי בית"ר, החלוקה אינה ברורה כבעבר, ולקבוצות אוהדים מכל חלקי העיר ומחוצה לה.
יריבויות אחרות
הפועל תל אביב
- ערך מורחב – היריבות בין בית"ר ירושלים לבין הפועל תל אביב
בין בית"ר ירושלים ובין הפועל תל אביב איבה ותיקת שנים, בשל ניגודים סימבוליים בין המועדונים, כגון רוויזיוניסטים נגד סוציאליסטים וימין נגד שמאל. זוהי אחת היריבויות הוותיקות בספורט הישראלי, והסתיימה מספר פעמים בקטטות המוניות במגרשים. עם ירידת כוחה של היריבה העירונית הפועל ירושלים, יריבות זו תפסה בקרב אוהדי בית"ר חלק יותר גדול וסימנה את הפועל תל אביב כיריבה המרה ביותר.
איחוד בני סכנין
בין בית"ר ירושלים ובין בני סכנין יש יריבות בעיקר בגלל השסע היהודי-ערבי, למרות ניסיונות הפישור והפיוס שנעשו על ידי ארקדי גאידמק ומאזן גנאים. במשחק שנערך בין הקבוצות בספטמבר 2007 הונף דגל "כ"ך" על ידי אוהדי בית"ר, ודגל ישראל צבוע באדום, דגל ג'יהאד אסלמי ירוק ודגל סוריה על ידי אוהדי בני סכנין. יריבות זו החלה ב-2003, אז עלתה בני סכנין לראשונה לליגת העל. משחקים אלו כוללים עימותים רבים בין מחנות האוהדים. החל משנת 2016, בהחלטה משותפת של שתי הקבוצות ובתיאום עם מנהלת הליגה לכדורגל הוחלט כי המשחקים בין הקבוצות ישוחקו ביניהם ללא קהל חוץ לקבוצה האורחת.[33] מפגש זה הוא היחידי בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שתואם כך מראש בין שני מועדונים יריבים בגלל המתיחות בין הקהלים שלהם.
תארים
- אליפויות המדינה: 6
- גביעי מדינה: 7
- גביע הטוטו: 2
- זכייה (2): 1997/1998, 2009/2010
- אלוף האלופים: 2
- זכייה (2): 1975/1976, 1985/1986
- סגנות (4): 1977/1978, 1978/1979, 1984/1985, 1988/1989
- גביע ליליאן: 1
- זכייה (1): 1985/1986
- גביע השלום: 1
- זכייה (1): 2000/2001
הישגים ושיאים
שיאים קבוצתיים
- עונות בליגת העל: 48 (כולל עונת 2016/2017)
- מיקום הכי נמוך: מקום 10 בליגת המשנה (אז ליגה א', בעונת 1955/1956)
- הניצחון הגבוה ביותר בליגה: 1:8 (נגד מכבי הרצליה בעונת 1994/1995)[34]
- הניצחון הגבוה ביותר בכל הזמנים: 0:9 (נגד בית"ר רמלה בעונת 1992/1993, סיבוב ח' בגביע המדינה)
- ההפסד הגבוה ביותר בכל הזמנים: 7:0 (נגד מכבי תל אביב בעונת 2000/2001 בליגה, נגד הפועל רמת גן בעונת 1948/1949 בגביע המדינה)[35]
- רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר בליגה הראשונה: 9 (בעונת 1996/1997 בין התאריכים: 01/11/1996–09/02/1997)[36]
- רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר בכל הזמנים: 19 (בעונה הכפולה 1966/1968 בליגה א'[37])
- שיא ניצחונות בעונה: 22 (בעונת 1992/1993)
- שיא נקודות בעונה: 71 (בעונת 1992/1993)
- שיא שערים בעונה: 71 (בעונת 1997/1998)
- שיא הספיגה הנמוכה לעונה: 14 (בעונת 1977/1978)
- שיא הפרש שערים לעונה: 42 (בעונת 1996/1997)
