הבדלים בין גרסאות בדף "שלילת התארים"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 29 בתים ,  לפני שנתיים
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
 
==שלילת התארים אצל הרמב"ם==
הרמבם כאמור הושפע מתורת השלילה של אבן סינא, וככולוככל הנראה היה מודע לשיטותיהם של קודמיו היהודים.{{מקור}} אולם הוא הציג דרך עקיבהעקבית ושיטתית יותר מכולמכל ההוגים שקדמו לו בימי הביניים. לפי הרמב"ם, היתרון בדרך השלילה גדול, כיוון שבאמצעות הבנת מה שהאל איננו, מתחדדת השגתו. "הנה כבר התבאר לך, כי כל אשר התבאר לך במופת שלילית דבר אחד ממנו, תהיה יותר שלם. וכל אשר תחייב לו דבר מוסף - תהיה מדמה, ותרחק מידיעת אמתתו"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = הרמב"ם|שם = מורה הנבוכים א: נט|מו"ל = מהדורת אבן שמואל|שנת הוצאה = }}}}. על כן מניח הרמב"ם שיטה זו ביסוד תורתו, בניסיון להראות שאת האל ניתן לתאר אך ורק דרך תיאורים שוללים ודרך תיאור פעולותיו.
 
עוד בספרו [[משנה תורה]] רומז הרמב"ם לשיטת השלילה, כאשר הוא מונה את האמונה בגשמיות האל כ"מין", כלומר ככפירה{{הערה|משנה תורה, ספר מדע, הלכות תשובה, ג:ז}}. בספרו [[מורה נבוכים]] עובר הרמב"ם עובר להשתמש בדרך השלילה באופן עקבי, אף עוד טרם הוכיח את מציאות האל, על מנת להראות שכולשכל תוארי האל הקדומים צריכים להתפרש על דרך השלילה. כמעין הקדמה לדיון בתוארי האל, הרמב"ם מקדיש את מרבית החלק הראשון של ספרו לסקירה שיטתית וממצה של השמות המשותפים במקרא, מפני שהם פוגעים באחדות האל ופרשנות שגויה שלהם מביאה לאמונת כפירהלכפירה.
 
הרמב"ם מקצה אם כן את פרקים א-נ לעיסוק במשמעות מונחים '''[[גשמיות|גשמיים]]''' המיוחסים לאל (כגון "צלם" ו"פנים"), כדי להראות שמושגים אלה בעלי משמעות נוספת ממשמעם הרגיל, ועל כן אין לקרוא אותם כפשטם. לאחר ביאור זה עובר הדיון בפרקים נא-סט לעסוק בתארים ובשמות המיוחסים לאל, כאשר פרקים נא-נט נוגעים באופן ישיר במשמעות ה'''תארים''' המיוחסים לאל. המעבר נעשה במילים "דע שאין לו ית' תיאר עצמי בשום פנים ולא בשום עניין, וכמו שנמנע היותו גשם, כן נמנע היותו בעל תיאר עצמי"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = הרמב"ם|שם = מורה הנבוכים|מו"ל = מהדורת אבן שמואל|שנת הוצאה = |עמ = צג-צד|כרך = א|פרק = נ}}}}. לסיום הפרק כהכנה אחרונה לפני הוכחת השלילה, מבקר הרמב"ם את התפיסה שריבוי תארים עצמיים אינה סותרת את אחדות האל, ומשווה אותה ל[[השילוש הקדוש|שילוש הקדוש]] בנצרות.
===סוגי התארים===
לצורך הבהרת רעיון שלילת התארים, מסווג הרמב"ם את התארים לחמישה סוגים (פרק נב):
# '''מגדיר מלא''' – תיאור שלם המצביע על מהות הדבר. הרמב"ם נותן דוגמה לאדם כ"חי מדבר". לפי תורת אריסטו, הגדרה מלאה של דבר מורכבת מ"סוג", המהווה יסוד משותף לכול הפרטים הנכללים בתוכו, ומ"הבדל" שמייחד את הדבר מכולמכל היתר. הגדרה זו גם מתייחסת גם לסיבות להיווצרות מושא ההגדרה, וזו כבר סותרת את קדמותו של האל.
# '''מגדיר חלקי''' – רשימת תיאורים המגדירים את מהות העצם אך ורק על פי סוג או ייחוד, מבלי לכלול בכך את כולו. לפי הרמב"ם: "כמו שיתואר האדם בחיות '''או''' בדיבור".
# '''איכות''' – לפי הקטגוריות של אריסטו, אותן מכנה הרמב"ם "סוגים עליונים", איכות היא מקרה בעצם הדבר הנידון, ומבטאת תכונות של עצם מסוים שאינן שייכות למהותו. למשל: גובהו ומשקלו של אדם מסוים הם מקרים משתנים שאינם עומדים במהותו, והנה הוא נושא אותם כתאר.
# '''יחס''' – תיאור של עצם בקשר של תלות עם עצם אחר. התיאור חיצוני לדבר הנידון וגם זה לא שייך למהות העצם, ועל כן רמב"ם מציין שריבוי בו אינו מחייב ריבוי העצם עצמו. אף על פי כן תיאר היחס מחייב את העצם להשתתף עם עצמים אחרים תחת הגדרה. למשל: אדם שנאמר עליו ש"היה כאן קודם" וכן "שהיה כאן ראשון", אין פירוש הדבר שאדם מתואר פעמיים, אך עצם תואר היחס מחייבים אותו למקום או ולזמן שאליו מתייחס התאר.
# '''פעולה''' – תוצאותיו של הדבר הנידון. למשל: העולם נהיה לפי דברודיבורו של אלוהים. התיאור אינו מהותי לאל, אך גם אינו מקרה או תכונה שלו ועל כן "רחוק מעצם המיוחס".
 
