בעל קורא – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ דיוק
שורה 4: שורה 4:
לפי ההלכה ראוי שכל אדם ידע לקרוא ב[[ספר תורה]] ללא טעמים, אך בעקבות ריבוי [[עם הארץ|עמי הארצות]] תיקנו [[חז"ל]] שיהיה בכל [[בית כנסת]] אדם שידע לקרוא בתורה{{דרוש מקור}}.
לפי ההלכה ראוי שכל אדם ידע לקרוא ב[[ספר תורה]] ללא טעמים, אך בעקבות ריבוי [[עם הארץ|עמי הארצות]] תיקנו [[חז"ל]] שיהיה בכל [[בית כנסת]] אדם שידע לקרוא בתורה{{דרוש מקור}}.


בעבר כל אדם שעלה לתורה היה קורא בעצמו את הקריאה, בדורות מאוחרים התבטל נוהג זה. הרב [[צדקיה בן אברהם]] כתב בחריפות נגד ביטול המנהג, אולם [[רא"ש]] כתב שכדי למנוע מריבות בבית הכנסת רשאים שהשליח ציבור יקרא בקול והמברך יקרא בלחש ביחד אתו, כדבריו נוהגים כיום ברוב הקהילות {{הערה| {{שולחן ערוך|אורח חיים|קמא|א}}. ודעת ה[[פרי חדש]] שהמנהג שהחזן קורא אפילו שהעולה בקיא בקריאה}}. ב[[יהדות תימן]] עד היום נוהגים כמנהג הקדום.
בעבר כל אדם שעלה לתורה היה קורא בעצמו את הקריאה, בדורות מאוחרים התבטל נוהג זה. הרב [[אפרים מרגנסבורג]] כתב בחריפות נגד ביטול המנהג, אולם [[רא"ש]] כתב שכדי למנוע מריבות בבית הכנסת רשאים שהשליח ציבור יקרא בקול והמברך יקרא בלחש ביחד אתו, כדבריו נוהגים כיום ברוב הקהילות {{הערה| {{שולחן ערוך|אורח חיים|קמא|א}}. ודעת ה[[פרי חדש]] שהמנהג שהחזן קורא אפילו שהעולה בקיא בקריאה}}. ב[[יהדות תימן]] עד היום נוהגים כמנהג הקדום.


{{ציטוט|תוכן=ותיפח רוחם של חזנים שהעומד לקרות בתורה מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא. ועוד פעמים ששותק הקורא ומברך ברכה לבטלה והציבור לא יצאו ידי קריאת שבעה והחזן מברך ששה [פשיטים] לכבוד התורה והוא קלון התורה ועתיד הקדוש ברוך הוא לפרע ממי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ובידי אין למחות כי אומרים מנהג אבותינו תורת משה רבינו כמו שכתבת.|מקור=[[שבלי הלקט]] סימן לה|אנגלית=}}
{{ציטוט|תוכן=ותיפח רוחם של חזנים שהעומד לקרות בתורה מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא. ועוד פעמים ששותק הקורא ומברך ברכה לבטלה והציבור לא יצאו ידי קריאת שבעה והחזן מברך ששה [פשיטים] לכבוד התורה והוא קלון התורה ועתיד הקדוש ברוך הוא לפרע ממי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ובידי אין למחות כי אומרים מנהג אבותינו תורת משה רבינו כמו שכתבת.|מקור=הרב [[אפרים מרגנסבורג]] מובא בספר [[שבלי הלקט]] סימן לה|אנגלית=}}


[[ספר תורה|ספר התורה]] המשמש לקריאה בתורה מכיל את הטקסט ב[[כתיב חסר]], ללא סימני [[ניקוד]] וללא [[טעמי המקרא]], הקובעים את ההפסקות בקריאה (בדומה ל[[פיסוק]]), ואת נעימת הקריאה. מצב זה הופך את פעולת הקריאה בתורה לפעולה לא פשוטה, שלא די בידיעת [[קריאה]] כדי לעשותה, ונדרשים מומחיות ואימון, שהרוכש אותם קרוי "בעל קורא".
[[ספר תורה|ספר התורה]] המשמש לקריאה בתורה מכיל את הטקסט ב[[כתיב חסר]], ללא סימני [[ניקוד]] וללא [[טעמי המקרא]], הקובעים את ההפסקות בקריאה (בדומה ל[[פיסוק]]), ואת נעימת הקריאה. מצב זה הופך את פעולת הקריאה בתורה לפעולה לא פשוטה, שלא די בידיעת [[קריאה]] כדי לעשותה, ונדרשים מומחיות ואימון, שהרוכש אותם קרוי "בעל קורא".