- שיא דקות ליגה ללא ספיגה: 928 דקות (בעונת 1973/1974)
הישגים באירופה
עד תחילת שנות ה-90 הקבוצות הישראליות השתתפו בגביע האינטרטוטו בלבד ולא קיבלו כרטיס למפעלים האירופיים, בית"ר השתתפה כ-8 פעמים במפעל זה, והישג השיא שלה הוא מקום שלישי בשלב הבתים המוקדם (בית"ר ביחד עם הפועל באר שבע היא הקבוצה הישראלית הראשונה אי פעם שהשתתפה בגביע אירופי, בעונת 1976/1977). שאר ההישגים:
- גביע האינטרטוטו:
- סיבוב שני (1): 2005/2006
- מקום שלישי (3): 1976/1977, 1987/1988, 1988/1989
- מקום רביעי (3): 1976/1977, 1985/1986, 1993/1994
- מקום חמישי (1): 1995/1996
שאר התוצאות במפעלים האירופיים לאחר הצטרפות ישראל למפעלים האירופיים בכדורגל החל מעונת 1992/1993 (אופ"א, אלופות) מפורטות בטבלה:
שיאים אירופיים
- הישג השיא של המועדון במסגרות אירופאיות: שלב הפלייאוף של הליגה האירופית (בעונת 2016/2017)
- הניצחון הגבוה ביותר במסגרות האירופאיות: 5:1 (נגד פלוריאנה בעונת 1995/1996 במוקדמות גביע אופ"א)
- ההפסד הגבוה ביותר במסגרות האירופאיות: 0:6 (נגד בנפיקה ליסבון בעונת 1998/1999 במוקדמות ליגת האלופות)[57]
- בעל מספר ההופעות הרב ביותר במסגרת אירופאית: איציק קורנפיין, 23 הופעות
- מלך השערים במסגרות האירופאיות: סטפן שאלוי, 12 שערים
שיאים אישיים[58]
- בעל מספר ההופעות הרב ביותר: אורי מלמיליאן, 423 הופעות
- מלך השערים בכל הזמנים במשחקי ליגה בלבד: אלי אוחנה, 142 שערים
- מלך השערים בכל הזמנים במשחקי גביע המדינה בלבד: אורי מלמיליאן, 29 שערים
- מלך השערים בכל הזמנים למשחק אחד: סימון אלפסי, 6 שערים (במשחק אחד, בתאריך ה-29 בנובמבר 1947 בניצחון בית"ר נגד דגל ציון בתוצאה 1:8)
- שיא שערים לשחקן בעונה אחת (30 משחקים): אלי מיאלי, 18 שערים
- שיאן אי-ספיגה (דקות ללא ספיגת שער ברציפות כשוער): יוסף (יוז'י) סורינוב, 928 דקות
- כובש השער המבוגר ביותר: ארנסט וינברגר, בן 40 שנים ו363 ימים (ב-30 במרץ 1957 נגד מכבי רחובות בליגה א')
- השחקן המבוגר ביותר ששיחק במדי הקבוצה: ארנסט וינברגר, בן 40 שנים ו363 ימים (ב-30 במרץ 1957 נגד מכבי רחובות בליגה א')
- כובש השער המהיר ביותר לזכות הקבוצה: מרקוס רומולו, 17 שניות מהפתיחה (ב-2 במרץ 2008 נגד הפועל כפר סבא בליגת העל)[59]
- ספיגת השער המהירה ביותר: ליאור אסולין, 13 שניות מהפתיחה (ב-6 בדצמבר 2003 נגד בני סכנין בליגת העל)[60]
שיאני ההופעות
להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.
להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה" | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.
שיאני השערים
להלן עשרת השחקנים שכבשו את מספר שערי הליגה הרב ביותר במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.
להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה" | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.