===תיאור האל לפי חמשת סוגי התאר===
אחרי חלוקה זו, שולל הרמב"ם את תיאורו של [[אלוהים]] בתואר מארבעהמארבעת הסוגים הראשונים. פרט לקדמותו של האל, אשר אינה מאפשרת הגדרתו באמצעות "סיווג", הקביעה בדבר אחדות האל מוציאה מכלל אפשרות תיאור של אלוהים ב'''הגדרה מלאה.'''
כדי להבין מדוע, יש לשים לב לכך שמהקביעה שישנה הגדרה לאלוהים המורכבת הן מסוג והן מהבדל נובע שאלוהים איננו אחד וכן שישנן הגדרות שעומדות בזכות עצמן, והן מרכיבות את האלוהים. כלומר, אילו היו קיימים שני תארים "א" ו-"ב" ששניהם מגדירים את מהותו של אלוהים, הרי שבאופן מחשבתי יש קיום ל-"א" מבלי "ב" וכן להפך, וממילא אלוהים איננו אחד במובן החמור של המילה, אלא מורכב משתי מהויות נפרדות.{{הערה|1=כמו כן, הדבר מתנגש עם אמונת [[קדמות האל]]; בהגדרה מורכבת אנו מודים שאין קיומו של אלוהים '''ראשוני''' או '''קדמון''', שכן קדמו לו (מבחינת '''מציאות''', לא מבחינת זמן) דברים אחרים: הגדרות אחרות שעומדות בזכות עצמן.}}
 
מסיבה דומה מבאר הרמב"ם מדוע לא ניתן להתייחס לאלוהים דרך '''מגדיר חלקי.''' הגדרה חלקית היא כאמור פן אחד של תיאור מורכב, אך כאמור אחדותו של האל מחייבת שיהיה פשוט. בלשונו של רמב"ם: " וזה המין מן התארים מרוחק מן האלוה ית' אצל כל אדם - שאם היה לו חלק מהות [מהותי], תהיה מהותו מורכבת". עם זאת, אין מניעה לתאר את האל בתיאור מגדיר מלא כאשר התיאור איננו מורכב, אלא מהווה מילה נרדפת בלבד.
 