גרסה מ־12:15, 29 ביוני 2017

קריאת התורה בבית הכנסת. ליד בעל הקורא עומד אדם המסמן לו בידיו את טעמי המקרא.

בַּעַל קוֹרֵא (או בַּעַל קְרִיאָה) הוא אדם העוסק בקריאה בתורה בבית הכנסת בפני ציבור המתפללים.

לפי ההלכה ראוי שכל אדם ידע לקרוא בספר תורה ללא טעמים, אך בעקבות ריבוי עמי הארצות תיקנו חז"ל שיהיה בכל בית כנסת אדם שידע לקרוא בתורה[דרוש מקור].

בעבר כל אדם שעלה לתורה היה קורא בעצמו את הקריאה, בדורות מאוחרים התבטל נוהג זה. הרב אפרים מרגנסבורג כתב בחריפות נגד ביטול המנהג, אולם רא"ש כתב שכדי למנוע מריבות בבית הכנסת רשאים שהשליח ציבור יקרא בקול והמברך יקרא בלחש ביחד אתו, כדבריו נוהגים כיום ברוב הקהילות [1]. ביהדות תימן עד היום נוהגים כמנהג הקדום.

ותיפח רוחם של חזנים שהעומד לקרות בתורה מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא. ועוד פעמים ששותק הקורא ומברך ברכה לבטלה והציבור לא יצאו ידי קריאת שבעה והחזן מברך ששה [פשיטים] לכבוד התורה והוא קלון התורה ועתיד הקדוש ברוך הוא לפרע ממי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ובידי אין למחות כי אומרים מנהג אבותינו תורת משה רבינו כמו שכתבת.

הרב אפרים מרגנסבורג מובא בספר שבלי הלקט סימן לה

ספר התורה המשמש לקריאה בתורה מכיל את הטקסט בכתיב חסר, ללא סימני ניקוד וללא טעמי המקרא, הקובעים את ההפסקות בקריאה (בדומה לפיסוק), ואת נעימת הקריאה. מצב זה הופך את פעולת הקריאה בתורה לפעולה לא פשוטה, שלא די בידיעת קריאה כדי לעשותה, ונדרשים מומחיות ואימון, שהרוכש אותם קרוי "בעל קורא".

כסיוע לבעל קורא, בעת שהוא מתאמן על קריאתה של פרשת השבוע, משמש תיקון קוראים, שהוא ספר שהטקסט המקראי מופיע בו בשתי עמודות, אחת הזהה לטקסט המופיע בספר התורה, והאחרת מכילה את הטקסט יחד עם ניקוד וטעמי המקרא.

כסיוע נוסף, במקרים שבהם הבעל קורא אינו בקיא דיו בהגיית הטקסט המקראי ובסימניו, עומד לידו אחד המתפללים (שנקרא "סומך"), ומאזין בקפדנות ומקרוב לקריאה בתורה. אם בעל הקורא שוגה באופן שמחייב חזרה לאחור, הסומך מסמן או אומר לו על טעותו. אם בעל הקורא שוכח במקום מסוים את ההגייה או הטעם הנכונים, הסומך אומר או מסמן לו אותם.

מקובל לצרף סומך לבעל קורא, כדי שהוא לבדו יוכל לתקן את הבעל קורא באופן מיידי וברור, להוציא את קהל המתפללים שלעתים מתקן את הקורא גם אם אין עילה מספקת לעשות כן (כגון תיקון מזערי בדגשים, או תיקון בטעמי המקרא כשהדבר לא משנה את משמעות המילה), והדבר גורם לקטיעת רצף הקריאה. לפיכך, מקובל שגם הסומך יהיה בעל ידע לשוני מספיק על מנת לדעת מתי יש צורך לחזור. בעיה נוספת היא שאם הקהל מתחיל לצעוק לבעל הקורא לחזור אחורה, יש חשש לאיסור הלבנת פנים[2].

ניגון טעמי המקרא שונה מעדה לעדה, ולכן בעל קורא הוא בדרך כלל בעל ידע המאפשר לו קריאה בתורה רק בבית כנסת של בני עדתו.

הערות שוליים

  1. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קמ"א, סעיף א'. ודעת הפרי חדש שהמנהג שהחזן קורא אפילו שהעולה בקיא בקריאה
  2. ^ אורלי הררי, פסק הלכה: אסור לפגוע בקורא בתורה ששוגה, באתר ערוץ 7, א' באב ה'תשע"ה (17 ביולי 2015)


ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.