זוכים בתואר מלך השערים של ליגת העל במדי בית"ר
עונה | שם השחקן | שערים | הערות |
---|---|---|---|
1978/1979 | אלי מיאלי | 18 | יחד עם עודד מכנס ממכבי נתניה |
1985/1986 | אורי מלמיליאן | 14 | יחד עם דורון רבינזון ממכבי פתח תקווה |
2008/2009 | ברק יצחקי | 14 | יחד עם שמעון אבו חצירא מהפועל פתח תקווה ואלירן עטר מבני יהודה |
זוכים בתואר כדורגלן העונה בישראל במדי בית"ר
עונה | שחקן | תארים קבוצתיים | הערות | סיקור |
---|---|---|---|---|
1975/1976 | אורי מלמיליאן | גביע המדינה | ||
1983/1984 | אלי אוחנה | סגנות | ||
1986/1987 | אורי מלמיליאן | אליפות | ||
1992/1993 | רונן חרזי | אליפות | כבש 15 שערים | |
1996/1997 | אלי אוחנה | אליפות | ||
1997/1998 | יוסי אבוקסיס | אליפות | ||
2006/2007 | מיכאל זנדברג | אליפות | כבש 4 שערים ובישל 12 | [61] |
2007/2008 | גל אלברמן | דאבל | כבש 7 שערים ובישל 4 | [62] |
שיאנים בנבחרת ישראל
- השחקן הראשון מהקבוצה ששיחק עבור נבחרת ישראל: שמעון צ'רנוחה, ב-10 בינואר 1968 נגד נבחרת בלגיה
- השחקן הראשון מהקבוצה שהבקיע שער עבור נבחרת ישראל: אורי מלמיליאן, ב-9 בפברואר 1977 נגד נבחרת תאילנד
- בעל מספר ההופעות הרב ביותר בנבחרת כשחקן הקבוצה: אורי מלמיליאן, 62 הופעות
- בעל מספר השערים הרב ביותר בנבחרת כשחקן הקבוצה: רונן חרזי, 18 שערים
שיאי קהל
- שיא מנויים לעונה: 8,000 מנויים (בעונת 2007/2008 בליגת העל )
- שיא ממוצע קהל ביתי לעונה: 13,122 צופים למשחק (בעונת 2007/2008 בליגת העל )[63]
- שיא קהל במשחקי גביע למשחק אחד: 55,000 צופים (ב-16 ביוני 1976 בגמר גביע המדינה נגד מכבי תל אביב, אצטדיון רמת גן)
- שיא קהל במשחקי ליגה למשחק אחד: 31,000 צופים (ב-21 באוקטובר 2013 בליגת העל נגד הפועל תל אביב, אצטדיון טדי)
שחקנים בולטים ששיחקו במועדון
מאמנים
לפחות 51 מאמנים שונים (ב-72 קדנציות) הדריכו את שחקני מועדון הכדורגל הירושלמי מהקמתו.
להלן רשימת המאמנים של בית"ר ירושלים לאורך שנותיה:
סגל השחקנים
|
|
צוות מקצועי
מאמן ראשי | שרון מימר |
עוזר מאמן | גיל לבנדה |
מאמן כושר | שלומי ודררו |
מאמן שוערים | עמי גניש |
מחלקת הנוער והאקדמיה לכדורגל
באופן היסטורי התבססה קבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים על שחקני בית שצמחו במחלקת הנוער ולא מעט שחקנים ידועים שהובילו את בית"ר ירושלים לתאריה הראשונים יצאו ממנה. למרות זאת, עד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, זכתה קבוצת הנוער בתואר אליפות יחיד, בתום עונת 1972/1973, כשבשורותיה שיחקו אורי מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי, אלי מיאלי ועמנואל כהן ועל הקווים תדרך המאמן סמואל רזניק.