הסוג השלישי של התארים – '''איכות''' – גם הוא מראה על הרכבה באלוהים, וסותר את רעיון האחדות. היות אלוהים אחד ושלילת הגשמות אינם מאפשרים לייחס לאלוהים ממדים, צבע וצורה, נפש נפרדת מהעצם-האלוהי, תכונות נפשיות, רגשות וכן הלאה: "כי כולכל תיאר שישוב לסוג האיכות העליון לא ימצא לו ית'"
 
הסוג הרביעי של התארים – '''יחס''' – חויב על ידי [[יהודה הלוי|ריה"ל]] ודורש מהרמב"ם להודות ש"יראה בתחילת המחשבה, שיהיה נכון, שיתואר הלאוה ית' בזה המין מן התארים". זאת מכיוון שתיאורי יחס רבים לא מעידים דבר על מהות העצם, ועל כן אפשר להרבות בו מבלי לפגוע באחדות האל. אולם לאחר דיון פוסל גם תארים אלה מהאל. שלילת הגשמות לא מאפשרת לייחס אותו למקום; הקביעה בדבר היות אלוהים בלתי-משתנה לא מאפשרת לייחס אותו ל[[זמן]] (בלשון רמב"ם: "כי הזמן מקרה דבק לתנועה" ועל כן נקבע על ידי שינויים שלא מתאפשרים באל); וייחוס שלו לכל עצם שהוא ברא לא נכונה, משום ש"קיום" האלוהים אינו מאותו סוג "קיום" של העולם (קיום האלוהים הוא הכרחי בעוד שהעולם יכול היה שלא להיברא, ולפיכך "אין יחס בשום פנים באמת בינו ובין דבר מברואיו").
לעומת ארבעת הסוגים הראשונים של התארים, הסוג החמישי "שיתואר דבר '''בפעולתו'''" איננו סב על מהות הדבר, אלא קובע לאלו דברים הוא גורם. סוג זה ניתן לייחס לאלוהים ואף להרבות בו, כמספר פעליו של האל. כדי לבאר עניין זה ולהדגיש שאין ריבוי מהותי בריבוי פעולה, ממשיל את השימוש בתוארי פעולה לאש "תתיך קצת הדברים ותקפיא קצתם, ותבל ותשרוף ותלבין ותשחיר... באיכות אחת פועלת תפעל כל אלו הפעולות, והיא החם. ואם היה זה נמצא במה שיעשה הטבע, כל שכן בחוק הפועל ברצון, וכל שכן בחוקו ית'".
 
בהמשך, כאשר מתייחס הרמב"ם לשמותיו המרובים של האל, מסקנתו היא שהם אינם אלא התייחסות לפעולתיו המרובות בעולם (.{{הערה|פרק סא).ס"א}} עניין זה מבואר לאחר דיון מיוחד בהבדלים שבין מציאות אפשרית (החלה על כול העצמים בעלי המקרים) לבין מציאות הכרחית (המיוחדת לאל). דיון זה הוא מאיןמעין מסקנהמסקנא מתבקשת לאור מהלך השלילה, המובא על מנת לשלול את התואר הבסיסי "נמצא". כיוון שמציאות האל אחת עם מהותו הוא נמצא באופן שונה מכול דבר אחר, לפי הרמב"ם "נמצא לא במציאות". בכך מוכיח הרמב"ם את טענת אבן סינא כי האל הוא העצם היחיד שמציאותו לא רק בגדר האפשר, אלא "מחויתב המציאות".
 
===תארים שוללים===
:אם אתה מכלל מי אשר יחוס על כבוד קונו, אין ראוי לך שתשמע אותם בשום אופן, לא כל שכן שתאמר אותם, קל וחומר שתעשׂה כמותם, שהרי יודע אתה את מידת חטאו של מי אשר יטיח דברים כלפי מעלה. אין ראוי לך בשום פנים לעסוק בתוארי האל מתוך חיוב על-מנת לרומם אותו לטענתך. אל תחרוג ממה שתיקנו אנשי הכנסת הגדולה בתפילות ובברכות, ודי בכך בהכרח! די עד מאוד! כפי שאמר ר' חנינא.
 
ראוי לציין שפיוטיו של [[סעדיה גאון|רס"ג]], שאף הוא היה רציונליסט וקיבלקיבל את תורת שלילת התארים, חפים מתארים כלפי האל. כך גם פיוטיו של ר' [[אברהם בן עזרא]] (שגם הוא התנגד לרוב הפיוטים בגלל חסרונות שונים שיש בהם{{הערה|1=על התנגדותו של ראב"ע לפיוטים, ראו [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1582 כאן] את פירושו ל{{תנ"ך|קהלת|ה}}.}}).
 
==לקריאה נוספת==

תפריט ניווט