עם רכישת הקבוצה על ידי ארקדי גאידמק הוקמה בבית"ר ירושלים אקדמיית כדורגל לנוער והמתקן אימונים הצמוד לשכונת בית וגן שודרג לרבות חדרי ההלבשה, המתחם עצמו והדשא. בעונת 2005/2006 קבוצת הנוער זכתה בתואר גביע המדינה לנוער.
בעונת 2006/2007 גיא עזורי מונה למאמן קבוצת הנוער, שזכתה תחת הדרכתו בדאבל הנוער.
בעונת 2007/2008 הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות.
בעונת 2015/2016 הקבוצה ירדה לליגה לאומית לנוער לראשונה אחרי זמן ממושך.
בעונת 2016/2017 הקבוצה עלתה חזרה לליגת העל לנוער.
קבוצות מחלקת הנוער לעונת 2016/2017
מנהל מקצועי של מחלקת הנוער: עומר עצמוני
מנהל מחלקת הנוער: אלי מזרחי
שם הקבוצה | ליגה | מאמן |
---|---|---|
בית"ר ירושלים אורן | ליגה לאומית לנוער דרום | יואב תבריזי |
בית"ר ירושלים אורן | נערים א' על | שי כהן |
בית"ר ירושלים שמואל | נערים ב' ארצית דרום | סמי מלכה |
בית"ר ירושלים גדי | נערים ג' מרכז | שרון סבג |
בית"ר ירושלים 1 | ילדים א' מרכז | תומר מסיקה |
בית"ר ירושלים 1 | ילדים ב' מרכז | רפאל אזולאי |
בית"ר ירושלים 1 | ילדים ג' מרכז | סימו פרץ |
בית"ר ירושלים 1 | ילדים טרום א' מרכז | דני רבינס |
בית"ר ירושלים 1 | ילדים טרום ב' דן | אלי בן אוליאל |
בית"ר ירושלים | ילדים טרום ג' צפון | מאור דוייב |
תארים והישגים
- אליפות המדינה לנוער: 1972/1973* , 2006/2007, 2007/2008
- גביע המדינה לנוער: 2005/2006, 2006/2007
- טורניר נייקי בקטרגל: 2007
(* - אליפות בליגה חובבנית)
שחקנים ידועים יוצאי מחלקת הנוער של בית"ר ירושלים
בשנות ה-60–70 |
בשנות ה-80–90 |
במאה ה-21 |
ראו גם
- בית"ר (תנועת נוער)
- בית"ר (אגודת ספורט)
- בית"ר ירושלים (כדורסל)
- מאמני בית"ר ירושלים
- כדורגלני בית"ר ירושלים
לקריאה נוספת
- רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר: תולדות בית"ר ירושלים, הוצאת מדיה, 2007, 278 עמודים, מופץ בחינם באתר הרשמי של בית"ר.
- חיים ברעם, אדום צהוב שחור, הוצאת ספריית מעריב, 2004, 134 עמודים
- אורי מלמיליאן, אלי עזור, הנער מממילא, הוצאת מוניטין, 1984, 125 עמודים
- דני נוימן, דני דבורין, אני דני נוימן, קפטן בית"ר ירושלים, הוצאת שלגי, 1979, 40 עמודים
- זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 120 - 139, הוצאת ישראגול, 2011
- כל אליפויות הקבוצה באתר בית"ר.נט
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של בית"ר ירושלים
- עמוד הקבוצה הרשמי בפייסבוק
- ערוץ הקבוצה הרשמי ביוטיוב
- עמוד הקבוצה באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- פורום האוהדים בית"ר.נט
הערות שוליים
- ^ גלות אריתריאה של בית"ר ירושלים באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית איתן טייב נשבר: נתנו את המשחק לבית"ר, באתר וואלה! - ^ "בית המשפט קבע: אלי טביב הבעלים של בית"ר", מתוך האתר One
- ^ "ארקדי גאידמק שוחרר מהכלא בצרפת לאור קיצור תקופת מאסרו - ויגיע לישראל", מתוך אתר נענע 10
- ^ אבי עמית, אחרי הסערה בבלגיה, אוהדי בית"ר מנסים להסביר את ההתפרעות, באתר nana10
- ^ דוד בן שימול, אוהדי בית"ר: "התייחסו אלינו בבלגיה כאל טרוריסטים, יותר גרוע מאשר לדאע"ש", באתר ynet
- ^ "טביב לא יוכל לנהל את בית"ר במשך שנתיים", מתוך האתר One
- ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק ראשון, דוד הורן וקבוצת הכדורגל הראשונה, עמוד 14, הוצאת Media41LTD
- ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק ראשון, בית"ר ירושלים השנייה, עמוד 16, הוצאת Media41LTD
- ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק שני, 1948, עמוד 26, הוצאת Media41LTD
- ^ מתקן האימונים "בית וגן", באתר בית"ר נט.
- ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק רביעי, החולצה הצהובה, עמ' 63, הוצאת Media41LTD
- ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק שביעי, בית"ר בירוק!, עמ' 121, הוצאת Media41LTD
- ^ סקר האוהדים הגדול, באתר m.ynet.co.il
- ^ סקר "גלובס": מכבי חיפה היא הקבוצה האהודה בישראל, אחריה בית"ר ירושלים
- ^ 1 2 מתוך כתבתה של סיוון כהן בחדשות ערוץ 10
- ^ "כאלה אנחנו, לא נשתנה", מתוך אתר נענע 10
- ^ "המשטרה עצרה שלושה אוהדי בית"ר נוספים", מתוך האתר One
- ^ 'אוהדי נתניה יתלוננו במשטרה נגד חברי "לה פמיליה"', מתוך האתר נענע 10
- ^ "לה פמיליה: לא לוקחים אחריות למעשה האלימות", מתוך האתר one
- ^ גיא בן זיו, 3 אוהדי בית"ר מואשמים בתקיפת עובדי ניקיון בטדי, באתר ONE, 16 במרץ 2011
- ^ עוז רוזנברג, יותר מ-300 אוהדי בית"ר תקפו עובדים ערבים בקניון מלחה, באתר הארץ, 23 במרץ 2012
- ^ "ההיסטוריה של בית"ר ירושלים הוצתה בבית וגן", מתוך האתר One
- ^ "המשטרה חקרה שני בכירים של ארגון לה פמיליה", מתוך האתר One
- ^ "לה פמיליה: ארקדי מתעלל בנו, חוזרים לתמוך", מתוך האתר One
- ^ סוכן סמוי הביא למעצר 56 פעילי 'לה פמיליה', מתוך האתר One
- ^ 3 אוהדי בית"ר הורשעו בתקיפת אוהד הפועל, מתוך האתר One
- ^ התמרמרות י-ם בענין היו"ר, דבר, 5 באוגוסט 1971
- ^ אופירה אסייג, ליברמן הצטרף לעמותת האוהדים של בית"ר י-ם, באתר ONE, 29 ביולי 2012
- ^ וואלה, אוהדי בית"ר שרקו בוז בטקס לזכר רבין, וואלה!, 04.11.2007
- ^ יואב בורוביץ, למה מוחמד לא משחק בבית"ר, הארץ, 18.12.2011
- ^ האתר של בית"ר נורדיה ירושלים
- ^ "סופית: המשחקים של בית"ר וסכנין בלי קהל חוץ". סופית: המשחקים של בית"ר וסכנין בלי קהל חוץ. נבדק ב-2017-04-25.
- ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק שנים-עשר, מחזור 7 בעונת 1994/95, עמ' 196–197, הוצאת Media41LTD
- ^ הפסידה באותה התוצאה נגד הפועל רמת גן בעונת 1948/1949 בגביע המדינה
- ^ אלי כהן ממוקד: רוצה לשבור את השיא העונתי, באתר בית"ר נט.
- ^ כל 19 המשחקים האחרונים היו ניצחונות ממחזור 42 עד 60 ועד בכלל. מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק רביעי, 1966/68, עמ' 74–75, הוצאת Media41LTD
- ^ היסטורית משחקי ליגת האלופות באתר אופ"א
- ^ היסטורית משחקי הליגה האירופית באתר אופ"א
- ^ 2000-2001 בית"ר ירושלים – פאוק סלוניקי – גביע אופ"א – סיבוב ראשון, תקציר מורחב, אתר YouTube
- ^ 2006-2007 בית"ר ירושלים – דינמו בוקרשט – גביע אופ"א סיבוב 2 משחק 2, תקציר המשחק, אתר YouTube
- ^ 2006-2007 דינמו בוקרשט – בית"ר ירושלים – גביע אופ"א סיבוב 2 משחק 1, תקציר המשחק, אתר YouTube
- ^ 2007-2008 בית"ר ירושלים – פ.צ. קופנהגן – מוקדמות ליגת האלופות סיבוב 2 משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
- ^ 2007-2008 פ.צ. קופנהגן – בית"ר ירושלים – מוקדמות ליגת האלופות סיבוב 2 משחק 1, תקציר מורחב, אתר YouTube
- ^ 2008-2009 בית"ר ירושלים – ויסלה קראקוב – מוקדמות ליגת האלופות משחק 1, תקציר מורחק, אתר YouTube
- ^ 2008-2009 ויסלה קראקוב – בית"ר ירושלים – מוקדמות ליגת האלופות משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
- ^ 2015-2016 בית"ר ירושלים – אורדבסי – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 1 מש' 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
- ^ 2015/2016 בית"ר ירושלים – אורדבסי – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 1 מש' 1, תקציר המשחק, אתר YouTube
- ^ 2015/2016 שרלרואה – בית"ר ירושלים – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 2 – משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
- ^ 2015/2016 שרלרואה – בית"ר ירושלים – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 2 – משחק 1, תקציר מורחב, אתר YouTube
- ^ Beitar 1-0 Omonoia {14.7.2016} Full Highlights, תקציר, אתר YouTube
- ^ Omonoia-Beitar (3-2) 21/7/16 Full Highlights, תקציר, אתר YouTube
- ^ בית"ר ירושלים נגד ילגבה תקציר! 0:3, תקציר, אתר YouTube
- ^ ילגאבה נגד ביתר ירושלים FK Jelgava vs Beitar Jerusalem FC, תקציר, אתר YouTube
- ^ בית"ר ירושלים נגד סנט אטיין 1–2 בטדי שלב הפלייאוף תקציר המשחק., תקציר, אתר YouTube
- ^ סנט אטיין נגד בית"ר ירושלים 0:0 תקציר!, תקציר, אתר YouTube
- ^ הפסידה באותה התוצאה נגד ברונדבי בעונת 1987/1988 ונגד אויקאסט בעונת 1988/1989 בגביע האינטרטוטו
- ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק חמישה-עשר, מלכי השערים של המנורה , עמוד 277, הוצאת Media41LTD
- ^ הפועל כפר סבא - בית"ר ירושלים 1:1 עונת 2007/08, כתבה על המשחק באתר בית"ר.נט
- ^ בית"ר ירושלים - בני סכנין 1:1 עונת 2003/04, תקציר המשחק
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מערכת nrg, גולשי nrg קבעו: מיכאל זנדברג כדורגלן העונה, באתר nrg, 21 במאי 2007 - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יניב טוכמן, גל בר-אור, כדורגלן העונה של מעריב ו-nrg: גל אלברמן, באתר nrg, 18 באפריל 2008 - ^ מערכת גלובס ספורט, בית"ר ירושלים בדרך לעוד אליפות, באתר גלובס, 24 במאי 2008
ליגת העל בכדורגל - עונת 2023/2024 | |
---|---|
|
מאמני בית"ר ירושלים | |
---|---|
|